מקדמים איכות מטאלית – סקירת הופעתן של Canine, Ferium, ARP
למרות ההבטחות שההופעה תתחיל בזמן ויהי מה, הופעתן של הלהקות התחילה באיחור קל – כהרגלן של הפקות מקומיות. הראשונים שעולים להופיע מול 50 צופים הם Canine, עם הסולן בן סעדה. הלהקה לא מתחילה בחימום גרון ועוברת ישר לחומר הקשוח שלה. הגיטריסט של הלהקה נכנס לגרוב וזז לפי הקצב. האינטראקציה של הלהקה עם הקהל טובה אבל זה לא מפתיע, הלהקה מוכרת בקרב הקהל הישראלי הצעיר והם משתפים פעולה. השיר השני של הלהקה הוא Last Words Live Forever ובו השירה הנקייה של הסולן לא מספיק טובה. משהו שם חייב להשתפר.
כבר בשיעורי הבית שעשיתי הקשבתי לשיר הזה, כדי לדעת מה מצפה לי. מכל שירי הלהקה ששמעתי זה השיר שהכי פחות התחברתי אליו, הוא לא זורם לי מספיק והחיבור בין הגראולים לשירה הנקייה פשוט לא מסתדר לי. קיוויתי שבהופעה הוא ישמע טוב יותר אך לא כך היה. למרות הגראולים הלא רעים של בן השירה הנקייה פשוט לא נקייה. הבעייה ניכרת בעיקר כשבן עולה לטונים גבוהים, שם גם מי שלא מכיר את השירים יכול לחוש באי-דיוקים. חבל כי נדמה שהיתה תקופה בה בן היה מדייק הרבה יותר בשירה וחלה נסיגה מסויימת.
בשלב הזה בן מבקש מהקהל לעשות קצת בלאגן ובתגובה מייצר חלק מהקהל מעגל פוגו קטן, בזמן שהגיטריסט והבסיסט משתוללים על הבמה ו To The Exile מתנגן. הלהקה ממשיכה עם הסטליסט ומפזרת ריפים טובים, ובזמן שהקהל מתחמם הלהקה משתוללת על הבמה. Canine בהחלט מצליחים לחמם את הקהל שניכר שמכיר את הלהקה והחומר שלה, וכמעט כל הקהל במקום מצטרף לבן בשירה ומייצר בלאגן מדויק, בדיו כמו שצריך.
הלהקה מסיימת עם השיר From Ashes מהאי.פי. שלהם, לקראת האלבום שיושק בקרוב.
הבאים לעלות הם Ferium. השיר בו הם פותחים חזק ובועט – Downhill From Nothing. תשמעו, הלהקה הזו מנגנת בדיוק מרשים, האנרגיות שלהם עולות ועולות עד שהרצפה והתקרה רועדות בו זמנית.
טירן – סולן הלהקה מרעים בקולו ובין שיר לשיר דואג להודות לכל מי שלקח חלק בהפקת האירוע וכמובן גם לקהל שהגיע. כשהלהקה מגיעה לשיר השלישי הקהל מתפוצץ ומתחיל פוגו שלא מפסיק עד לסוף ההופעה.
הריפים מתואמים בכל שיר ושיר וחברי הלהקה מסונכרנים במיקום ובנגינה. רמת האנרגיות ומצב הרוח משתפרים ביחס ישר להתקדמות ההופעה, גם כמות הקהל כמעט ומוכפלת עד לסיום הערב.
בסיום ההופעה ולאחר דין ודברים עם הקהל, Ferium נפרדים מהקהל ויורדים מהבמה והלהקה הבאה עולה ומביאה טעם אחר אל שולחן המטאל.
כשARP עולים האווירה משתנה שכן המוזיקה שלהם, כאמור, מביא טעם אחר אל השולחן. מדובר בפרוג מטאל\דג'נט מנוקד בסאונד מודרני במיוחד, שמדבר בשפה אחרת אל הקהל.
גיטרת 8 מיתרים ובס 5 מיתרים מקשטים את הבמה. ולמרות העובדה שבס 5 מיתרים לכשעצמו נהיה מחזה נפוץ למדי במחוזותינו. הסלאפים והפיקים שהנגן שלו מבצע הם מחזה נדיר יחסית במטאל ונפוצים יותר במופעי ג'ז. אבל איכשהו קורה פה קסם והם מתערבבים בהרמוניה עם הצליל של שאר חברי בלהקה.
ישראל, סולן ההרכב, מוביל את השירה בטונציה מתואמת להפליא ומפליא במעברים חלקים בין הגראולים למחצה לשירה הנקייה שלו.
המעברים כאן, בניגוד לאלו שהיו בשירים של Canine עוברים בצורה נכונה והרמונית יותר. השירה של ישראל נקייה והטונים פוגעים בול למרות השינויים החדים בקצב.
פתחו סוגרים לשניה, בסדר?
לא ברור איך זה קרה, אבל נראה שמישהו "שאל" את אחת מהחולצות המכופתרות הכחולות של חבר הלהקה, מעין סימן היכר או קוד לבוש שעליו הסכימו, ולא טרח להחזירה. אני לא יודע מה עלה בסופו של דבר בגורלה של החולצה המדוברת והאם היא נמצאה או לא.
זה לגמרי נשגב מבינתי,אני לא מבין למה שמישהו יגנוב חולצה של נגן רגע לפני ההופעה …
לקראת סיום ההופעה האנרגיות נשמרות, הקהל לא מראה סימני עייפות, ובסופו של השיר ה(כמעט) אחרון הקהל פוצח במעגל פוגו נלהב ואקסטטי, אולי הקשוח ביותר שהיה בכל הערב המטורף הזה.
זה קצת תמוה בעיניי, בהתחשב בעובדה שדווקא בהרכב הזה שנוטה לכיוון פרוגי יותר יש פוגו נלהב יותר מאשר בהופעתן של שתי להקות דת' מטאל. אבל עזבו אתכם מזה, זה לא באמת משנה למה, מבט סורק אחד על הקהל הספיק לי כדי לראות שהקהל שהגיע נהנה מערב שלם ומלא במוזיקה משובחת.