נמשכים אל החושך – הופעת ההשקה של Magor

צילום: אביחי לוי
רוב המטאליסטים הצעירים לא ידעו זאת, אבל Black Metal ומטאל ישראלי פעם היו כה קשורים זה לזה, שקשה היה לדמיין את סצינת המטאל הישראלית בלי כמה להקות Black Metal דומיננטיות. מאמצע שנות ה-90 כאשר Lehavoth ו-Enochian Key רק הכלו לבשל את תבשיליהם האפלים, דרך סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 כאשר הפן המלודי של הז'אנר נתן עוז בכנפיהם של Azazel ו-Arafel וכלה באמצע שנות ה-2000 כאשר להקות כמו Winterhorde, Bartholomeus Nights ו-Sitra Achra הביאו יותר קהל מ-Betzefer או Eternal Gray כאשר עמלו ביחד להופעה משותפת. פעם ה-Black Metal היה כמעט שם נרדף למטאל ישראלי – והיו אין סוף להקות מטאל ישראליות שנגעו בז'אנר. גם אם לא ניגנת Black Metal נתת את מלוא תשומת הלב לכמה להקות כאלה ברשימת ההשפעות שלך, ולמעשה גם חברי הלהקות הגדולות, מ-Salem ו-Orphaned Land ועד ל-Solitary ו-Hertzog – תמיד מישהו ממש אהב שם Black Metal בתוך כל הסמטוחה הזו.

יחסית להופעה מלאה ביותר מ-100 איש, הישג מרשים בתקופה בה כל סוף שבוע מלא בהופעת מטאל כזו או אחרת, וכל שבועיים להקת מטאל אירופאית או אמריקאית פוקדת את שערי ישראל במגמה שלא נראית כאילו היא הולכת ונחלשת, ולכן הקהל מתפנק ולא יוצא מהבית – Magor הצליחו למשוך לא רק את בני הטובין של המטאל הישראלי, אלא גם את הותיקים בהם, אנשים שלא ראו הופעת מטאל ישראלית כבר מאז 2009, או חבר'ה שכבר בקושי שומעים מטאל – אבל הם יבואו לפרגן כי זה ערב "בטעם של פעם". די קל לאמוד כיום על הטעם הזה, קוראים לזה Black Metal, והוא מגיע בטעם מר של זכוכית שבורה ובצבע שחור מדמם. והנה מה שהיה לנו שם.
Azamoth

ז'אנר : Black Metal
להקות דומות : Carpathian Forest, 1349, Abigor

את ההופעה פתחה Azamoth – הרכב הבלאק מטאל הירושלמי במקור. ניכר היה שמי שמכיר את ההרכב משיא פעילותו לפני כ-8 שנים, הבחין בכמה וכמה שינויים, מהמוסיקה וכלה בליין-אפ. אבל נתחיל גם עבור מי שלא מכיר את הלהקה. Azamoth מנגנים Black Metal, בצורה הכי טהרנית והכי נאמנה שאפשר להתייחס אליו. קשה לדמיין שפעם מלאה הארץ אומנים שלקחו על עצמם גם כן את האדרת הנורבגית של יצירת Black Metal לא רק על פי הספר, הלוק והגישה – ומתוכם נותרה דה-פקטו רק Azamoth – וגם היא נדמה שצצה רק בשעות החשוכות ביותר בשנה. ייזקף לזכותם של Azamoth שהזמן עשה להם טוב. השירים החדשים שמילאו את הסט-ליסט גרמו לאלבום הבכורה שלהם, Eternity מ-2006, להשמע מיושן ומרוחק – כמבחן קדום וטעימה ראשונית מהאולפן, אך גם כהתנסות ראשונית בכתיבת שירים שיישארו לאורך זמן. שיריה החדשים של הלהקה, במיוחד Sword of Conflagration, נשמעים כאילו נכתבו על ידי אנשים שלא רק בוגרים יותר בגישתם למוסיקה – אלא מבינים את המהות שלה הרבה יותר.

מי שלא עשה את שיעורי הבית שלו או אינו רגיל למטאל קיצוני, Azamoth תיפול עליו כמו סופת שלגים באמצע הקיץ, ותוך כדי תקפיא את נשמתו. זוהי אינה כוס התה של חובבי המטאל המלודי, או המתקדם, או המחוכם, אך יש להם הרבה מלודיה, והם מסרבים להישאר באותה המשבצת הפסימית שלפיה Black Metal סיים את אמירתו האומנותית. חמושים בקורפס-פיינט ובמסמרים על מגני הידיים – ההרכב פצח עם Plague Of The World, ככל הנראה שיר חדש מתוך אלבומם השני שעדיין המתמהמה Bellum Nostrum – או בעברית צחה, "מלחמתנו". הם נגעו בקצת בשיר ישן, Ancient Signs Of War שמו, מהדמו הקדמון של ההרכב, שעוד מעט ימלאו לו 9 שנים, אך לא נגעו כלל וכלל בשירים אשר נכללו באלבומם היחיד. נדמה שכל הסט-ליסט מלבד הנגיעה ההיא הורכב משירים חדשים שהתבשלו להם מאז שהלהקה חזרה לפעילות חלקית לאחר סיבוב ההופעות שלה, והפעילות המקוטעת שבאה בעקבותיו.

לא, Azamoth לא נועדו לכל אחד, אבל הם כאן מסיבה מסוימת – וזה בגלל שלערב שכל משמעותו הוא לחגוג את סיומה של תקופה בת 12 שנים מאז שלהקה קמה ועד שהיא הוציאה את אלבום הבכורה, והכוונה היא ל-Magor שתעלה מייד לאחר מכן – ל-Azamoth יש מקום בהיסטוריה של Magor לא פחות. נדמה לפעמים שלמרות ש-Magor ותיקה יותר, Azamoth היא דווקא האחות הגדולה והתומכת, המנוסה והמשכילה יותר. ל-Azamoth יש טעויות בעברה, כמו העלמות מעל פני השטח או אולי כניסה מוקדמת מדי להקלטת אלבום לא בשל – אבל היא מפצה על כך בכך שהיא עשתה את כל מה שצריך לעשות (סיבוב הופעות חובק יבשת, לא קפאה על השמרים והוציאה אלבום, והטיבה להופיע בכל הארץ לפני כן), ובאמצעות נגינה ארסית ומקפיאת דם.

דניס, מתופף הלהקה החדש (לשעבר מ-Deface ומלהקות Death Metal קצרות יומין אחרות) דווקא מרהיב בתופים מהירים כמו השטן עצמו, ושאר ההרכב הוא זה שלעתים מתקשה לעמוד בקצב שלו – אבל ככלות הכול – התמונה השחורה של Azamoth עדיין עובדת. מדובר במוסיקה קרה, מרושעת ופרימיטיבית בדיוק במידה הנכונה כדי להשאיר אותה מעניינת וסוחפת לאלה שאוהבים Black Metal, ומרגישה כמו בעיטה באף לאלה שלא סובלים את הז'אנר, וזו כבר בעיה שלהם.

Magor

ז'אנר : Melodic Black Metal
להקות דומות : Catamenia, Ancient, Agathodaimon

ללא הקדמה מיוחדת עלתה כוכבת הערב, Magor, על הבמה, לאחר בדיקת סאונד מהירה. זוהי הופעתה הראשונה של Magor כלהקה ראשית באירוע, לא אורחת ולא להקת חימום – ועל כן ההרכב בחר לרצף את ההופעה כחוויה הקרובה להאזנה לאלבום.

הלהקה פצחה עם Abject Humiliation – שיר שנע בין ריפים איטיים שקורצים רבות ל-Doom Metal אפל ומצמרר, יותר לכיוון של Moonspell מאשר לכיוון של My Dying Bride, ונעים בסחרור הרסני לכיוונים מהירים של Black Metal מלודי כמיטב הסגנון.

Magor מובלת קדימה באמצעות ההופעה הכריזמטית של אביב הדרי (שמעכשיו נאלץ לקרוא לו אביב 'אין לי שם אפל ומגניב' הדרי, כי מגיע לו) שצווח מבעד לזקן העבות שלו בעודו מרטש את מיתרי הגיטרה בעבודה מוסיקלית אפלה. גם צח ורוי על הגיטרה והבס בהתאמה נעמדים בחזית, משתוללים, מנגנים באגרסיביות, ומלווים בצרחות ובשירה כשצריך. בצידה הקיצוני של הבמה בלבונטין נמצאת מערכת הקלידים של ליאור גולדברג שדואג להשאיר את המוסיקה הכבדה של ההרכב בתחומים המלודיים באמצעות שטיחים של קלידים אווירתיים מדי פעם, או בריצוף מלודי מלא. מאחורה – רועי 'רוקו' כהן משנע את מערכת התופים קדימה, באחת מההופעות הטובות ביותר שלו.

למרות שלדעתי לא מדובר בשיר הכי טוב של Magor, מה שמבלבל אותי עוד יותר משום שאינני מבין מדוע הם פותחים איתו גם את ההופעה וגם את האלבום, עבורי השיר מתרומם רק באמצעו – ומוביל אותנו הלאה אל שאר ההופעה.

השיר הבא, שיר בעברית שנקרא "אבלים מעבר לשחר", הוא נקודה חזקה הרבה יותר מקודמו – וההופעה מקבלת אווירה קרירה ומצמררת של לילה עברי אמיתי. הריפים המוכרים של הז'אנר מנסרים לאיטם, בין קריצה ל-Thrash לבין מגמה סימפונית שהולכת וכובשת לקראת שיאו של השיר, מדובר באחד מהשירים החזקים בהופעה – והלהקה מרגישה גם את השינויים באווירה. By Midnight נהנה מאותו הפידבק – וכל באי המקום, אלה שלא משתוללים בקידמת הבמה, לפחות משלבים ידיים ומהנהנים במבט רציני, כאלו אשר מנסים בכל הכנות להישאב לאפלה של הלהקה.

ההופעה עולה הילוך נוסף כאשר לכבוד השיר הבא מיובא מוטי 'השרץ' רוקח, סולנה הענקי של Spawn Of Evil שגם בזכות המילים בעברית אודות ציפור הנפש השרועה מדממת ללא כנפיים, נשאבת אל תוך החשיכה החיה שמסתירה את המגור בכוכבים – הופך לשילוב המושלם בין Black Metal אווירתי ומחשמל לבין הופעה מטאלית קיצונית ומנפצת.

השיר הבא, The Blackened Holocaust Stars עדיין נהנה מהמומנטום של קודמו – אבל זה השיר הבא אחריו שמרים את הקהל על הרגליים, עד כמה שאפשר לייחס את המאפיינים של מוסיקת מסיבות להופעה Black Metal כלשהי.

Essence To The Oblivion הוא השיר המוכר אשר זכה גם לקליפ, ולכן הוא נהנה משיתוף פעולה לא רק של הקהל, אלא גם של אורן בלבוס, סולנה לשעבר של Eternal Gray שמגיע להתארח בהופעה מנצחת. החיסרון המשמעותי היחידי במה שמסתמן כלהיט העיקרי של Magor הוא שהפזמון המלודי נשמע עוד בגרסת האולפן יותר כמו אדם הקורא לעזרה מאשר מקהלה גברית ששרה את מילותיו – ובהופעה זה בולט בצורה רעה. למרות הגראולים המעולים של אורן, והגיבוי המצוין של שאר חברי הלהקה – בפזמון המלודי ישנם זיופים, והם צורמים. עדיין – יש לשיר ברידג' מעולה שמובל על ידי ליאור גולדברג עם מלודיה כובשת, ודי בחלק הזה כדי לנצח את הקהל בחזרה בהדבאנג של כולם, כולל של כל באי ההופעה המבוגרים במיוחד שהגיעו למקום.

Mania Depressia – אשר לפניו מר "אין לי שם מיוחד ואפל ומגניב וקשוח" הדרי דורש מכל באי המקום לשאוג את שמו – משום שמי שלא מכיר אותו מהדמו של ההרכב הוא נמושה שמחפש את עצמו בהופעה הלא נכונה, בהחלט משאיר את האדרנלין גבוה, אבל לא כמו ההפתעה המצוינת של הביצוע הנהדר ל-Thus Spoke The Nightspirit של Emperor עם סולנה לשעבר של Lehavoth (שבעברה גם הייתה Black Metal לפני איזה 20 שנה) הלא הוא יובל 'מולך' טלמור. לומר את האמת ? זה עובד לי, לשמוע את 'מולך' שר Black Metal אחרי כל כך הרבה זמן, ולמרות שהלהקה הלכה די בעקבות המקור כמעט באופן מוחלט מבחינת הביצוע, מי שמכיר את האלבום של Emperor יכול בכיף למצוא את הטאץ' האישי של Magor בקלאסיקה הנורבגית.

The Reaper's Darkest Hours היה השיר הלפני-אחרון – גם הוא ידוע לבעלי הדמו הישן, והוא התלווה ב-Misanthropic Divine Supervision אשר סוגר גם את האלבום עצמו. בסופו של דבר, הקהל הראה להט מספיק גדול כדי שאביב 'תעזבו כבר את עניין השם הזה' הדרי בחר במקום לרדת מהבמה ולחזור אחרי זמן בטלה מיותר להמשיך להדרן אחרון ולקנח בטוב. הלהקה ניגנה את הסט הארוך ביותר שלה, שעה ורבע כמדומני – שלמרות שהיה יכול להשמע כמו Black Metal מונוטוני לאלה שלא בקיאים במטאל קיצוני, הגיוון בין הסולנים האורחים, הקאבר המרענן והתקשורת מול הקהל היו מה שהרימו את ההופעה הזו למעלה ונתנו לה תחושה מנצחת אמיתית. כל הכבוד.