סוגרים מעגל – על הופעתן של Tomorrow's Rain ו Tiamat במועדון הגאגרין

סבלנות היא לא דבר שהעם שלנו חזק בו, אבל אני למדתי עם השנים שכשציפייה וסבלנות הולכות יד ביד, הן לרוב יביאו איתן חוויות מיוחדות שמתעלות על הדמיון. הפעם הקודמת ש Tiamat הופיעו בארץ הייתה ב- 1993 במועדון הרוקסן האגדי. 27 שנים לאחר מכן, סוף סוף נקבעה הופעה נוספת של הלהקה השבדית האהובה, אבל קשיי ומגבלות הקורונה גרמו לקהל לחכות שנתיים וחצי נוספות, עד לערב ה- 26 באוקטובר. המטאליסטים שהגיעו למועדון הגגרין בתל אביב כבר לא באמת זכרו מתי הם רכשו את הכרטיסים להופעה, אבל יצאו ממנה בתחושה שהציפייה והסבלנות בהחלט השתלמו.

יום ההופעה נפתח בשמיים אפורים וגשם חזק, הייתה חסרה רק ירידה בטמפרטורות כדי ליצור את מזג האוויר המושלם להופעה בערב, אבל מה שבטוח הוא שהתפאורה בבוקר רק הגבירה את הציפייה להופעה. בערב, לאחר הכניסה למועדון הגגרין הושלמה האווירה עם מוזיקת דום שנוגנה ברקע, וקהל שהגיע מוכן להופעה עם חולצות שנקנו מראש.

בשעה 21:25 עלו לבמה חברי להקת Tomorrow’s Rain לפתוח את הערב באפלה, באיטיות ובכבדות האופיינית להם. כמו באירועים האחרונים בהם הם היו המופע הפותח להופעה של להקה מחו"ל, הם ביצעו את השירים בגרסאות האנגלית. באופן מפתיע הבמה התמלאה בהרבה פחות עשן ממה שנהוג בהופעות שלהם. במהלך ההופעה הסביר ישי שוורץ, סולן הלהקה, שאחד הקשיים בלהיות מופע פותח הוא שבקשות הלהקה לא תמיד נענות במלואן, והפעם התאורה והעשן לא היו כפי שהם תכננו, ושלצערו זה הורס את האווירה. אמנם ההופעה נראתה מעט שונה, אבל נשמעה מדהים עם הרמה הגבוהה שחברי הלהקה מציבים. אמנם האווירה על הבמה הייתה פחות אפלה מהמתוכנן, אבל האווירה שהמוזיקה השרתה על הקהל הייתה אפלה ומלאה בדרמה, כזו שזועקת לשמיים להאפיר ולהמטיר גשם כבד על הארץ. לאחר 4 שירים ב- 35 דקות של הופעה, יורדים חברי הלהקה מהבמה והקהל ממתין כמה דקות נוספות בציפייה למופע המרכזי.

לאחר 15 דקות של התארגנות עולים לבמה חברי להקת Tiamat אל תוך קריאות מלאות התרגשות של הקהל, והם מתחילים לבצע רצף שירים מתוך אלבומם Wildhoney האהוב, שהראשון מתוכם הוא Whatever That Hurts המעולה. סולן הלהקה, Johan Edlund, נע בין שירה חזקה לשירה שקטה על סף הדיבור שנשמעת כאילו הוא מספר לקהל סיפור טרגי. כאשר הוא אינו מנגן בגיטרה הוא מניע את ידיו בדרמטיות כמו מצייר איתן את מילות השיר. מהר מאוד הוא מוותר על משקפי השמש איתם עלה על הבמה, מודה לקהל ומציין כי "לא התראנו הרבה זמן".

למרות הדרמטיות בשירים שלהם, כאשר המוזיקה לא שקטה היא מלאה בגרוב מרתק שגורמת לכל הקהל להניע את הראשים. השיר Do you dream of me השקט נשמע כמו מנגינה מוזרה שבוקעת מתוך קופסת נגינה שנתקלה במראות קשים בחיים, ולאחריו השיר In a Dream ממשיך בקונספט החלומות, אך מנוגד מוזיקאלית לשיר הקודם. השיר, שפותח רצף שירים מתוך האלבום Clouds, מלא בריפים כבדים שמגיעים עד לסולו מהיר ואנרגטי שגורם לכל הקהל לצעוק מהתרגשות. Magnus Henriksson, גיטריסט הלהקה מקבל לעיתים קרובות את מרכז הבמה מ Johan שזז הצידה, מה שמעצים את נגינת הסולואים.

כל פתיח של שיר גורם לתרועות מהקהל, שהיה מורכב גם ממעריצים ותיקים של הלהקה, שכנראה היו בהופעה הקודמת שלהם בארץ, אבל גם ממעריצים צעירים יותר. כולם צפו בעיניים מתרגשות בחברי הלהקה, שמצידם התרגשו מאוד מתגובות הקהל. למרות הקשיחות שניסו לשדר בזמן ביצוע השירים, הם מחייכים לקהל, ו- Johan מודה לכולם שוב ושוב ואומר כמה הם שמחים להיות כאן תוך כדי שהוא שולח לבבות.

למרות שרוב שירי ההופעה היו מתוך האלבומים Wildhoney ו- Clouds (כפי שהובטח בפרסום), מספר אלבומים שיצאו לאחר מכן גם קיבלו נציגות בהופעה, עם שירים שנבחרו בקפידה כמו Cain ו- Vote For Love ההימנוני, שהקהל הצטרף לשירה שלהם. לאחר השיר Wings of Heaven העצוב והמצמרר חברי הלהקה יורדים מהבמה וחוזרים מהר מאוד להדרן, תוך כדי שאחד המעריצים בקהל מצליח להגניב ל Johan חוברת של אחד האלבומים לחתימה. הלהקה מבצעת שני שירים נוספים לסיום, כשהאחרון הוא השיר Gaia. מדובר בשיר מופתי מהצליל הראשון ועד הסולו הארוך בסופו. שירים שמסתיימים בסולו ארוך ומרגש תמיד מרגישים לי מתאימים לסיום אלבום או הופעה, מפני שכך מסתיימת לה חוויה מיוחדת בצלילי גיטרה שחודרים עמוק אל תוך הנשמה.

במשך קצת יותר משעה וחצי של הופעה הוכיחו חברי להקת Tiamat שההמתנה בהחלט השתלמה. הלהקה נתנה הופעה מדהימה, מרגשת, אנרגטית ומרתקת. לא היה רגע שהיה פחות ממעולה בהופעה הזו. בחוץ הטמפרטורה הייתה אמנם גבוהה ממה שמצופה בעונה הזו של השנה, אבל ההופעה הזו עשתה חשק למזג אוויר חורפי, להתעטף בשמיכה, להאזין למוזיקה של הלהקה ולשקוע אל תוך האפלוליות הנעימה שבוקעת מהיצירה שלהם.