מסענו (או ליתר דיוק, מסעי) ממשיך ברחבי העולם בחיפוש אחר מטאל באשר הוא. מיד עם סיום פסטיבל Graspop בבלגיה, קפצתי למדינה השכנה הולנד וביליתי שם במספר מקומות מגניבים במיוחד שלטעמי הרבה יותר מעניינים מאמסטרדם. העיר רוטרדם לדוגמא, היא מחוז מטאליסטים אמיתי, עם חנויות המתמחות בנושא, מועדוני הופעות ומקומות בילוי לא רעים בכלל. בכל אופן, היעד הבא היה גרמניה שם ביקרתי בפסטיבל אחד מאד איכותי ובעוד פסטיבל, קטן יחסית, בו התארחו כמה חברים מהארץ…

גרמניה: Battle Of Metal 2007

יש פסטיבלים מוכרים יותר, יש פחות, וזה שביקרתי בו הפעם, שייך לקבוצה השניה (אני לא מבין למה) לפי המראה גם הרבה מקומיים לא שמעו עליו מעולם. עם זאת, Battle Of Metal (או Geiselwind Open Air או מה שזה לא יהיה) הציג ליינאפ מפוצץ לגמרי, שבאמת קשה לי להאמין שמישהו ירצה לפספס. הפסטיבל שהתקיים בין ה-5 ל-7 בחודש יולי ליד העיר Geiselwind שבגרמניה (איפה שהוא בדרום אחרי Wurzburg) אמנם תקוע יחסית בחור ובנוסף צריך לקבוע מראש עם שירותי ההסעה של הפסטיבל מאיפה הם יאספו אותך – אבל הדרך שווה את זה, כמו שתכף תבינו.

05-07-2007 – יום חמישי

לפסטיבל הזה החלטתי להגיע יום לפני, אך הדבר לא היה נחוץ במיוחד מכיוון שלא הרבה אנשים השכילו לעשות כמוני והלחץ לתפוס מקום קמפינג טוב נעלם. מזג האוויר לא היה מעודד ועוד מהיום שלפניי היה מאד גשום וקריר, מה שנמשך גם ביום הראשון של הפסטיבל, אך למזלנו, לא תוכננו יותר מדי הופעות לערב הראשון. לקראת השעה 8 בערב החלה ההופעה הראשונה של להקת הבלאק Legio Mortis. למרות שלא התרכזתי יותר מדי בהופעה (הסיבות שמורות במערכת)… דווקא מצאתי את עצמי נהנה מהחומר של הלהקה, אך זה כל מה שאני יכול לזכור. קורה.

Winterdome – הבאה בתור הייתה להקה שחשבתי שלא שמעתי עליה אף פעם, אך הסתבר לי דווקא שהכרתי. הלהקה ברמת העיקרון עושה מטאל גותי, מצוידת בכנרית – לא ציפור אלא בחורה מקסימה ובקריין זקן ומוזר – שמגיע מדי פעם לפני או באמצע השירים כדי לזבל את השכ… או לספר סיפור נפלא בגרמנית. הסולן, למרות שבהתחלה מעט עיצבן עקב עודף הביטחון שהיה לו (כנראה בגלל השרירים, לא מקנא בכלל…), הצליח לרתק עם שירה גרונית טובה וביחד עם שאר חברי הלהקה, ביצעו בעיקר קטעים מאלבומם האחרון – עם השם הגרמני הארוך – כמו למשל את השיר "Flammentanz" שאהבתי.

In Extremo – תמיד כיף לראות להקה שאתה אוהב, אבל עוד יותר כיף כשזה בשורה הראשונה! לאחר שב-Wacken של שנה שעברה, נפצעתי בהופעה של הלהקה שהתקיימה באור יום (ושוב, נסיבות המקרה שמורות במערכת…) – הפעם קיבלתי פיצוי הולם עם הופעה מלאה בלילה, ותאמינו לי, זה הרבה יותר שווה. עם שירים מכל הרפטואר העצום, כמו "Liam", "Nur Ihr Allein" ו-"Erdbeermund", חברי הלהקה לא הפסיקו לזוז, לנגן על כלים כמו הורדי-גורדי, חמת-חלילים, נבל ומשרוקיות – ולתת שואו מצוין, הכל תחת ניצוחו של Michael Rhein הסולן המחוספס. אחד השיאים היה בשיר "Villeman Og Magnhild", בו המתופף הבעיר את המקלות שלו והחל לדפוק על התופים כאילו הוא יוצא לקרב. הגרמנים נהנו מכל רגע, ואני? לי זה היה כמו חלום!


ימין: Winterdome – גות'יק מטאל ממוצע | שמאל: In Extremo – גרמנים וחמת-חלילים – לפנים!
[ לגלריית התמונות מהיום הראשון ]

06-07-2007 – יום שישי

Cripper – מכיוון שלא היה יותר מדי מה לעשות באזור הפסטיבל על הבוקר, עצרתי לראות את הלהקה הראשונה של היום, עם גראוולר ממש תותח! רגע, זו בעצם סולנית… והיא נאת מראה… והיא עושה גראוולים עמוקים ועצבניים… וחבריה מנגנים בכלל אולדסקול דת'-ת'ראש!.. מי אלה? מסתבר ש-Cripper הם יחסית חדשים בסצנה הגרמנית ואפילו לא חתומים, אבל הלהקה ובמיוחד הסולנית Britta, נותנים חזק בראש עם שירים מ-2 הכותרים שהוציאו עד כה – ואני לא אתפלא אם אני אשמע עליהם יותר בעתיד הרחוק (או בפסטיבל נוסף).

מזג האוויר לאותו יום כבר היה הרבה יותר חמים ולכן יכלתי לראות מה מתרחש מסביב. כמו שציינתי, כמות האנשים בפסטיבל הזה לא הייתה גדולה במיוחד (אני מעריך סביבות ה-5000 אולי) למרות שהוא היה בנוי לארח הרבה יותר – ובמיוחד עם ליינאפ כזה. לאיפה שלא הלכתי, אם זה לבמה המרכזית או לבמה הפנימית, תמיד הייתי יכול לראות הופעות מקרוב – מה שגרם לתחושה שאני מקבל הופעות פרטיות ברוב הזמן.

Mambo Kurt – במקרה של Mambo Kurt אבל, אני רק הלכתי לבדוק מה זו התופעה הגרמנית הזו ואמנם לא התלהבתי משמיעה ראשונית, אך מסתבר שהחננה שיושב מאחורי עמדת דיג'י-קלידן-זמר-חתונות, הוא תותח לא קטן – רק של ממבו! החל מביצועים ל-Iron Maiden, דרך Ac/Dc ועד Rage Against The Machine (אבטיח בשקל מגיע כל הדרך לגרמניה!) הוא עשה כמעט הכל – רק בסגנון ממבו! הוא אפילו קפץ לאיזה Stage-Dive עצבני, מה שהראה לכולם שהוא "טרו". אם רק להקות כמו Dimmu Borgir היו לומדות ממנו, החיים של כולנו היו משתנים.

Samael – בחזרה בחוץ פגשתי בפעם המי-יודע-כמה את החבורה השוויצרית הזו. הפעם כחלק מקידום אלבומם האחרון, Solar Soul, קיבלנו המון להיטים ממנו כמו "Slavocracy" או "Ave!" לצד שירים מתקופות קודמות. גם כאן חגגתי בשורה הראשונה אך לצערי ראיתי שלא הופיע יותר מדי קהל לראות את הלהקה וזה הביך במקצת, במיוחד בניסיונות של Vorph הסולן להחיות את האווירה. מלבד זאת, השואו של Samael נשאר דומה למדי למה שזכרתי, כשכל אחד מחברי הלהקה נראה כאילו הוא מופיע מול מראה בבית ולא בפני קהל. גם הסאונד לא תמיד היה בשמיים אבל זה לא הפריע לי ליהנות – כנראה בגלל מיעוט הקהל והמיקום שתפסתי. כן ירבו.

Behemoth – הו תראו מי פה! הפולנים! כן, כנראה שלא הספיקה לי ההופעה המדהימה שהם נתנו בארץ, אז כמו חייל טוב התייצבתי לקרב, באור יום, מול חברי להקת Behemoth. אם בארץ לא יכלתי להפסיק להזיז את הראש, אז כאן, בהופעת Open Air מעולה, באור יום שהבליט יותר את קשיחותם ורשעותם (אוהו) של חברי הלהקה – פשוט איבדתי שליטה. הסט של Behemoth היה כמעט זהה לזה שביצעו בארץ (רק מותאם להופעה של שעה) וגם פה קיבלנו את "Christgrinding Avenue" מהאלבום החדש – רק היה קטע מביך כאשר Nergal הזכיר את העובדה שהוא כתב אותו אחרי טיול בירושלים ואני החלטתי לצעוק כמו פסיכופט – הגרמנים היו בשוק וכנראה שגם הלהקה לא הבינה מה נסגר איתי… *שורק*

Kataklysm – כל-כך שמחתי כששמעתי שהלהקה הזו תתן פה את אחת מההופעות היחידות שלה לקיץ עד שכמעט שברתי קיר בביתי (השרירים…). מעניין היה לראות שכמעט עשיתי את אותו הדבר בדרך להופעה בפסטיבל. בכל אופן, ענקית הדת' מטאל מקנדה כהרגלה הפציצה עם מיטב השירים מהקריירה הכואבת שלה ואני נופפתי ראשי ללא הפסקה לצלילי "As I Slither", "Crippled And Broken", "The Ambassador Of Pain" וכמובן הלהיט-מוטו-לחיים-שלי – "Let Them Burn". מאורציו הסולן היה במיטבו והעיר גם את השיכורים ביותר שהגיעו לחזות בהם שוברים את הבמה – ולראשונה ראיתי מעגלי פוגו! היה מעולה.

Deathstars – אחת הסיבות להגעתי לפסטיבל הייתה ההופעה של הפריקים האלה, אבל לגמרי לא ציפיתי למה שהולך לקרות. לאחר איחור של כ-20 דקות, חברי הלהקה עלו לצלילי סאמפלים ומיד בורכנו על ע"י Whiplasher הסולן על השתתפותנו בחוויה ההומוסקסואלית של Deathstars. אכן, בחיים לא הרגשתי כל-כך כמו "ויקינג עם קרן באחוריים" בהופעה, אבל מצד שני, אצל הלהקה הזו הכל משחק – ולכל הספקנים אני יכול לומר שהם חתיכת חיות על הבמה! מהמתופף Bone ועד ל-Skinny הבסיסט וצמד הגיטריסטים שלא הפסיקו להתחרע על הכלים שלהם ולבצע בצורה כבדה את מיטב שיריהם משני אלבומיהם האחרונים. למרות בעיות סאונד, Whiplasher העביר שואו מצוין עם הסיפורים שלו, התנועות וקולו המשתנה. זו הייתה חוויה גדולה לראות את ההופעה הזו ואני בהחלט קיבלתי את מבוקשי. רק להבא אני מקווה שזה יהיה על הבמה בחוץ ולא באולם מחניק.

תשוש מהיום הארוך שעבר עלי, הלכתי לצפות מעט בהופעה של להקת הבלאק Satyricon. מרבית הקהל של הפסטיבל היה נוכח שם, אך רבים כמוני הרגישו כבר עייפים למדי והלכו לנוח… אני עוד אראה אותם בפסטיבל אחר, אז לא דאגתי שאחמיץ יותר מדי. ככל שהזמן עבר, כך העייפות התגברה ואת ההופעה של The Sisters Of Mercy ראיתי כבר בחצי עין לצערי. האמת שלא נתפסתי על החומר של הלהקה הוותיקה הזו – אף על פי חשיבותה ועבודת הגיטרות המעולה של חבריה – ורק כשהגיע "Temple Of Love" אני כמו מרבית הקהל הזזנו את הגוף. אבל כאן, נגמר כבר היום.


ימין: Behemoth – הפולנים תוקפים בגרמניה | שמאל: Deathstars – פריקים, אבל עם אחלה מוזיקה
[ לגלריית התמונות מהיום השני ]

07-07-2007 – יום שבת

את היום האחרון לפסטיבל התחלתי בניסיון לראות את להקת Tyr. למרות שאת אחד מהאלבומים שלה אני אוהב במיוחד, עם הזמן מאסתי בלהקת הויקינג הזו בגלל הסולן שנשמע כמו צלופח שדרכו לו על הזנב… אז נשברתי באמצע. משם הלכתי לצפות בלהקת Imperia שנתנה הופעה בבמה הפנימית. מרחוק זה נשמע לא רע, מטאל גותי שגרתי עם סולנית אופרה – מקרוב, המצב פחות מזהיר או במילים אחרות, אימפריה, היא רק בית"ר ירושלים (נראה לי). ברחתי החוצה למצוא את הרכב הפאוור\הבי האיטלקי, The Dogma. גם פה לא התרשמתי במיוחד למרות שהם היו יחסית סבילים לעומת 2 הלהקות הקודמות. כיאה לז'אנר, חברי הלהקה נראו כמו חבורת מתרוממים – אך הצליחו לעורר את הקהל המועט שהיה באזור.

Haggard – הייתה זו כבר שעת אחר צהריים כאשר חברי להקת Haggard תפסו מקום על הבמה – וזה לא היה פשוט בכלל מכיוון שהם היו בסביבות ה-18 איש ולכל אחד היה צריך לעשות בדיקת סאונד בנפרד. העניין גרם לעיכוב בלוח הזמנים ולבסוף כשהלהקה כבר החלה להופיע, לא נותר לה הרבה זמן על הבמה. עם זאת, Haggard נתנה אחת מההופעות המסקרנות שראיתי, עם נגני כינור, צ'לן, חלילנים ועוד! השירים כמו גם ההסברים של הסולן\קריין היו בשפה הגרמנית – אבל זה לא הפריע לחוות את ההופעה ובמיוחד להנות מהנגינה הקלאסית של חברי הלהקה, שחלקם אף תרמו לשואו עם כל מיני טריקים שהוציאו מהשרוול… או אש שירקו מהפה.

Skyclad – לא הספקתי להגיד "שילינג" וכבר הייתי צריך להיות בתוך האולם הפנימי, לצפות בהופעה של אחת ממייסדות ז'אנר הפולק מטאל – להקת Skyclad הבריטית. עם הומור חד, דיבורים על וויסקי ועוד כל מיני שטויות, אני שמחתי להיות נוכח בשורה הראשונה ולדפוק ראש בעת שהתנגנו שירים אהובים כמו "Another Drinking Song" או "Spinning Jenny". נכון שמרטין וולקיר כבר לא נמצא בשורותיהם, אבל Kevin Ridley הסולן, הכנרית Georgina ושאר חברי הלהקה המזדקנים עשו ביצועים נהדרים לשיריהם ולא הפסיקו לזוז לרגע. לסיום כשהתנגן השיר "Penny Dreadful" הייתי היחיד שהעז לצעוק את המשפט "Extra, Extra, Read All About It!" בזמן המתאים ונענתי בהצדעה אישית מהסולן. הדברים הקטנים שעושים את ההבדל – היה תענוג!

עם סיום ההופעה המהנה, יצאתי החוצה לתפוס את מה שנשאר מהופעתה של להקת הת'ראש Holy Moses. המחזה שראיתי היה מטריד במיוחד וזאת הודות לסולנית Sabina Classen שדומה לעכבר מעבדה שעשו עליו יותר מדי ניסויים – המוזיקה נשמעה בהתאם ואני התחלתי לתהות למה אני ממשיך לצפות בהופעה הזו. ברחתי משם וחזרתי בזמן לראות את The Haunted השבדית. במפתיע מצאתי את עצמי נהנה למדי – אך סביר להניח שזה היה בעיקר בגלל הסולן Peter Dolving, שבכל פעם שהפסיק לשיר הוא עדיין נשאר עם פה פעור כמו איזה "ריטארד" (שמעתי שהוא באמת כזה) או שהוא זיבל את השכל על משהו שהציק לו באותו רגע. אולי נעשה שידוך בינו לבין המפלצת מ-Holy Moses? הממ…

Ensiferum – כשחזרתי לתוך האולם המחניק לקראת ההופעה הבאה, הופתעתי לראות המוני אנשים מתגודדים שם… מסתבר שבגרמניה ממש אוהבים את הפינים האלו ומי אני שאתווכח? הם באמת עושים אחלה מוזיקה. כבר מהדקות הראשונות של ההופעה, היה אפשר להרגיש את הקהל דופק ראש, מוחא כפיים, מצטרף לקטעי השירה ועושה הכל במסורת הויקינגית של Ensiferum. למרות הפידבק ההתחלתי, הלהקה השתלטה היטב על המתרחש וחבריה נהנו מכל רגע, מדלגים מצד אחד של הבמה לצד השני, רודפים אחד אחרי השני ומבצעים בעיקר שירים מאלבומם האחרון – Victory Songs. האדרנלין כמובן היה בשמיים מה שגרם במספר שירים לקבוצות חברים (כולל אני ומספר גרמנים) לקפוץ ולעשות "הורה" – והכל בשורות הראשונות. ממש רגע של שלום ואחווה.

Paradise Lost – בחוץ השמש כבר שקעה ולשמחתי ההופעה הבאה התאחרה במספר דקות, מה שנתן לי אפשרות לצפות בה מההתחלה. האמת לא ציפיתי ליותר מידי לאחר שראיתי את ההופעה של הלהקה בארץ, אבל כנראה שבימת Open Air עושה את ההבדל בכל הנוגע ללהקות בסדר גודל כזה. החל מהשיר הראשון, "The Enemy", דרך "One Second" ועד ל-"Erased", בחיים לא חשבתי שאני אהנה כל-כך בהופעה של Paradise Lost. הבריטים המזדקנים נתנו שואו חזק, עם דגש מצד הגיטריסט Aaron והבסיסט Stephen שלא נחו לרגע. גם Nick Holmes הסולן הצליח להישמע פחות עייף ושילח אפילו מספר גראוולים כשהיה צריך וכל זאת בזמן שהקהל ואני לא נחנו לרגע, גם אחרי יום ארוך ומפרך.

Black Label Society – אחרונים ברשימת ההופעות של הפסטיבל היו Zakk Wylde והרכב הסולו שלו. לאחר שקיבלתי טעימה ב-Graspop וראיתי את ביצועיו עם Ozzy, הייתי חייב לשבת ולראות למה הבנאדם מסוגל – והוא אכן מסוגל להמון. מניסורי גיטרה (יוצאים מן הכלל), דרך שירת בלוז ועד לנגינה על פסנתר (קלידים) במחווה מרגשת לגיטריסט Pantera ז"ל, דיימבאג דאריל (כולל הבמה שלפתע הפכה לקולאז' תמונות לזכרו של המת) – Zakk הוא פשוט מלך הביצועים. בכל פעם שאפילו עברה בי המחשבה ללכת, הוא עשה משהו חדש שהפתיע אותי וגרם לי להישאר ולצפות בכל ההופעה, גם אם החומר שלו לא תמיד קלע לטעמי. לסיום הוא אפילו נשאר לחלק מזכרות לקהל, ללחוץ ידיים ולשתות קצת בירה – והכל מעבר לגדר – זה בנאדם שמגיע שיצדיעו לו, או לפחות ילחצו לו את היד. Massive Repsect.


ימין: Haggard – מי אמר שמטאל זה רק רעש? | שמאל: Ensiferum – הויקינגים מפינלנד במיטבם
[ לגלריית התמונות מהיום השלישי ]

סיכום הפסטיבל

הטוב –
להקות ולוח זמנים: מבחינתי כמעט ולא יכול להיות ליינאפ יותר טוב, במיוחד לפסטיבל יחסית אנונימי.
מתחם הפסטיבל, הבמות והסאונד: בימת ה-Open Air גדולה ומצוידת היטב עם סאונד מעולה. גם הבמה הפנימית לא סובלת יותר מדי מבעיות.
מתחם הקמפינג, צרכים: גדול יחסית וקרוב מאד למתחם הפסטיבל. מלבד השירותים הציבוריים היו מקומות בהם היה ניתן למצוא שירותים רגילים שברוב המקרים היו נקיים כמו גם ברזי מים.
מרצ'נדייז, אוכל ושתייה: הפסטיבל השנה היה ממוקם ממש ליד סניף של מקדונלדס וסניף של ברגר קינג, כמו גם 2 סופרים קטנים ותחנת דלק. הבירה במתחם הפסטיבל יחסית זולה.

הרע –
להקות ולוח זמנים: לוח הזמנים בין הבמה המרכזית לבמה הפנימית לעיתים חפף והיה מעצבן כשהיית צריך מדי פעם לחתוך באמצע הופעה כדי לראות אחרת. מלבד זאת, לא יזיק גיוון בסגנונות של הלהקות שמופיעות כאן.
מתחם הפסטיבל, הבמות והסאונד: לעיתים היה צפוף ומחניק באזור הבמה הפנימית. כמו כן, עם הלהקות שדורשות יותר מבדיקת סאונד בסיסית (Deathstars לדוגמא) היה צריך להתחשב מראש ולא להעלות אותם להופיע עם בעיות.
מתחם הקמפינג, צרכים: הכניסה למתחם הפסטיבל ממוקמת בכניסה לשביל המוביל למתחם הקמפינג – במקום ליד מתחם הקמפינג – מה שאומר שצריך ללכת מסביב ללא סיבה כלשהי על מנת להיכנס ולראות הופעות. אין כל סוג של מקלחות. לעיתים היה צורך ללכת לאחד מסניפי ההמבורגרים כדי להשתמש בשירותים או לשטוף פנים. מלבד שומרים היה קשה למצוא מישהו שאחראי על גורמים אחרים בפסטיבל. לא הייתה הערכות למזג אוויר הרע שפקד את הפסטיבל ביום הראשון והשבילים הבוציים לא טופלו בהתאם.
מרצ'נדייז, אוכל ושתייה: שוק המטאל של הפסטיבל כלל אולי 10 דוכנים שלא היה אפשר אפילו לבזבז עליהם 5 דקות. אין כל סוג של אוכל במתחם הפסטיבל או במתחם הקמפינג – האופציות היחידות היו ללכת לאחת ממסעדות ההמבורגרים, או לקנות בסופר (ו\או להביא מהבית).

כללי –
בסופו של דבר Battle Of Metal היה חוויה. אין בו יותר מדי מה לעשות כשאין הופעות אבל זו ממילא הסיבה העיקרית לבוא לשם. השנה למרות שלא הגיעו יותר מדי אנשים, כל הלהקות נתנו הופעות מעולות ולא חיפפו בגלל חוסר קהל – טוב בעצם, חלק ביטלו את סשן החתימות שלהן כי לפעמים זה נראה מגוחך שאף אחד לא בא. אבל בקטנה. עוד דבר שהיו צריכים לטפל בו אלו דרכי ההגעה והיציאה מהפסטיבל, שלא היו מסודרות במיוחד, אז אם אין לכם רכב, רצוי לקבוע מראש עם שירות ההסעות של הפסטיבל. חוץ מזה הכל עבד פחות או יותר בסדר גמור בכל מה שנוגע להופעות. אני מקווה שבשנה הבאה המקום יזכה לביקור של יותר אנשים, כי מה שבטוח זה שהם יארגנו ליינאפ מטורף לא פחות – ככה היה לפני כשנה וככה היה גם הפעם… אז עד שניפגש שוב, בקרב על המטאל!

גרמניה: Orphaned Land
בפסטיבל Dong Open Air 2007

תמיד כיף כשדברים לא מתוכננים קורים וזה בדיוק מה שקרה לי כשהחלטתי ללכת לפסטיבל Dong Open Air 2007 שהתקיים בין ה-13 ל-14 בחודש יולי על גבעה בשם Dong, הנמצאת בין הערים Dortmund ל-Dusseldorf שבמערב גרמניה. הפסטיבל הוא בעיקר מקום מפגש לחברים מהסביבה ותכולתו המלאה היא בסביבות ה-1500 איש בלבד, מה שסימן אותו כ-Sold Out עוד בחודש אפריל. גם הליינאפ לא היה מגוון במיוחד והתמקד בלהקות מהז'אנרים הקיצוניים כמו Debauchery, Sinister, Galskap ועוד – אך הוא העדיף בעיקר להקות פולק על סוגיהן, אם זה Skyclad, Eluveitie ו-Ensiferum (שהייתה הדליינרית ביום השני) או Orphaned Land (שנחשבת לסוג של פולק) שסגרה את היום הראשון של הפסטיבל.

אחרי מסע לא פשוט בכלל שכלל נסיעה של שעה ברכבת, שעה באוטובוס ועוד שעה הליכה עד שהגעתי למרגלות הגבעה, מצאתי את דרכי לראשה לקראת הערב של היום הראשון בפסטיבל. חברי Orphaned Land ביחד עם מספר נציגים מישראל, צרפת והולנד כבר היו במקום ומכרו סחורה במתחם הקמפינג (שהיה צמוד לאוהל בו התקיימו ההופעות). האווירה במקום הייתה דיי רגועה ומסקירה מהירה של הסביבה, ראיתי שאמנם המקום לא מצויד או גדול כמו שאר הפסטיבלים שביקרתי בהם עד כה, אך עבור יומיים זה מספיק בהחלט. היה איפה לאכול, היה איפה להשתין, היה איפה לשתות… מה עוד צריך?

מבחינת הופעות, מלבד Månegarm ו-Sinister לא יצא לי לראות יותר מדי מכיוון שהגעתי בעיקר להופעה של החברים מישראל. Månegarm דווקא מאד סיקרנו אותי, כי יש להם אלבומי ויקינג לא רעים בכלל – אבל בהופעה, הרגשתי כאילו אני צופה בלהקה מתחילה. הם היו שיכורים, הם נשמעו רע וחוץ מהכנר, הם גם היו דיי משעממים. כל מה שהם מצליחים להעביר באלבומים נמחק לחלוטין – ואני העדפתי לשכוח את החוויה הזו. הערב כבר הגיע וחברי Orphaned Land התכוננו להופעה, לא לפני שעשו איזה ראיון קצר – ואני, הלכתי לתפוס מקום בשורה הראשונה כמו פטריוט אמיתי, חמוש בדגל ישראל.

כשהגעתי לאוהל בו התקיימה ההופעה, הקהל החל כבר להתאסף עד שלבסוף בסביבות חצות וחצי ההופעה החלה. המקום לא היה גדול כמו גם הבמה, אבל אני מניח שזה הספיק לבאי הפסטיבל, שהחלו להתפרע מהשניה הראשונה בה חברי Orphaned Land דרכו על הבמה. מלבד ההתייחסות של הקהל הגרמני, הדבר העיקרי ששמתי לב אליו בהופעה, היה העיבודים החדשים לשירי הלהקה. לצערי אני לא יכול להצביע על דברים מדויקים, אבל נראה כי הלהקה בחרה ללכת לכיוון יותר מבוסס גיטרות עם פחות שימוש בקלידים וסאמפלים.

הפעם האחרונה שראיתי את Orphaned Land בהופעה הייתה לפני כשנה בפסטיבל Wacken וכמו אז, תמיד כיף לראות להקה מקומית בארץ זרה. הקהל הגרמני לא הפסיק לזוז לרגע, בין מעגלי הפוגו או גלי ה-Crowdsurf שפקדו את אוהל ההופעות, הם גם עזרו להחזיק את דגל ישראל שנופפתי מדי פעם. הסט היה מוכר למדי והיו בו כל הלהיטים, מ-"Birth Of The Three" דרך "Ocean Land" ועד "Temptation Born" ו-"Beloved Cry" שקובי ביצע כהדרן לבדו – כמו גם גרסה שקטה ל-"Nora El Nora" (לאחר ביצוע הגרסה המקפיצה). הסאונד היה במקום לאורך רוב ההופעה וחוץ מהשומרים המעצבנים שישבו לך מול הפנים, היה נהדר לראות את הישראלים נותנים בראש לכולם.

בסה"כ, Dong Open Air הוא לא פסטיבל שיכול למשוך הרבה קהל מחוץ לגרמניה, או אפילו מהסביבה, אבל אם אתם במקרה באזור, אז בהחלט אפשר לבדוק אותו. רק אל תשכחו לקחת מפה או הוראות הגעה מפורטות, כי המקום דיי תקוע ב-"תיזנבי" … Over The Hills, And -Not- Far Away… כן, שמענו.


Orphaned Land – חפלה של מטאליסטים בגרמניה
[ לגלריית התמונות מהפסטיבל ]