סיקור פסטיבל: MetalCamp 2007
להגיע לסלובניה זה לא עניין פשוט, אז לא אלאה אתכם בפרטים מיותרים, רק אומר בקצרה, כדאי שתדעו לאן אתם צריכים להגיע ואיך. אחרי שסיכמנו את זה, אפשר לספר קצת על המדינה הזו, אבל רגע, אתם שואלים איפה לעזאזל נמצאת סלובניה? אוקי, אתם יודעים איפה נמצאות הונגריה, אוסטריה ואיטליה? – אז זה איפה שהוא שם באמצע. כן. עוזר? לא? חבל. בכל אופן, הדבר הראשון ששמים לב אליו כשמגיעים למדינה הזו זה ש… חם! – ולא אירופה-חם, אלא ישראל-חם! אחרי פסטיבלים אירופאים ומזג אוויר שהשתנה כמו מצב רוח של בחורה במחזור (מותר להגיד את זה כאן?) – בסלובניה, המצב קבוע, חם. חוץ מזה, האנשים שם גם לא סימפטיים כמו החננות האירופאים, אז אל תחשבו שהם הולכים לסבול את השטויות שלכם, תיקים על המושבים שלהם, או סתם מבט לא נחמד – הם יחזירו. וכשזה נאמר, אפשר לעבור לפסטיבל אליו התכנסנו כאן.
בשנתיים האחרונות השם MetalCamp נהיה דיי פופולארי בקרב המטאליסטים המטיילים – ולא רק בגלל שהוא נמשך שבוע שלם! אכן, הפסטיבל שהתקיים השנה בין ה-16 ל-22 ביולי, ליד עיירת הנופש Tolmin שבסלובניה, הביא לנו 5 ימי הופעות ועוד כמה ימים מסביב לבילויים באזור. מה יש לעשות אתם שואלים? יש נהר, יש גלידות, יש שתייה – וזה פחות או יותר מה שיעסיק אתכם כל הזמן. מרוב החום אכלנו גלידות, ומרוב גלידות הלכנו לנהר (5 דקות מהבמות!) ומרוב נהר שתינו המון – לא בהכרח בסדר הזה אבל הבנתם אותי. באיזשהו שלב במהלך היום יש גם הופעות, אבל זה לא חובה. אה, וגם יש המון בחורות (נו וגם בחורים אבל אני לא אדבר על זה, למי איכפת) בבגדי ים! ועל זה לא אוסיף שום מילה מיותרת – פשוט לראות ולמות.
– למי שבכל זאת הגיע בשביל ההופעות, הפסטיבל הזה לא מחסיר שמות מפוצצים בכל אחד מ-5 ימי הפעילות. העניין הוא שבשעות היום קשה לשרוד מול הבמה הגדולה יותר מדי זמן בחום – וגם כשמשפריצים עליך עם זרנוקי מים כל כמה זמן, זה לא בדיוק הופך את ההופעה ליותר סבילה – אבל נו, אנחנו מטאליסטים, עם בגדי ים או בלי (יעני עם ג'ינס, לא ערומים), באנו לעשות בלגן! וההופעה הראשונה שהלכתי לבדוק בה את מנת הבלגן הייתה של Animosity, להקה עלומת שם שפתחה את הפסטיבל בסביבות השעה 4 וחצי בצהרים. למען האמת אני לא זוכר מה הם עושים, אך לשם שינוי אני יודע מה הסיבה… יותר מדי בנות בבגדי ים! כל הזמן! איך אפשר? טוב תתאפס, הו תראו כבר 8 בערב… אממ… טוב אל תכעסו, הנה ראיתי הופעה!
One Man Army – וכושלראבק של השם הארוך הזה – And The Undead Quartet – אז כן, כשקצת החל להחשיך יכלתי להתרכז במה שמתרחש על במת ה-Talent, שמסיבה מסוימת החליטו שעליה יתקיימו כל ההופעות ביומיים הראשונים של הפסטיבל (ולא על הבמה הראשית). Anyway, מי שחיפש את הדת' מטאל שלו בשעה ערב מוקדמת, מצא את מבוקשו וזו אכן הייתה ההופעה הראשונה לאותו יום אליה הגיעו יחסית הרבה אנשים. ללהקה בסה"כ שני אלבומים, אך היא מופיעה כוותיקה בשטח ועם סאונד טוב ומצב רוח קייצי-משהו, בהחלט הייתה אופציה להנות מהמתרחש. אפילו זיהיתי שיר בשם "Hail The King".
Deadsoul Tribe – לאחר מנוחה נוספת על יד ה-Beach Bar (הייתי חייב להשתמש במושג הזה – שתקנאו) וצפייה בבחור שירק אש כל כמה דקות, חזרתי לצפות בהופעה הבאה. Deadsoul Tribe הוא שם שתמיד סיקרן אותי במהלך השנים, אך (למזלי) לא יצא לי לשמוע אותו עד אותו יום – וזו כנראה תהיה הפעם האחרונה שזה קורה. איזה צ'יעמום! באמת! קחו את Anathema ותתנו להם עוד משכחי כאבים וזריקות הרדמה וזה פחות או יותר מה שתקבלו. אם לא היו בחורות להסתכל עליהן עוד הייתי נרדם. ובמחווה להומר סימפסון: בחורות… אממ… *ריר*
Sepultura – הגיע הזמן שלהקה נורמאלית תגיע לפה וכהדליינרית של היום הראשון, ציפיתי שזו לא תהיה אכזבה. אז נכון, האחים קאבלרה כבר לא עימם, ונכון, האחים קאבלרה כבר לא עימם (בכוונה פעמיים) – אבל, החבר'ה הברזילאים עדיין נותנים בראש. Derrick הסולן האימתני נשמע לא פחות טוב מקודמו בביצוע כל הלהיטים, מ-"Refuse / Resist" (שהגיע יחסית מוקדם בסט), "Boycott" ועד ל-"Roots Bloody Roots". גם המתופף החדש והצעיר שלהם Jean, שמר על הקצב לכל אורכה של ההופעה ולמען האמת, אחרי שראיתי את Max ו-Soulfly מבצעים חלק מהרפטואר של Sepultura, אני יכול לומר ש-Sepultura עדיין עושים את זה טוב ומהיר יותר. היה הרבה קהל, המון דגלים באוויר, פוגו, בלגן ומה לא… עכשיו זו התחלה מצוינת לפסטיבל.
ימין: One Man Army וכו' – איזה שם אולוהים! | שמאל: Sepultura – בריזלאים במצב רוח קרבי
Vreid – למי שלא יצא לראות הופעת בלאק מטאל ולאכול גלידה, לא יודע מה הוא מפסיד. אוקיי, אז Vreid (לא מלשון "וריד", יא חובבי אימו) הם לא שיא הבלאק מטאל הקשוח, אבל הם עושים סוג של בלאק-אן-רול לא רע בכלל. הלהקה שקמה על עפרה של Windir (המעולה), כבר לא מחוספסת ומרשעת כמו בעבר, אך שיריה משלושת האלבומים שהוציאה עד כה קיבלו תגובות חיוביות מהקהל שהחל להתאסף באזור. השואו היה מעט יבש, אבל זה לא חדש לי כשמדובר בלהקות בלאק מטאל מהסוג הזה, מה שכן, זה היה פי 100 יותר מעניין מלהקת Disillusion שהגיעה אחר כך – אמנם יש לה דיסקים טובים, אבל בואנה, רציתי למות… מזל שיש כאן בחורות בבגדי ים. אממ… (טוב חלאס)
Die Apokalyptischen Reiter – הנה הם באים, הרוכבים האפוקליפטיים! (טריידמארק). כבר שנים שאני שומע על הרכב הבלאק-פולק ההזוי הזה (שמופיע כמעט בכל פסטיבל בגרמניה), אך כמו הרבה אחרים, הוא תמיד הצליח לחמוק לי בין האוזניים. לבסוף החלטתי שהגיע הזמן שאבדוק במה מדובר ולשמחתי, לא טעיתי בהחלטה. החל מהשואו, דרך התלבושות ועד לשירים הגרמנים הפרועים, לא היה רגע משעמם בהופעה – והיתרון, שבסלובניה הלהקה נאלצה לדבר באנגלית ולראשונה יכלתי להבין בדיחות של גרמנים! הידד! החל מאיזו בחורה שהסולן בחר מהקהל – שעלתה לבמה ולאחר ריקוד סוער נשלחה לכלוב הסאדו ביחד עם קלידן הלהקה (יש תמונות) – דרך בלונים כחולים ענקיים שריחפו להם בין שיר לשיר או קטע Crowdsurf מטורף על מזרני ים שסולן הלהקה חילק ל-2 אנשים נבחרים… מי שלא היה שם פספס הופעה מדהימה – ובמבט לאחור, יצא לי לראות הופעה אפילו יותר מדהימה שלהם בהמשך… שזה בכלל, לא צפוי או שפוי.
Korpiklaani – המצב רוח השמח נמשך כאשר החבורה הפינית הזו הגיעה לתת לנו את מנת הפולק מטאל היומית… שלמען האמת, יכולה להספיק טוב גם לשבועיים הקרובים. כוסות הבירה החלו להתמלא, האנשים בקהל החלו להראות כמו יצורי יער ואני זכיתי לראות את הלהקה הזאת שוב כחודש אחרי פסטיבל Graspop ונהנתי אף יותר. הפעם הסט היה מעט קצר ונקטע בדיוק עם סיום רצף שירי הבירה שכללו את "Beer, Beer", "Wooden Pints", "Hunting Song", "Let's Drink" ועוד כאלה וכאלה. תוך כדי ההופעה גם רשמתי סטטיסטיקה על באי ה-Crowdsurf, כאשר בהופעה הזו הניצחון המוחץ היה של הישראלים (תמחאו כפיים!) שפשוט חזרו וגלשו שוב ושוב. הסאונד היה מעולה בשביל בימת ה-Talent והעצים ברקע תרמו לאווירת הפולק התוססת עד מאד. קשה היה לראות מישהו שנשאר שפוי אחרי ההופעה הזו, אחח.. פינים.
Doro – לאחר מנוחה טובה הודות ללהקת Dismember עליה השלום (חכו עם האבנים עלי), הקהל התקבץ לו בציפייה לקראת ההדליינרית השניה של הפסטיבל – גברת המטאל הראשונה, Doro Pesch! מבחורה בגילה (טוב, כולה 43) לא ציפיתי ליותר מדי, אבל הו, כמה שטעיתי – היא יודעת להפעיל קהל, היא יודעת להתנועע, היא יודעת להקסים והכי חשוב, היא יודעת לשיר היטב. לצערי אני לא בקיא ברפטואר ארוך השנים שלה שמגיע עוד לימי להקת Warlock, אבל היא עשתה להיטים רבים מ-"I Rule The Ruins" ועד ל-"All We Are" דרך "East Vs. West" ואפילו גרסת כיסוי לשיר "Breaking The Law" של Judas Priest. הבחורה לא הפסיקה לזוז, להודות לקהל, לתת שואו, להודות לקהל שוב (יש לה מבטא שוורצנגר כבד) ולהדהים ביכולותיה ויש לציין, גם מראה, שפשוט לא מאכזבים. גם חברי הלהקה שלה נתנו חזק, עם דגש מצד Nick Douglas הבסיסט שחפר על הכלי שלו ללא הפסקה. מה אומר ומה אגיד, סיום הולם ליום השני!
ימין: Die Apo. Reiter – סאדו לשעת צהריים מוקדמת | שמאל: Doro – עדיין שולטת ברונות
– עם תחילתו של היום השלישי להופעות, מתחם הבמה המרכזית לבסוף נפתח בקול תרועה. מעכשיו ההופעות הראשיות יתקיימו עליו, כאשר בימת ה-Talent תחל לארח להקות צעירות או חדשות יחסית. עקב החום וחוסר הרצון להתבשל בשמש ליד הבמה המרכזית שלא הייתה מוגנת כלל וכלל, לא יצא לי להתמקד בהופעותיהן של In Slumber ו-The Vision Bleak שהיו חלק מהשלישייה הפותחת של היום. רק בסביבות השעה 6 וחצי בערב העזתי לצאת מהנהר והצל כדי ללכת לראות את ההופעה הרביעית להיום של להקת התולעים האהובה עלי.
Graveworm – עברו שנתיים מאז הייתה הפעם האחרונה שראיתי את החבורה האיטלקית-גרמנית-מה-שלא-תהיה הזו ואני עדיין זוכר היטב את אותה הופעה ובמיוחד את האגרסיות. כעת, עם סאונד מצוין ומצב רוח קרבי, זכיתי לראות הופעה לא פחות טובה מבעבר שהתמקדה בעיקר בשירים מתוך (N)utopia ו-Collateral Defect, אלבומה החדש של הלהקה. Stefan הסולן סובב ראשו ללא הפסקה וניסה לשמור על קור רוח בזמן שהוא ושאר חברי הלהקה נצלו תחת חום השמש. הקהל, ביניהם אנוכי, קיבל שפריצים של מים מזרנוק אותו העבירו השומרים עד שהסולן החליט שגם הוא רוצה, ועשה לעצמו מקלחת על הבמה. כנראה שבאיזה שהוא שלב הלהקה איבדה את תחושת הזמן והחליטה לרדת מהבמה (כנראה מהחום), עד שמישהו הזכיר לחבריה שהם יכולים לנגן עוד שיר או שניים. לצערי אף אחד מהם לא היה קאבר… שזה חבל, ביחוד בגלל הביצועים הידועים של הלהקה.
– לא הספקתי לנשום לרגע וכבר שחררו עלי את Unleashed, אחת מוותיקות הויקינג-דת' מטאל, להופעה מכאיבה במיוחד. מרוב חום וגועל שהרגשתי בעקבות השפרצות המים שספגתי בהופעה של התולעים, לא נשארתי לצפות בחבורה הזו יותר מדי והלכתי קצת להתנקות. כשחזרתי לאחר מכן, החושך כבר ירד והאוויר היה הרבה יותר קריר ונעים לצפייה בהופעות, אז את Pain, למרות השם, כבר ראיתי בניחותא. אני מודה שעד אותו יום אולי שמעתי שיר אחד של להקת האלקטרו-מטאל של Peter Tägtgren (כן, ההוא מ-Hypocrisy בין השאר), אבל ההופעה בהחלט הייתה חזקה ומקפיצה. הקהל הרב שהיה במקום עשה חיים ואני באיזה שהוא שלב הלכתי לצפות בהופעה מגבעה רחוקה המשקיפה על המקום – המראה היה מגניב לגמרי, אבל את זה כבר התמונות יראו.
Satyricon – כמו שהבטחתי (לעצמי), הפעם לא וויתרתי על ההופעה של הנורבגים לטובת מנוחה. זה לא שאני לא אוהב אותם, אבל להקות מהסוג והמעמד הזה, כבר לא דוגלות בכל סממני הבלאק מטאל המוכרים. כן, זה אותם שירים, אבל עם סאונד חד, נגינה מדויקת (רוב הזמן) והמון משחקי קהל מצד Satyr שכבר הפך לרוק-סטאר. רשימת השירים לא פסחה על הלהיטים המוכרים, החל ב-"K.I.N.G." ו-"Now, Diabolical" מהאלבום האחרון ועד ל-"Fuel For Hatred" והשיר האלמותי "Mother North" בו עלה לדפוק את הראש, Abbath, סולן להקת Immortal. זו הייתה כנראה גם הפתעה ל-Satyr, שנראה המום מהמתרחש, אך שיתף פעולה עם Abbath השיכור. הקהל היה באקסטזה גמורה בשלב הזה ואני אף מצאתי את עצמי משתתף בחגיגה. מרשים!
Kreator – וכאילו חזרתי שנה וחצי אחורה לישראל, אה בעצם, שנתיים אחורה ל-Wacken, אממ… נראה לי שאפילו לפני זה. חבורת הת'ראש הגרמנית הגיעה שוב עם כמעט אותו סט שירים, אותו דיבור כוחני ואותו קאצ'-פרייז עצבני: "Do You Feel Aggressive Tonight?!" או משהו בסגנון. אז כן, בהחלט הרגשתי אגרסיבי באותו לילה, אך כנראה לא יותר מאדון מילה פטרוזה שנראה עצבני במיוחד ואפילו הוציא זעמו על Bono מ-U2. מסכן. אבל בתכלס, מה איכפת לו למילה הזה? בלי מאמץ הוא מביא את כל באי הפסטיבל לצפות בהופעה, גם את בעלי ה-"Phobia" לסוגיהם (לא ניסתי להצחיק). בכל אופן, היה נחמד, היה אגרסיבי, עכשיו לישון.
ימין: Graveworm – אפילו לתולעים חם | שמאל: שמחה וששון עם Satyricon!
[ לגלריית התמונות מ-3 הימים הראשונים ]
20-07-2007 – יום שישי
Eluveitie – מלבד השיר שנקרא "תקלה טכנית" שגרם לסט של הלהקה להתקצר, ההופעה של Eluveitie השוויצרית לא הייתה שונה ממה שראיתי ב-Graspop, רק שהפעם גם היה טוויסט שגרם להופעה להיות מהנה לא פחות. החבר'ה הישראלים החליטו לחגוג במסורת פולק מטאל אמיתית ולשם כך סחבנו שולחן אוכל ומיקמנו אותו במרכז רחבת הפסטיבל – וכך, לאורך כל ההופעה אנשינו רקדו עליו, מסביבו, מתחתיו ומ.. זהו.. בקיצור, השתגענו כמו חבורת חוליגנים ברבארית מהיער. למי שלא מכיר, זה פחות או יותר מתאר את ההופעה של הלהקה הזו עם הסולן הכוחני, צמד התאומים שקופצים מצד לצד עם כלים משונים לכל אורך ההופעה ו-2 בחורות, אחת על כינור, השניה על הורדי-גורדי – שגם מוסיפות לחפלה. היה כיף כבר אמרתי?
Cripper – ממש שמחתי לדעת שהלהקה הזו הגיע גם לכאן, לאחר שהכרתי אותה בפסטיבל הקודם בגרמניה, הפעם הגעתי מוכן ומזומן ונדנדתי לכל מכרי שיבואו לראות את חברה שלי (הייתי רוצה) מופיעה. לצערי התאכזבתי לראות שהסולנית שעומדת מאחורי הרכב ה-דת'-ת'ראש-עם-קורטוב-אולדסקול הזה, לא זוכרת אותי בכלל, וכל מכרי לפתע נעלמו מהעין. כנראה לא טוב להם לראות להקה על בימת ה-Talent. בכל אופן, עם או בלי יחס, החבורה הצעירה הזו מגרמניה הרשימה אותי פעם נוספת עם שירים כמו "Fire Walk With Me" או "Trapped" שאופיינו במשחק נחמד בין Britta, הסולנית הגראוולרית, לבין Christian הגיטריסט, שגם עשה קצת סקרימינג ברקע. ושוב אומר, למי שלא שמע, הגיע הזמן שתכירו!
– כשסיימתי להתנקות ולהירג, הגעתי לצפות בלהקת Threshold עליה שמעתי לא מעט – אך להפתעתי גילתי סולן שמחזיק נייר עליו כתובות מילות השירים. פאוור מטאל טוב או לא, הדבר הזה הוציא מהחשק של כל ההופעה. רק לאחר מכן הסתבר שהסולן שלהם מזה כמה שנים נטש את הלהקה כמה ימים לפני כן והם גייסו ברגע האחרון את הסולן הראשון שלהם שחזר לשורות הלהקה. לכו תבינו. על Ensiferum גם אין לי יותר מדי מה להרחיב, עם אותה הופעה שראיתי כשבועיים לפני כן בלי שום שינוי כלשהו – רק שמח שהם היו מול המון קהל על במה פתוחה.
Cradle Of Filth – היה היה פעם בממלכה רחוקה, נסיך יפה (מכוער) תואר בשם דניאל זוהמה. לנסיך הייתה להקה מאד מצליחה שעשתה מוזיקה שבעיקר נשים לבנות אוהבות לשמוע בזמן שהן חותכות לעצמן את הור.. ציפורניים וממררות על החיים. יום אחד דניאל הגיע לסלובניה להופעה מיוחדת במינה, אך אויה, מצב רוחו היה רעוע והנער החליט לשתות לשוכרה לפני שעלה עם להקתו לתת במיטב הלהיטים לכל נתיניו הנאמנים (עלק). ימים עוד ידברו על האירוע, אך ממה שעדי ראייה מספרים, הנסיך החליט להתעלל בנתיניו לאורך כל ההופעה: ראשית, קולו הענוג הוחלף בזעקה של חרגול אנוס, שנית, הוא גידף לעבר להקתו ומעריציו, עד שהאחרונים החליטו לנקוב בשמו של המלך "Lemmy" מה שגרם לדניאל לאבד עשתונותיו ולהשליך ונטילטור (מאוור) אל עבר אותם אנשים. התקרית לא נגמרה שם, כי בין השאר גם הושלכו על הנסיך בקבוקים ושאר אגרטלים. לבסוף, בלי ששם לב, חברי להקתו ירדו מהבמה וזאת בדיוק כשבא להכריז על השיר הבא… כשהמוזיקה לא הגיעה, דניאל חטף את הסעיף, השליך מיקרופון אל עבר המגבר וסיים הופעתו כ-20 דקות לפני הזמן המתכונן. הקהל נדם… לשניה… והחל לקרוא בשמו של "Lemmy" שוב עד שזה החליט להופיע. הידד למלך!
Motörhead – כן… אז אחרי המבוכה של דני פילת' וחבריו הגיע הזמן לקבל מנה של מטאל אמיתי, הישר מאנגליה – מלך המלכים הגיע, Lemmy! כ-20 דקות לפני הזמן בו הם היו אמורים לעלות, הוא ולהקתו תפסו פיקוד על השאריות מההופעה הקודמת והחזירו לאנשים את מצב רוחם. אמנם אינני מעריץ גדול של אגדת המטאל הזו, אך בהופעה יחסית אינטימית (בניגוד למה שהיה ב-Wacken 2006), זו הייתה חוויה שונה לגמרי. להיטים כמו גם שירים פחות מוכרים התנגנו להם, לא לפני ש-Lemmy זרק מדי פעם איזה משפט שמיד הפך לסלוגן, כמו "Who needs children…" לפני השיר "Sacrifice" בין שאר בלבולים של זיקנה. גם פה היה סולו תופים משגע מצד Mikkey Dee התותח וכמובן ביצוע ל-"Ace Of Spades" שהכניס את רבבות האנשים לאמוק אחד גדול, שהתנפץ בתוך מעגלי פוגו שהחלו לצוץ בכל מקום. לסיום, כמו מלכים אמיתיים, Lemmy וחבריו קדו קידה, נשארו לחלק מזכרות לכל ברי המזל בשורות הראשונות והשכיחו לגמרי את מה שקרה מספר שעות לפני כן.
ימין: Cradle Of Filth – דני פילת' בעצירות… | שמאל: Motorhead – מלך המלכים, אדון למי
– עם תום שבוע של חום, מי נהר קפואים, גלידות והמון בחורות בבגדי ים, מסתבר שמתעייפים במקצת… אבל יש לנו עוד יום חשוב של הופעות, החיים ממש קשים! מכיוון שיש לנו בהמשך רצף להקות כבד במיוחד, את הראשונות שפתחו את יום ההופעות האחרון ראיתי יחסית מרחוק, מתחת לצל, כדי לשמור על הכוחות שלי. על Krypteria הגרמנים למשל עוד לא הצלחתי לחוות דעה, למרות השואו ההזוי של הסולנית ה..סינ..יפנ..אסייתית שלהם! כן! לעומת זאת, אחריהם עלו חברי Aborted לנסר גופות תחת החום הכבד, וגם פה, אין לי כמעט שום דבר להוסיף על הלהקה שנאמר עליה כל-כך הרבה בארץ… ולמי ששכח, אני בטוח שבקרוב נזכה לראות אותם שוב בסביבה, או לפחות את סוון. אז לא לדאוג.
Grave Digger – כשהחבורה הוותיקה הזו עמדה לעלות לבמה, כבר לא יכלתי לשבת בשקט, בכל זאת מדובר באחת מאגדות ההבי מטאל הגרמני. בהתחלה לא היה הרבה קהל בסביבה, אך איך שהתנגנו שירים כמו "Excalibur" או "Knights Of The Cross", המקום החל להתמלא במעריצים נלהבים. קשה להתעלם מהעובדה שהחבורה הזו כבר זקנה, אבל Chris הסולן עדיין שומר על קולו המחוספס והאימתני ו-Manni מנסר ללא מאמץ על הגיטרה. הדגש בהופעה הזו היה בעיקר על שירים מהאלבום החדש של הלהקה, Liberty Or Death, אך לא היה חסר גם קלאסיקות, אם זה "Morgane Lefay" וכמובן 2 ההמנונים "Rebellion" ו-"Heavy Metal Breakdown"… שהיה ממש כיף לראות Live, להשתתף בשירה ולדפוק ראש בעת נגינתם. אחרי למעלה מ-25 שנה בדרכים, החבורה הזו חזקה מאיי פעם… רק תגידו לסולן שלא יראה לנו את העור המדלדל שלו כשהוא מוריד חולצה… בבקשה.
– בשינוי סגנון קיצוני, 2 הלהקות הבאות הביאו לסביבה כמה אנשים מטורפים במיוחד שלא מתביישים לשבור את הצורה לכל מי שעומד בדרכם. הראשונים שעלו בסבב, היו חברי The Exploited, לשעבר אחת מלהקות הפאנק-הארדקור הידועות ביותר וכיום, אחת מלהקות הת'ראש\קרוסאובר המצליחות ביותר. חוץ ממספר שירים שאולי יצא לי לשמוע בעבר, הצלחתי להנות מהביצוע המטורף ל-"Fuck The U.S.A." ובכלל מההוויה שהייתה באזור, אבל זה ממש לא הטעם שלי. הבאים בתור שתפסו מקומותיהם היו חברי Sodom בניצוחו של דוד Tom Angelripper. אי אפשר להתווכח שהשלישיה הזו היא עדיין אחד מהכוחות החזקים של הת'ראש מטאל ועם ביצועים לשירים שהגיעו לא רק מאלבומם האחרון, כמו "Agent Orange" למשל, מעריצי הלהקה פשוט איבדו עשתונותיהם וכיסחו אחד את השני במעגלי פוגו שפיצחו את גבם של אנשי השורות הראשונות – כמוני למשל. נבלות.
Blind Guardian – אם יש להקה שרציתי לראות בכל Tour הפסטיבלים שלי, זו כנראה החבורה הזו. אז תסלחו לי אם אני אשמע… נלהב מדי. אפילו מעריצי Immortal שהתיישבו מסביבי על הרצפה ליד השורה הראשונה לא הצליחו לבאס כאשר Hansi תפס פיקוד על ההופעה והחל עם "Into The Storm". הסאונד היה יוצא מן הכלל, הביצועים כמו חלום ואני כמעט איבדתי את הקול שלי תוך כדי ההופעה, אם זה בגלל קלאסיקות כמו "Born In A Morning Hall" ו-"Nightfall", או שירים חדשים כמו "This Will Never End" ו-"Fly" והמנונים מרגשים ביניהם "Lord Of The Rings" וכמובן "The Bard Song" – כל קטע היה מלווה ברקע מתחלף ובאיזו הלצה מצד Hansi, שבניגוד לגרמניה, דיבר אנגלית לאורך כל ההופעה וגרם לחוויה להיות אף יותר עצומה. אין לי בכלל מילים לתאר עד כמה ההופעה הייתה מהנה בכל רגע ורגע – אך הראש, הגרון והגוף שלי ספגו מכה קשה, במיוחד אחרי הפינלה עם "Mirror, Mirror"… אני יכול למות בשקט, תודה רבה!
Immortal – בניסיון להתאושש מהערב המטורף שעבר על כוחותינו, הצלחתי לנוח מספיק כדי שאוכל להתמקד בהופעה הסוגרת את הפסטיבל… של לא אחרים מ-"בני החשכה הצפונית", Immortal. כמו חברי הלהקה בעצמם, כמעט כל אדם שני בקהל היה מכוסה ב-Corpse Paint מסוג כלשהו או לפחות זרק איזו זעקה מגרגרת של רוע. רבים מהאנשים החליטו גם להיתלות מהעצים על הגבעה הקרובה כדי לחזות באדון Abbath ולהקתו שהוכיחו שוב שבלאקרים בהחלט יכולים להיות רוק-סטארז. מבחינת ביצועים לא היו לי תלונות כלל וכלל, אבל השואו… אוהו השואו… לא ידעתי אם לצחוק או לבכות בזמן ש-Abbath רקד כמו תרנגול מצד אחד של הבמה לצד השני, ירק אש, או סתם מלמל דברים מוזרים שאמורים איכשהו להסביר על מה מדברים השירים: "כן.. השיר הבא מדבר על החשכה!" – מה שתגיד, גבר. אז כמו שאפשר לצפות מהופעת איחוד, היו כאן מיטב השירים, ביניהם "Tyrants", "Sons Of Northern Darkness", "Battles In The North" ו-"Cursed Realms Of The Winterdemons" וכמובן "Blashyrkh (Mighty Ravendark)". אני נהנתי מאד, אבל אני בטוח שיהיו לי עוד סיוטים מההופעה הזו… או פרצי צחוק רנדומאליים.
ימין: Grave Digger – מדלדלים | שמאל: Immortal – מניפה, סוודר וקורפס פיינט: לפני ההופעה
[ לגלריית התמונות מהיומיים האחרונים ]
סיכום הפסטיבל
הטוב –
להקות ולוח זמנים: מ-Sepultura, דרך Doro ו-Motorhead ועד ל-Bind Guardian… כל אחד קיבל את מבוקשו בפסטיבל הזה. לוח הזמנים עבד מצוין בגלל שכל ההופעות המרכזיות התקיימו על במה אחת. חלוקת הלהקות בין הימים הייתה מאד הגיונית ולא גרמה לעייפות של הופעות כמו שקורה ברוב הפסטיבלים הגדולים.
מתחם הפסטיבל, הבמות והסאונד: גם על בימת ה-Talent וגם על הבמה המרכזית, לא היו כמעט שום בעיות סאונד או איבזור (חוץ ממה שדני פילת' זרק ובעט). היה מאד נחמד שהקימו את בימת ה-Talent בין עצים, ככה שהיה יותר סביל לראות שם את ההופעות מאשר על הבמה המרכזית.
מתחם הקמפינג, צרכים: המתחם היה גדול במיוחד וכלל את רוב הצרכים. שירותים כימיים היו מפוזרים בכל מקום והעיירה הקרובה סיפקה את כל מה שהיה חסר. כמובן שהשיא זה 2 הנהרות הקפואים שנפגשו להם מסביב לאזור, שם יכלת לבלות את מרבית היום, אם בתוכם, או ליד ה-Beach Bar. עכשיו זה מגניב.
מרצ'נדייז, אוכל ושתייה: שוק המטאל במקום לא היה גדול במיוחד, אך כלל גם הרבה דוכנים מיוחדים (של פסלים וכו') וכל מיני דברים נדירים. מלבד זאת אזור האוכל היה עמוס כמעט בכל הסוגים, מהמבורגרים ענקיים ועד לסנדוויצ'ים לצמחוניים. בחלק מאזורי הקמפינג גם הוקמו דוכני גלידות, אוכל ושתייה.
הרע –
להקות ולוח זמנים: הייתה לעיתים בחירה מוזרה של להקות שיככבו על הבמה המרכזית. היה אפשר להביא עוד הרכבים מוכרים… אבל זה כבר להיות קטנוני.
מתחם הפסטיבל, הבמות והסאונד: היה חבל לראות את ההופעות המרכזיות ביומיים הראשונים על בימת ה-Talent. מלבד זאת, הם חייבים למקם את הבמה המרכזית (שהייתה אף גבוהה מעט) במקום מוצל יחסית או לנקוט באמצעים שלא יגרמו לקהל להיצלות בהופעות באור יום.
מתחם הקמפינג, צרכים: מקורות מים (מלבד הנהר) היה קשה למצוא, כמו גם סוג של מקלחות-ברז שהיו שם. בנוסף המתחם מורכב מאזורים פתוחים ללא צל ומכל מיני מקומות המוסתרים ע"י עצים. בלילה היה קשה למצוא את הדרך.
מרצ'נדייז, אוכל ושתייה: המחירים של האוכל בפסטיבל לא היו ידידותיים במיוחד, כמו גם המחירים במסעדות שבעיירה – במיוחד לגבי שתייה.
כללי –
מבין כל הפסטיבלים של הקיץ, Metalcamp הוא בהחלט חוויה ייחודית שאסור להחמיץ. אישית אני לא יודע אם אחזור אליו בתדירות כמו לשאר הפסטיבלים, כי הוא מזכיר לפעמים את ישראל יותר מדי (חום ואנשים לא נחמדים), אבל מצד שני, כשיש לך נוף מהמם, נהר קפוא, בחורות בבגדי ים (שוב!) והופעות מטאל במרחק של 5 דקות אחד מהשני, אי אפשר שלא להנות. יש עוד המון שיפורים שמארגני הפסטיבל צריכים לדאוג להם, במיוחד בעניין החום ודרכי ההגעה אבל כמו שאתם רואים, אפשר להסתדר. עוד דבר חיובי זה שכמות האנשים הייתה יחסית גדולה אבל לא הפריעה לכל התנהלות הפסטיבל, אם זה לראות הופעות מקרוב או להסתובב בין לבין במתחם או על גדות הנהר. סלובנים הם עם מוזר מאד, עם שפה מוזרה עוד יותר אך למרות שהמדינה שלהם היא סוג של חור, כשמדובר במטאל, גם זה לא יעצור בעדנו.