בשלב זה מישהו בטח שאל את עצמו, או לפחות אני את עצמי, איך לעזאזל יש לי\לו כוח לכל-כך הרבה פסטיבלים והופעות? התשובה היא פשוטה – כי זה פשוט כיף. אז נכון, בפסטיבל יש לי קצת יותר דברים לעשות מהמטאליסט השיכור הממוצע, אם זה לשכתב בפנקס שלי הערות ובין השאר לצלם, אבל גם זה לא מעכיר את האווירה וההנאה שבדבר. לפחות כך זה היה עד שהגעתי למחוז הבא שלי. כבר ציינתי פעמים רבות עד כמה גרמניה היא מקום הפכפך כשזה נוגע למזג האוויר במדינה, אך השנה במיוחד, אף פעם לא ידעתי למה לצפות… וממש לא תכננתי שהפסטיבל האחרון שלי לעונת ה-"קיץ", יהיה מלווה בסופות גשמים וכמויות עצומות של בוץ יותר מבכל מקום אחר. עם זאת ובמפתיע, היה זה אחד הפסטיבלים הכי מהנים שהייתי בהם…

גרמניה: Party.San: Metal Open Air 2007

כבר למעלה מ-10 שנים שפסטיבל Party.San מתהדר בליינאפ קיצוני למדי ובאווירה מעט יותר אינטימית מרוב הפסטיבלים הגדולים של גרמניה, אבל כוחו רק הולך וגדל, ואת זה ניתן לראות מדי שנה כשהוא מביא הרכבים יותר ויותר מוכרים או ייחודיים לז'אנר. הפסטיבל שהתקיים בין ה-9 ל-11 בחודש אוגוסט, שם השנה פחות דגש על הקיצוניות אבל, גרם למספר לא מבוטל של להקות וותיקות במיוחד לנסוע \ לטוס \ לשוט כל הדרך לעיירה הגרמנית הקטנה Bad Berka ולהשתתף בפסטיבל הזה, אף על פי מזג האוויר הנוראי שפקד את שלושת ימי פעילותו. אז היה לנו המון גשם, המון בוץ והמון להקות מרושעות במיוחד… אבל בסופו של דבר, היה מטורף.

09-08-2007 – יום חמישי

יש פסטיבלים שחשוב להגיע אליהם כמה ימים מראש ויש כאלה, כמו Party.San למשל, שאפשר להגיע אליהם כמה שעות לפני ההופעה הראשונה בלי לדאוג יותר מדי, 10 דקות הליכה לפה או לשם לא יהרסו את מצב הרוח, לפחות לא תחת מזג אוויר נורמאלי… וכשזה נלקח בחשבון, תמיד רצוי לבדוק מה התחזית לאותו סופ"ש ולתכנן בהתאם. כנראה שמארגני הפסטיבל לא חשבו לעשות זאת באותו שבוע ולראשונה הם דווקא החליטו לפתוח את היום הראשון של הפסטיבל על בימת ה-Open Air ולמעשה זרקו את הרעיון של בימת האוהל שבדרך כלל התקיימו עליה הופעות בתחילת וסוף הפסטיבל. אך זה לא היה נורא במיוחד, אילולא להקת האסון שפתחה את הפסטיבל לא הייתה Disaster KFW – המילים קטנות מלתאר את הסבל שהביאה עלינו להקת הדת'-גריינד הארורה הזו, אז תסלחו לי אם נדלג להופעה הבאה.

Pentacle – פוזרים ואנשי אולדסקול כאחד התאספו בחוץ כדי לראות את אחת מלהקות הדת' הוותיקות מהולנד, אך מהשניה הראשונה שחברי Pentacle הניחו יד על הכלים שלהם, הגשם החל לטפטף ורוב באי המקום ניסו למצוא מסתור, תוך כדי ניסיון לצפות בהופעה. בשבילי זו הייתה הפעם השניה שראיתי את הלהקה באותו שבוע, לאחר שיצא לי לתפוס אותה בהופעה אינטימית במיוחד במועדון ה-Headbangers Ballroom בהמבורג ואני חייב להודות שאותה הופעה ישבה הרבה יותר חזק מזו בפסטיבל – אבל זה לא היה באשמת הלהקה. הסאונד נפל מספר פעמים וקצת היה בעייתי להתרכז במה שהלך על הבמה, אבל החומר של Pentacle מ-2 העשורים האחרונים, התנגן היטב והוכיח לכולם שזו לא עוד להקת רטרו.

Merciless – הגשם לא הפסיק לטפטף לכל אורך הלילה הראשון, מה שגרם לי, לצערי, לשמוע מרחוק את הופעותיהן של Dying Fetus ו-Secrets Of The Moon, אך כשאחת מאגדות ז'אנר הדת'\ת'ראש השוודי עמדה לעלות לבמה, לא יכלתי כבר לעמוד מהצד. Merciless למי שלא מכיר, כבר קיימת למעלה מ-21 שנה והייתה אחת הלהקות הראשונות שהוחתמו בלייבל של Euronymous מ-Mayhem. לבאי הפסטיבל עובדה זו לא הייתה זרה כנראה, כי כמו "שרצים" הם החלו לזרום בחזרה לעבר הבמה לצפות בהופעה שסוגרת את היום. גם אליי מזג האוויר נתנו כבוד והפסיקו את המבול לאיזה שעה, בזמן שהחבורה החלה בשירים כבדים במיוחד מאלבומה הראשון ומשם המשיכה במנות הגונות מהחומר החדש יותר שלה. הסאונד הטוב נשמר לאורך כל ההופעה והפירוטכניקה על הבמה הצליחה לחמם אותנו במעט, לפחות עד שההופעה נגמרה והטפטוף החל בשנית.


Party.San – לפני: שמש רגעית בראש צלול | Party.San אחרי: למישהו יש… ממחטה?
10-08-2007 – יום שישי

בבוקר היום השני לפסטיבל, מזג האוויר כנראה היה במצב רוח טוב והחליט לספק לנו כמה רגעים של שקט, מה שאיפשר לנו להסתובב בעיירה Bad Berka ולהעביר את הזמן עד שיחלו ההופעות בצהריים. כשחזרנו לאדמה הכבר-מאד-בוצית של הפסטיבל, הרטיבות החלה שוב, כך ששוב נאלצתי לשמוע הופעות מרחוק. במקרה של Cliteater זה לא שינה כל-כך, כי הצלחתי להשתעשע מחבורת הגריינדקור ההולנדית גם ממרחק בטוח. כמו שניתן להבין משם הלהקה, לא מדובר בחבורה מבריקה כל-כך של אנשים, אבל עם להיטים מנצחים מאלבומים כמו Eat Clit Or Die ו-Clit 'Em All, אי אפשר להתאכזב או להישאר רציני. לעומתם, הרכב האינדסטריאל הנורבגי Red Harvest היה רחוק מלהיות בדיחה גרועה, זה פשוט היה רע ולראשונה הצלחתי לחוות כאב ראש מוזיקלי. אם Disaster KFW היו מסריחים, אז Red Harvest היו… היו… סוג של מזבלה, עם המון ביצים רקובות, וגרביים ישנות, כן.. וגם תולעים, המון, וגוויות של יונים.. איכס!

Equilibrium – אז איפה הייתי… אה… פולק מטאל! כן, בניסיון לשפר את מצב רוחי הלכתי לצפות בלהקה הגרמנית המבטיחה הזו ששמעתי עליה דברים לא רעים, על גבול הסבבה ככה… משהו. מה שהחל כהופעה נחמדה מאד, המשיך לאחר השיר הראשון להישמע מעט מחזורי והזכיר לי לא פעם חיקוי מאד רע של Finntroll. הסולן Helge אמנם עושה עבודה טובה וגם היה מאד מהנה לצפות בבסיסטית Sandra אבל, זה כל מה שעניין. החמור ביותר היה, שלא מספיק שעבודת המלודיות של הקלידים נשמעה גנובה, אלא היא בכלל הגיעה כסאמפלים, שפשוט לא הצליחו להרים את ההופעה יותר מדי. אז במקום תרופה לכאב ראש, המצב רק החמיר ואני פרשתי לנוח, בתקווה שמשהו יצליח להישמע טוב יותר בהמשך.

Vader – על פולנים תמיד אפשר לסמוך שיחזירו את המוזיקה ליושרה, גם אם זה אומר לבעוט לכולם בפנים עם מקצבים מהירים וניסורי גיטרה חותכים. אני חייב להודות שמאז הופעתה בישראל ב-2003, ניתקתי כמעט כל קשר עם הלהקה, כאשר מותו של Doc המתופף, היה הקש האחרון מבחינתי… אבל הו כמה שזו הייתה טעות. לא זכרתי עד כמה הדת' מטאל של Vader נשמע חד אחרי למעלה מ-20 שנה בדרכים. עם ביצועים למיטב שירי הלהקה, מהאלבום החדש ביותר, Impressions In Blood ועד לכל מה שבא לפניו, הבנתי למה הלהקה עדיין נחשבת לאבן דרך בסצנת המטאל הפולנית. אם Behemoth הם הפטיש, אז Vader הם הסדן… וכל מה שעומד בין שתי הלהקות, צפוי לקבל ים של סבל, ברוח טובה כמובן.

Bewitched – כשהלהקה הבאה עמדה לעלות לבמה, לרגע חשבתי שמדובר בשינוי של הרגע האחרון כי מי שראיתי מולי היו זכורים לי דווקא מלהקת Naglfar… אבל אז, כמו חבטה של "טמבל" לאחורי הראש, נזכרתי בעצם שמדובר ב-2 מחברי אותה להקת בלאק שבדית, רק בשינוי תפקיד וסגנון. Bewitched עושים אולדסקול ת'ראש מטאל שמשלב לו גם קצת בלאק, אך לעיתים חוטא לכיוון ההבי מטאל. מדובר בחבורה שוודית מכובדת למדי, כאשר Vargher הסולן\גיטריסט נשמע היטב וחיסל לי את תאי כאב הראש האחרונים שנשארו בי מקודם. היה מוזר לראות את ראשו הקירח של Wrath על תפקיד הבאס, בלי שהוא יזרוק איזו מילה על השטן או יהיה לבוש במעיל עור מפחיד, כמו שהוא נוהג לעשות בשנים האחרונות בתור מנהיג להקת Naglfar – אבל המוזיקה דיברה בעד עצמה ונתנה לכולם מנה הגונה ואיכותית של מטאל. איי לייק.

Die Apokalyptischen Reiter – תאמינו או לא אבל אני כבר יודע לרשום את שם הלהקה בעל-פה אחרי כל הפעמים שראיתי אותה הקיץ, אך מבין כל אותן הופעות מעולות, זו הייתה הכי מיוחדת, מכיוון שכאן החליטה הלהקה לבצע שירים אך ורק מ-4 ההוצאות הראשונות שלה שכללו 2 אלבומים, EP ודמו אחד. אמנם היכרותי עם הלהקה יחסית טרייה, אבל הבנתי שמדובר בחומר הרבה יותר טוב ממה שהלהקה עושה היום (לא שגם אותו לא אהבתי) אך ממש לא ציפיתי לחזות בהופעה מהסוג הזה. החל מהמראה של חברי הלהקה, שהשתנה מתחפושות צבעוניות לדם, חליפות ותימרות עשן, דרך הבמה שלא חסכה בפירוטכניקה וכמובן השירים עצמם, שהיו הרבה יותר מרשעים ופולקים ממה ששמעתי עד כה – הקהל, כמוני, היה נלהב לא פחות מההופעות ה-"מקפיצות" של הלהקה, אבל כאן האווירה הייתה הרבה יותר קודרת ומרתקת, כאשר השואו של הסולן Fuchs עלה לשיגעונות חדשים. אם זה לא הספיק, הלהקה אירחה את הסולן Skelleton, חבר לשעבר בשורות רוכבי האפוקליפסה שכיום נמצא בלהקת האסון Disaster KFW. הגרגורים שלו השתלבו יפה עם אלו של הסולן הנוכחי וביחד הם סיימו את אחת ההופעות המוצלחות שראיתי כל הקיץ. אפילו הגשם היה בשוק.

אוף, רק הזכרתי אותו והוא הגיע שוב, כן, הגשם הארור הזה החליט לתת מנה כפולה אחרי שצפה בדריכות בהופעה של רוכבי האפוקליפסה. אני לעומת זאת החלטתי לקרוא עליו תגר והלכתי לצפות בלהקת הדת' Immolation, שהגיעה כל הדרך מאמריקה להחדיר בנו קצת תורה של מכות. אמנם איני מעריץ של הסגנון האמריקאי, אבל החבורה הזו ניגנה היטב, אף על פי שנראה כי חבריה מיהרו לסיים את ההופעה, אם זה בגלל הגשם או שהם פחדו מחברי Kreator שישברו להם את הצורה. מי יודע. בכל אופן, לא הספקנו להרגיש אגרסיבים וכבר Mille נכנס, חמוש בגיטרה, פרצוף מאיים ומצב רוח עצבני במיוחד. אני לא יודע מה קרה לבחור מאז שראיתי אותו בסלובניה כמה שבועות לפני כן, אבל פה הוא נשמע כמו צפרדע במרק ודיי קרטע ביחד עם להקתו. מ-"Violent Revolution" דרך "Phobia" ועד "Impossible Brutality" – משהו לא ישב שם כמו שצריך… אבל מי באמת יעז להגיד להם את זה? הם Kreator, תרדו על הברכיים!


ימין: Vader – פולנים עם תרופה לכל מכה | שמאל: Die Apo. Reiter – דם, אש וחליפות טוקסידו
11-08-2007 – יום שבת

ביום השלישי של הפסטיבל כבר יכלנו לשחות בתוך הבוץ, אז החלטנו לבנות סירות קאנו כדי להגיע לעיירה הקרובה ובחזרה לאזור הבמות. Leng Tch'e כבר תפסו מקומותיהם כשחזרנו ושילחו בנו את הגריינדקור שלהם, רטוב וסמיך. אחריהם עלה ג'ק בלאק לבמה, אה.. סליחה, סולן להקת The Black Dahlia Murder שהזכיר באיזו שהיא מידה את הכוכב ההוליוודי אך מצד שני גם שידר חינניות שדומה לזו של Barney מ-Napalm Death. הבעיה הייתה במוזיקה שלא הייתה מוגדרת ושילבה קצת מהדת' וקצת מהמטאלקור וקצת הרבה דברים אחרים שלא בדיוק ישבו אצלי בראש כמו שצריך. נקסט. את Haemorrhage כבר היה הרבה יותר מעניין לראות, בייחוד בגלל שחברי הלהקה התלבשו כמו מנתחים. עם שאלות כמו "Are there any Pathologist in here?" ותשובות כמו "Cool, and there's two morticians too" אפשר להבין שלא היה משעמם בהופעה של להקת הגריינדקור הזו. משם כבר הלכנו להתייצב ביחד עם רוב הישראלים בשורות הראשונות, לתת כבוד ללהקה הבאה…

Melechesh – מאז שיצא Emissaries, אלבומה האחרון של הלהקה, נראה כי היא זוכה לעוד ועוד מעריצים ברחבי העולם, לכן זה לא היה מפתיע לראות כמויות שהתאספו לקראת ההופעה. הישראלים תפסו מקום מכובד מקדימה והפתיעו כמה גרמנים שהיו בסביבה שהתלהבו במיוחד מזה שהגענו לראות את להקת הבלאק מטאל המסופוטמית עם השורשים הישראלים. גם אלי מזג האוויר החליטו שבא להם לצפות בהופעה אז לשם שינוי לא היה רטוב, לפחות עד שהתחלנו לדפוק את הראש. הסט אמנם היה קצר, אך הוא היה קולע ושילב שירים בעיקר מהאלבום החדש, ביניהם "Rebirth Of The Nemesis" ו-"Deluge Of Delusional Dreams" בין שירים יותר וותיקים כמו "Of Mercury And Mercury". הסאונד היה מצוין יחסית לפסטיבל וחוץ מהתופים של Xul שנשמעו טיפה חזק יותר מהשאר, לא היו פאשלות. Ashmedi הסולן פיקד על הקהל כמו מצביא, תוך כדי שהוא מחליף מהמורות עם Moloch הגיטריסט ו-Kawn הבסיסט (בהופעות). מעגלי פוגו רבים פרצו בסביבה ואילו הישראלים נתנו "כפיים" בסגנון תל-אביב. כמה אופייני. אחרי שראיתי את הלהקה בהולנד כמה חודשים לפני כן, אני חייב לומר שבימת Open Air עושה ללהקה טוב… וזה נראה ככה, מההופעה האנרגטית ועד לתגובות הקהל.

Primordial – בתור חובב פולק, אי אפשר שלא להעריך להקות שמגיעות מאירלנד ובמקרה של Primordial הסתבר לי שלא הערכתי מספיק, או לפחות, לא זכרתי עד כמה זו חבורה אגרסיבית של אנשים. הסולן, Alan Averill, עטוי כולו באיפור מדמם, לא הפסיק לנוח לרגע וגער בקהל להשתתף, זאת בזמן שהוא מגרגר בעצבנות על המורשת האירית. השירים, בניגוד למה שחשבתי שאשמע, דווקא נטו יותר לסוג של דת' ובלאק כסחני, כשאת השילובים הקלטיים בקושי הצלחתי להרגיש. מצד שני, אולי חברי Primordial היו במצב רוח מלחמתי, מכיוון שרק יום לפני כן הם סיימו להקליט אלבום חדש, שלשמחתי, זכינו לשמוע ממנו טעימה קלה. עם הדגל של אירלנד ברקע, חברי הלהקה ניסו להשתתף בשואו התיאטרלי, אך הסולן לקח את אור הזרקורים, כי פשוט אי אפשר היה להסיר מבט ממנו… הבחור נראה אימתני, רציני ומוכן לנגוח בראשים… שמישהו ייתן לו בירה.

אם חשבתי שאוכל להירגע אחרי 2 ההופעות האגרסיביות האלו, טעיתי בגדול, כי לא רק שעלתה להקת הדת' השוודית Grave, היא גם החליטה לעשות הופעה מיוחדת שמורכבת מ-3 האלבומים הראשונים שלה – עם שירים שהלהקה לא ניגנה כבר שנים – מה שאמר, עוד כאבים. למזלי, אחריהם הגיעו הפינים מ-Korpiklaani שהיו אתנחתא מאד קלילה יחסית לכל מה ששמענו עד כה וכהרגלם, העלו את רמת האלכוהול ומצב הרוח מעלה, מעלה. מעגלי "הורה" בין שאר סוגים של ריקודי-עם, קמו להם בכל מקום שרק היה אפשר ולראשונה יצא לי לשמוע להקה "מלודית" שקיבלה סאונד מעולה בפסטיבל Party.San, כנראה שלמדו מתקריות העבר. כשעלתה להקת הדת' מטאל ההולנדית Asphyx כבר הייתי מותש לחלוטין, אז לא נשארתי לחזות באחת ההופעות החשובות של הפסטיבל… וזה חברים, יכול לקרות לכולם בפסטיבלים, לכן תמיד רצוי לשמור אנרגיות אם מתכננים עמידה ארוכה מול הבמה.

Gorgoroth – אחרי כל להקות הבלאק מטאל שראיתי הקיץ, מ-Satyricon ועד Immortal, סוף סוף הגיעה אחת שלוקחת את העניינים ברצינות, טוב, בערך. אם נעזוב את העובדה שחברי הלהקה עטו יותר מסמרים וברזלים מאשר קבלן מוסמך, או זה שחלקם לבשו בגדי עור צמודים מאד – אפשר לומר שזו הייתה אחת ההופעות ה… קשוחות שראיתי. Gaahl הסולן, הצביע לכל כיוון בניסיון לא להוציא לעצמו עין (מסמרים, כבר אמרתי) וגרגר ללא הרף גידופים של שנאה ושטניזם אל עבר קהל הבלאקרים שהתאסף תחת שלט ה-"Hell Is Here" שהתנוסס מעל הבמה. תחושת הרוע האינסופית, גרמה לי רצון עז לאכול "קראפ" שוקולד, אך בשניה שחזרתי לבמה במצב אכילה, Gaahl החליט להצביע ישר אלי – אם זה בגלל שהוא רצה שוקולד, או כי עשיתי מעשה חילול קודש – וגרם לי להחנק. ממורמר מהמצב, הלכתי לסיים את ה-"גורגו-קראפ" שלי במקום אחר ונשבעתי נקמה באדון Gaahl וחבריו. אה, למרות זאת הייתה הופעה טובה – בלאק מטאל איסט קריג וכו'.

אנו מפסיקים את סקירת הפסטיבל לידיעה מיוחדת: סולן להקת Naglfar לא שונא יהודים, מעולם לא שנא יהודים ולמעשה חבר של לא מעט יהודים. למי שלא מבין במה מדובר, בקצרה אספר ש-Kristoffer "Wrath" Olivius, בסיסט להקת Bewitched וסולן להקת הבלאק Naglfar, בא בטענות שישראלים פה לא אוהבים אותו כי, הוא חצי-פלשתינאי (וחצי שבדי, יש לציין), ובכן, חברים וחברות, תאהבו אותו, הוא אחלה גבר (לפחות כשהוא לא עצבני ונותן בך מבט של סכינים) והוא ממש לא שונא אתכם, להפך, המשפחה שלו גרה בסביבה ואם תראו שאתם מספיק נחמדים הוא אולי יבוא לבקר פה עם אחת הלהקות שלו. אחרי שסגרנו את זה, אפשר לספר שבגללו פספסתי חצי מההופעה של Malevolent Creation שאישרו השתתפותם ברגע האחרון לאחר ש-Deicide ביטלו. ממה שהספקתי לראות, החבורה האמריקאית סגרה את הפסטיבל במיטב מסורת הדת' מטאל האמריקאית, עם שירים מהירים וכבדים כאחד… וזהו, נגמרו ההופעות, נגמרו הפסטיבלים, חוזרים הביתה.


ימין: Melechesh – מירושלים ועד לגרמניה | שמאל: Primordial – מישהו הזמין אייריש קרים?
[ לגלריית התמונות מהפסטיבל ]
סיכום הפסטיבל

הטוב –
להקות ולוח זמנים: גם מזג האוויר הסוער לא מנע מכל הלהקות להופיע בפסטיבל – לפחות אלה שלא ביטלו ברגע האחרון. לוח הזמנים טקטק כמו שצריך.
מתחם הפסטיבל, הבמות והסאונד: לעומת שנים קודמות, הסאונד במקום השתפר פלאים ונראה שהבמה צוידה היטב. סוף סוף היה אפשר לשמוע מלודיות!
מתחם הקמפינג, צרכים: היה גדול מספיק בשביל כל האנשים אבל לא רחוק מדי בכדי להגיע לבמות.
מרצ'נדייז, אוכל ושתייה: במתחם הפסטיבל היה מגוון של אוכל טעים במיוחד כמו גם בעיירה הקרובה שכללה מספר מסעדות מעולות במחירים סבירים. המטאל מרקט אולי לא היה גדול אבל היו בו כמה מציאות שלא ניתן היה למצוא במקומות אחרים.

הרע –
להקות ולוח זמנים: לפחות 5 להקות הוחלפו מהליינאפ המקורי של הפסטיבל, שלא הפסיק להשתנות עד הרגע האחרון, כולל גם פרסום סדר ההופעות.
מתחם הפסטיבל, הבמות והסאונד: היה צריך להתכונן מראש למזג האוויר ולהכין אולי סככות שאפשר להסתתר תחתן, במקום בתוך דוכני המצ'רנדייז והשתייה.
מתחם הקמפינג, צרכים: אמנם היו הרבה תאי שירותים, אבל הם פוזרו יחסית רחוק ממתחמי הקמפינג והיה צריך לעבור הרים של בוץ כדי להגיע אליהם… מקלחות וברזים בקושי היה אפשר למצוא (או בעצם, להתחיל לחפש). אפילו לא ניסו לפזר חציר על האזורים הבוציים במיוחד וזה הקשה מאד על מעבר ממקום למקום, או הליכה בחושך.
מרצ'נדייז, אוכל ושתייה: אם רק היו יותר מקומות ישיבה, על מנת שיהיה אפשר לאכול כמו שצריך, אז לא היו לי תלונות.

כללי –
גשם, בוץ ועוד גשם, הופעות ו… קור… נשמע כמו סיוט של ממש, אבל למען האמת, מצב הדוחק שמזג האוויר יצר, גרם ללהקות לתת במלוא הכוח לקהל שבכל זאת הגיע לראות את הופעותיהן. נכון, הגשם גרם לי להיות במקומות דחוסים עם המון אנשים שלא הכרתי, אבל הוא גם יצר בסופו של דבר חברויות נהדרות – וזה תמיד יכול לעזור לך בפעם הבאה שאתה באירופה… או סתם, אם אתה רוצה להשתעשע בהופעה עם מישהו שאתה מכיר. Party.San כמו Wacken, אמנם גדל מדי שנה בכל הנוגע לפופולאריות וסוג הלהקות שמגיעות אליו, אבל בניגוד לאחיו הגדול, הוא עדיין שומר על אווירה מאד ייחודית, גם אם מדובר במטאליסטים קיצוניים וחברי להקות עם מסמרים, דם ופירורי לחם. לפחות ביום היציאה מהפסטיבל, אלי מזג האוויר הגרמנים החליטו לפנק אותנו בחום של שמש… ועוד אומרים שהם הפסיקו להתאכזר ליהודים… אממ… בכל אופן, אני מאד מקווה שנהנתם כמוני מסיבוב הפסטיבלים של קיץ 2007, ובנימה אישית, אני מקווה שבשנה הבאה אולי מישהו יעזור לי בזה, כי לעזאזל, כואבות לי הידיים… יש למישהו קרח?