סיקור פסטיבל: Wacken Open Air 2005 – פרק 1
מבין כל הפסטיבלים שמתקיימים מדי שנה ברחבי העולם, יש אחד שבולט מעל כולם. עם כל הכבוד, אין שום פסטיבל קיים שמשתווה לו הן מבחינת ארגון והן מבחינה מקצועית ואין שום מטאליסט (עם קצת כסף) שלא מגיע אליו באיזשהו שלב בחיים. אתם יודעים על מה אני מדבר, זהו פסטיבל Wacken Open Air, אשר זו היא השנה ה-16 שהוא מתקיים בעיירה וואקן שבגרמניה.
יש הטוענים שהליינאפ השנה לא מי יודע מה, שהיה עדיף ליסוע למליון ואחד פסטיבלים אחרים ולראות להקות הרבה יותר גדולות כמו Iron Maiden, או "ענקיות מטאל" אחרות, אבל יש כאלה שמחשיבים גם להקות כמו Finntroll, Nightwish, Samael או אפילו את להקת הפולק-מטאל הברזילאית Tuatha De Danann שאף אחד לא מכיר – לענקיות מטאל בפני עצמן.
אחרי שסידרתי את כל החוויות בראש, את התמונות על המחשב, את הרצון העז לא לדבר עם אף אחד אחרי שחזרתי ולהרגיש עדיין את האווירה בגרמניה, הגיע הזמן לספר מה היה שם בכלל ואם זה שווה את כל המאמץ. בכתבה זו ניתן לכם קצת רקע כללי והסבר על מהו בכלל פסטיבל Wacken Open Air, בנוסף להופעות שהיו ביום הראשון של הפסטיבל. אז תחזיקו את עצמכם חזק, כי אם אתם מכירים מישהו שנסע לשם, אחרי הכתבה תרצו לפרוץ לו לבית ולרוצץ את ראשו, או סתם לבכות לתוך הכרית שלכם שלא הייתם גם. טוב יאללה, נתחיל.
כבר שנה שלמה אני מתכנן את הנסיעה הראשונה שלי לפסטיבל מטאל, אחרי כמה פיקשושים שקרו בשנה שעברה עקב תכנון מאוחר, הפעם דאגתי לפרטים כבר כמה חודשים מראש. אמנם זו חובה להגיע לפסטיבל וואקן גם אם אתה לא אוהב את מרבית הלהקות שהולכות להופיע שם, אבל השנה, אני לא יודע אם זה במיוחד בשבילי, ככל שהזמן עבר והפסטיבל התקרב, יותר ויותר להקות שממש רציתי לראות אישרו את השתתפותן בפסטיבל. מה עוד יכלתי לבקש? Nightwish, Edguy, Finntroll, Turisas, Sonata Arctica ועוד. כן, רשימת הצפיות שלי הייתה מורכבת ברובה מלהקות יחסית "מלודיות", אבל את רצף הבלאק\דת'\גריינד שלי אני הולך לקבל בפסטיבל שמתקיים שבוע אחרי כן, שזה כבר לכתבה אחרת.
קניתי תיק, אוהל, שק שינה, קצת אוכל וכל מה שצריך לטיול בשטח, הרי בפסטיבל שאורך 3 ימים שלמים אתה לא תמצא מלון כל כך קרוב אליו, ובכלל, כל החוויה היה להיות במחנה עם החבר'ה. מה שמביא אותי לנושא החשוב הבא, תקפידו טוב עם מי אתם נוסעים, כשיש לך חבר'ה טובים החוויה אפילו משתפרת וככל שאתם יותר אנשים, ככה הרבה יותר כיף. אני התחברתי לקבוצה גדולה למדי, Brothers Of Beer, או "אחוות הבירה" בעברית, אשר חלקם כבר היו בפסטיבל בשנים קודמות, מה שעזר יותר להתמצא בענייני הפסטיבל ובכלל במסע מברלין לעיירת וואקן. בפסטיבל עצמו נתקלתי בעוד קבוצות (גדולות וקטנות) של ישראלים, ונדמה לי שהיו שם לפחות 100 איש (אם לא יותר) – מספר דיי מכובד לפסטיבל מטאל שמתקיים איי שם בגרמניה.
אז אחרי שיש לך את הציוד ואת החבר'ה (בערך 30 במספר), אפשר להתחיל את המסע שלך. לא אלאה אתכם בתלאות הדרך, בטיסה שאורכה 4 שעות, ביום שהיה לנו בברלין ובשאר חוויות שקרו בדרך לפסטיבל. לעומת זאת רק אומר, שאתם צריכים לוודא היטב על אילו רכבות אתם עולים, זו לא דרך פשוטה להגיע מברלין לצפון גרמניה ואם יש ביכולתכם, עדיף שתגיעו לעיר המבורג, שיחסית קרובה, ישירות מהארץ (למרות שזה בעייתי מבחינת טיסות). מרגע שהגענו להמבורג, הדרך לא כל כך ארוכה כבר, עוד איזו רכבת או 2 לעיר "איצהו" ומשם כבר אפשר לתפוס את האוטובוס (3 יורו) לעיירת וואקן ולמחוז חפצינו. בדרך אי אפשר שלא להרגיש את המטאל באוויר, אם לא ראיתם איך עיירה שלמה משנה צבעים ועוטה על עצמה את הצבע השחור, אתם לא יודעים מה אתם מפסידים, זה מחזה שחייבים לראות!
עיירת וואקן – שני ילדים, תושבי המקום ומשרד הפסטיבל הראשי
צילום: ניר (תמונה ימנית), עדי (תמונה שמאלית)
נכון שהפסטיבל מתחיל רישמית ב-4.8, אבל אנחנו כבר היינו שם יומיים לפני זה, מסיבה מאד פשוטה… Location, Location, Location… או, נוחיות במילים אחרות. חשוב לדעת, פסטיבל וואקן הוא ענקי בגודלו ומתחם הקאמפינג שמסביבו אפילו יותר עצום, לכן צריך לבוא כמה שיותר מוקדם ולתפוס את המיקום הטוב ביותר בו אפשר להקים את המחנה שלך. על המיקום להיות קרוב לאזור ההופעות, שלא יקח הרבה זמן להגיע משם ובחזרה, אבל לא לשכוח שיהיה גם קרוב לשירותים (כימיים או בתשלום), לאוכל, למקלחות (בתשלום) ושרותים נחוצים נוספים שיקלו עליך לאורך הפסטיבל. גם כשהגענו יומיים לפני למתחם, כבר היו שם לא מעט אנשים והמקום שרצינו לקחת במקור היה תפוס. פעם הבאה נגיע שבוע לפני ;). לא דאגנו, בכל זאת, מרבית הקהל יגיע ביום הפסטיבל עצמו, אז תפסנו מקום לא פחות טוב לצד שביל ראשי שממנו יכלנו להגיע לכל מה שציינתי, יחסית בלי הרבה זמן הליכה.
סוף-סוף אפשר להקים את האוהלים, לשים שם את הציוד הכבד וללכת להסתובב. כשאתה מגיע יומיים לפני, אין לצפות שכל האטרקציות של הפסטיבל כבר יהיו פעילות, אבל למזלנו איזה דוכן אוכל אחד כבר החל למכור סנדוויצ'ים וכמו כן, דוכן המרצ'נדייס הרישמי של הפסטיבל נפתח, מה שאומר שאפשר להצטייד בחולצה מתאימה (מתוך עשרות סוגים) ובשלל דברים אחרים עליהם מוטבע לוגו ה-"שור" של הפסטיבל, ממחזיקי מפתחות ועד מגבות לאמבטיה… כמה כסף הם עושים על זה, כולנו פריירים בסופו של דבר. אחרי שנרגעתי קצת מהטיול, אפשר היה לעשות כיף עם החבר'ה, עוד כשמזג האוויר היה נורמאלי ולבסוף הגיע האירוע החשוב הראשון – הקריוקי!
מתחם הקאמפינג – המוני אוהלים, מכוניות ואנשים, כרגע עוד במצב נקי
צילום: אופיר (תמונה ימנית), ניר (תמונה שמאלית)
מי שמגיע מספר ימים לפני הפסטיבל, זוכה לאחת החוויות המהנות ביותר (מלבד ההופעות) שניתן למצוא בו. הקריוקי. אם יש מקום להתגבר בו על פחד במה, זה מול אירופאים חננות שלא תראה בחיים, כמו שצריך. וכך, יום לפני תחילת הפסטיבל, באוהל ה-W.E.T. Stage שישמש לקרב הלהקות בהמשך, התקיים ערב הדיסקו\קריאוקי. דיסקו? כן, ככה קוראים לערבי תיקלוט אבל זה לא סתם עוד "ערב תיקלוט", פה נמצאת במה ענקית, בערך בגודל של מועדון התאטרון ועליה עומד ה-Dj שמעביר את התיקלוט לאורך הערב. על אותה הבמה בשלב יותר מאוחר של הערב יעלו הופעות הקריוקי, כן, על הבמה הענקית הזו מול כמה מאות אנשים.
איך שהתקרבתי לאוהל בפעם הראשונה, מהלך בבוץ (מפה ולאורך כל הפסטיבל מזג האוויר התנהג במצבי רוח מוזרים, רוב הזמן עם גשם, 5 דקות עם שמש ומתהפך, אירופה מוזרה) לכיוון האוהל לראות מה קורה שם והנה ככל שאני מתקרב אני שומע לצד הצעדים שלי תיפוף מוכר, אהה… הפתיחה לשיר "Warriors of the World" של מאנוור, בין מעט השירים היחידים שאני מוכן להקשיב להם מהלהקה. כשהגעתי פנימה, כולי מזמזמם את המילים כבר ראיתי כמעט 2500 אנשים שרים את הכל בקצב התקלוט, לא יכלתי שלא להרגיש "באחווה" כששרתי ביחד את השיר עם אנשים מכל העולם (אירוניה ל-פנים). לא עבר הרבה זמן וערב הקריוקי עמד להתחיל, רצתי לקרוא לשותף שלי לפשע, ניר, כדי שנרשם להופעה.
עוד לפני שהגענו לגרמניה תכננתי לעשות את זה, עברתי על רשימת השירים ובחרתי את "Cherry Pie" של Warrant, שיר גלאם\הארד-רוק, שלצערי לא הרבה מכירים. במהלך הימים ניר ואני עבדנו עליו, תכננו לעשות גרסת דת' או גרסה חצי גלאם (עם הקול שלי) וחצי דת' (עם של ניר) או בקיצור מה שיצא. לקחתי איתי משקפי שמש מיוחדות והלכנו למצוא את האחראית על הקריוקי. אחרי חיפוש קל מצאנו את הבחורה שניסתה להסביר לנו איך הענין מתנהל, בקצרה, אנחנו רושמים על פתק את שם השיר והשמות של מי שמבצע אותו, מביאים לה את הפתק, היא מכניסה אותנו מאחורי הבמה שהייתה שם ואנחנו מחכים עם עוד אנשים לתורנו. במקור היא רצתה שנהיה הראשונים ונפתח את הקריוקי אבל אמרתי לה שאין מצב, אז היא שמה אותנו במספר 5.
בלי להמתין הרבה, נכנסנו יחד עם שאר המבצעים מאחורי הקלעים וחיכנו לתורינו, בדרך הספקנו גם לאסוף בנדנה מאיזה צרפתי שהכרנו ואז הקריין הכריז בגרמנית על השמות שלנו ועלינו לבמה. אמנם היה מיקרופון אחד אבל אמרנו שכבר נחליף בינינו כשצריך. לא ציפינו לראות כמעט 2500 איש מולנו, פאקינג יותר אנשים מרוב ההופעות שהתקיימו בארץ, בערב קריוקי! עם סאונד שלא מהעולם הזה! קודם כל, השיר שמתנגן הוא לא רק מוזיקה, הוא כולל גם את השירה והמילים, או כל השיר ליתר דיוק, אבל הם עשו שהסאונד שלנו יהיה מעל השירה המקורית.
על המסך שהיה לצידנו עלו המילים (למרות שהתאמנו) והשיר החל להתנגן. איך שבאתי לשיר, שמתי לב שלא יצא לי קול גלאם ופשוט שרתי בדת', יותר סקרימינג כזה. ניר נכנס לתמונה עם הגראוולים שלו קצת איטיים מדי לקצב השיר אבל נתפסנו עליו. במהלך כל השיר השתגענו ושרנו, טעינו, התבלבלנו והחלפנו תפקידים והיה פשוט חלום. רק חבל שראיתי מעט ידיים בקהל, בחרנו שיר לא קל לביצוע ולא המנוני כל כך כמו רוב מה שהלך שם אבל למי איכפת. הבאנו הופעה, נהננו, ירדנו מהבמה כמו מלכים ואפילו קיבלנו ברכות מכמה אנשים בקהל שזיהו אותנו. חוויה שלא מהעולם הזה ומומלצת לכל מי שמגיע לאדמת וואקן. אל תרשו לעצמכם לפספס את זה.
חוויה נוספת שארצה לדבר עליה לפני ההופעות היא ה-"מטאל מארקט" של פסטיבל וואקן – שוק המטאל הכי נחשב מבין כל הפסטיבלים. יש בו הכל, מצמידים גותיים, דרך חולצות אנימה, חולצות מטאל, פאצ'ים, דגלים, ניטים, קרניים ויקינגיות לשתיית בירה (פריט נפוץ בפסטיבל), דיסקים, כובעים ועוד ועוד. זה כמעט רחוב שלם, מלא בדוכנים מכל הסוגים. הסיכוי מאד קטן לא למצוא משהו שמחפשים, אם זה תקליט במהדורה ראשונה של מארדוק, או חולצות של להקות אנדרגראוונד שאף אחד לא מכיר, מי שחובב קניות לא יוכל לעזוב את המקום ולכל אורך הפסטיבל אפשר לבקר בו בלי הפסקה. זה גם מעביר את הזמן יופי.
יש כאלה שיש להם כרטיסים רגילים (ימין) ויש כאלה שקיבלו צמיד ורוד (שמאל)
צילום: ורה
"A Night To Remember"
בסופו של דבר, לא באנו לפה בשביל קניות, באנו בשביל לראות הופעות … ועוד אילו הופעות. יום הפסטיבל הראשון נפתח ועמו גם מתחם ההופעות של הפסטיבל. מלבד הדוכנים שמקיפים גם אותו, במתחם נמצאות 3 במות ראשיות – הבמה המרכזית True Metal Stage, הייתה הכי גדולה, ה-Black Stage, כמעט שווה בגודלה וה-Party Stage, במה שהייתה בערך חצי גודל מהטרו מטאל, אבל גם היא מושקעת ומאובזרת מאד וכולן עם סאונד מעולה. ביחד ל-3 הבמות יש גם את אוהל ה-W.E.T Stage שם מופיעות הלהקות הפחות מוכרות או קטנות ויש גם איזה במה סטייל מועדון הבארבי באיזה אזור שנקראת ה-Jim Beam Stage, שם מופיעות להקות צעירות או סתם פסיכופטים. סה"כ 5 במות, כאשר במשך ימי הפסטיבל לפחות ב-2 מהן בו-זמנית התקיימו הופעות.
הערב, כל ההופעות התקיימו בבימת ה-True Metal Stage, לכן לא הייתה בעיה לתמרן ממקום למקום. וכך, אחרי יומיים וקצת של שיגועים, הגיע הזמן לדבר האמיתי. יחד עם כמה חבר'ה ישראלים, תפסנו כרגיל מקום כמה שיותר קרוב לבמה, בערך בשורה חמישית, במרכז. עוד לא היה צפוף כל כך וההמתנה הקצרה לשעה 18:00 בה אמורה להתחיל ההופעה, עברה מהר. עכשיו אני לא יודע מה עם אנשים אחרים אבל אני פקפקתי בזה שהכל יעמוד בזמנים, פקפקתי בכל הסיפורים על זה שגרמנים מדייקים כמו מכונות והכל דופק אצלם כמו שעון… ובכן, אני אהבל. 17:59 ו-59 שניות החל האינטרו של ההופעה הראשונה שפתחה את הפסטיבל, ואת היום הראשון שנקרא "A Night To Remember".
18:00-18:45 – Tristania – במת True Metal Stage
למען האמת, לא התלהבתי כלכך לראות הופעה של Tristnia, אמנם להקה שאהבתי בעבר, אבל אחרי האלבום האחרון שהוציאו והחלפתם של כמה חברים, דיי ירד לי החשק מהלהקה. למרות זאת, ללהקה עדיין יש כמה שירים טובים, הם פתחו את הפסטיבל ויש להם גם סולנית עם חזה גדול, אז למה לא… במקור רשמתי בפנקס שלי את הסט-ליסט של הלהקה אבל במהלך הפסטיבל כנראה ובטעות תלשתי את הדף או שהוא נקרע לי. למזלי עוד זכרתי באותו יום לרשום בכללי איך הלך שם. רק חבל שהמצלמה שלי הפסיקה להגיב אחרי כמה תמונות שהספקתי לצלם ולמעשה לא השתמשתי בה בכלל בכל ימי הפסטיבל והסתמכתי על תמונותיהן של חברי הקבוצה שלי ואנשים אחרים, דרך אגב, הם גם יעזרו לי לסקור כמה הופעות, אז תהיו נחמדים.
ובחזרה להופעה, הלהקה החלה בשיר הראשון מהאלבום החדש, הסאונד הכללי היה מעולה אבל כשהסולן (שנראה כמו פאנקיסט) התחיל לשיר בגראוולים, בקושי שמעו אותו. כשנכנסה הסולנית Vibeke הציפיות קצת עלו (וגם דברים אחרים) אבל הן לא התממשו. אני לא יודע אם זה נכון או לא, אבל באופן שאני ראיתי את זה, הקול של הסולנית היה כולו פלייבק, משום מה השפתיים שלה לא תאמו כל כך למה שנשמע, שלא לדבר על זה שגם את הפלייבק בהתחלה לא שמעו כל כך טוב ורק לקראת סוף ההופעה הוא השתפר.
בכללי, הלהקה נגנה חומרים מרוב האלבומים חוץ מהאלבום הראשון, אפילו כמה שירים שאהבתי, אבל לצערי My Lost Lenore שהוא השיר שאני הכי אוהב (ועוד רבים אוהבים), לא היה שם. קולות הרקע של הסולן-גיטריסט השני גם בקושי נשמעו והשואו של הלהקה היה דיי סטטי, אולי בגלל שהם צולמו מהרבה זוויות על מנת שהקהל שהיה רחוק מהבמה יוכל לראות אותם על המסך הענקי שהיה בין במת ה-True Metal לבמת ה- Black Stage. אבל סה"כ היה כיף לראות את הלהקה ולדעת סוף-סוף איך מרגישה הופעה בחו"ל.
Tristania – ההופעה הפותחת של הערב, קצת סטאטי
צילום: אופיר (תמונה ימנית), וולך (תמונה שמאלית)
19:15-20:15 – סשן חתימות – Nightwish
וכך עוד לפני ששבעת חברי Tristania הספיקו לרדת מהבמה, רצתי למחנה להביא כמה דברים להחתמות, כולל צוואר של גיטרה עליו רציתי להחתים את הלהקות, כאשר הראשונים יהיו חברי להקת Nightwish, אחת מהלהקות האהובות עלי. כשחזרתי תוך דקות ספורות ליד אוהל ה-Meet & Greet, כבר הבחנתי בתור עצום של אנשים שהשתרע עד ל-Party Stage וזה בקושי 20 דקות לפני שסשן החתימות אמור להתחיל. אני כמו ישראלי מצוי חיפשתי נקודה בה אוכל להיכנס, לשמחתי הבחנתי בחבר'ה שלי שהיו כבר לקראת השורות הראשונות ומיד ניצלתי את אופציית ה-"חברים שלי פה, שמרו לי מקום בתור, אז אני אעקוף אתכם עכשיו כדי להגיע אליהם…" וזה מה שעשיתי. בסביבות 19:15, בזמן שלהקת Candlemass החלה להופיע על במת ה- True Metal, עלתה להקת Nightwish והחלה לתפוס מקום ישיבה באוהל החתימות, אני לא הייתי היחיד שהתרגש להיות מטרים ספורים מהלהקה הזו ובמיוחד מהסולנית המדהימה Tarja.
התור התקדם לאיטו וכבר הספיקו להגמר גלויות הפרומו של הלהקה שעליהן אפשר להחתים אותם. ככל שהתקדמנו יותר אני ושאר החברים התרגשנו מאד, התחלנו לשיר, אחרים צילמו את הלהקה מרחוק והנה הגיע התור שלי. מרוב התרגשות לא יכלתי להגיד מילה אחת לאף אחד ורק כשהם התלהבו מהחצי-גיטרה שהבאתי להם לחתום עליה, יכלתי להוציא כמה מילים. כשהגעתי ל-Tarja שהייתה במרכז, התאפקתי לא לקפוץ עליה ולבצע בה את זממי (זממי במשך המון שנים) אבל לפחות תפסתי אותה לתמונה מדהימה שתהיה תלויה אצלי על הקיר בגאווה… הכל היה מעורפל מאותו רגע. כשהגעתי בסוף למרקו הבסיסט עם הזקן הפיני המגניב שלו, רציתי לדבר איתו על איך אפשר לגדל דבר כזה אבל כל מה שיצא לי בגמגום היה "I… Love Your Beard" כמו איזה ילדה מעפנה. אההה.. אבל גם איתו דפקתי תמונה, או יה! יצאתי כולי עם חיוך מהסשן וחזרתי לאוהל שלי לשים שם את הדברים בעדינות. מיד חזרתי לאזור הבמה המרכזית כדי להגיע איכשהו לשורה הראשונה לקראת ההופעה של Nightwish וכן גם לראות תוך כדי את להקת Oomph!
סשן חתימות עם Nigthwish, אני ו-Tarja!
צילום: עדי
20:45-21:45 – Oomph! – במת True Metal Stage
רוב האנשים חושבים שלהקת Oomph! מעפנה, אבל לדעתי הם לא רעים בכלל. הלהקה עושה מעין אינדסטריאל רוק-הארדקור, בגרמנית, והם אפילו הוקמו לפני להקה קצת יותר ידועה בשם ראמשטיין. על הבמה עלתה חבורה, שכל חבריה היו לבושים בבגדים לבנים כאילו ברחו מבית משוגעים – וההופעה החלה. מכיוון שהלהקה גרמנית והשירים שלה באותה שפה, לא ידעתי בדיוק איזה שירים הם עשו, אבל זיהיתי שמרביתם היו מהאלבום האחרון של הלהקה שיצא לי כבר לחרוש עליו במהלך השנה האחרונה.
ההופעה עצמה נפתחה יחסית חלש, אבל ככל שהתקדם הסט, החבורה הגרמנית השתגעה ובהתאמה כל חברי הלהקה קפצו במקום כמו משוגעים. רוב האנשים בשורות הקדמיות של הקהל, ניסו בקטעים המתאימים לקפוץ ולהשתגע גם כן, כביכול זה היה יכול להחשב כהנאה מההופעה, אבל אני יודע שלמרבית האנשים שהשתגעו הייתה מטרה אחרת, לפרוץ קדימה לשורות הקידמיות בשביל ההופעה של Nightwish שתתחיל אחר כך, גם אני הייתי שותף לתרמית. עם זאת ולמרות הדחיפות, נהנתי מאד מההופעה. הסולן המאופר ירד כמה פעמים לעבר הקהל ועשה Crowdsurfing בשורות הראשונות כאילו הוא שוחה על הקהל, שלא לדבר על מקצב האינדסטריאל רוק שהקפיץ את כולם, אף על פי שמרביתו היה משולב עם סאמפלים, הכל עבר חלק מאד.
המשכתי להשתגע לכל אורך ההופעה וכשכבר הגיעה כמעט השעה לסיים, חשבתי לעצמי שאין סיכוי שינגנו את השיר שאני הכי אוהב, אך לשמחתי הוא הגיע בתור השיר האחרון בהופעה. "Augen Auf!", שיר קצבי ושובר שלפי מה שהבנתי הוא לקוח מתוך משחק ילדים גרמני, החל להתנגן לצד קולות הרקע של ילדים בין המילים. הקהל שיתף פעולה לכל אורך השיר והצטרף לסולן בספירה הגרמנית, כולל אותי, שניסתי איכשהו להשתלב בין כל הארים שהיו שם ולצעוק בקולי קולות. בסה"כ הופעה מהנה מאד, הלהקה שברה את המקום וקפצה ללא הפסקה והסולן היה כריזמטי בטירוף. גם הצלחתי איכשהו להגיע לשורה שלישית והמתנתי בין הדחיפות לשואו המרכזי של אותו ערב.
Oomph! – חבורת משוגעים גרמנית, אינדסטריאל-רוק לפנים
צילום: Bright Eyes Germany
22:30-00:00 – Nightwish – במת True Metal Stage
באיחור של רבע שעה (מ-22:15) עלתה הלהקה שכולם חיכו לה. הקהל געש כבר כשהתנגן האינטרו המלודי והנה חברי להקת Nightwish עלו לבמה על רקע התפאורה שלהם המורכבת מהקונספט של האלבום האחרון Once. כולם החלו למחוא כפיים. לא הספקנו להירגע והשיר הראשון החל להתנגן "Dark Chest Of Wonders". טרייה (Tarja) הסולנית המדהימה במראה ובקול, לבושה בבגד שחור עטוף במעין ג'קט ארוך וצהוב, עם מיקרופון תואם באותו צבע, החלה לשיר והלהקה לצידה דפקה את הראש וניגנה. מסתבר שאירופאים לא כאלה חננות כמו שאמרו ובמיוחד כשיש להקה גדולה כזאת על הבמה כולם השתגעו. הסתכלתי אחורה לכמה שניות והיה פשוט ים של אנשים, לא יכלתי לראות שום דבר באופק מעבר לידיים… ההופעה הייתה מפוצצת.
הלהקה המשיכה עם עוד כמה שירים, התאורה הייתה מטורפת, הגיטריסט Emppu והבסיסט Marco החליפו צדדים כל הזמן ו-Tarja דפקה ראש ללא הפסקה. באיזשהו שלב, תוך כדי הדחיפות והמחנק שהיה מסביבי, התחלתי להריח משהו שרוף והרגשתי תפיחות על הגב, מסתבר שמישהו כמעט הבעיר לי את השיער אם הסיגריה שלו, למזלי האש כבתה מהר ולא נגרם נזק שנראה לעין. Nightwish המשיכה ועשתה להיטים מכל הזמנים כמו "Everdream" ו-"Kinslayer", כאשר לקראת סוף ה-3\1 הראשון של ההופעה כבר הרגשתי שאני לא יכול לנשום ולהנות מספיק, אז בזמן שהתנגן איזה שיר איטי, מוזר ולא מוכר שמרקו שר וניגן בו, ביקשתי מהחבר'ה שסביבי שירימו אותי ל-Crowdsurfing כדי שאני אוכל לצאת מהמחנק. מאד התאכזבתי מניהול הפרונט של הבמה, לא סיפקו לאף אחד מים או שום דבר אחר, השומרים רק דאגו לכל מי שגלש לשם מהקהל, הורידו אותו והעיפו אותו מאזור הבמה. כנראה שהגרמנים הלכו בשיטה של "אם אתה מרגיש שאתה הולך למות, תגיד לנו ונעיף אותך" … הם לא עוזרים לך, חתיכת $@*$! מניאקים.
אז יצאתי מהשורה השנייה, עוד הייתי בהלם מהכל והמשכתי לבהות בהופעה, השירים המשיכו להתנגן, "Planet Hell" בוצע מעולה, עם עבודת קלידים נהדרת מצד Tuomas שממש עשה שם "עדן רבין" – כנראה זה פונקציה של קלידנים להיות רגשניים. גם השירה של Marco הוסיפה ושיפרה את ההופעה מאד. לא הספקתי להתמקם וכבר התחיל השיר האהוב עלי ביותר "Wishmaster", שיר שבעבר היה הלהיט הכי גדול של הלהקה וסגר תמיד את ההופעות שלה, עכשיו מבוצע באמצע הסט אבל באופן מעולה, דפקתי ראש כאילו אין עוד 2 ימי פסטיבל. במקום סיום השיר בבום הלהקה המשיכה לריפ מהשיר The Trooper של Iron Maiden וסיימה עם מטח פירוטככניקה (אש) לפנים. אחח איזה יופי. והסאונד… הו הסאונד!
מפה הלהקה המשיכה בסט עם "Slaying The Dreamer" ואז רוב חברי הלהקה ירדו מהבמה, רק הקלידן וטרייה נשארו, כשהיא אומרת לקהל בקול ובמבטא החמוד שלה "אוי, השאירו אותי פה לבד" ומיד מתחילה לשיר בשפה הפינית את הבלדה "Kuolema Tekee Taiteilijan", מהאלבום האחרון. כל הקהל נרגע והזיז ידיים לצדדים בהתאמה, מי אמר שאין למטאליסטים רגשות? עם סיום השירה, נגינת הקלידים המשיכה לסולו בזמן ששאר חברי הלהקה עלו והנה החל הניגון שמבשר על השיר "Nemo". התיפוף של Jukka נכנס בקצב מתאים וטרייה החלה לשיר בזמן שכל הקהל מדקלם את המילים לצידה.
כבר עברנו 3\2 מההופעה והגיע כמעט הזמן לסיים, הלהקה ירדה מהבמה, אבל אף אחד בקהל לא זז מהמקום, כולם ידעו שזה לא הכל. תוך מספר דקות המתנה חברי הלהקה חזרו כאשר Tarja לבשה כבר כיסוי לבן עם מיקרופון תואם באותו צבע והנה החל השיר "Over The Hills And Far Away" של Garry Moore. הקהל קפץ ושר לכל אורך ההופעה והצטרף במחיאות כפיים בקטעים המתאימים, פשוט מדהים. לסיום, "Wish I Had An Angel" נפתח בדואט של טרייה ומרקו והקצב השובר של השיר נכנס לתמונה… בשיר הזה הפיירו, התאורה והכל עבדו אובר-טיים ובכל פעם שהחל הפזמון מתח של אש וזיקוקי במה פעלו. לקראת סיום השיר בפזמון האחרון "I Wish…." פתאום החלו זיקוקים באוויר וזה היה מרגש מאד, הייתי מאושר. וכך ההופעה הסתיימה, במתח זיקוקים, בהשתחוות הלהקה ובחיוך ענק שהיה לי על הפנים.
Nightwish – ההופעה הכי מרגשת
צילום: וולך (תמונה ימנית), ניר (תמונה שמאלית)
כן, אמנם רשמתי את זה יותר מדי בהתלהבות, אבל הכל באמת מלהיב ואין מי שלא יסכים איתי. אם אני מקבל כזו הרגשה מ-Nightwish אז מישהו אחר יקבל את אותה תחושה מ-Marduk או Obituary, בסופו של דבר כולם מתלהבים. עד כה היום הראשון של הפסטיבל עבר בהצלחה, אמנם מזג האוויר לא הפסיק להציק ובלילה החל להיות קר, אבל שום דבר לא יפריע למטאליסט לראות הופעה שהוא מחכה לה המון זמן. מחר צפוי לנו יום ארוך במיוחד יחד עם המון הופעות בכל הבמות לכן כדי לשמור על הכח צריך לישון וזה בדיוק מה שקרה אחרי שחזרתי למחנה שלי. לילה טוב לכולם.
לפרק השני בסקירה…
לפרק השלישי בסקירה…
לגלריית התמונות מהיום הראשון…