סיקור פסטיבל: Wacken Open Air 2005 – פרק 2

אחרי שסיפרנו לכם קצת על הרקע של הפסטיבל וההופעות ביום הראשון, הגיע הזמן להחליף הילוך ולהתחיל לתזז ממקום למקום. זה לא פשוט להספיק ולראות את כל ההופעות שרוצים ביום אחד, אבל זה אפשרי אם מתכננים את לוח הזמנים מראש. לשמחתי יצא לי להגיע לכל הופעה שרציתי ואת אלה שלא יכלתי לראות (עקב חפיפה בזמנים), החבר'ה מ-Brothers Of Beer וכמה ישראלים נוספים עזרו לי להשלים עם סקירות (או ליתר דיוק, חפירות) משלהם. הבא נמשיך.

את היום השני של ההופעות התחלתי לצלילי גשם שגרמו לי לישון קצת יותר מהרגיל. במקור רציתי לקום ולראות את Naglfar אבל המהמתי יותר מדי. בסופו של דבר התארגנתי, יצאתי למתחם הפסטיבל והגעתי לקראת סוף ההופעה של להקת ההבי\פאוור Morgana Lefay על במת ה-True Metal Stage, יחסית לשעה מוקדמת היה להם דווקא הרבה קהל והם נשמעו לא רעים בכלל. בהזדמנות כבר אני אבדוק את הלהקה. ניערתי ממני את קורי השינה והלכתי לעבר בימת ה-Black Stage כדי לראות את ההופעה הראשונה שלי להיום. לפחות תומר לא היה עצלן והצליח לקום בזמן ולראות את הבלאק מטאל של Naglfar על הבוקר. טוב, הוא אוהב את הלהקה אז יש לו מוטיבציה, ולפי מה שהוא מספר, זה בהחלט היה שווה את זה…

11:00-11:45 – Naglfar – במת ה-Black Stage
תומר לביא: היום השני של ההופעות נפתח עם Naglfar. קשה לי למצוא דרכים יותר טובות להתעורר בבוקר מאשר עם אחת להקות הבלאק מטאל היותר איכותיות שאני מכיר. הציפיות שלי למען האמת היו קצת פסימיות, האמנתי שהלהקה תעשה קידום לאלבום החדש Pariah ואני לא אזכה להנות כמו שצריך מהחומר הישן והטוב. אבל ההיפך הוא הנכון, מ-Pariah הקהל קיבל רק טעימה, אם כי טעימה משובחת, ורוב החומר היה חומר ישן ומצויין. הביצועים היו מצויינים והקול של הסולן משובח כתמיד, שעליו התגלה לי, במהלך הפסטיבל שאבא שלו הוא פלסטיני ממזרח ירושליים, אלוהים יודע איך.

המינוס היחיד שאני יכול להעלות על דעתי, היו כמה פאשלות בסאונד. את הגיטרה המובילה כמעט שלא שמעו וחבל. כל הריפים המעניינים והסוחפים שלהם נבלעו בתוך כל הבאס והאקורדים החזקים מה שגרע מהמלודיות האיכותיות של Naglfar. לשמחתי, ההפתעה הכי נחמדה חיכתה לי בסוף ההופעה עם השיר האהוב עליי שלהם שלדעתי הכי פחות מוערך "The Brimstone Gate" מהאלבום Diabolical. לא ציפיתי לשמוע אותו ובמיוחד לא אחרי שכבר היו 2 שירים מ-Diabolical בהופעה. הלהקה ירדה מהבמה,, כאשר לי כבר ברור, את השיר הזה אני לא אשמע. אבל לפתע חזרו Naglfar להדרן וביצעו אותו! באותו רגע יכולתי למות. לא רציתי יותר שום דבר. הופעה מעולה על הבוקר.

Naglfar – בלאק מטאל על הבוקר מוגש עם שירים מכל התקופות
צילום: ניר (תמונה ימנית), ורה (תמונה שמאלית)

12:40-13:25 – Illdisposed – במת ה-Black Stage
אופיר: למי יש כח להופעה ב-11 בבוקר? נו מילא. אחרי 2 סטים של הופעות שהחלו כבר בכל הבמות, הגעתי להופעה הראשונה שלי להיום. את להקת Illdisposed יצא לי להכיר בשנה האחרונה יחד עם שחרור האלבום האחרון שלה "1-800-Vindication" ולפי מה שהבנתי הלהקה כבר דיי ותיקה. לצערי אבל לא יצא לי להקשיב לשום חומר קודם שלה, למרות שעל האלבום החדש חרשתי המון ועד היום עוד לא הפסקתי להקשיב לו. וכך, המתנתי לי באיזור השורות הראשונות, כשלא היו עוד הרבה אנשים שם והנה החל אינטרו שכנראה הגיע מאחד האלבומים הקודמים של הלהקה ותוך כדי הנעימה, חברי הלהקה תפסו את מקומותיהם על הבמה. האינטרו הסתיים בקולות של כבשים (כשזה בא בהתפעה, זה הלרי לחלוטין) ואז בבום החל השיר "Still Sane" מהאלבום האחרון. פתיחה מצוינת על הבוקר.

למי שלא יודע, Illdisposed מנגנים מעין ברוטאל-הארדקור דת' מטאל, לא כבד, לא קל, אבל שובר לחלוטין, אין הרבה להקות מהסגנונות האלה שמצליחות לקנות אותי, אבל החבורה הדנית (מדנמרק) עשתה זאת בהצלחה. הלהקה המשיכה עם חומר ישן, הסאונד היה מעולה יחסית לבוקר וגם קולות הרקע שהיו בפלייבק השתלבו בצורה מעולה. לאחר שניגנו אחד מהשירים הישנים פתאום נכנס שילוב לתוך שיר נוסף מהאלבום האחרון בשם "I Believe In Me", בהתחלה לא שמעו כל-כך את התיפוף השובר, אבל קולו של הסולן Bo Summer העסיק את הקהל בינתיים, שלא לדבר שבין השירים הוא זרק כל מיני משפטים שלמד בגרמנית וכולם צחקו (אני שיתפתי פעולה וצחקתי יחד עם כולם למרות שלא הבנתי כלום).

עם סיום השיר עזבתי את ההופעה באמצע והלכתי שמאלה אל השורות הראשונות של ה-True Metal Stage כדי לתפוס מקום להופעה הבאה, אליה יותר צפיתי. למרות זאת, המשכתי לדפוק את הראש עם Illdisposed ובמיוחד כשהם החלו לנגן את השיר השני הכי אהוב עלי "Dark", שיר שצוחק על ויקינגים בכללי, אבל נותן-בראש בצורה חזקה. היה חסר בו קצת קולות רקע או שאני לא שמעתי אותם מאיפה שעמדתי. בסה"כ ההופעה הייתה מעולה ומהנה למדי, חבל שלא הכרתי את החומר הישן של הלהקה ועוד יותר חבל שהם לא נגנו את השיר "Jeff" שאני מאד אוהב. אבל האכזבות קטנות כשאתה הולך לראות עוד אחת מהלהקות שאתה הכי אוהב…

Illdisposed – כבשים לפנים ושבירות על הבוקר, כמו שצריך
צילום: Bright Eyes Germany

13:40-14:25 – Sonata Arctica – במת ה-True Metal Stage
אופיר: כמו Nightwish, את Sonata Arctica אני כבר שומע מספר שנים ועוקב אחריהם עוד מהאלבומים הראשונים, שלא לדבר על כך שזו אחת מהלהקות היחידות שאני מסוגל להקשיב לבלדות שלהן יותר מפעם אחת. אז לראות את ההופעה בפסטיבל השנה היה חלום שהתגשם, שוב. על רקע הדגל הענקי עם לוגו הלהקה והתמונה של החכם היפני (מה-EP שלהם), חברי הלהקה עלו לבמה אחרי כ-5 דקות איחור והדבר הראשון שהבחנתי בו מהצד שעמדתי היה הקלידן עם החולצה הסגולה ואורגן הקלידים הלבן שלו, משהו מגניב לחלוטין. מיד הלהקה החלה לנגן את "Misplaced", כאשר Toni Kakko הסולן נכנס והתחיל לשיר. תחילת ההופעה לא עברה כל-כך חלק ולא שמעו את השירה של הסולן בכלל, אבל ככל שההופעה התקדמה סידרו את הסאונד ברוב המקרים, אף על פי עוד כמה דפקים כמו למשל שהתופים היו חזקים מדי.

אחרי כמה שירים חדשים וישנים הסולן שאל את הקהל? "Do you like women's underwear?" … והמשיך לתוך השיר "Victoria's Secret" מהאלבום Winterhearts Guild. השיר בוצע באופן מושלם, עם שירה מרגשת מאד ונגינה מעולה. בכל פעם שהתחיל הפזמון הקצבי, Tony קיפץ לו על הבמה עם חיוך כמו איזה שדון קטן ושיחק כל הזמן עם המיקרופון, הוא קוקו לא קטן. הסולו קלידים בשיר קרע אותי ושאר הנגינה מצד חברי הלהקה עשתה עבודה מעולה. משם טוני המשיך עם "Welcome To… "My Land מהאלבום הראשון של הלהקה כאשר אחריו הגיע השיר "Don't Say a Word" מהאלבום האחרון, רק חבל ששוב היו כמה דפקים בסאונד של הקלידים ולא שמעו אותם וגם הסאונד של השירה היה חלש שוב.

לא הספקתי להיכנס להופעה ולפתע טוני הכריז "This is our last song for Tonight…" ומיד תיקן את עצמו ל-Today – הבנאדם לא רגיל להופיע בשעות הצהרים המוקדמות ולאורך כל ההופעה התבלבל ותיקן את עצמו עד שבסוף זה קרה לו 5 פעמים במשפט אחד עד שהצליח לבסוף לומר את שם השיר "The Cage". בחירה טובה מאד לשיר סיום, עם המהירות והקצב החזק שלו. לאורך כל השיר טוני הציק לחברי הלהקה, אם זה לתת להם לשיר או לשחק להם על הכלים (לא במובן הזה, חלאות), הסאונד היה מעולה לשמחתי ונתן לי נחת להצטרף ולשיר יחד עם הלהקה. סיום השיר הוארך במקצת והסתיים עם הרבה קללות Motherfucking משהו, משהו… עד לפיניש הגדול. בסה"כ למרות הדפקים הקלים בסאונד, נהניתי מאד, לא הפסקתי לשיר ויצאתי עם חיוך נוסף מעוד הופעה מעולה.

Sonata Arctica – טוני הקוקו וחברי הלהקה במצב רוח מעולה
צילום: עדי (תמונה ימנית), Bright Eyes Germany (תמונה שמאלית)

14:30-15:15 – Bloodbath – במת ה-Black Stage
ניר בורנשטיין: למי שלא יודע, Bloodbath היא להקת דת' מטאל, פרוייקט-צד של מיטב המוזיקאים השוודים שבמקור כלל לא הוקם במטרה "לקרוע" את הבמות. העבודה העיקרית הייתה בסטודיו שמטרתה להקליט. כיום החברים בלהקה הם Peter Tägtgren מ-Hypocrisy בשירה, Anders "Blakkheim" Nyström מ-Katatonia ו-Dan Swanö מ-Edge Of Sanity על הגיטרות, Jonas Renkse מ-Katatonia על הבאס ו-Martin “Axe” Axenrot מ-Satanic Slaughter בעמדת התיפוף. בעבר סולן הלהקה היה מייקל אקרפלדת', הסולן של Opeth, שעליו נדבר מאוחר יותר… בכל אופן, כמו שאפשר לראות יש לחברי הלהקה עבר (והווה) עשיר בתחום המוזיקה ולמרות זאת עד אותו יום, היום, הם מעולם לא עלו בתור Bloodbath על במה.

וכך, לבמה שעליה התנוסס דגל ענק ועליו לוגו הלהקה עלו חבורה של שוודים עם גופיות לבנות קרועות, מרוחים מכף רגל ועד ראש בצבעי דם,והתחילו להתכונן להופעה הראשונה שלהם אי פעם (כבוד-על, הופעה ראשונה באחד הפסטיבלים הגדולים בעולם!). להפתעתי את עמדת הסולן תפס מייקל מאופת', מכיוון שפיטר היה באותו זמן בסיבוב הופעות עם היפוקרסי, דבר שדי שעשע אותי, הופעה ראשונה של הלהקה בלי הסולן שלה. לקולות השאגה האדירות של הקהל התחילה אחת ההופעות הטובות ביותר שראיתי מימי, או כמו שאני קורא לה – "הפעלות דת' מטאל לגיל הרך!"

עוד לפני שההופעה החלה מייקל התחיל במופע סטנד-אפ כשציין שהם כולם שכחו לעשות כביסה אך למרות זאת הם נראים נפלא. כעבור מספר רגעים נפתחה ההופעה בשיר האהוב עלי ביותר שגם פותח את האלבום Nightmares Made Flesh, בשם "Cancer Of The Soul". לצערי לזמן קצר בתחילת השיר הקול של הסולן נבלע אבל מהר מאוד סידרו את הבעיה, מה שלא מנע ממני ומאלפי המטאליסטים שסביבי לדפוק את הראש ולצרוח את המילים בחייתיות מטורפת! כשהשיר נגמר המשיך מופע הג'מבורי כשמייקל התחיל להפעיל את הקהל כמו מנחה אנרגטית בערוץ הילדים, בצעקות לקהל: "Now I want to hear all of you growling" … והקהל מחזיר לו בגראולים … "Now, higher!" … והקהל בהתאם צורח גבוה יותר … "Noooow, Dani Filth!" … והקהל…?! צורח בהתאם כמו בחורה בכאבי מחזור! וככה המשיכו הפעלות הקהל באותה מתכונת של צרחות כמעט אחרי כל שיר.

ההופעה ששילבה לא מעט שירים משני האלבומים Resurrection Through Carnage ו-Nightmares Made Flesh, הייתה אנרגטית, מקפיצה, מדויקת, כוחנית ובעלת סאונד נקי וכמעט מושלם. אין לי בכלל מושג איך העצמות במפרקת שלי לא התפוררו אחרי כמות ה-"האדבאנגינג" העצומה שעשיתי בהופעה הזו (ובכלל בשאר הפסטיבל)! אחד מרגעי השיא שלי בהופעה היה הביצוע לשיר הגאוני Eaten שמדבר על התשוקה האפלה של רובנו, לסיים את החיים בצלחת 😉 .. ממש קיוויתי שהם יבצעו את השיר הזה ובשנייה שהוא התחיל רצתי כאחוז דיבוק, עמוק לתוך מעגל "פוגו" ענקי שממנו זחלתי כואב אך מאושר עד השמיים!

עם סיום השיר ולשאגות הקהל מתגלה הצד האבהי של מייקל כשהוא בקול כמעט מתוק מנסה להרגיע את הקהל: "Hush Little Children! Don’t Worry… We Will Play You Another Song" ובכלל מאוד הצחיק אותי לראות את מייקל שאותו אני מכיר כ-"מייקל הפלאפי מאופת'" צבוע כלוחם אינדיאני ושר שירי "גור" על גופות ורצח… לא מתאים לו… הוא חמוד מידי בשביל זה 😉 וכך, עוד הופעה מדהימה הסתיימה לה.

Bloodbath – מייקל בהפעלות דת' מטאל לגיל הרך
צילום: ניר

14:30-15:15 – Ensiferum – במת ה-Party Stage
אופיר: בזמן ש-Bloodbath עלו להופיע על במת ה-Black Stage אני הלכתי לבמה השלישית בגודלה. אני לא יודע אם זה במכוון, אבל לצערי את כל להקות הפולק מטאל שמו בבמת ה-Party Stage, אולי זה בגלל שיש מאחוריה כמה עצים וזה נותן תחושה מסוימת, או שפשוט הלהקות מתאימות לבמות קצת פחות מסיביות עם קירבה קצת יותר גדולה לקהל המשוגע ששומע אותן. בכל אופן, אנסיפרום היו להקת הפולק מטאל הראשונה שהופיעה עד כה בפסטיבל, אז נלך וניתן לה כבוד. במקור בתוכנייה שלי הייתי אמור ללכת ולהחתים את להקת Edguy ואז להגיע להופעה, אבל מאיזושהי סיבה היה שינוי ו-Within Temptation תפסו את מקומם… פיכסע!

כשהגעתי לעבר הבמה כבר היה שם מפוצץ, אז החלטתי לנצל את הגישה שלי לאזורים מסוימים ועליתי על איזה גבעה מצד הבמה שהשקיף עליה ועל כל הקהל. הגעתי בדיוק עם סיום האינטרו הארוך "Ferrum Aeternum" מהאלבום האחרון ועמדתי שם עם עוד כמה חבר'ה כששיר הנושא מהאלבום "Iron" פתח את ההופעה. חברי הלהקה, אשר היו מקושטים בצבעי קרב כחולים ובלי חולצות, החלו לנגן ולהקפיץ את כל חובבי הפולק שהיו בקהל ומאיפה שעמדתי נראו המוני אנשים בהתחשב בבמה השלישית בגודלה ובשעה עוד יחסית מוקדמת.

הסט של Ensiferum כלל גם שירים ישנים אבל מרבית המעריצים התלהבו דווקא מכל מה שהגיע מהאלבום האחרון של הלהקה. אני חייב להודות שחלק משירי הלהקה נשמעים דומים אחד לשני ויותר מדי ארוכים, אבל עם הסאונד המעולה והקצב הטוב זה לא הפריע לי, אפילו ראיתי כבר מחברי B.O.B עושים Crowdsurfing על כל חובבי הפולק שהיו שם. איזה כיף. "Tail of Revenge" התנגן ועבודת הקלידים הייתה מעולה, אבל השיר "Lai Lai Hei" שהגיע אחר-כך עשה לכולם טוב, למרות שחלק מהשיר מבוצע בפינית הוא בין החביבים עלי ועל הקהל.

הלהקה המשיכה עם עוד שיר או שניים ועברה לסולו באס וג'מג'ום קל שבוצעו בצורה נפלאה מאד ומשם המשיכו לשיר "Into The Battle", שיר אפי טוב, כאשר הסולן נתמך בקולות רקע מצד הגיטריסט. לקראת סיום התעייפתי קצת ועזבתי את הלהקה לטובת אוהל ה-Meet & Greet להחתמות של Sonata Arctica. בסה"כ ההופעה הייתה לא רעה בכלל, השירים הקפיצו, ללהקה היה סאונד מעולה וכל חובבי הפולק קיבלו את מבוקשם וגם אני.

Ensiferum – פינים שעושים פולק מטאל במערב הפרוע, הממ?
צילום: Bright Eyes Germany

15:30-16:15 – סשן חתימות – Sonata Arctica
אופיר: הפעם כבר ידעתי מה לעשות. כשהגעתי לברזלים ששמרו על התור, תפסתי עמדה בצד, הרמתי את הרגליים והגעתי לשורה שניה במהירות. כמה ישראלי מצידי. לשמחתי עוד נשארו דפי פרומושן אז מלבד החצי-גיטרה שלי, גם על זה החתמתי את הלהקה. שוב פעם, התלהבו מהחצי-גיטרה אבל כשביקשתי שהם יחתמו קרוב אחד לשני הם לא הקשיבו בקולי וחתמו לי לכל אורך הצוואר, אחד מהם אפילו זיהה את החתימות של Nightwish בראש.

לצערי לא היה לידי מישהו שאני מכיר עם מצלמה אז הלכתי לחפש איזה בחור בלגי שהכרתי בפסטיבל שיש לו אוסף עצום של מפרטים (כמעט 400) – וגם הייתה לו מצלמה. הוא הגיע איתי מאחורי הכניסה לאוהל ה-Meet & Greet והמתנו שם שחברי הלהקה ירדו מהסשן חתימות. עמדנו ליד הכניסה עם עוד כמה אנשים שחיכו לאותו דבר והספקנו להתרטב בגשם שהחל שוב לטפטף. אחרי איזה 10 דקות הלהקה סיימה את הסשן שלה והגיעה ליציאה, לשמחתי כולם עצרו להצטלם והשגתי אפילו 2 תמונות איתם. מפה היה לי קצת מנוחה עד להופעה הבאה.

סשן חתימות עם Sonata Arctica, אני ומרבית חברי הלהקה
צילום: עדי (תמונה ימנית), אוליבר (תמונה שמאלית)

16:50-17:50 – Obituary – במת ה-Black Stage
יואב: לראות את Obituary בהופעה חיה זה לא דבר שיכול לקרות כל יום. אחרי הכל, סיבוב ההופעות הנוכחי מגיע לאחר הפסקה של 8 שנים, כנראה עקב חוסר הרצון של ג'ון טארדי (הסולן) לעשות טורים – וקאמבק שכזה אסור לפספס. אחרי שהתמקמתי בשורה הראשונה והמתנתי להופעה, בלי שהרגשתי, Obituary היו לפתע על הבמה. איזה אושר! הקהל מתעורר, הלהקה מרוצה מכמות האנשים ומהמעמד ואפשר לראות זאת על עליהם בזכות החיוכים מאוזן לאוזן שנסוכים על פניהם, איזו דרך להתחיל טור. הלהקה לא התחילה לנגן עד שהקהל יראה את אותה התלהבות ונראה שהם ניסו לגרום לקהל לצעוק כמה שיותר חזק, אמנם בהצלחה, אבל כנראה שלהם זה לא היה מספיק. לבסוף, לאחר כמה פעמים בהם נדהמתי מעצמת הקול שיוצא לי מהגרון (אולי סוף סוף גם אני אהיה צרוד) הלהקה החלה בקטע הפתיחה מהאלבום החדש.

משם, ממשיכים דרך להיטים גדולים שלהם כמו, "Slowly We Rot", "Cause Of Death", "Dead Silence" ו-"Chopped in Half". הבלגן בשיאו, ה-Crowdsurfing לא פוסק לרגע, וכבר פעמיים ראיתי את מקס ואמיר, אחי לבירה, נוחתים מולי מעבר לגדר ובירכתי אותם לשלום. הגשם פוסק למספר דקות ואני מנצל זאת לשליפת המצלמה לקחת כמה תמונות שזכות המיקום המעולה שלי, יצאו מצוינות. בזמן שאני מנסה להגן על המצלמה שלי מפני האנשים שמגיעים מעלי אל עבר השומרים, כבר הספקתי לקבל מספר פעמים נעל מלאה בוץ וחרא לראשי, אבל למי אכפת – א-ו-ב-י-צ'-ו-א-ר-י. הגשם חוזר ואיתו המצלמה לנרתיק. הבלגן ממשיך, הלהקה נותנת את כולה, כל חבריה יושבים חזק ביחד, נראים נורא נלהבים, הסאונד תואם לסאונד המוכר שלהם וגם השירים החדשים פשוט בול על אותו סגנון של הישנים. מתנגן עוד שיר מהאלבום החדש, "Frozen In Time", שם מתאים כי הם באמת נשמעים ונראים כמו פעם.

השאוו רוצח, הבסיסט Frank Watkins (עם חולצת הבלאק-פלאג) מתרוצץ על הבמה, מסתכל לקהל בעיניים, ג'ון (עם מכנס שלושת-רבעי צבאי וקאפוצ'ון) מטלטל את רעמת התלתלים האדירה שלו, הגיטריסט Trevor Peres עם חולצת ה-Motorhead דופק הדבאנגינג כמעט בלתי פוסק והופ, West Allen מתחיל את אחד הסולואים המפורסמים שלו, שבו הוא פשוט משחק על ידית הטרמולו בזמן שהוא נותן על הגיטרה כל מיני אוברטונים שלא מאכזבים. הסולואים שלו לאורך כל ההופעה נשמעים אחד לאחד כמו באלבומים והוא נראה מרוצה ומחייך לעצמו בסיפוק. את המתופף שדפק על התופים כמו שצריך, כרגיל קשה לראות, אבל כשזה נוגע למוזיקה למי איכפת – "טוב משמע אוזניים ממראה עיניים" ואין ספק ש-Obituary סיפקו את שניהם ביד רמה. הם חזרו, ובגדול!

Obituary – בלגן שניפץ לכולם את הצורה, מי אמר נעל בראש ולא קיבל?
צילום: Azrael (תמונה ימנית), יואב (תמונה שמאלית)

18:10-19:25 – Edguy – במת ה-True Metal Stage
אופיר: מסתבר שאותו דבר שמנע מהלהקה להגיע לסשן החתימות גם מנע מהלהקה להגיע בזמן להופעה, כולנו תהינו מה קורה שההופעה לא החלה בזמן (ב-18:00 במקור) עד שלבסוף, באיחור של כ-10-ומשהו דקות בזמן שכולנו מחכים ומתקררים בגשם (לא היה עלי קפוצ'ון סעממק… כולם אזלו מהמלאי), לפתע הגיח מהאוויר מסוק שחור ענק עם הלוגו של Edguy עליו. המסוק טס מסביב לקהל כמה פעמים עד שנחת לו איי שם מאחורי הבמה. מסתבר שהלהקה נתקעה באיזשהו פקק תנועה בדרך לפסטיבל, אז למה שלא תגיע עם מסוק (?!). בכל אופן, איך ש-Edguy נחתו, מסך הוידאו הגדול החל להציג את חברי הלהקה יוצאים מהמסוק ורצים לעבר הבמה.

הבמה עצמה הייתה מאובזרת בדגל של הלהקה, ללא לוגו, אבל עם מראה קצת גותי שכלל עמודים עתיקים ושלדים אשר במרכזם היה מוצב פסל דמוי גרגוייל. ממש מגניב. לפתע התחיל להתנגן אינטרו מלודי כלשהו והלהקה נכנסה ופצחה בשיר "Under The Moon" מתוך האלבום האחרון. הסאונד של הלהקה היה מצויין ו-Tobias Summit הסולן הפסיכופט נשמע למרחקים. אין לי מושג אם הוא היה שיכור, או שלא, אבל הבחור לא הפסיק לרוץ מצד לצד (יש לציין, כמו נקבה, עם היד באוויר, פחד אלוהים) ולהשתגע. לשמחתי הסאונד המעולה שפתח את ההופעה נשמר לכל אורכה. "Navigator" היה השיר הבא, עם הפזמון האיטי והמילים שאפשר לשיר לצידן. הגשם טפטף על כולנו וזה גרם לי ולעוד כמה לקפוץ בלי הפסקה כדי להתחמם, גם עם הקצב היחסית איטי של השיר ואפילו בקטעים ממש לא מתאימים, במיוחד כשהחל השיר "Land Of The Miracle", הבלדה העדינה.

טוביאס המשיך להצחיק את הקהל וכל הזמן דיבר שטויות בגרמנית בין שיר לשיר. למזלי היה לידנו איזה גרמני אחד שתירגם לנו את רוב מה שהוא אמר. משם הגיע השיר הדביק "Lavatory Love Machine" שידעתי בעל-פה מרוב חרישה על האלבום האחרון של הלהקה. עשיתי אפילו את קולות הנביחה בתחילת השיר והמשכתי עם כל המילים כאשר בפזמון כל מי שהיה מסביבי החל לקפוץ. משם המשכנו עם השיר "Babylon", אחד מהלהיטים האהובים עלי שבוצע מעולה ואז השיר שאני הכי אוהב "Vain Glory Opera" אשר במהלכו טוביאס השתגע שוב, קפץ מהבמה ורץ מצד לצד בתוך המרווח בין הקהל לבמה, מה עובר על הבנאדם?!

עברנו בקושי 6 שירים וזה נראה כמו הרבה יותר, לא בגלל שלא היה כיף, אלא בגלל מזג האוויר שהיה גשום וחורפי למדי … הו כמה חבל שלא קניתי קפוצ'ון לפני כן! בכל אופן, ההופעה המשיכה עם השיר "The Piper Never Dies" ולא מספיק אחרי הביצוע היפה שלו מצד חברי הלהקה, טוביאס, בחולצת המאליבו-ביץ'-הפרחונית שלו (שנמצאת גם בתמונות הפרומו, האם יש לו מלאי חולצות מאותו סוג?!) סיים את השיר, במקום במילים הרגילות והמהירות במשהו שדומה ל… "תיקנו את ה-EP החדש שלנו ("Superheroes"), ב-5 בספטמבר" … וחזר על זה כמה עשרות פעמים כמו מטורף.

10 דקות חלפו מתחילת השיר, ואז נשמע הקול הנמוך של הקלידים שמבשר על אחד מהשירים האהובים עלי מהאלבום האחרון, "Mysteria"! מיד הצטרפתי לטוביאס בפתיחה עם המילים "Ladies & Gentlemen, Welcome To The Freakshow!" … והנה התחיל השיר המפוצץ ביותר של הלהקה. דפיקות הראש שלי לאורך כל השיר, הגשם שהכה בנו חזק והעובדה שהייתי רטוב נתנו לי את התחושה להצטרף לגל הגואש ולעשות Crowdsurfing ארוך במיוחד! מיד זרקתי את כל הדברים שהיו עלי לתיק של אחד מהחבר'ה וביקשתי מהחברים שמסביב שירימו אותי על הקהל. והנה זה החל, הפעם מאמצע מתחם ההופעות ועד הבמה עצמה, עברתי על כל הקהל, מאזורים צפופים גבוהים ועד לאזורים נמוכים והרגשתי ממש צף על ים של אנשים, כולם עזרו ותמכו ולא היה אף אחד שניסה להפיל אותי בכוונה. היה פשוט חלום לראות את הקהל ואת הבמה מאיפה שהייתי… אחרי איזה כמה דקות שנראו כמו נצח הגעתי ליד השומרים והלכתי כולי עם חיוך בחזרה לאיפה שעמדו חברי.

הגעתי לקראת סיום השיר והנה התחיל לו שיר נוסף שאני מאד אוהב, "King of Fools". גם כאן הצטרפתי בשירה מדויקת יחד עם טוביאס ולא הפסקתי לדפוק ראש ולצעוק עם החברים. יש לציין שאותו פסל גרגוייל פתח את הכנפיים שלו מדי פעם תוך כדי ההופעה והוסיף גם לאווירה המשוגעת שלא לדבר על טוביאס ששילהב את הקהל כל פעם. קשה להאמין איך הוא עדיין נשמע במיטבו למרות כל מה שעשה במהלך ההופעה, איך עדיין היה לו כוח לעשות עוד שטויות? … ועוד איזה שטויות! עם הפתיחה הארוכה של השיר האחרון "Tears Of The Mandrake" טוביאס לקחת את המיקרופון, שם בכיס והחל לתפס לכל אורכה של הבמה העצומה … הפסיכופט הגיע עד למעלה, נדמה לי 15 מטר באוויר והחל לשיר משם את רוב השיר! היינו בשוק! חשבנו כל שניה שהוא הולך ליפול ולמות ושוב יאשימו את מטאליסט, כוסעמק, הסולן של Edguy מת בוואקן, מה עשיתי!? …

טוביאס המשיך לשיר כמה דקות (שנראו כמו הרבה יותר) עד שלבסוף בזמן סולו הגיטרה המעולה, הוא החל לרדת בחזרה בזמן שחשבתי שהוא בהחלט הולך ליפול ולמות. משוגע! לשמחתינו הוא הגיע בריא ושלם לבמה וסיים את השיר ואת ההופעה עם כל האיברים במקום. מה אני אגיד, הופעה מעולה, קצבית ומהנה שהצליחה לגרום להמון קהל להישאר ולצפות בה בגשם שלא הפסיק לשטוף. חברי הלהקה לא הפסיקו לזוז ולחייך לצד טוביאס וכולם היו באווירה מעולה … ובחיים. משם הלכתי מאושר כולי וקפוא למטאל מארקט בעקבות איזה משהו שיחמם את הגוף הקפוא שלי.

Edguy – טוביאס והלהקה צריכים לחדש את המרשם שלהם לכדורים ודחוף!
צילום: יניב (תמונה ימנית), וולך (תמונה שמאלית)

21:00-22:15 – Machine Head – במת ה-True Metal Stage
מקס: אני אחסוך ממכם את התיאור של גודל הלהקה ואת הגודל של האהבה שלי כלפי הלהקה ואתחיל בזה שחזרתי חצי-מת מההופעה של Obituary, נחתי (בזמן ההופעה של Within), התארגנתי והתקדמתי לכיוון מתחם הפסטיבל. ההתקדמות הייתה די קרירה ואיטית, וברקע נשמע הסיום של הסאונד צ'ק לצד הרעש של הנעליים שנכנסו עמוק בתוך בוץ וואקני מצוי. כשהגעתי לכניסה של המתחם, היה שם תור ארוך ביותר וכשהגעתי לתחילתו, גמרתי בשלוק את הבירה (לא היה ניתן להכניס בקבוקים) ונכנסתי פנימה.

מהרגע שנכנסתי למתחם, כאילו שבשבילי שמו בתור מוזיקת פתיחה את האינטרו של הדיסק האחרון של Machine Head – המנגינה שמגיעה לפני השיר "Imperium". עדיין התקדמתי לאט, היות ואני אישית לא רציתי לבזבז אפילו לא טיפת אנרגיה אחת לפני שאני מגיע להופעה עד שלבסוף התמקמתי יחד עם כמה חבר'ה בדיוק מול הרמקולים האחוריים (הרמקולים שהיו ממוקמים ממש מאחורי הקהל בערך כ-100 מטר מהבמה) ושוב כאילו שזה נעשה ממש בשביל כולנו – ברגע שנעמדנו על המקום – הלהקה יצאה אל הבמה והבלגן התחיל. ברגע זה שלפתי את המצלמה, צילמתי בערך 3 תמונות ודחפתי אותה לידיים של מישהו לידי תוך כדי שאני אומר לו משהו בסגנון של "תחזיר לי את זה במאהל אם אני אחזור בחיים" ופשוט רצתי פנימה לתוך הקהל.

בדרך כלל בהופעות אחרות אני הייתי בן אדם מנומס. לא הייתי נדחף יותר מדי בכוח, הייתי מחכה ומחפש דרך לעקוף איכשהו גושים של אנשים, אבל בשלב הזה לצלילי אימפריום לא היה אכפת לי. המשכתי להידחף פנימה וכל מי שלא הבין את העובדה ש-"אני רוצה לראות את ההופעה!", פשוט עף הצידה כמו פעיל שמאל על גדר ההפרדה. כשהייתי בשורות הראשונות כבר התחיל להיווצר שם מעגלון פוגו קטן של כ-100-150 איש וה-Crowdsurfing הראשונים הראו את נוכחותם על ידי נעליים בוציות שמדי פעם פגעו בראשי, אבל לי אישית לא היה אכפת, אני דחפתי, משכתי והכי חשוב צרחתי את המילים בשיא הכוח, משהו שעשה רוב הקהל שהיה גם באזור שלי. לאחר 2 שירים שהלהקה ניגנה השקית זבל שהבאתי על עצמי להגנה מהגשם, כבר הייתה קרועה ומעוכה איפהשהו מתחת לרגלי הקהל, החולצה שלי כבר הייתה ספוגה בזיעה והרגשתי כאילו שאני נמצא בחזרה בארץ עם החום הרב ולא בגרמניה הקרה והקפואה.

בכל מקרה, אני יכול לכתוב ספר שלם על החוויה האישית שלי בהופעה, אבל אני פשוט אסכם את זה בצורה פשוטה: 1 – נכנסתי למעגל פוגו הכי גדול שהיה אי פעם בחיים שלי. בשלב מסוים המעגל הזה היה ברדיוס של כ-30 מטר לפחות. היו שם כמה אלפי אנשים. חוויה של פעם בחיים. 2 – אני אישית עשיתי Crowdsurfing משהו כמו 10 פעם. זה מה שקורה כשמלמדים גרמנים שיכורים לשחק מ-3 יוצא 1… 3 – בסופו של דבר המילים היחידות שיכולתי להוציא מהפה שלי זה "Machine Fucking Head!!!".

אבל לאחר סיפור ארוך שכזה על עצמי ועל החוויות שלי, אני רוצה לספר גם קצת על מה שהתרחש על הבמה. קודם כל רוב פלין – מספר אחד. זה נראה כאילו שהבן אדם בהלם מהקהל כמו שאני הייתי בהלם ממנו. הוא תמיד חזר על זה שהוא לא מאמין שהוא מופיע בוואקן, ושזה באמת כמו שהחוויות מספרות: "Oh my god, this is our first time we ever played in the Wacken festival, thank you all for the warm welcome. I know there are a few dudes here who want to drink some… so for all of you beer drinkers in the crowd – this one’s called… The blood, the sweat – the beers!" … אני לא זוכר את הסדר של השירים – אני רק יודע שזה הסתדר מושלם בין שיר לשיר.

בשלב מסוים כשהוא ראה שהקהל מתחיל להתעייף, הסולן החליט לעשות שיר שקט (יחסית), שזה בעצם השיר האחרון מהאלבום האחרון – "Descend The Shades of Night". השיר החל עם גיטרה אקוסטית, כמובן עם ההקדמה לקהל – רוב שאל אם שומעים אותו טוב ולאחר תשובה חיובית, הוא פרט כמה פעמים על מיתרי הגיטרה ושאל אם שומעים גם את זה, ולאחר תשובה שלילית, הוא קילל בצחוק את הסאונדמן – "The stupid guitar works? No? of course not! why should she work, ask the soundman fuck" … ואז ניסה שוב את כל התהליך ולאחר אותן תוצאות הוא אמר שהקהל בינתיים יכול ללכת לקנות איזה בירה או שתיים תוך כדי שהוא זורק איזה כוס לקהל.

בסיום השיר רוב ריסק את הגיטרה האקוסטית והעיף אותה לקהל (אופיר: פגשתי את האיש שתפס את הצוואר של הגיטרה השבורה, חשבתי בהתחלה שהוא מעתיק את הטריק שלי, אבל החיוך על הפנים שלו וההסבר אמרו את הכל!). חבל שבשלב הזה לא הייתי קצת יותר מקרוב לבמה. אבל לא נורא. בכל מקרה, לקראת הסוף של ההופעה רוב (האלכוהוליסט) אמר שהיות וזה יום שישי בערב – בו בדרך כלל הוא והחבר'ה שלו בצעירותם היו נוהגים לשתות ואף לשתות בהגזמה בזמן שהקשיבו לאותם השירים החרושים שאף פעם לא נמאסים עליך – הם ינגנו כמה מהשירים הנ"ל … "Creeping Death" של מטאליקה, "War For Territories" של ספולטורה, "The Trooper" של Iron Maiden ו-"Walk" של פנתרה שהוקדש כמובן לזכרו של דיאמבג דארל. בשלב הזה הקהל נכנס לאמוק הכי גדול שראיתי אי פעם בהופעה. אנשים מתעופפים באוויר, מעגל פוגו שמסתובב כמו טורנדו רצחני וכל בן-אדם, אחד-אחד עם חיוך מאוזן לאוזן ומבט של טירוף בעיניים.

מבחינתי זו הייתה ההופעה מספר 1 של וואקן, כולל שני הוואקנים הקודמים שהייתי בהם. אחרי זה כל מה שעניין אותי זה לחזור לאוהל וללכת לישון. מבחינתי הייתי כרגע בגן עדן, וחזרתי משם, וכל מה שרציתי עוד זה לנצור את החוויות האלה לכמה שיותר זמן. כן רבותיי, זה גן עדן. בוץ, גשם, פוגו, נעליים מלאות בוץ המכות בראשך ומשין הד על הבמה. לא צריך יותר מזה.
** תודה לגולי על הציטוטים **

Machine Head – שוברים גיטרות ושוברים את המקום – גן עדן
צילום: ניר

21:45-22:10 – סשן חתימות – Turisas
אופיר: בזמן ש-Machine Head היו על הבמה, אני אחרי התאוששות הלכתי לעבר אוהל ה-Meet & Greet במטרה להחתים את Turisas, להקת פולק מטאל שאני מכיר כבר מספר שנים אבל רק בשנה האחרונה היא פרצה עם אלבום הבכורה שלה Battle Metal, שגם הייתה מתוכננת להופיע בסוף הערב. החושך החל לרדת (באירופה זה קורה לקראת השעה 22:00) וכשהגעתי לתור לשמחתי גילתי שהפעם הוא לא היה ארוך במיוחד. אפילו מצאתי את דרכי לשורה הראשונה בלי בעיה. כשחברי הלהקה תפסו את מקומותיהם הבחנתי שהם פאקינג 8 אנשים! לא ידעתי אם יישאר לי מקום לכולם על החצי-גיטרה וללהקות הנוספות שתכננתי להחתים, אבל טוריסס הם טוריסס ולא נוותר עליהם.

לאחר מכן, תכננתי ללכת ולראות את "הופעת ההפתעה" שהייתה אחרי "ראש מכונה", אף על פי ששמעתי שלהקת Stratovarius מתוכננת להופיע, תהיתי אם זאת היא שתופיע היום על במת ה-Black Stage, הרי היא לא בדיוק מתאימה לבמה (לא ש-Within Temptation התאימו … כנראה הבמה לא מתייחסת כל-כך לז'אנר שהיא קרויה עליו ובמחשבה נוספת הבלאק מטאל אמור להיות טרו, אז, אממ.. איפה הייתי?!). בכל אופן, סיימתי את סשן החתימות בערך ב-22:10, הלכתי לשים את הדברים באוהל ובדרך חזרה למתחם ההופעות כבר שמעתי שיר מוכר ברקע. דפקתי ריצה, בבוץ, בקור ואחרי כל היום הזה ולבסוף הגעתי בזמן לראות את להקת ההפתעה…

22:20-22:40 – Stratovarius – במת Black Stage
אופיר: אותו שיר מוכר ששמעתי הסתבר להיות שייך ללהקת Stratovarius, שאכן היו ההפתעה הגדולה של הפסטיבל. עוד יותר הפתיע אותי שאותו שיר היה אחד מהשירים המעטים שאני אוהב של הלהקה, "Hunting High And Low". הספקתי לתפוס את תחילת ההופעה מהצד וראיתי בפעם הראשונה את חברי הלקה ברשותו של Timo Tolki נותנים אחלה שאוו לצד תאורה ירוקה ופירוטכניקה מרשימה. הסאונד היה מעולה והלהקה המשיכה לשיר השני שלה, שמסתבר שגם אותו אני מכיר, "Black Diamond". צפיתי ברוב ההופעה מהמסך הראשי כי הפירוטכניקה סנוורה אותי יותר מדי, טימו טולקי נראה בכושר טוב אחרי השנתיים המסובכות שעבר ונראה כי הלהקה יושבת מצוין.

לצער הקהל שאהב את הלהקה (בניגוד אלי, שאני חיבבתי כמה שירים שלה) הם סיימו את הסט אחרי 3 שירים בלבד, כאשר השיר האחרון היה "Maniac Dance" מהאלבום החדש שעוד לא יצא. השיר עצמו מאד קצבי וכבר הספקתי לראות את הוידאו-קליפ שלו ולשמוע אותו לכל אורך היום בפרסומות שהיו על המסך הראשי בין הופעה להופעה. הקהל קפץ, שאג ואני ניסתי להידחף קדימה לקראת ההופעה הבאה שתוכננה לערב. לסיכום, Stratovarius הגיעו בהפתעה ונתנו את ההופעה הראשונה שלהם לפני הטור שיחל בקרוב עם להקת Hammerfall. החברים נראים בכושר, הסאונד מעולה ו-3 השירים נתנו לכולם טעם לראות עוד מהלהקה בהופעות הקרובות שלה ואני חושב שזה בדיוק מה שהם רצו.

Stratovarius – הגיעו בהפתעה וטימו טולקי אפילו לא השתין על אף אחד
צילום: Bright Eyes Germany

23:00-00:30 – Apocalyptica – במת Black Stage
אופיר: לקראת השעה הצפויה לתחילת ההופעה של ארבעת הצ'לנים מפינלנד, הבמה כולה עברה מהפך. חברי הצוות של המקום הביאו 4 כיסאות ענקיים עם צורת גולגולת על כל אחד מהם והציבו אותם, 3 מצד שמאל למערכת התופים ו-1 מצד ימין. שמחתי לראות שיהיה גם תיפוף שיוסיף לקצב ולא רק את כלי המיתר, עד כמה שאני אוהב אותם. כשהכל היה מוכן נשמע האינטרו, מבוצע כולו ע"י הלהקה עוד לפני שחבריה עלו לבמה. עם המשך הנגינה לפתע הם נכנסו, אוחזים בכלי הצ'לו שלהם ותפסו את מקומותיהם. גם המתופף תפס את מקומו והחל השיר הראשון של הלהקה, או ליתר דיוק הקאבר הראשון שלה לשירי מטאליקה, הלא הוא "Master Of Puppets". כשאפוקליפטיקה החלו לנגן בהחלט היה ניתן לשמוע שהם לא זקוקים לסולן – לא היה אחד בקהל שלא הצטרף בשירה לצד הנגינה של חבורת הנגנים, תוספת התופים על הבמה העשירה את השיר שבאלבום בוצע על המיתרים בלבד.

לא צפיתי לשאוו שובר כל-כך מצד חברי הלהקה אבל כבר היה ניתן לראות שהם לא יבלו את רוב ההופעה בישיבה. מרביתם דפקו ראש, השתגעו וניגנו בכל חלק של הבמה כאשר המתופף ליווה אותם והוסיף בכל פעם מחדש. הלהקה המשיכה עם השיר "Somewhere Around Nothing" והגיעה לשיר רגוע שאני מאד אוהב בשם "Farewell", פשוט עצמתי עיניים ונהנתי מהמוזיקה הנפלאה שהחבורה המוכשרת עושה. למרות הקור הרב שהיה בלילה, הצלחתי ליהנות מעוד כמה שירים. לקראת האמצע אמרתי לעצמי שאם אני כבר אני לא בשורה הראשונה בהופעה הזאת, אז כדאי שאני אתפוס לי מקום טוב לקראת ההופעה המושקעת הבאה שתתרחש בבמה ליד. לשמחתי עוד לא היו לידה הרבה אנשים, התמקמתי טוב בין 2 הבמות ויכלתי להמשיך ולראות את ההופעה של אפוקליפטיקה.

עד כמה שהחבורה מוכשרת, בשעה מאוחרת שכזו ובקור שכזה היה לי קשה להתרכז במרבית ההופעה. שמעתי ככה ברפרוף שירים נוספים שאני מכיר ולפתע הגיח "Nothing Else Matters" שבזכות הצילומים שעל המסך הגדול ראיתי ביצוע מגניב מאד כאשר אחד מהנגנים עבד עם האצבעות על הצ'לו שלו ולא עם מקל-הקשת הקבוע. משם הלהקה המשיכה עם השיר "Life Burns" מהאלבום האחרון ובכל רגע צפיתי שיכנס הסולן של להקת ה-Rasmus שביצע את השירה באלבום, או לפחות פלייבק, אבל הפעם וגם בשיר "Bittersweet" שבא מאוחר יותר, קיבלנו רק נגינה. לא נורא.

אפוקליפטיקה המשיכו לפוצץ עם קאברים למטאליקה כמו "Sick & Destroy" ו-"Enter Sandman" ולקראת הסוף המתופף עשה סולו מגניב ביותר. בשלב הזה הייתי כבר מרוכז יותר בבניית הבמה של ההופעה הבאה, אבל הספקתי לשמוע את השיר המסיים "Hall Of The Mountain King" או בעברית, "השיר פתיחה מחוש-חש הבלש", שסגר את ההופעה המרשימה של הלהקה בנגינה מהירה ומתגברת. בסופו של דבר ולמרות הקור נהניתי מאד, הסאונד היה מעולה ומדויק ולמרות כמה פידבקים לא היו שום בעיות אחרות. אהבתי את האווירה האפלה שהייתה מסביב ללהקה, את העשן והתאורה הקודרת… אבל המתנתי בציפייה להופעה הבאה.

Apocalyptica – פינים מנגנים על צ'לו ועדיין נראים קשוחים, איזה קטע
צילום: אופיר

00:45-2:00 – Corvus Corax & Cottbus State Opera – במת True Metal Stage
אופיר: את Corvus Corax הכרתי רק לפני חצי שנה כאשר שמעתי על כך שהם הולכים להופיע בפסטיבל וואקן השנה. מיד קפצתי על ההזמנות לבדוק את ההרכב המיוחד ולשמחתי, לא התאכזבתי. עשרת חברי הלהקה לא עושים ממש מטאל, אבל הם עלולים להתחבב על רוב המטאליסטים עם מוזיקת הפולק\ימי-הביניים שלהם והאווירה הכבדה והחזקה שהם מביאים. להופעה לעומת זאת, הכינו לנו משהו מיוחד, לא רק שנזכה לשמוע את Corvus Corax אלא שגם תצטרף אליהם אורקסטרה של כ-60 חברים. לכל אורך ההופעה של אפוקליפטיקה לא יכלתי שלא לבהות בהרכבת הבמה, עם המושבים לכל נגן ועם התפאורה המיוחדת והנה עכשיו הגיע הזמן לעלות.

ראשונים נכנסו נגני התזומרת, תופסים את מקומותיהם לצד מחיאות הכפיים של קהל המטאליסטים המשולהב, מיד אחריהם נכנס המנצח, גם הוא קיבל תשואות, ומיד החל האינטרו שבוצע ע"י נגני כלי המיתר של האורקסטרה. לא עבר זמן רב ומשני צידי הבמה נכנסה המקהלה, לבושים בגלימות לבנות, בערך 10 איש מכל צד. אחריהם נכנסו עוד מספר בנות על כלים אתניים מוזרים והנה הגיע הרגע הגדול, חמת החלילים החל לעבוד וחברי Corvus Corax תפסו את מקומותיהם. 5 מתוכם נגנו על חמת חלילים עתיק, כאשר החלק הנותר על כלי ההקשה וכלים מוזרים לכל אורך ההופעה. חברי הלהקה לבשו גלימות מדהימות והשיער שלהם היה מותאם לכל הסיפור, במיוחד אהבתי את קרני השטן האדומות שהיו לקריין, בעל הקול המתכתי. שכחתי לציין גם שהחומר שינוגן בהופעה לא הגיע מהאלבומים של הלהקה, אלא הם יבצעו את ה-Carmina Burana, האוסף הכי גדול של שירי ימי-ביניים גרמניים, ממש מדהים.

אין לי איך לתאר את המשך ההופעה מכיוון שהיא מיוחדת במינה והשירים אינם מוכרים לי, אבל בכל שיר החבורה הפתיעה מחדש, אם זה בריקודים מתאומים, הבאת כלים מוזרים מאד לנגן עליהם ובכלל מקצב טוב ושובר. אם Nightwish הייתה ההופעה הכי מרגשת, זאת הייתה ההופעה הכי יפה. לצערי נאלצתי לחתוך באמצע כדי ללכת לאוהל שלי ולהביא לי משהו חם ללבוש, פשוט קפאתי! משם כבר חזרתי לבמה אחרת, לתפוס מקום להופעה הבאה, הופעה שחיכיתי לה הרבה זמן.

Corvus Corax – מי אמר שאנחנו לא בימי-הביניים? הופעה מדהימה בהחלט
צילום: Bright Eyes Germany

2:15-3:00 – Turisas – במת ה-Party Stage
אופיר: הנה הגיע הזמן שלהקת Turisas תתפוס את מקומה, אמנם בשעה מאד מאוחרת, אמנם הייתי עייף והיה קר לי מאד, אבל לא יכלתי לפספס את חבורת הברברים הזאת. אפילו החמצתי את ההופעה של Samael שהחלה באותו זמן על במת ה-Black Stage, שגם אותם ממש רציתי לראות, אבל האהבה לפולק גוברת על הכל. תפסתי לי מקום בשורה השלישית במרכז ויחד עם הקהל (היה הרבה יחסית לשעה זו!) המתנו לחברי טוריסס שיעלו. לא עבר הרבה זמן ולפתע נשמע האינטרו "Vicoriae And Triumphi Dominus" שפותח את אלבום הבכורה Battle Metal, כאשר להפתעתי עלו 3 גברים, כבדים וקרחים, לבושים בבגדי צלבנים ומתופפים על תופי-צעדות. שאלתי את עצמי מיד מה צלבנים עושים בהופעה של ברברים ותהיתי במה מדובר, אבל לפני שהספקתי לענות לעצמי, לקראת סוף האינטרו … חברי להקת Turisas הגיחו מאחורי הצלבנים … שלפו סכינים … שיספו לשלושת הקרחים את הגרונות (עם דם שיצא!!!) וישר החלו לנגן את השיר הראשון "As Torches Rise"!!! דבר כזה לא ראיתי בחיים, איזה כיף.

כל חברי הלהקה היו לבושים בפרוות וצבעי מלחמה ברברים, החלו לנגן ולשיר כשכל קהל הפולק מטאל המשוגע קופץ ושר. אני נופפתי בחרב-אור (שהבאתי מראש) ללא הפסקה וניסתי להדוף את האנשים שהיו לידי ודחפו כל הזמן, מסתבר שקהל הפולק מטאל דיי קשוח לעומת אחרים. אל תשכחו שיש כאן 8 חברי להקה ומלבד הכלים הרגילים סוף-סוף קיבלתי את מבוקשי, אוטנטיות (אבל מה זה אוטנטי?!), יש ללהקה כנר ואקורדיוניסט! ממש תענוג לראות את כולם משתלבים בשירים ועוד יותר כיף לראות שיש להם מקום על הבמה. מיד המשכנו לארץ התקווה והתהילה עם השיר "The Land Of Hope And Glory", שהתחילה האיטית והאפית שלו גרמה לכולם להצטרף לשירה. השאוו של הלהקה היה משוגע, הם לא הפסיקו לקפוץ, לזוז ולהתחרפן כמו ברברים, הקהל הגיב בהתאם וחטפתי לא מעט מכות … אבל החזרתי! הספקתי גם לראות כמה מחברי ה-B.O.B עושים Crowdsurfing ומשתגעים בעצמם.

משם המשכנו עם שיר איטי נוסף בשם "One More", בו כולנו הצטרפנו בקריאות קרב ורקדנו לצלילי הכינור והקלידים שהיו מעולים, שאר חברי הלהקה המשיכו להלהיב והסאונד, למרות שהיה חזק לעיתים, היה מעולה. לאחר מכן הסולן הזמין לבמה ברברית נוספת, בחורה, אם אני לא טועה שווה אונס (במונחים ברבריים) והנה החלו הפעמונים שמבשרים על השיר "Midnight Sunrise", אחד מהשירים האהובים עלי. הכינור החל לחתוך וכולנו המשכנו להשתגע, לנופף בידיים ולצעוק בקולי קולות. כנכנס הקול הנשי בפזמון, הסתבר לי שהיא זאת שעשתה אותו באלבום וביחד היא השתלבה עם קולות הרקע של שאר חברי הלהקה כמו שצריך. האקורדיוניסט דפק את הראש וניגן וכל השיר זרם כמו שצריך, בדיוק כמו בדיסק! מרוב הצפיפות והקהל הקשוח, כבר לא היה לי קר וכל מה שיכלתי לחשוב עליו זה להרביץ ולהשתגע.

עם סיום השיר הכנר תפס את המקום והחל לבצע סולו כינור-חשמלי, עם דיסטורשן, דבר מגניב ביותר שהלהיב את כל מי שהיה שם. אבל לא היה חסר משהו? … לא לדאוג, השיר האחרון שסגר את ההופעה הוא לא אחר מאשר "Battle Metal" (או בשמו הקודם "The Heart Of Turisas"), השיר האפי-ברברי המגניב שכולנו יודעים בעל-פה. לא היה אחד שלא קפץ והתפרע, דפקנו ראש, שרנו, הצטרפנו ללהקה ונהנו למרות שכבר אני אישית לא יכלתי לזוז אחרי כל היום הארוך הזה. צעקות "Battle Metal!" נשמעו בכל אזור והשיר הסתיים לו לאיטו כשכולנו שמחים ומרוצים. Turisas הפתיעו בהחלט ולטעמי נתנו את ה-Show הכי טוב בפסטיבל. פשוט כיף ופיצוץ לעיניים!

Turisas – השאוו הכי טוב בפסטיבל, מה עוד צריך חוץ מחבורת ברברים פינית?
צילום: Bright Eyes Germany

אחרי כל היום המפרך הזה, הייתי עייף לחלוטין, אבל שמח, אפילו הספקתי לראות את הדקה האחרונה מההופעה של Samael לפני שפרשתי לאוהל שלי. בסה"כ היום עבר בהצלחה, מבחינתי, ראיתי כל הופעה שתכננתי לראות ולמרות הקור והבוץ שפקדו את אזור הפסטיבל, שום דבר לא הפריע לי ולכל אחד אחר להנות מההופעות שהתרחשו היום. הפסטיבל ברובו התנהל כמו שצריך, לא היה כמעט שום עיקוב טכני בלוח הזמנים והסאוונד ברובו היה מעל ומעבר. ככה עושים פסטיבל מטאל. אבל עזבו את זה בינתיים, את הסיכומים נשמור ליום האחרון של הפסטיבל שיתרחש מחר. בנתיים, תנו לי קצת לישון ולאגור כוחות… אני מת!

לפרק הראשון בסקירה…
לפרק השלישי בסקירה…
לגלריית התמונות מהיום השני…