סיקור פסטיבל Wacken Open Air 2006 – חלק I
שנה חלפה עברה לה והנה עונת הפסטיבלים של 2006 החלה. בזמן שאנשים בארץ היו עסוקים במלחמה, האירופאים יכלו ליהנות להם מדי שבוע מ-2 פסטיבלים לפחות ובמזל, אפילו 3. אבל מה, יש פסטיבל אחד שמביא מדי שנה יותר ויותר אנשים מכל רחבי העולם, כולל ישראל, ומאחד בין כולם. שמו של הפסטיבל הוא Wacken Open Air והשנה הוא התקיים בפעם ה-17, בעיירת וואקן, הממוקמת בצפון גרמניה. כל הכרטיסים לפסטיבל נמכרו על פי הדיווחים, ועם מזג אוויר לא רע בכלל, למרות שגם זה היה בעירבון מוגבל, נראה כי הוואקן הזה הולך להיות אחד מהגדולים שהיו בהיסטוריה של הפסטיבל.
אני חייב להודות, ככל שרשימת הלהקות התגבשה במהלך השנה האחרונה, לא הייתי כל-כך בטוח אם אני רוצה להגיע לפסטיבל, היו לא מעט אחרים עם ליינאפ שהיה הרבה יותר לטעמי, אך ככל שחשבתי על זה יותר ויותר, נזכרתי בחוויות משנה שעברה ובכלל, דרך ההתנהלות של הפסטיבל, הגעתי למסקנה שעדיין זו האופציה הכי טובה מכולם, לא משנה מה יגידו. אז אחרי שבשנה שעברה הכרתי את Wacken Open Air בפעם הראשונה והתנהגתי כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים מאד אפלה, הפעם לקחתי את העניין הרבה יותר ברצינות, עד כמה שאפשר, וניצלתי את ההזדמנויות שהיו לי להסתכל על הכל מנקודת מבט אחרת… מנקודת מבט של טרול! טוב, לא בדיוק, אבל אני מקווה בכל זאת שהכתבה תהיה קצת יותר מועילה הפעם… אז הוציאו את הממחטות והצטרפו אלי לסיפור מרגש, על אומץ, קסם וממבו ג'מבו בגרמניה.
הכל החל לפני קצת יותר משנה, כאשר חזרתי בפעם הראשונה מגרמניה, הרגשתי שמשהו חסר לי, הרגשתי כאילו לקחו לי איזה איבר חשוב מאד ושמו אותו בתיבה עמוק בים וכידוע, אנחנו הטרולים שונאים את הים הפתוח. ככל שהזמן עבר הרגשתי יותר ויותר עצוב ועדיין לא ידעתי למה, אך לקראת עונת הקיץ לפתע הזיכרונות החלו להכות בי, להקות, בירה, חגיגות והמון טרולים, גדולים וקטנים, שהתאספו למען מטרה אחת – מוזיקת המטאל.
בתור טרול שגר בישראל, קשה לחיות בשלווה כשבקושי היה לי יער אחד שיכלתי להסתובב בו בחופשי וגם הוא פתאום היה תחת מתקפה קשה מצד ארגון גובלינים מטונף שהחליט להרוס לכולם את המצב רוח. אז בצעד נחוש, החלטתי שמגיע גם לי לעשות קצת כיף והמקום הכי טוב לכך זה אותו פסטיבל מטאל שזכרתי לטובה משנה שעברה, וואקן שמו. חבל שהוא אינו ממוקם על אדמות סקנדינביה, שם נמצאים רבים מהקרובים שלי, אך גם בגרמניה יש לא מעט טרולים נחמדים והשיכר שלהם, עד כה בין הטובים שיצא לי לטעום. אז עשיתי את הסידורים הנחוצים והצטרפתי בשנית לחברים מה-Brothers Of Beer.
תמיד חשוב שתהיו עם קבוצה גדולה שם בגרמניה, בעיקר בגלל הבלגן שאפשר לעשות אבל גם הנושא הכספי חשוב, אם זה כרטיסים קבוצתיים או שאר הנחות שעושים לחבורה גדולה של אנשים מפחידים. כבר בשדה תעופה השארנו רושם על האנשים במקום, כשהם "בטוב ליבם" החליטו להעביר אותנו דרך הבדיקות כמה שיותר מהר… מעניין. מהשניה שרגלי נחו על אדמת גרמניה לפתע ההרגשה הרעה נעלמה, הים התייבש, התיבה נמצאה… כאילו לא עזבתי מעולם. הכל פחות או יותר היה אמור לעבור חלק, הפעם ידעתי איך העניינים עובדים כשמצד אחד זה דבר טוב שאין הפתעות מיותרות, אבל מצד שני, זה קצת פוגם כי כשדברים לא מסתדרים לפי התוכניות שלך, קשה קצת לזרום עם זה. אבל מה אני מדבר, הגענו וזה העיקר, נראה כי שום דבר לא השתנה, כל-כך.
אפילו מזג האוויר החליט לברך אותנו כשנחתנו ליד שערי הפסטיבל, אחרי גל של חום שהעמיס על כל אירופה, פתאום הוא החליט להישבר, בדיוק עלינו. אני אוהב את הגשם, כשהוא מגיע בעונה המתאימה לו, אבל ככה אחרי יום ארוך של נסיעות… לא יפה! אני אצטרך לדבר עם האל שאחראי על זה כשתהיה לי הזדמנות. אך כמו שהפתגם אומר, "אם זה גשם או שמש, זה עדיין וואקן" – ואכן, Wacken Open Air 2006 נפתח רשמית.
מזג האוויר: אז כמו שציינתי לפני כמה רגעים, אף פעם אי אפשר להיות בטוח מה יביא הסיוט הגרמני. כנראה אחד מהאלים שאחראי על האזור הוא שיכור לא קטן. אם זה שמש, גשם, סופת טורנדו, הכל יכול לקרות בהפרשים של כמה שעות לכן תמיד חשוב לבוא מוכנים לכל מצב, בגדים ארוכים וקצרים, מעילים וגופיות… תביאו כל מה שיש לכם! מצד שני, אם אתם חובבי לבוש מטאליסטי, עדיף שלא תביאו כלום, אתם ממילא תחזרו עם 10 חולצות, 2 חצאיות סקוטיות, 3 זוגות מכנסיים ואפילו זוג מגפיים… אבל זה כבר קשור לנושא הבא.
וואקן 2006: למרות שביום הראשון נפל על ראשינו לא מעט גשם, במהלך רוב הפסטיבל מזג האוויר היה חמים מהרגיל, לעיתים אפילו יותר מדי, מה שגרם לי להישרף כי לא דאגתי מראש לאמצעי הגנה. פה ושם קרה שקיבלנו מזג אוויר סגרירי, שזה מצב מושלם עבור פסטיבל עם הופעות. מה שלא יהיה, זה עדיף על השיטפונות והקור משנה שעברה.
מטאל-מרקט: כמו בכל שנה, וואקן מתאפיין במטאל-מרקט גדול במיוחד, כשמלבד דיסקים, ביגוד וכל דבר אחר שאפשר להטביע עליו לוגו של להקה, היה אפשר למצוא בו גם שריונות, קרנות לשתיית בירה והרבה ציוד שהמטאליסט, ואפילו הטרול הממוצע יכול לעשות בו שימוש או סתם להתפרע איתו. המטאל-מרקט למעשה מורכב משני חלקים, החיצוני – שנפתח יום לפני תחילת ההופעות וכולל 2 שדרות מלאות בדוכנים עם כל טוב, והפנימי – שכולל בעיקר דיסקים וחולצות, לרוב במחירי מציאה, שזה דבר טוב עבור הכיס שלכם, אך רק אם תשלמו תחילה 3 יורו כדי שתוכלו להיכנס אליו.
וואקן 2006: השנה לא היה שינוי מהותי בתוכן של הדוכנים, אולי נוספו כמה חדשים אבל לא שמתי לב במיוחד. מה שכן, שתי עיצות לי בשבילכם, חובבי הקניות. ראשית, אל תקנו כלום לפני שעברתם על כל הדוכנים ובדקתם מחירים, שנית, אם אתם רוצים משהו – פשוט תקנו, ביום אחר זה אולי כבר לא יהיה שם.
כסף: אם הזכרתי את המטאל-מרקט חשוב לדבר גם על כסף, הרי כל טרול יודע שצריך לחסוך כמה שאפשר כי אף פעם אי אפשר לדעת לאיזו צרה תיפול ביער, או בפסטיבל. הדרך הטובה ביותר לחסוך כסף היא על אוכל ושתייה. בעיירת וואקן נמצאים 2 מקומות עיקריים שתוכלו לקנות בהם מה שאתם צריכים, המיני-מרקט, שנמצא כ-20 דקות הליכה משערי הפסטיבל, והסופרמרקט הגדול שנמצא 40 דקות משם. לאן שלא תבחרו ללכת, תוכלו לקנות שם מצרכים שונים להכנת אוכל ובנוסף גם שתייה יחסית זולה שתישאר איתכם באוהל. הבעיה היחידה שלא ניתן להיכנס עם הדברים האלה למתחם ההופעות ושם למעשה תאלצו לבזבז על מצרכי אנרגיה אך גם זה לא כל-כך יקר, כשמנת אוכל עולה כ-4 יורו בערך ושתייה בסביבות ה-3 יורו, כשבמידה ותחזירו את הכוס שלכם, תקבלו פיקדון של יורו בחזרה.
וואקן 2006: בלי להודיע מראש, או שאולי לא קראנו את האותיות הקטנות, השנה, המון אנשים תמימים שילמו 15 יורו נוספים לפני שנכנסו לפסטיבל וזאת כדי לקנות את ה-Full Metal Bag שכולל "דברים נחוצים" כמו פנס, מחזיק כוסות ושקית זבל, שבמידה והחזירו אותה מלאה בסוף הפסטיבל (שלא לדבר על המתנה בתור עצום!!!) הם קיבלו 5 יורו בחזרה. בושה וחרפה!
קמפינג: הדבר הראשון שצריך לדאוג אליו כשמגיעים לפסטיבל הוא אזור הקמפינג שלכם. וואקן הוא פסטיבל עצום ואזורי הקמפינג מתפרסים החל מ-5 דקות הליכה ממתחם ההופעות ועד לחצי שעה ויותר, לכן חשוב לבחור במקום טוב שלא ידרוש מכם ללכת כל-כך הרבה. עוד דבר חשוב זה התנאים התברואתיים במקום. רצוי שיהיה ליד אזור הקמפינג שלכם, מקלחות ושירותים בתשלום וכן גם אזור עם אוכל, לכל צרה שלא תבוא, זה תמיד טוב כשיש את זה בסביבה. המים החמים בדרך כלל נגמרים מהר, אז תשתדלו לבוא מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה ותמיד תשאלו את האחראים אם המים לא קפואים. מלבד זאת, יש שירותים בחינם, שמפוזרים ברחבי המתחמים, אך לא תמיד מומלצים, אפילו עבור טרולים לא היגייניים.
וואקן 2006: כמו שכבר ניתן להבין, בגרמניה הכל עובד הפוך ומסתבר שמי שמקדים לבוא, הוא גם מקדים להידפק, כי בזמן שאת כל אזורי הקמפינג הטובים פותחים יום לפני תחילת הפסטיבל עצמו, אלה שהגיעו יומיים לפני נתקעו באזורים מרוחקים מאד ממתחם ההופעות, ולהגיע אליהם, עם כל הציוד, זה לא מעט סבל ועבודה קשה. אז תעברו למחרת, יגידו החכמים, אבל אני בטוח שהם לא צריכים לסחוב חצי מהבית שלהם על הגב יומיים ברציפות, נבלות.
לוח זמנים: בין שתיית שיכר עד אובדן חושים לבין מצוד אחר בנות מרחבי אירופה, קצת קשה לעקוב אחר מהלך העניינים בפסטיבל גדול כמו וואקן, אך בראש ובראשונה תזכרו שאתם חובבי מוזיקה ולכן חשוב לתכנן היטב את לוח הזמנים שלכם. אז קחו עט ונייר, תסמנו לכם את הלהקות שאתם רוצים לראות ותוודאו גם שתוכלו לנוח בין לבין עד כמה שאפשר, כי בסופו של דבר אתם עלולים לפספס הופעות חשובות מאד. רצוי גם לעשות מינון בהופעות, כי אחרי יותר מדי להקות שראיתם, מתחילים מעט להישחק ואפילו מוותרים על כמה דברים מרצון. אם זה קורה, תביאו לעצמכם כאפה, או לפחות שתהיה לכם סיבה טובה, כי אחר-כך אתם תשלמו על זה כשתגידו לאנשים שראיתם שיר אחד של Motorhead והם ירדפו אחריכם עם קלשונים ומעדרים.
וואקן 2006: רבים בוודאי שמעו על Amon Amarth, חברים טובים מאד משבדיה, שכבר יצא לי לראות איזה פעם, או פעמיים, או יותר. בכל אופן, החבורה תכננה הופעה ויקינגית מיוחדת מאד לפסטיבל, רק מה, בפאקינג 2 בלילה. גם החזקים שבטרולים יתקשו להחזיק מעמד אחרי יום הופעות ארוך במיוחד… זה פשוט לא עובד… ואני, כמו טרול טוב, נפלתי חזק ופספסתי אותם – חבל. מה שכן, לוח ההופעות העמוס סודר בצורה טובה יחסית ולמרות שכל שלושת ימי הפסטיבל היו מלאים, רוב הקליברים הגיעו ביום האחרון, ככה שיכלת לשמור אנרגיות. הדבר היחיד שהכעיס אותי זה ששמו שני הרכבי פולק-מטאל אחד אחרי השני, דבר כזה לא עושים לנו!!!
אלו פחות או יותר כל הנושאים החשובים שרצוי שתדעו בנוגע לפסטיבל. כמובן שיש עוד הרבה דברים שאפשר לדבר עליהם כמו אבטחה, סוגי מאכלים, מחירי חולצות, התמצאות וכיוצא בזה… אבל למי איכפת? באנו לפה כדי לחגוג ולראות הופעות! אז למרות שכמה מהשיפורים שעשו בפסטיבל השנה לא מצאו חן בעיני, השתדלתי שלא להתעצבן יותר מדי, בני האדם אוהבים לשגע אותך לפעמים אבל הכל עדיף על פני פסטיבלים של טרולים, תאמינו לי אתם לא רוצים לשמוע עד כמה מבחיל להופיע במערות או מתחת לאדמה… והתברואה… שלא נדע… בכל אופן, יש לנו עוד הרבה לפנינו.
מעל ל-60 להקות השתתפו השנה בפסטיבל וואקן, כשהדגש הפעם היה בעיקר על להקות אולדסקול וקליברים, כמו Motorhead, Whitesnake, Morbid Angel ו-Scorpions וכמו כן על הופעות איחוד מיוחדות של Celtic Frost, Atheist, Carnivore וכמובן Emperor שהיו בין גולות הכותרת. למרות שחברכם הטרול רוכש כבוד רב לחלק מהלהקות האלו ואפילו לא מתנגד מדי פעם לחגוג ולשמוע אותן באיזה מסיבת יער, אך בשבילי הן לא היו הסיבה העיקרית שמשכה אותי לפסטיבל. עם זאת, כשהייתה לי הזדמנות לא פסחתי על הופעות כאלו או אחרות ככה שגם התנסיתי עם להקות שלא הכרתי לפני כן.
כדי להיות קצת יותר מסודר, החלטתי הפעם לחלק כל יום הופעות למספר קטגוריות כדי שתוכלו להבין יותר בקלות עד כמה הופעה הייתה טובה או פחות טובה. כמו כן, תמצאו פה גם סקירה מעניינת על אירועים שונים ומשונים שקרו בין הופעה להופעה, אם זה מסיבות עיתונאים, או סתם מצוד אחר חברי להקות למיניהם, יש הרבה מה לספר. אה ודבר אחרון, אני מתנצל מראש אם חלק מהפרטים לא כל-כך מדויקים, קשה לזכור את הכל, אז תשתדלו להבין… אה… ואם יש למישהו בעיה עם הדעה שלי, הוא יכול ללכת לאכול תולעי אדמה מצידי, למרות שיש להם דווקא טעם לא רע.
העקרבים והלילה שלא ישכח
יום ההופעות הראשון של פסטיבל וואקן הוא היום הכי קצר ואין בו יותר מדי הופעות, שכן הוא מתחיל רק ב-6 בערב. "A Night To Remember" הורכב השנה בעיקר מהרכבי הארד-רוק והבי מטאל וותיקים ולמרות שאני בטוח שיש מספיק קהל שאוהב להקות כמו Victory או Michael Schenker Group, לטרול הזה היו תוכניות יותר דחופות באותם רגעים. הדבר היחיד שרציתי לראות באותו יום מלבד Scorpions הייתה להקה בשם Transylvanian Beat Club שהייתה אמורה לנגן ב-W.E.T Stage מעין שילוב של בלאק \ דת' \ דום \ הבי \ גות' מטאל. נשמע הזוי מספיק בשביל שאני יאהב את זה, אך לצערי כמה עניינים "לוגיסטיים" מנעו ממני להגיע להופעה. עם זאת, עשיתי מאמצים רבים והגעתי בזמן להופעה המרכזית של הערב… הנה הם באים… העקרבים.
[21:45 – 24:00] Scorpions – מיקום: True Metal Stage
יש לי ווידוי, אני מכיר בקושי 3 שירים של Scorpions, אבל להקה עם רפטואר של למעלה מ-30 שנה אסור לפספס. דיי הופתעתי לשמוע שהחבורה הגרמנית תופיע השנה בוואקן, אך מצד שני ידעתי שבהופעה הזו, חברי הלהקה לא יתנהגו כמו "חנונים" ויראו לקהל המשוגע של וואקן שהם גם מסוגלים להיות קשוחים – ואכן צדקתי. אז כן, מרבית הסט של הלהקה הורכב משירים כבדים מאד, אך הקהל נשאר ברובו יחסית רגוע ולא הייתה התפרעות מטורפת כל-כך, לא כמו בשנה שעברה כש-Nightwish קיבלו את המשבצת הזו.
ההופעה עצמה הייתה מאד ארוכה, כמעט 3 שעות שלמות של רוק כבד. חשבתי שאם אני אברח ילעגו לי זקני הטרולים, אז הצלחתי להחזיק מעמד עד הסוף. אמנם לא הכרתי את רוב החומר, אבל השאוו היה מעולה והבמה הייתה מעוצבת ומוארת מהרגיל, כשהמתופף ישב גבוהה על מעין פלטפורמה שאליה חוברו מדרגות משני הצדדים. גם מסך התצוגה הענקי היה במתכונת מיוחדת ושידר את ההופעה לצד אפקטים מוכנים מראש בהתאם לשירים. תענוג לעיניים.
כבר לפי ההשקעה היה ניתן להבחין שזו לא הופעה רגילה, שכן בערב מיוחד זה, התארחו גם חברי להקה לשעבר וחברי משפחה. לא עברו מספר שירים מתחילת ההופעה וכבר עלה האורח הראשון, גיטריסט הלהקה המקורי Uli John Roth, שהגיח מתחת לבמה בעזרת מעלית וביצע עם הלהקה עוד כמה קטעים, ביניהם "We'll Burn The Sky" העצמתי. כעבור כמה להיטים נוספים Uli הספיק לרדת ועם סיום השיר "Tease Me Please Me" עלה האורח השני, Michael Schenker שכמו אחיו Rudolf, גם הוא על הגיטרה. הקהל החל להראות סימני התעוררות ואני המשכתי להישאר ולראות מה הלהקה עוד מתכננת לנו ובדיוק ברגע ששקלתי לפרוש, החל על הבמה משהו מעניין באמת – סולו תופים מטורף של James Kottak, שבסופו הבחור לקח בקבוק בירה ושבר לעצמו על הראש, פסיכופט!
לא הספקתי לצאת מהשוק ולפתע הגיח אדון Hermann Rarebell (המתופף המקורי) והשניים החלו בסולו תופים משותף, עכשיו זה באמת היה מדהים כשהתאום בין שניהם היה יוצא מן הכלל. משם Rarebell תפס פיקוד על התופים והמשיך לעוד מספר שירים כשהראשון מביניהם נפתח באזעקת משטרה שלרגע גרמה לי להתחיל לחפור גומה באדמה ולהתחבא, אך מיד הסתבר לי שזו רק אזעקת-שווא מתוך השיר "Blackout". קלאוס הסולן, נראה שבכלל לא התעייף ושר ללא הפסקה כשלפעמים הוא אף לוקח איזה תוף מרים ומתחיל להתחרפן איתו. הגיע הזמן לסולו גיטרה, שנשמע יותר כמו נהמת אופנוע או מסור כשלאחריו הגיע השיר "Big City Nights" המקפיץ. עם סיומו הלהקה ירדה מהבמה ואז עלתה להדרן עם השיר הרגוע הראשון להערב, "Still Loving You". חשבתי שהגיע הזמן לבלדות אך מיד עם סיום השיר, Uli ו-Michael הצטרפו לביצוע של "In Trance" והחלו בעוד כמה שירים מהירים, כשאחד מהם היה מעין גרסה אקוסטית למנגינה מהפרסומת של שוקו יוטבתה, אל תשאלו אותי איך קוראים לזה, אבל לא הפסקתי לצחוק.
כשהלהקה ירדה שוב, לפתע החלו להישמע קולות של איזה מכונה ובלי ששמנו לב הפלטפורמה מתחת למתופף נפתחה והחל לצאת משם… רובוט ענקי דמוי עקרב!!! הפה שלי נפתח בתדהמה לכל אורך המאורע הזה עד שהעקרב התקדם על הבמה ואז הרים את העוקץ המתכתי שלו באוויר. קשה לתאר את זה, אבל זה היה כל-כך מגניב!!! חברי הלהקה חזרו והחלו להופיע על ומסביב לעקרב, כשלהפתעתי סיום ההופעה לא היה "Winds of Change" האלמותי, אלא "Rock You Like A Hurricane" ששבר לכולם את הצורה. הסאונד לכל אורך ההופעה היה כמעט מושלם לצד התאורה והשאוו המטורפים. אם הייתי ממעריצי הלהקה זה בטח היה היום המאושר בחיי, אבל מכיוון שאני לא, לפחות אני יכול לומר שהייתי באחת ההופעות המגניבות בקריירה של הלהקה הזאת.
[ לתמונות נוספות מההופעה ]
על ויקינג שעושה קריוקי ועקיצת העקרב
[02/8 – 23:00] הקריוקי: כמו בשנה שעברה, כל הפעולות שלי נעשו ע"פ האמרה: "מה שקורה בגרמניה, נשאר בגרמניה" ולכן מצאתי את עצמי בשנית על בימת ה-W.E.T Stage, עושה קריוקי מול 2000 אנשים ויותר. תמיד חשוב לבחור שיר מראש, אך עקב בעיות טכניות לא ראיתי את רשימת השירים שהולכים להיות שם השנה אז פשוט סמכתי על כך שיהיה שם משהו שאני מכיר וגם אם לא, תמיד המילים מוצגות על המסך. אחסוך מכם את החוויות הרגשיות שנובעות מלהופיע מול המון קהל, במיוחד אם לא יצא לכם לעשות את זה הרבה בעבר, אך רק שתדעו, זה כל-כך כיף. בלי ששמתי לב, הכל נגמר וירדתי מהבמה לצד תשואות ואפילו מספר מעריצים שאהבו את ההופעה החליטו להצטלם איתי. האם יש לי כשרון חבוי?
[03/8 – 19:00] המפגש עם Scorpions: אם תהיתם איך נראה אזור הבאקסטייג' בפסטיבל וואקן, הרשו לי לספר לכם. האזור מורכב משני מתחמים עיקריים שבהם מתרחשים דברים מעניינים, אחד הוא אזור האומנים, שלמרבית האנשים והעיתונאים הרגילים אין גישה אליו בכלל והשני, הוא אזור העיתונאים, בו נמצאים מרבית האורחים ואפילו לא מעט חברי להקות שמחליטים לבלות שם, אז צריך לשים לב היטב לסביבה שלך. בתוך אזור העיתונאים נמצא אוהל שבו מתקיימים מדי פעם מסיבות עיתונאים וכן גם הופעות תצוגה ושאר דברים שבמידה ויש זמן, אפשר להיות נוכח בהם.
אני לא חשבתי שבכלל יצא לי לבקר שם עם לוח הזמנים העמוס, אבל הנה קרה שכשנכנסתי לראות מה קורה בתוך אוהל ותפסתי את אדון Klaus, סולן להקת ה-Scorpions בתום מסיבת העיתונאים של להקתו, מחלק חתימות ומצטלם. מיד קפצתי על ההזדמנות וניגשתי לפטפט עם הבחור, אך מה, הבנאדם היה עסוק מדי בשבילי ומלבד "מגניב מאד" לא קיבלתי תשובה מפורטת על העובדה שבאתי מישראל. חשבתי לחטוף לו את הכובע המדליק שלו ולראות איך הוא יגיב אם אני אברח, אבל שלטתי ביצרים שלי. אדם חמוד בסה"כ.
היום הראשון של הפסטיבל תם ונשלם, אך זו ממש רק ההתחלה מבחינתי. עם מזג האוויר החמים ואלפי האנשים שהגיעו לפסטיבל השנה, נראה כי יהיה קצת קשה לתמרן ולעקוב אחרי כל ההופעות אז כל מה שיש לעשות זה להשתדל ולהספיק כמה שיותר. הכי חשוב זה לשמור על האנרגיות, אז למרות הפיתוי שיש בחגיגות מטורפות עד אור הבוקר צריך לזכור את הסיבה שבאנו לכאן. למי שרוצה, מספר מצומצם של דוכנים עוד פתוחים במטאל-מרקט כך שאפשר לעשות שם איזה סיבוב לילי קצר לפני השינה. אני בכל אופן סיימתי את היום יחסית מוקדם, וכך נגמר לו ליל ההופעות הראשון של וואקן.
לגלריית התמונות המלאה מהיום הראשון…
לחלק 2 בסיקור פסטיבל וואקן 2006…
לחלק 3 בסיקור פסטיבל וואקן 2006…