סיקור פסטיבל Wacken Open Air 2006 – חלק II

יום ההופעות השני בפסטיבל וואקן הסתמן להיות ארוך במיוחד, כשההופעה הראשונה שתכננתי לראות החלה ב-12:00, וההופעה האחרונה הייתה אמורה להיגמר ב-3 לפנות בוקר. הרבה להקות פקדו את במות הפסטיבל היום, כשבין אילו שלא הלכתי להופעות שלהן נמצאו Mystic Circle שהאלבום האחרון שלהם שיעמם אותי, Opeth שהסולן שלהם ממש לא מצחיק אותי, Carnivore ו-Dezperadoz שהופיעו לצערי מול להקות אחרות שרציתי לראות יותר, Six Feet Under שקיבלו משבצת הד-ליין בפסטיבל השני שאני הולך אליו וכן גם Ministry, Battlelore ו-Amon Amarth שלצערי פספסתי מסיבות כאלו או אחרות ולוח זמנים מטורף. עם זאת, יצא לי לראות כמה מהלהקות האהובות עלי, ככה שלא הרגשתי בחיסרון כל-כך גדול…

מתוך כל ההופעות שהיו היום, נכחתי בחמישה מרכזיות וסידרתי אותן בהתאם. Children Of Bodom פותחים את הרשימה, דווקא בתור ההופעה הכי פחות מוצלחת… מה לעשות. משם ממשיכים ל-Wintersrun שלמרות שיש לי קצת בעיה עם הלהקה, הנגנים שלה הציגו את עבודת הגיטרות והביצועים הכי טובים להיום. חברי Nevermore ובראשם Warrel Dane, נתנו מבחינתי את ההופעה הכי שוברת, מכל מיני בחינות. הבאים בתור, הם האנשים מאחורי In Extremo, שנתנו את אחת ההופעות המדהימות שראיתי בפסטיבל, ועם זאת הכי כואבת שיצא לי להיות נוכח בה. לסיום מגיעים המשוגעים מפינלנד, Korpiklaani, במסיבת מטאל מלאה באלכוהול, צחוקים וכיף לא נורמאלי.

[21:30 – 22:45] Children Of Bodom – מיקום: True Metal Stage

אני לא מעריץ גדול של Children Of Bodom אבל האלבום האחרון של הלהקה הוא בין האהובים עלי ביותר, לכן מאד ציפיתי להופעה הזאת. כמו ברוב ההופעות של הפסטיבל, הבמה אובזרה בהתאם, כשעליה ניצב ג'יפ במעין סביבה עירונית מלאה בפחים. השמש החלה לשקוע ולא עבר זמן מה עד שהאינטרו להופעה החל. להפתעתי זו לא הייתה מנגינה מאלבום כלשהו, אלא גרסת הומפה [סוג של פולק] לשיר "Hate Me" שבוצע ע"י להקת Eläkeläiset הפינית, הידועה בעיוות השירים שהיא עושה. בתור טרול שאוהב הומפה, זה כבר העלה חיוך רחב שיניים על הפנים שלי… מה שגרם לחצי מהקהל בצד השמאלי של הבמה להתעלף… אופס.

מיד לאחר שהשיר נגמר חברי הלהקה נכנסו לשטח והחלו בנגינת דת' מלודי משובחת. מכיוון שלא חיבבתי במיוחד את מרבית החומר המוקדם של הלהקה, דיי נשארתי רדום, אך לא עבר הרבה זמן עד שנכנסו השירים מהאלבום האחרון, כדוגמת "In Your Face" הפצצתי. לא יודע אם זה הייתי רק אני והמיקום שלי, אבל הסאונד היה מאד חלש יחסית להופעה כזאת ולפעמים בקושי יכלתי לשמוע את הנגנים. מה שכן שמעו טוב היו קללותיו של Alexi Laiho הסולן\גיטריסט, שכל מילה שניה שלו הייתה מורכבת מ-"Fuck"… מה מלמדים את האנשים האלה בפינלנד?

החשיכה כבר הספיקה לרדת וההופעה המשיכה גם היא, כשהתאורה ובמיוחד שלט הניאון המרכיב את ר"ת של הלהקה, הוסיפו לאווירה, עם זאת, לא יכלתי ליהנות כמעט מאף אחד מהשירים האחרים. הלהקה שיעממה בטירוף ופשוט ביצעה שיר אחר שיר בלי להתייחס יותר מדי לקהל, לא הרגשתי שום אנרגיות. רק כששוב הגיעו שירים מהאלבום החדש, ובמיוחד "Are You Dead Yet?" לא יכלתי שלא להניע את הראש, אבל גם זה היה כי ממש אהבתי את השיר. ציפיתי להרבה ליותר מלהקה בסדר גודל שכזה. טעון שיפור.

[ לתמונות נוספות מההופעה ]

[12:00 – 12:45] Wintersun – מיקום: True Metal Stage

בהחלט לא הייתי מרשה לעצמי לפספס את ההופעה של Wintersun למרות שיש לי בעיה קטנה עם הלהקה. לדעתי מרבית השירים שלה, עד כמה שהם טובים כל אחד לעצמו, נשמעים יחסית אותו הדבר ומונעים ממני להקשיב לה יותר מדי זמן ברצף. הלהקה היא למעשה פרוייקט של אדון Jari Mäenpää, לשעבר בלהקת Ensiferum, שעכשיו מפקד על חבריו הפינים בשירה ובנגינה על גיטרה. הסגנון שלה הוא מעין דת' מלודי טכני בשילוב שירה אפית ויקינגית… מה שבהחלט יהיה מעניין לראות בביצוע חי.

וכך בשעת "בוקר" מוקדמת זו, ההופעה החלה כשחברי הלהקה נכנסו לצלילי האינטרו שלהם ואז נכנס השיר הראשון שלא בדיוק היה ניתן להבין מה הוא היה עקב בעיות סאונד קלות של תחילת היום. חברי Wintersun ניגנו כמעט את כל אלבום הבכורה שלהם, כששירים כמו "Beyond The Dark Sun" וכמובן "Battle Against Time" החביב עלי, בוצעו בהצלחה כשאני והקהל שרנו בהתאם. אמנם היה קשה לשמוע את קטעי השירה החלשים של Jari, אך הוא עשה עבודה מעולה והצליח לשמור על הקהל מרותק. מי שעשה את ההופעה אבל היה הגיטריסט Teemu Mäntysaari שחתך בסולואים מהירים ובטכניקה מעולה, ממש כמו בדיסק.

המלודיות עברו מצוין בהופעה והקהל המשיך להתפרע בפוגואים לאור הבוקר. ושוב, היה מאד מהנה לשיר את קטעי המקהלה הויקינגיים ביחד עם הסולן, על אף מרותם של האנשים מסביבי שלא אהבו את קול הטרול שלי. גם שירים רגועים לא חסרו, "Sleeping Sun" העצמתי, ובעיקר "Death And The Healing", שהיה מדהים לשמוע את המלודיה האפית שלו בהופעה. אני שרתי בקולי קולות, והקהל נע ונד עם המוזיקה. אחד הרגעים הטובים בפסטיבל. עם זאת, ההופעה לא הצליחה לזרום מבחינתי, כמו שאמרתי בהתחלה, השירים נשמעים דיי דומים אחד לשני וכשהם מנוגנים ברצף זה קצת משעמם, אבל בסה"כ הייתה הופעה מעולה, עבודת הקלידים גם היא עשתה חייל וכמובן כל שאר חברי הלהקה שנתנו בראש. תענוג!

[ לתמונות נוספות מההופעה ]

[16:15 – 17:15] Nevemore – מיקום: True Metal Stage

למרות שהגעתי באיחור ופספסתי את "The River Dragon Has Come" שהוא כמובן השיר האהוב עלי, לא היה קשה להיכנס לאווירה המיוחדת של Nevermore. מזג האוויר היה מעט מעונן אבל כולם היו עמוק בטראנס שחברי הלהקה השרו על הקהל. Warrel הסולן, חבש כובע מצחייה וזימר בקולו שירים החל מאלבום הבכורה ועד ל-The Godless Endeavor שלמרות שאני לא חובב גדול של מרבית החומר שלה, הלהקה לא עייפה אותי אפילו לרגע.

הקהל חגג לכל אורך ההופעה, אך כשהגיע השיר האחרון, "Born", ווארל ביקש מכולם שיעזרו להם לשבור את שיא ה-Crowdsurfing בוואקן, ואכן המעריצים צייתו. גלים אחר גלים של אנשים החלו לעלות אחד על השני, כשבכל שניה מגיעים אליך 3 אנשים לפחות, אתה לא מספיק בכלל להגיב וחוטף מכות בראש אחת אחרי השניה – לפחות נקמתי בגולשים כשהקרניים שלי ניקרו את ישבנם, חה חה. זה היה מטורף כל-כך ועם זאת מהנה ביותר. הקול של ווארל והסאונד של חברי הלהקה נשמעו היטב, ואני בהחלט יכול לומר שיש סיבה טובה למה הלהקה נחשבת לבין האיכותיות בתחום, גם אם הם אמריקאים.

[ לתמונות נוספות מההופעה ]

[18:45 – 19:45] In Extremo – מיקום: True Metal Stage

הקהל האירופאי אולי יודע כבר איך נראה הסט של In Extremo, אך בזמן שהמתנתי בין השורות הראשונות להופעה, לא יכלתי להישאר עם פה סגור. הבמה ממול עברה שינוי מדהים, והחלה להראות כמו ספינה של ממש, עם רקע של ים וגלגל ניווט ענקי… אחד מהסטים היפים ביותר שראיתי. כשהתחילה ההופעה כבר לא יכלתי להישאר אדיש והקהל, גם הוא, היה בין המטורפים שיצא לי לראות. נראה כי יש אהבה גדולה לחבורה הגרמנית המזדקנת הזאת ובמיוחד בארץ מוצאם, לא ציפיתי למשהו אחר.

למרות גילם הלא צעיר, חברי In Extremo תפסו את מקומם על הסט המדהים והחלו לנגן את הפולק-רוק המקפיץ שלהם. לזה חיכיתי כל הזמן! הסולן שנראה כמו איזה ג'יימס בונד גרמני החל בשירתו המחוספסת ולהיטי הלהקה זרמו אחד אחרי השני. לא הספקתי לנשום בין שיר לשיר ולפתע הסולן, שעד עכשיו היה מאחורי גלגל הניווט, סובב אותו עד שהחלו לצאת משם זיקוקים… איזה מגניב! כעבור עוד איזה שיר או שניים הבלגן אף גדל עד שמצאתי את עצמי נדחף בין פוגואים אכזריים כל-כך שקרעו ממני את השעון ושברו לי את האצבעות שברגל… לא הספקתי לעמוד לשניה אחת וכבר עפתי והגעתי לשורה השביעית… חתכת נ*@(!# @%#*ים!

הדרך היחידה לצאת מדבר כזה היא לבקש מאנשים בסביבה שיעלו אותך ל-Crowdsurf שגם זה לא פחות מטורף. הצלחתי לקחת תמונה לפני שירדתי מהגל ליד השומרים ויצאתי משם כדי לחפש מקום יותר שקט כדי שאני אוכל לראות ממנו את ההופעה וליהנות. למרות הכאב שספגתי, כשהחלו השירים האהובים עלי, ביניהם כמובן "Erdbeermund" לא יכלתי לעמוד בשקט והצטרפתי לחגיגת ההדבאנג. השאוו היה יוצא מן הכלל, הפירוטכניקה פעלה ללא הפסקה וחברי הלהקה קפצו והשתגעו כמו טרולים על אסיד. סוף סוף גם יצא לי לראות אדם שמנגן על חמת חלילים ודופק ראש. זה בהחלט היה חלום שהתגשם.

כל להיטי הלהקה שנוגנו כגון "Vollmond", "Wind" ו-"Mein Rasend Herz" נשמעו בול כמו באלבומים שלהם ובמיוחד הזכירו לי לטובה את אלבום ההופעה החיה. למרות מה שעברתי, הלהקה הצליחה לגרום לי להישאר לכל אורך ההופעה וליהנות עד כמה שאפשר. אחת מההופעות המדהימות שראיתי ובתקווה אראה עוד פעם, במצב יותר טוב.

[ לתמונות נוספות מההופעה ]

[20:00 – 21:15] Korpiklaani – מיקום: Party Stage

הישר מההופעה של In Extremo צלעתי לעבר ה-Party Stage, שם תעלה בעוד מספר רגעים אחת מלהקות הפולק-מטאל האהובות עלי ביותר. כשהתמקמתי יכלתי לראות על הבמה את הדגל הגדול של Korpiklaani שנמצא ברקע ואת עמדת המיקרופון שעוטרה בקרניים של צבי או חיה דומה אחרת. לא עבר הרבה זמן עד שחברי הלהקה תפסו את מקומותיהם, ומיד כולם ידעו במה מדובר – השיכורים מפינלנד באו לעשות שמח לקהל המשוגע שבא לראות אותם ובהחלט נראה שכל מי שנכח במקום לא עמד לפספס אפילו רגע אחד מאורגיית הטרולים ההמונית שהייתה שם.

כוסות ענקיות של בירה התנודדו להן כשהשיר "Hunting Song" פתח את ההופעה וגם אני לא יכלתי לעצור את הראש שלי מלזוז. זה תמיד טוב לראות להקה שלוקחת את המוזיקה שלה צעד אחד קדימה בהופעה, ועם החברים שאחראים על הכינור והאקורדיון, היה תענוג לשמוע את הכל חי על הבמה – עכשיו זה מוזיקת יערות! הלהיטים הגיעו מכל אלבומי הלהקה, אם זה "Spirit Of The Forest" מהאלבום הראשון, או "Korpiklaani" מהאחרון ועד ל-"Beer Beer" מהאלבום השני שהקפיץ את כל השיכורים שהיו בסביבה – והיו הרבה. גם הסולן השקה את חבריו ללהקה ללא הפסקה, ובכלל הבירה חגגה בהופעה הזאת כמו טרופית במסיבת גן.

אני נאלצתי לחתוך מההופעה למספר דקות כדי ללכת לבדוק מה קורה עם הרגל שלי ופספסתי את הלהיט "Wooden Pintes" שעל זה לא אסלח לעצמי. אך כשחזרתי, החגיגה המשיכה וסולן הלהקה אף ציין את יום-הולדתו ה-40… בעצם 20… של נגן האקורדיון, כיאה למסורת הפינית, כשהקהל גם הוא עוזר בברכה. הלהקה המשיכה להרקיד את כולם עם שירים כמו "Midsummer Night" ו-"Journey Man" שבהחלט זכורים לטובה. בדיוק לפני שכל החגיגה נגמרה, הלהקה החלה לנגן שיר שנשמע מוכר אך לאו דווקא מהחומר של Korpiklaani אלא מהחומר המוקדם שלה, כשהיא עוד נקראה Shaman. השיר היה "Il Lea Voibmi" והוא זה שהכיר לי את החולארות לראשונה לפני אי-אילו אותם שנים – עכשיו זה היה סיום מרגש ומעולה עבורי… תודה ל-Korpiklaani על המצב רוח הטוב.

[ לתמונות נוספות מההופעה ]

[13:00] הופעה של Legion of the Damned: מיד לאחר ההופעה של Wintersun הלכתי לעבר ה-Black Stage כדי לראות את להקת הת'ראש ההולנדית Legion Of The Damned. גם החבורה הזאת יחסית חדשה בשטח (למרות שחבריה לא כל-כך) והוציאה רק אלבום אחד בינתיים שיצא לי לשמוע ואף לחבב. משום מה ההופעה לא עניינה אותי מספיק כדי להישאר בכולה, אך נראה כי היה להם הרבה קהל בשעת הצהרים המוקדמת. במיוחד שמחתי כשאחד מהשירים שאני אוהב, "Death's Head March", כיסח לכולם את הצורה. ת'ראש מטאל בצהריי היום זה לא בדיוק כוס הבירה שלי, אבל נראה כי לא היו תקלות מיוחדות והקהל נהנה.

[14:00] Danko Jones והמסוק: בדיוק עברתי באזור כשההופעה של Danko Jones, שלישיית ההארד-רוק הקנדית, התקיימה ב-True Metal Stage. עם סיומו של אחד השירים, לפתע הגיח מהאוויר מסוק אימתני שחג מסביב למתחם הפסטיבל והפריע למהלך ההופעה במיוחד מתי שהתקרב לקרקע. בזמן שכולם הסתכלו לאוויר, אדון Danko החל להתעצבן ולצעוק לקהל שיפסיקו להסתכל על המסוק המחורבן ויחזרו לצפות בו. אחד מהרגעים המשעשעים של היום. או שלא.

[15:20] אימון במחנה הויקינגים: איי שם במתחם הקמפינג של העיתונאים הוקם לו מחנה אימונים ויקינגי לגמרי, עם אוהלים אוטנטיים, בו התארחו אותם אנשים שהולכים להופיע בערב עם להקת Amon Amarth במופע ויקינגי מיוחד. בדיוק עברתי שם באזור כשהחל קרב אימון בהשתתפות כל החברים. הקרב היה בין 2 קבוצות שכל אחת הייתה עם תלבושות, נשקים וציוד מתאים לתקופה. הביצועים היו מאד טבעיים ויפים, כשחוץ מההריגות עצמן, כל מכה הייתה חזקה מאד ונהדפה, או שלא, ע"י מגן או נשק אחר. המפגן נמשך מספר דקות בזמן שכל חברי הקבוצות התגוששו ביניהם. מאד הצטערתי שלא יצא לי לראות אותם בהופעה בסוף, אבל לפחות חוויתי את זה. הייל אודין!

[16:00] המפגש עם Blind Guardian: להקת Blind Guardian אמנם לא הופיעה השנה בפסטיבל, למרות שחשדתי שהיא עלולה להיות ה-Surprise Act, חבריה הגיעו במיוחד לסשן חתימות לקראת יציאת האלבום החדש שלהם A Twist In The Myth. הפעם לא בזבזתי את הזמן בניסיונות לעקוף בתור למפגש עם הלהקה, אלא פשוט חיכיתי להם באוהל העיתונאים הגדול. עם סיום סשן החתימות, חברי הלהקה הגיעו למקום ומיד Hansi הסולן ו-Frederik המתופף נחטפו לראיון ארוך במיוחד. תוך כדי המתנה, הבחנתי בגיטריסט Andre בחדר הצמוד והלכתי קצת לדבר איתו.

לבסוף כשהראיון נגמר, היה תורי לשוחח עם Hansi, שזכר אותי מהראיון הטלפוני שקיימתי איתו 3 שבועות לפני כן. הוא הסביר לי על המורכבות הטכנית בלהרים הופעה של Blind Guardian ואפילו למספר שירים, ככה שאפשרות "ההפתעה" נמחקה לגמרי. עם זאת, הוא אישר לי שהם הולכים להופיע בשנה הבאה בפסטיבל. לפני שסיימנו לדבר הוא אפילו הזכיר את ישראל והמצב, בלי ששאלתי אותו בכלל, ואמר שהוא מקווה שכשהכל יסתדר תהיה להם אפשרות לבוא ולבקר אצלנו. Hansi הוא אחד מהאנשים הנחמדים ביותר שפגשתי במטאל ואני באמת מקווה שיצא לנו לראות אותו ואת להקתו בישראל.

[21:15] הציצים של Carnivore: כשהסתיימה ההופעה של Korpiklaani הלכתי לעבר ה-True Metal Stage והמתנתי להופעה של Children Of Bodom. בינתיים, Carnivore, להקתו הותיקה של פיט סטיל (Type O Negative) עדיין לא סיימה את הופעתה בבמה המקבילה. ממסך התצוגה שצילם את ההופעה הספקתי לראות את הסיום שלה, ואיזה סיום זה היה. על הבמה התארחו 8 בחורות נאות מראה… ללא חזיות ולבושות בסינרים… שהחזיקו ברובי מים והשפריצו על הקהל המתפרע. זה בהחלט היה מראה מלבב שהראה לכולם עד כמה הלהקה איכותית ו.. ממ… אין לי מושג מה הם מנגנים אפילו. כשזה נגמר יכלנו לחכות בשקט להופעה הבאה.

למרות שהיום הזה נגמר יחסית מוקדם מהצפוי, הצלחתי להסיק ממנו כמה דברים מעניינים: במידה ואתה הולך להופעה של להקה דוברת גרמנית, בגרמניה, אל תעמוד בין השורות הראשונות אלא אם כן יש לך משאלת התאבדות. זה כל-כך כואב. ••• במידה ואתה בשורות הראשונות, אל תיקח משקפי שמש, הם לא ישרדו את זה ••• גם אל תיקח שעון, הוא לא ישרוד את זה ••• בעצם אל תהיה בשורה הראשונה, אתה לא תשרוד את זה ••• כשהלהקה מבקשת מהקהל לעשות Crowdsurf, כדאי שתמצא מחסה כי אתה הולך לחטוף כל-כך הרבה מכות בראש שיגרמו לך לראות "הופעה" אחרת לגמרי ••• אם אתה לכוד, בין אם זה בין השורות הראשונות או במקום שנמצא תחת מתקפה, הדרך הכי טובה לצאת היא בעזרת Crowdsurf, זה גם כיף וגם מציל חיים. רק תשמור את כל הדברים שלך עמוק בכיס. ••• והדבר הכי חשוב, נעליים עם ברזלים זה חובה, אחר-כך אל תתלונן כשאתה חוזר לארץ וצריך לעשות ניתוח ברגל.

בסה"כ אפשר לומר שהיום עבר בהצלחה ואפילו הספקתי לראות כמה הרכבים נוספים כמו למשל Celtic Frost שלא הצליחו לרתק אותי ליותר מ-2 שירים. מזג האוויר היה מעולה לאורך מרבית ההופעות ולמרות שכמויות האנשים האינסופיות שמילאו את מתחם הפסטיבל דיי הקשו על המעבר בין מקום למקום, תמיד היה אפשר למצוא איזה פינה שלווה ורגועה לראות ממנה הופעה. הטעות שלי הייתה שלא נחתי ואפילו כשהיה לי קצת זמן בין הופעה להופעה, ניצלתי אותו והלכתי לסיבוב במטאל-מרקט. בקצב הזה קשה לשרוד עד השעות הקטנות של הלילה וזה בדיוק מה שקרה לי. לפחות לוח הזמנים תוכנן כמו שצריך, ככה שמחר צפוי היה להיות היום הכי עמוס של הפסטיבל. בתקווה שיישארו לי עוד אנרגיות, סיימתי את יום ההופעות השני כמו טרול טוב, מעולף באוהל.

לגלריית התמונות המלאה מהיום השני…
לחלק 1 בסיקור פסטיבל וואקן 2006…
לחלק 3 בסיקור פסטיבל וואקן 2006…