סיקור פסטיבל Wacken Open Air 2006 – חלק III
הנה הגענו ליום ההופעות האחרון של פסטיבל Wacken Open Air 2006. אם חשבתם שאתמול היה עמוס, היום לא רק שלוח הזמנים היה צפוף, אלא שהחליטו לשים את כל הקליברים אחד אחרי השני… זה היה מטורף. קשה להאמין אבל דווקא יצא לי לראות את מרבית ההרכבים שהופיעו היום, גם אם זה למספר שירים בודדים. אלו שלא יצא לי להתעמק בהופעות שלהם יותר מדי היו דווקא Aborted החברים "הישראלים", Metal Church שמילאו את מקומם של Nocturnal Rites וזכורים לי קצת מהשנה שעברה, Fear Factory שהם לא בדיוק הטעם שלי, Suidakra ששוב יצא לי לפספס, Lake Of Tears שגם היה נחמד אם הייתי רואה אותם ואחרונים חביבים, Subway To Sally, שסגרו את הפסטיבל עם הופעה שנשמעה סבבה לגמרי מרחוק…
"במבה גיי" והסולנים הבלונדינים
[12:55] "המפגש" עם Angela Gossow: לאחר התעוררות מאוחרת וסיבוב מוקדם במטאל-מארקט, ישבתי קצת להירגע במתחם העיתונאים. לפתע ראיתי בחורה בלונדינית, שווה בטירוף ונמוכה למדי, הולכת לה בביטחון רב כשמאחוריה צוותי עיתונות שונים. מסתבר שזו הייתה Angela Gossow, סולנית להקת Arch Enemy אותה רציתי לתפוס לאיזה … שיחה. לפני שאפילו הספקתי לזרוק לה מילה או לקפוץ עליה בהתלהבות, הבחורה נכנסה לאזור האומנים, הסגור לנו, וכל מה שהספקתי זה לצלם אותה בורחת.
[13:00] מסיבת העיתונאים של Gamma Ray: לאחר התקרית עם Angela, נכנסתי לאוהל הגדול במתחם העיתונאים כשלפתע הגיע חבר שלי מבלגיה שאמר לי שיש שם בירות חינם וכיבוד לקראת מסיבת העיתונאים הבאה. כמו טרול ישראלי טוב, הלכתי לשדוד קצת את המקום עד שלפתע החלה לדבר קריינית שהכריזה על… מסיבת העיתונאים של Gamma Ray. אה יופי, זו הסיבה שנכנסתי לפה מלכתחילה (כן בטח). תפסתי מקום והתיישבתי לצפות בכמה קטעים מתוך ה-DVD החדש של הלהקה, שנקרא משום מה… "Hell Yeah! The Awesome Foursome (And The Finnish Keyboarder Who Didn't Want To Wear His Donald Duck Costume) Live in Montreal" – תמיד אהבתי את חוש ההומור של הלהקה הזאת.
לא יצא לי לראות הרבה הופעות ב-DVD, אבל מתוך שלושת השירים שהוצגו לנו מההופעה שצולמה במונטראל, קנדה, הסקתי מספר דברים. ראשית, ההופעה הייתה חשוכה מדי לטעמי וחבל שצילמו אותה במקום סגור, התאורה גם בקושי הספיקה. מלבד זאת, הביצועים עצמם לא נפלו מאלבומי ההופעה החיה המעולים של הלהקה. גם העריכה, למרות שלעיתים עברה ממצלמה למצלמה מהר מדי, דווקא הכניסה כמה מאפיינים מעניינים, כמו חציית המסך לשניים כשיכלת לראות את הגיטריסט ואת הסולן בו זמנית. בנוסף גם הוצגו לנו קטעים מהסרט הדוקומנטרי שמלווה את הלהקה בסיבוב ההופעות האחרון שלה, לרוב זה היה מצחיק מאד, אבל לעיתים הצליח לשעמם קצת. גם כל מעבר בין קטע לווה באותו סאמפל מעצבן, אך לקחתי בחשבון שזו הייתה גרסה ראשונית בלבד של ה-DVD. צפו לסקירה המלאה בעתיד הקרוב\רחוק.
[00:15] תמונה חינם עם Atheist: השעון המעורר היה אמור להקים אותי בזמן להופעה של Motorhead אבל מצאתי את עצמי מתעורר שעה לאחר מכן. התארגנתי במהירות ויצאתי לעבר מתחם ההופעות כשבדרך הבחנתי בחברי להקת Atheist, אותם זיהיתי מהתמונות הישנות שלהם, רק שהם נראו הרבה יותר זקנים. אני ממש לא מחובבי הלהקה, אבל מכיוון שאני מכיר מספר אנשים שהיו הורגים בשביל דבר כזה, הייתי חבר נאמן וזרקתי לסולן כמה מילים על זה שבאתי מישראל לראות אותם במיוחד… ממש… לקחתי את התמונה וחטפתי מכות אחר-כך, על היותי "חבר" טוב.
הטרולים באים, הטרולים באים!
גם הפעם נבחרו חמישה הופעות מרכזיות מתוך כל מה שהלך היום כשהראשונה שפותחת את הרשימה היא Soulfly, שנתנה הופעה טובה יחסית, אבל ממש לא אגרסיבית כמו שחשבתי שתהיה, ועל זה נאמר: אכזבה. לעומת זאת, הקליברית הוותיקה Whitesnake הראתה לכולם מה זה להופיע כמו שצריך, בלי הרבה משחקים ועם ביצועים איכותיים של נגנים מוכשרים ביותר. להקת הדת' השבדית Arch Enemy בהנהגתה של Angela Gossow הכריזמטית נתנה לכולם בראש כל-כך חזק והוכיחה את העובדה שבהופעות, אין לה מתחרים. האינפנטילים מ-Gamma Ray נשארו בלתי מנוצחים, במגרש הביתי הפעם ועם הופעה שמבחינתי לא תישכח במהרה. לסיום הגיעו הטרולים של Finntroll לעשות בלגן עם הסולן החדש שלהם ולהקפיץ את כולם כמיטב מסורת הפולק-מטאל, כיף שלא יאומן.
[18:45 – 20:00] Soulfly – מיקום: Black Stage
בשנה האחרונה ממש התחלתי לאהוב את Soulfly, להקה שלא צריך הרבה לחשוב כששומעים אותה, אבל עדיין אפשר להנות ממנה בכל פעם בלי להתעייף. אגרסיביות זה שם המשחק, ולי היו המון אנרגיות להוציא אחרי יומיים יחסית פושרים. לאחר אינטרו שזיהיתי שנקלח מהפסקול של קונאן הברברי (וזו לא הפעם הראשונה שלהקה לוקחת מהסרט הזה אינטרו), מקס "קלבסה" וחברי להקתו תפסו את מיקומם על רקע עטיפת האלבום האחרון שלהם Dark Ages והחלו עם אחד השירים האהובים עלי "Babylon".
במקום לקבל פצצת אנרגיה לפנים, השיר התנגן על מקצב דיי מתון כשאת קולו של מקס בקושי היה אפשר לשמוע. דיי התאכזבתי מכך אבל חשבתי שזה יהיה חד פעמי. "Roots Bloody Roots" של Sepultura הגיע בשלב יחסית מוקדם, אך גם הוא, בביצוע עדין. מה שכן, הקהל נראה מוכן להופעה הזאת וכולם קפצו ללא הפסקה, אבל פאקינג איפה המכות??? נראה כי מי שהגיע להופעה זה בעיקר אנשי ניו-מטאל, אני בכל אופן, לא הסתדרתי עם הקפיצות האלו – זו הרי לא הופעה של Edguy. גם לא זכור לי שראיתי יותר מדי מעגלי פוגו, דבר הזוי בהתחשב בלהקה שאמורה להיות מאד אגרסיבית. כנראה יש סיבה טובה למה ברזיל לא זכתה השנה במונדיאל…
השירים המשיכו, כשעוד להיט שאני אוהב הגיע, והפעם זה היה "Jumpdefuckup"… כמובן שגם פה הקפיצות חגגו, אבל אני רציתי פשוט לעשות קצת הד-באנג ולנסות להנות מהביצועים המוזרים של השירים. הין חסרים לי גם הטמטמים הברזילאים שמלווים את מרבית שירי הלהקה. רק לקראת סוף ההופעה, Soulfly התחילו להישמע כמו עצמם ובמיוחד עם ביצוע מהיר למדי של השיר "Frontlines" מהאלבום האחרון. עדיין לא שמעו את מקס כמו שצריך, אך כשהחל השיר "Back To The Primitive" אני כבר לא יכלתי לעצור את עצמי והתחלתי לדפוק את הראש כמו איזה טרול יערות פרימיטיבי!!! למרות הכל, דיי התאכזבתי מההופעה של Soulfly – ציפיתי למשהו עם בשר נא, ובמקום זה קיבלתי הופעה חלבית. איכסה.
[ לתמונות נוספות מההופעה ]
[20:15 – 21:30] Whitesnake – מיקום: True Metal Stage
אני לא מעריץ גדול של להקת Whitesnake אבל מסתבר שאני מכיר לא מעט שירים של הלהקה, כשאת רובם, אני חייב להודות, זה בזכות Jorn Lande שמושפע לא מעט מ-David Coverdale ועבודתו. הרבה קהל החל להתאסף לקראת ההופעה, ואפילו הבחנתי בהרבה פרצופים שהיו במתחם העיתונאים ולא יצאו כמעט לשום הופעה אחרת. כולם באו לתת כבוד לאחת מהלהקות המצליחות והמובילות בז'אנר הרוק הכבד, והקליברית הראשונה של הלילה הארוך שעמד לפנינו.
בלי שום משחקים, חברי הלהקה בהנהגתו של Coverdale עלו על הבמה והחלו עם השיר "Burn", במקור של Deep Purple, אבל בביצוע הארד רוק נותן בראש… וכבר מהפתיחה יכלתי לומר שזה תענוג לראות חבורה כל-כך מקצועית על הבמה. הסאונד היה חזק מאד והיו לא מעט פידבקים, אבל הקהל נהנה מכל רגע. הלהיטים המשיכו לזרום, כשהשיר "Love Ain’t No Stranger" זכור לי לטובה. בכלל, בלדות ממש לא היו חסרות, כשבכל פעם שאחת מהן נוגנה, רצית לקחת את הטרולית הכי קרובה ופשוט לשחק לה בשיער… למרות השמועות שהיו בתקופה האחרונה על בעיות קול, David Coverdale הראה לכולם שהוא עוד שולט בכלי שלו בהצלחה.
השמש החלה לשקוע [שקיעה מדהימה!] והאווירה הייתה נפלאה כשעוד שירים החלו לזרום בקצב. כל החבורה שעומדת מאחורי ההרכב נתנה ביצועים יוצאים מן הכלל ועוד להיטי אהבה נוגנו, כמו "Fool For Your Lovin'" ו-"Is This Love" שהמשיכו להפעיל את הקהל. ההופעה עוד המשיכה וכשהלהיט "Here I Go Again" התנגן, אפילו אני הצטרפתי לחגיגה, שלא לדבר על מספר אנשים שעשו Crowdsurf, מה שנראה דיי מוזר בהופעה שכזו. לא עבר הרבה זמן מירידתם מהבמה וחברי הלהקה חזרו להדרן עם השיר "Still Of The Night" שהקפיץ את כולם שוב. התאורה עבדה ללא הפסקה וחברי Whitesnake המשיכו בוירטואוזיות שלהם עד השיר "Bad Boys" שסיים את אחת ההופעות האיכותיות של הפסטיבל. אני בהחלט לא ציפיתי להנות עד כדי כך.
[ לתמונות נוספות מההופעה ]
[13:55 – 14:40] Arch Enemy – מיקום: Black Stage
להקת Arch Enemy קנתה אותי עם האלבום Wages Of Sin, שהציג לראשונה את הסולנית הכי קשוחה בשטח – Angela Gossow. משם הלהקה המשיכה לעבוד בקצב, כשעם כל אלבום חדש, לדעתי, הם לקחו כיוונים קצת שונים, אבל עם זאת, לא יכלתי שלא לדפוק את הראש גם עם השירים הפחות אהובים עלי, זה מראה על הכוח של הלהקה בהופעה. מהשיר הפותח "Nemesis" ועד לשיר המסיים "We Will Rise", אנג'לה הרטיטה את כל הקהל ללא הפסקה. מעגלי פוגו מטורפים ומלאים באבק נפתחו להם מסביבי ואני פשוט לא יכלתי לעמוד בצד וגם הצטרפתי להד-באנג של בוקר…
מייקל אמוט והחבורה ניגנו את מיטב להיטי הלהקה, חלקם אף מהאלבום Wages Of Sin, והאנרגיות היו מעולות. ניצוצות של Crowdsurfing החלו לזרום ככל שההופעה התקדמה, כשגם הנקבות לוקחות חלק נכבד מאד בזה. הסאונד היה מעולה לשעה זו ולא נראה שהלהקה סבלה מהשעה המוקדמת בכלל. אנג'לה המשיכה לגעור בקהל להתפרע והיא בעצמה לא הפסיקה לזוז בין חברי הלהקה ולדרבן אותם להמשיך לנגן. קשה שלא להסתכל עליה גם ממרחק, לבושה בחולצת Morbid Angel, היא בהחלט אחת מהסולניות הכריזמטיות בשטח.
סוף סוף יכלתי להנות בעצמי מהופעה שלמה, דפקתי ראש, התפרעתי וכשהגיע השיר האחרון לבוקר, הלא הוא "We Will Rise", אף ביקשתי מהחבר'ה מסביב שירימו אותי לאיזה Crowdsurf – עכשיו זה היה מטורף. בין לשמור על הדברים שהיו עלי, לבין הניסיון לצלם את עצמי או את ההופעה תוך כדי, הגעתי כמעט עד הבמה ואז, למזלי, באלגנטיות הגל נפסק וירדתי כמעט בשורה השניה. המשכתי לצפות בהנאה לאורך כל השיר ובהחלט הבנתי למה Arch Enemy נחשבת לאחת הטובות בהופעות, בלי שום גימיקים, פשוט כיף טהור. כין יירבו.
[ לתמונות נוספות מההופעה ]
[17:15 – 18:30] Gamma Ray – מיקום: True Metal Stage
אין הרבה להקות שייגרמו לי לחכות להן לא פחות משעה תחת השמש היוקדת, אך עבור Gamma Ray, זה המעט שהייתי מוכן לעשות. בכל זאת, היא אחת הלהקות החשובות בהתפתחותי כמטאליסט, לכן כשחבריה עלו על הבמה, לא יכלתי שלא להתרגש ומהשורה הראשונה החוויה אף הייתה הרבה יותר עצומה. Kai Hansen, עם חיוך וגיטרה אדומה עלה לבמה לצד חברי להקתו, על רקע סמלים ודמויות מהאלבום החדש, והם החלו עם השיר "Guardian Of The Sinner" שגם פותח את אלבום הלייב האחרון שלהם.
"New World Order" המשיך והקהל שמאחורי נראה קופצני מתמיד. הביצועים היו מעולים, וחברי הלהקה נראו במצב רוח מצוין. גם שירים מהאלבום האחרון של הלהקה לא הוחסרו ולשמחתי דווקא אלה מהיותר אהובים עלי, "Majesty" האפי ו-"Blood Religion", שכמו שחזיתי שיחק טוב בהופעה, כשהקהל, כולל אותי, שיתף פעולה בצעקות עם המילים. אני לא יודע למה אבל נראה שחברי הלהקה לא מיהרו לשום מקום והם האריכו לא מעט את קטעי המעבר המשותפים האלה. לדעתי הם היו יכולים להכניס לפחות עוד 2 שירים בכל הזמן המבוזבז.
למרות זאת, המשכנו להנות מההופעה, כשהשומרים ממולנו דואגים לנו לכוסות מים ואפילו הביאו במיוחד צינור שהשפריץ לי על הפרווה ועשה רק טוב (ואולי קצת מצחין) תחת השמש החמה. לצערי, עקב הרפטואר הענקי של הלהקה קשה היה לצפות שהם ינגנו הרבה שירים שאני אוהב, בקושי היו קלאסיקות, אפילו מאלבומי הלייב של הלהקה. אבל בדיוק שהתחלתי קצת לחשוש הגיע הלהיט "I Want Out", ששייך במקור ללהקתו הקודמת של Kai Hansen, הלא היא Helloween – בביצוע אחד לאחד. לא הספקתי להירגע ולפתע הצלילים המבשרים על "Heavy Metal Universe" החלו להתנגן ואני יכלתי לומר שהגשמתי חלום נוסף, שהיה לשיר את המשפט המפורסם של השיר ביחד עם הקהל והלהקה. רק חבל ששוב האריכו יותר מדי את קטע הביניים.
הסאונד של Gamma Ray היה מעולה וממרכז קדמת הבמה הכל נראה ונשמע פשוט יוצא מן הכלל. לכל אורך ההופעה הגיעו גלי Crowdsurf כשלהפתעתי רובם נעשו ע"י נקבות, אשר לשמחת אנשי השורות הראשונות, קיבלו אף הצצה או שתיים לאיזה מכנס או בגד עליון שהצליח להחליק בדרך (סוטים!). עוד שיר קלאסי התנגן והפעם "Somewhere Out In Space" שהסיום שלו נסחב יתר על המידה, כנראה במטרה להכין אותנו לכך שהלהקה יוצאת להספקה קלה. לא עברה דקה והחברים חזרו לסיים את ההופעה עם "Send Me A Sign", שהעיר את כל אלפי האנשים שהיו בהופעה וגרם לכולם לקפוץ כאחד. חברי הלהקה לא הפסיקו לחייך ולהפעיל את הקהל, כל אחד בדרכו שלו. זו בהחלט אחת ההופעות שלא ישכחו במהרה. Gamma Ray מלכים!
[ לתמונות נוספות מההופעה ]
[00:45 – 01:45] Finntroll – מיקום: Black Stage
אמנם קצת התאכזבתי מההופעה של Finntroll בשנה שעברה, אבל לא היה מצב שבעולם שהייתי מפספס את ההופעה הזאת. חמושים בסולן חדש ואנרגיות רצחניות, עלו הטרולים האמיתיים להופעה הכמעט אחרונה של הפסטיבל הזה. אפילו מספר פידבקים קלים שהיו בהתחלה לא עצרו את הקהל מלהשתגע כאילו לא עברו עליו 3 ימים עמוסים בזמן שכל להיטי הלהקה הגיעו אחד אחרי השני. נראה על פי הצילומים שההופעה הייתה מאד מפוצצת יחסית לשעה המאוחרת ואני ממש שמח עבור הלהקה שהצליחה לאסוף קהל רב.
אני כבר התרגלתי לעובדה שהלהקה לא מופיעה עם כלים אוטנטיים אבל עבודת הקלידים שחיפתה על כך, פעלה כהלכה – פולק מטאל במיטבו. גם הסולן החדש Vreth הוכיח שהוא מסוגל להיות טרול מן השורה, כששירתו הזכירה לי בחלק מהמקרים את קולו של Katla הסולן הראשון של הלהקה. שמחתי גם שמידותיו של הבחור צנומות למדי, ובניגוד לסולן השני, Wilska, הפעם ראינו הרבה תזוזה ואנרגיה מצדו. עם זאת, נראה כי חברי הלהקה עדיין בוחנים את הסולן והם לא התערבו לו בעבודתו יותר מדי. כל אחד נתן לשני לעשות את שלו בלי הפרעות.
שירים ישנים וחדשים התנגנו, כשהבולטים מבחינתי היו כמובן "Trollhammaren", בו הקהל הצטרף בקריאות לצד הלהקה, ואיך לא, "Jaktness Tid" בו השתגעתי כמו טרול על טריפים, גם בשעה מאוחרת זו. הגרסאות של השירים נשמעו הרבה יותר רצחניות מבעבר ואפילו קיבלנו 2 שירים חדשים לגמרי, אחד מדבר על מכשפה, והשני, על משהו אחר. שניהם היו מאד מרשעים וטרוליים לגמרי, בדיוק כמו שהלהקה יודעת לעשות. שמתי לב להרבה השפעות דת' מטאל, מה שאולי מצביע על כיוון קצת יותר ממוקד במוזיקה של הלהקה, אך נגינת ההומפה בכלל לא הוזנחה.
עם תאורה אפלה במיוחד שלוותה בהרבה ערפל, היה ניתן להנות ממש מהשאוו של Finntroll, שגם כלל לא מעט פירוטכניקה שחיממה את כולם בשעה זו של הלילה. שירי הלהקה המשיכו להתנגן, גם מהמקפיצים, כמו " Slaget vid Blodsälv" וגם מהיותר רגועים, וכל חובבי הפולק שהיו פה, נהנו בהחלט ואפילו רקדו, עד כמה שהיה אפשר בצפיפות הזו. ה-Crowdsurfing חגג ואיך ששמעתי שהשיר הבא הוא השיר האחרון של הערב, הלכתי למרכז הבמה, מספר שורות אחורה וקפצתי לגל אחרון של גלישה (שאפילו הצלחתי לתעד בהצלחה) ולסיום פסטיבל יוצא מן הכלל. יחי הטרולים! יחי הטרולים! יחי הטרולים!
[ לתמונות נוספות מההופעה ]
המלאך, הקיסר והראש-מנוע?
[13:35] ההופעה של Caliban: בזמן שהמתנתי להופעה המיוחלת של Arch Enemy ליד ה-Black Stage, יצא לי לראות קצת מההופעה של חברי Caliban על הבמה המקבילה. החבורה הגרמנית הקפיצה את הקהל כבר בשעת צהרים מוקדמת שכזו, והם אפילו ניגנו מספר שירים שהכרתי מהאלבום האחרון שלהם, The Undying Darkness. הסאונד, במפתיע לשעה מוקדמת שכזו, היה לא רע בכלל ואפילו אני הצלחתי להנות קצת מהצד. כמה מהאנשים שנכחו בהופעה סיפרו לי על התקיימות Wall Of Death אימתני, באמצע ההופעה של הלהקה, ואחרי שראיתי קטע וידאו שמוכיח את זה (אתם מוזמנים לחפש באינטרנט) הבנתי שפספסתי את אחד הרגעים הכואבים והאימתניים ביותר של הפסטיבל. כמה חבל.
[16:00] Orphaned Land מול Morbid Angel: להרבה אנשים הייתה התלבטות קשה לבחור בין שתי ההופעות ולאחרים זה נראה כמו בחירה פשוטה למדי. אני בכל אופן, החלטתי לצפות בשתי הלהקות, עד כמה שאני יכול, למרות שהמטרה העיקרית שלי באותו זמן הייתה להשיג מקום טוב להופעה של Gamma Ray שתוכננה להתחיל שעה לאחר מכן. דבר ראשון, הלכתי לבדוק מה קורה ליד ה-Party Stage, היכן ש-Orphaned Land עמדו להופיע.
במקום לא היו הרבה אנשים, אך כמות הישראלים הייתה לא קטנה בכלל וכשהגעתי לשורות הראשונות, החבר'ה כבר התחילו להראות גאווה ישראלית, כיאה למסורת, והובילו את כל הקהל שמסביב בקריאות כמו "מוות לגויים" ושלל ביטויים אחרים, שכמובן מרבית האנשים לא ידעו את הפירוש שלהם אך בכל זאת הצטרפו. שעת ההופעה עמדה להגיע והישראלים החליטו לעשות צעד נוסף ולשיר את ההמנון של ישראל, מה שהיה נחמד לשמוע לצד דגלי המדינה שצצו להם מכל מיני נקודות בקהל. בדיוק באמצע השירה, לפתע נכנס האינטרו של הלהקה וההופעה החלה עם השיר "Ocean Land". כרגיל בעיות סאונד קלות התגלו, במיוחד על השירה, אך הן סודרו בהקדם. זה לא הפריע לכל החברים במקום שהחליטו לעשות בלגן ביחד עם הקהל שהלך וגדל ככל שההופעה נמשכה..
בשלב זה כבר הייתי צריך לזוז לעבר ה-Black Stage לראות קצת Morbid Angel. עכשיו את ההופעה של ענקית הדת' מטאל הזאת יכלתי לסכם אחרי 2 שירים בלבד. עם כל הכבוד לתרומה של הלהקה למטאל, אני לא מבין איך David Vincent וחבורתו מצליחים כל-כך. זה היה פשוט משעמם! ואני לא היחיד שחושב ככה. בזמן שחיכיתי להופעה שרציתי לראות, צפיתי איך כמויות של אנשים עוברים לצפות בהופעה של Orphaned Land וממלאים את הרחבה שלהם. אני מניח שעל זה צריך להגיד ל-Morbid Angel תודה.
[22:00] ההופעה של Emperor: חברי Emperor כבר תפסו את מיקומם והיו באמצע ההופעה כשאני הגעתי לראות אם ענקית הבלאק מצליחה לקיים את הבטחתה. אחרי יום עמוס במיוחד, לא הצלחתי להישאר ליותר מ-3 שירים אבל זה בדיוק מה שהספיק לי כדי להבין את הקטע. לצפות בחבורה של חתיארים (למרות שהם יחסית צעירים) שמנגנים שירי בלאק מטאל, בלי שום סממן אחר, זה דבר מאד משעמם. שלא תבינו לא נכון, הנגינה הייתה מעולה, אך היא למעשה הייתה טובה מדי בשביל הז'אנר הזה והשירים נשמעו קצת יותר מפותחים מגרסאותיהם המקוריות. זה שחברי הלהקה לא זזו בכלל וסמכו על התאורה שתעשה את ההופעה במקומם גם לא הוסיף לחוויה. אני במקומם הייתי חוזר למערות שמהם הגיעו. בושה!
[23:00] Die Apokalyptischen Reiter בשיר מקפיץ: בזמן שנחתי קצת באוהל שלי יצא לי לשמוע לא מעט מההופעה של להקת Die Apokalyptischen Reiter, אותה לצערי לא יצא לי להכיר מלבד שיר או שניים. בדיוק לפני שהספקתי להירדם שמעתי לפתע שיר מוכר ברקע, הישר מבימת ה-Party Stage התנגן לו קאבר ל-"Dschinghis Khan" בביצוע של החבורה הגרמנית. איך ששמעתי את זה, קמתי וכמעט העפתי את האוהל תוך כדי מעשה. יצאתי לבחוץ לשמוע את הסוף ואפילו ממרחק כזה הצלחתי להנות מאד מהביצוע לאחד מהשירים הותיקים החביבים עלי (כן, יש לי סטייה לשירי אירוויזיון). מזה הסקתי שאולי הייתי צריך ללכת להופעה במקום להתבאס על Emperor.
[00:25] ההופעה של Motorhead: כשהגעתי למתחם ההופעות היה ברור לי שאין סיכוי שבעולם שאני אצליח לתפוס מקום טוב לראות את שארית ההופעה של ענקית המטאל Motorhead אז החלטתי לנסות ולהגיע לעבר השני של המקום ולהמתין להופעה של Finntroll. תוך כדי ניסיון לשרוד את המעבר בין כל האנשים שנכחו בהופעה, יצא לי לראות כמה קטעים, כשהבולט ביניהם היה סולו תיפוף מטורף שלצערי אני ממש לא זוכר איך קראו לו. הקטע השני היה כמובן הביצוע של "Ace Of Spades" שסגר את ההופעה. הקהל העצום שהיה במקום יצא מגדרו ואפילו מהצד השמאלי של הבמה הצמודה ראיתי את כולם משתגעים במעגלי פוגו ו-Crowdsurfing אינסופיים. אני בטוח שמעריצי הלהקה לא התאכזבו בכלל… ואני, טוב, הייתי עוד קצת עייף.
פאקינג תענוג! זה מה שיש לי להגיד על כל היום הזה. אם בשנה שעברה סיימתי בהרגשה שהיה חסר משהו, או שנגמרו לי האנרגיות מוקדם מדי, הפעם כל יום הכין אותך לזה שאחריו, כשהשיא נשמר לסוף. אני עדיין לא יודע איך הספקתי לעשות כל-כך הרבה דברים ביום אחד, אבל מי שלא נתן לי את הכוח, אם זה Odin או Burzum, אני מודה לו מאד. עם קוביות האנרגיה האחרונות שנשארו לי עוד הספקתי להסתובב במשך הלילה במספר מחנאות של אנשים שונים ומשונים והבנתי שלכל אחד יש חוויות וסיפורים אחרים לגמרי על מה שהלך בפסטיבל הזה… פה כבר הגעתי לכמה מחשבות פילוסופיות, שאולי היו עוד טרולים כמוני מרחבי העולם שהתגעגעו למקום הזה והיה חסר להם איבר כזה או אחר… אבל זה כבר הכאיב לראש שלי, אז החלטתי לבסוף לסיים את הערב הזה ולחזור לאוהל שלי.
אני מודה שבהתחלה לא התלהבתי במיוחד מרשימת הלהקות אבל אחרי סקירה קלה, נראה שלא היה מאכזב בכלל. זה התחיל ביום הראשון עם ה-Scorpions שנתנו הופעה ארוכה ומיוחדת מאד והמשיך לבוקר היום השני עם Wintersun שהביאו ביצועים שובי לב. משם עברנו לשמוע קצת ת'ראש עם Legion Of The Damned וכעבור מספר שעות Nevermore הגיעו והכניסו אותנו לאווירה המלנכולית. להקת In Extremo הופיעה על סט יפהפה והקפיצה את כולם, כשהחברים מ-Korpiklaani הגיעו מיד לאחר מכן והמשיכו לעשות שמח. עם ערב, הילדים מ-Children Of Bodom הראו שהם לא מי יודע מה, אבל למחרת זה כבר לא שינה כש-Caliban חיממו אותנו לקראת ההופעה של Arch Enemy בכיכובה של Angela החייתית. החברים מ-Orphaned Land עשו חפלה ואילו Morbid Angel היו סתם חרטה והרדימו עד להופעה של Gamma Ray שהייתה תענוג של ממש. מקס קבלרה וחבריו מ-Soulfly לא נתנו במלוא הכוח, אך Whitesnake לא בילבלו במוח ואילו ל-Emperor היה קשה לסלוח. לבסוף הגיעו השתיינים מ-Motorhead והעבירו את הזמן עד להופעה של הטרולים המשוגעים מ-Finntroll שנתנו לכולם בראש וסיימו את הפסטיבל בהצלחה… קחו אוויר… וזה רק קצה המזלג!
קשה להאמין אבל אני הזכרתי בקושי רבע מהלהקות שלקחו השנה חלק בפסטיבל. לא היה רגע אחד שבו לא התקיימו 2 הופעות במקביל ולעיתים אפילו 3… אם אלו הרכבים שפספסתי כמו Transylvanian Beat Club שהבטיחו להעביר הופעה מוזרה במיוחד, או החבורה הויקינגית של Amon Amarth שהיה נחמד לראות שוב וגם Battlelore המחופשים ו-Dezperadoz הבוקרים שהיו מתווספים בשמחה לרשימה ביחד עם Die Apokalyptischen Reiter שלצערי לא הכרתי מראש. בל נשכח גם להקות שקצת פחות עניינו אותי כמו Victory, Mystic Circle, Danko Jones, Soilwork, Opeth, Fear Factory, Subway To Sally ו-Six Feet Under שתכננתי לבדוק בפסטיבל אחר. כמובן שצריך להזכיר את הופעות האיחוד של Atheist והדת' מטאל הטכני המוזר שלהם, או Celtic Frost שממש לא הצליחו לדבר אלי… ואם זה לא מספיק, גםAborted, Metal Church, Lake Of Tears, Suidakra והרבה הרכבים נוספים איכשהו הצליחו לברוח לי בין הופעה לאכילה, שתייה ושאר שיגועים. בקיצור, היה המון מה לראות.
כ-40,000 אורחים מרחבי העולם פקדו את אדמת הקודש של וואקן השנה וכ-3500 עיתונאים, סיקרו, צילמו, ראיינו או סתם השתכרו עם חברי הלהקות האהובים עליהם. 600 מאבטחים ו-1600 אנשי משטרה, כבאות ועזרה ראשונה מילאו את החלל ועזרו לבאי המקום בכל בעיותיהם. צוות של אלף איש עמד מאחורי הקמת מתחם הפסטיבל, והכל בתוך שבועיים בלבד! מעל ל-16,000 מטר של חוטי תיל מגודרים ו-6000 כיסויים מבד לצד 1500 מטר של מחסומים ליד הבמות ובכניסה – שמרו על בטיחות האנשים. 500 שלטים ו-1000 מטר של דרכי חירום יוצרו במיוחד לימי הפסטיבל. ואם זה לא מספיק גם 100 קילומטר של חוטי חשמל ו-100 טונות פלדה שימשו להרכבת הבמות כשאת הכוח נתנו כ-70 גנרטורים, היכולים להפעיל עיר קטנה. לבסוף, תוך כמה ימים בלבד הייתה מספיק כמות זבל למלא 50 משאיות גדולות!!!
אני לא יודע מה אתכם אבל אחרי נתונים כאלה קשה להתווכח עם העובדה ש-Wacken Open Air הוא ה-"מכה" של המטאליסטים. יש בו הכל וגם אם ההופעות עצמן אינן מספיקות תמיד יש מה לעשות שם. עם סיום השנה השניה שלי בפסטיבל, אני יכול להודות בלב מלא שאני מכור למקום הזה ואני לא רואה את עצמי מפסיק בשנים הקרובות. אם אתם רוצים עוד הוכחה, רק תסתכלו לרגע ברשימת הלהקות שהולכת להגיע בשנה הבאה ותראו למה אני מתכוון: Blind Guardian חוזרים לבימת הפסטיבל ביחד עם Immortal שהתאחדו, כשבנוסף אליהן יגיעו גם Therion המעולים, Samael הקשוחים, In Flames השוברים, Schandmaul המקפיצים, Grave Digger, Stratovarius וגם Moonspell שכבר עכשיו מבטיחים ליינאפ תותחי לגמרי. אז מספיק שטויות ותעשו מאמצים להגיע – זה כדאי כל-כך. ועד לשנה הבאה…
לגלריית התמונות המלאה מהיום השלישי…
לחלק 1 בסיקור פסטיבל וואקן 2006…
לחלק 2 בסיקור פסטיבל וואקן 2006…