עושים לקהל בצפר – Beztefer ב"סתם" הופעה

צילום: גיא פירסט

כשהגעתי לסאבליים נדהמתי, Betzefer, אחד מענקי סצנת המטאל הישראלית, 20 דקות לאחר פתיחת הדלתות – ורק 30-40 איש בקהל? לאחר מכן נזכרתי בערכי הטיפטוף של הקהל בישראל והמספר גדל ככל שהלילה המשיך, והקהל זרם אל הסאבליים עד שכמעט ומילא אותו. זאת ועוד על ערב שהיה הכל חוץ מסתמי.
קין והבל 90210

בהתחלה כשנכנסו שלישיית הסטונר גרסת בברלי הילס לבימה חשבתי שהם נראו לא קשורים, סוג של סיטואציות דוד וגוליית. מצד אחד הרכב גרוב מטאל מקומי גדול שניגן עם להקות כמו Megadeth ו Lamb Of God, הופיע באירופה ונמצא על סף הוצאת אלבום שלישי – ולעומתם הרכב בלתי ידוע שנשמע גם שונה מאד מבחינה סגנונית, אבל לאחר הופעתם החלטתי שלמרות שהמוזיקה שלהם היא לא כוסית הוודקה שלי, יש מה לומר על המופע שלהם שניתן לחלק לשני חלקים מרכזיים.

בהתחלה הלהקה פתחה חזק מאד, עם הופעה פרועה וכאוטית, הסולן/בסיסט God "Ha'Shem" עשה עבודה טובה בלהוסיף צד ויזואלי לאודיו, קפץ מצד לצד תוך דפיקת ראש קשה והוכיח שהוא גם בסיסט טוב על הדרך. אני יכול אפילו לומר שהוא הצד החזק של הלהקה. שאר החברים תמכו בו היטב, המתופף התרכז בכל מכה ואף ביצע תעלולי מקלות שונים, והגיטריסט יונתן "Archbishop Technique Abel" (לא, בבקשה תמצאו שמות כינוי ארוכים יותר) שילוני הצטרף לחגיגות. בגדול החצי הראשון נשמר כזה, כשאפילו אנשים שלא היו ממעריצי הלהקה, כמוני, הרגישו את האנרגיה של הלהקה ואת הנקודות החיוביות שלה.
לצערי, לקראת הסוף המומנטום לא נשמר, בשירים האחרונים ההרכב נראה כאילו עבר לצד של בברלי הילס, והם נשמעו כבר עייפים, חסרי תנועה, ואיבדו מהכוח של החלק הראשון.
הקריאה האחרונה שהגיעה מהקהל לכיוונים הייתה כשהם צעקו: "מוכנים לבצפר??"
עצוב כי אם האיכות הייתה נשמרת לאורך כל ההופעה כולנו היינו זוכרים אותם יותר לטובה.

Betzefer

בכנות, 2012 היא שנה קשה להיוולד לתוכה כלהקת גרוב מטאל, בשעה שיש לנו כמה להקות טובות בכל הז'אנרים הקיצוניים יותר (Sonne Adam, Dim Aura וכו'), אף אחד מהז'אנרים האלה לא נשלט ביד רמה בארץ כמו ש Betzefer מחזיקים את הגרוב מטאל. אני רוצה להתנצל בפני כל מי שינסה, שמשקיעים בכך דם ויזע, אבל Betzefer מושלים כאן בכיפה (זה בסדר, אתם יכולים לעדכן את ההורים שאתם חוזרים הביתה אחרי קריאת הסקירה).בסביבות 20:00 הסאבליים כבר היה עמוס, עמוס יותר ממה שאני זוכר כמעט בכל הופעה ישראלית אחרת שהייתה בו, וההרכב זינק במהירות לפתיחה קצבית עם שיר הנושא של Down Low.

השילוב המגוון של הלהקה של מטאל גרובי, מלוכלך ודרומי לא היה מבייש שום בר וויסקי וסיגרים, אבל בסביבה הקטנה ועמוסה הזו זה הרגיש יותר לפנים מאשר הופעות של חימום ל Lamb Of God או Megadeth. הקהל גם הגיב טוב יותר ללהקה מאשר ללהקת החימום, ואנשים קפצו, יצרו מעגל Mosh מההתחלה, ושרו עם המילים לאורך כל הדרך.ניתן היה לראות את התגובה של הקהל ל Vibe העוצמתי של הלהקה, כשהבסיסט רותם ענבר לא עוצר לשניה וזורק ליינים של בס מטונפים יותר מהפוליטיקה של פוטין, הסולן אביטל תמיר מפקח , מרביץ הופעה חזקה ומתייחס היטב לכל הקהל, המתופף רועי ברמן כרגיל מפגין יציבות לאורך כל השירים, והיחיד שהייתי רוצה שיעשה יותר על הבימה הוא הגיטריסט מתן כהן, שניגן חלק כרגיל, אבל היה הכי פחות דינמי על הבימה.

באמצע הסט, לאחר שניגנו כמה מהשירים הגדולים שלהם – כגון Bestseller (נדמה לי או שהם פתחו את ההופעה עם שני השירים הכי פופלרים שלהם?), ושירים מהאלבום האחרון, הלהקה פרצה לרצף של שירים מהאלבום שבדרך – Suicide Hotline. השיר הראשון – Copkiller, הוא שובר לסתות אמיתי. שיר שבעתיד יוצב בסט ליסטים שלהם לצד שירים כמו Doomsday, Best Seller ו Down Low. השיר הבא – Killing The Fuss, לא ניצב באותה רמה אבל שיר הסיום Sledgehammer – גם מהאלבום הקרוב, העלה אותה שוב.

הופעתי לטובה מכל החומרים החדשים, ואני מקווה ש Killing The Fuss הוא פשוט אחד השירים הפחות חזקים באלבום, כי על פי כל הסימנים – תרומות האינטרנט לטובת האלבום היו שוות את זה.

לאחר נגינת Doomsday, עבר עוד סט ללא "פיץ העכבר" (אבל כן היה סיום מפתיע עם קאבר ל Helter Skelter הקלאסי), והלהקה המשיכה לסגירת הערב עם שני שירים נוספים. בגדול הם הוכיחו שוב שהם מושלים בסצנת הגרוב הישראלית, ואם קין ואבל 90210 הרשימו את הקהל, הרי ש Betzefer העיפו להם את הראש מהמקום.