עלילות Bumblefoot בארץ הקודש – סיקור הופעתם של Bumblefoot ויוסי סאסי

הקונספט של ההופעה הנוכחית היה שונה במהות מזה של הופעתו הקודמת של Ron לצד יוסי – הפעם Ron לא ניצב על הבמה על תקן אורח למספר שירים, אלא היה ממש חלק אינטגרלי מההופעה. בתחילת המופע יוסי ולהקתו כבר היו מוכנים על הבמה – כשלצדם לא אחר מאשר Ron בכבודו ובעצמו. הנוכחים על הבמה הצליחו לשדר היטב את התחושה של להקה אחת מגובשת. היה ניתן להבחין בכך כבר מההתחלה, משביצעו חברי הלהקה ברצף צמד שירים משני אלבומי הסולו ששוחררו באמתחתו של יוסי עד כה – היו אלו Orient Sun, הקטע האווירתי הקסום שפותח את אלבומו האחרון, ו-Ain't Good Enough מהאלבום שלפניו, שהפציע לאחר מכן כקונטרה מושלמת, כשיר בלוזי קצבי בו יוסי מככב גם בשירה. Ron השתלב בשני השירים הללו בצורה מופתית, ונגינתו הייחודית התרגמה באופן מושלם לגרסה החיה של השירים.

לא היה ניתן להתעלם מכך שעל הבמה בלט במיוחד האלמנט אותו חולקים צמד הגיטריסטים, נגינה בגיטרה בעלת שני צווארים – כש-Ron אוחז בגיטרת הקאסטום שלו מבית Vigier המלווה אותו זה מספר שנים, המתקראת DoubleBFoot (שצווארה העליון הוא פרטלס) ויוסי עם פטנט הבוזוקיטרה המפורסם שיצר, המשלב בין גיטרה חשמלית ואקוסטית לבוזוקי. ארבעה צווארים בסך הכל שמהווים מפגש עילית של מזרח ומערב. שי יפרח, המתופף המלווה את יוסי הפליא במעבר בין הרגעים האינטנסיביים יותר למקצבים המזרחיים, שבהם הוא זכה לגיבוי מכלי ההקשה של רועי פרידמן. בן עזר, הגיטריסט שמלווה את יוסי הצליח להפליא בביצועיו גם כגיטרה שלישית במופע, בתוך שהוא מחליף בין השירים בין גיטרה חשמלית לאקוסטית. מכולם בלט דווקא הרכש המאוחר יותר בלהקתו של יוסי – וירטואוז הבס אור לוביאניקר, שהצטרף כשנה לאחר הקמת ההרכב ונכח רק ב-Desert Butterflies – נגינת הבס המושלמת של אור הצליחה לגנוב את ההצגה לפרקים – מה שלא הולך ברגל כשמדובר במופע שסובב סביב שני ענקי גיטרה שניצבים על הבמה זה לצד זה.

מאחר והסטליסט עבור ההופעה הנוכחית היה תמהיל מרוכז של יצירותיו של יוסי לצד אלו של Ron – בשלב זה הכריז יוסי כי הגיע תורו של האורח האקסצנטרי החביב והסופר-מוכשר לתרום מפועלו למאורע. הסאגה הזו החלה עם השיר שלימים הפך להיות המזוהה ביותר עם Bumblefoot, בעיקר בשל היותו שירו הראשון לו הופק קליפ – הלוא הוא Real מתוך האלבום Normal. הרגע בו התנגן Real על הבמה, כשיוסי ולהקתו מבצעים את תפקידיהם בדיוק מופתי, היה בלתי נתפס עבורי: בהיותי מחסידיו הגדולים של הקטלוג המוזיקלי מבית היוצר של Bumblefoot ומיקומי בשורה הראשונה, נלכדתי בזווית עינו של Ron כשאני שר יחד עמו את מילות השיר. לפני שעיכלתי את המתרחש – הוא סובב את המיקרופון לעברי והניח לי לשיר את השיר כמעט במלואו תוך כדי שהוא מנגן אותו על הבמה. עלי להודות שההתרגשות מהמעמד הנדיר וממבטי הקהל שנסבו לרגע אלי גרמה לכך שהתבלבלתי במעט במילות השיר וקיויתי שלא הבחינו בכך. מאחר ו-Real נוגן גם בהופעתו הקודמת של Ron עם יוסי – הוא היווה אינדיקציה בולטת לשיפור המשמעותי בביצועי ההרכב בהופעה חיה בכלל ובכימיה הבימתית עם Ron בפרט. הישר לאחר מכן, המשיכה הלהקה עם השיר הנהדר Turn Around מאותו אלבום.

עת שהצטרפה לבמה ספיר פוקס (שבעברה כיכבה כזמרת להקת Pie Q) לביצוע השיר Neo Quest של יוסי, חל טוויסט בעלילה: העומדים בשורות הראשונות החלו משתעלים נמרצות, ובהמשך גם חלק מחברי הלהקה ובהם גם Ron. בהמשך התברר כי אחת הנוכחות ריססה בגז מדמיע את אחד הצלמים, בתקרית שאני רוצה לקוות שנבעה מחוסר הבנה מצער. לקחו מספר דקות לנוכחים במקום להתאושש מהאירוע, ובפרט Ron שמצבו החל להדאיג לרגע – מה שלא מנע ממנו רגעים מספר לאחר מכן להתייחס למאורע הבלתי צפוי בהומור, באומרו כי "אין כמו תרסיסי ההגנה הישראלים". התקשורת, ההומור והגישה החברותית של Ron כבשו את הקהל, וחיש מהר הלהקה התאפסה על עצמה ושבה לביצוע השיר. על אף שמדובר בשירים שונים בתכלית, Neo Quest האתני התמזג הישר אל תוך שירו ההנדריקסי של Bumblefoot, הלוא הוא Raygun, מהאלבום 9.11. אפשר לסכם את פרשת הגז המדמיע כתקרית לא נעימה – אך אם תשאלו אותי, אלו הרגעים ההזויים הללו שניצתים מחדש ומעלים חיוך על פניך כשאתה נזכר בהופעה שנחרטה לך בזכרון.

משהמשיך המופע להתגלגל, לא קשה היה להבחין כי ההרמוניה בין יוסי ל-Ron באה לידי ביטוי במישור האישי ולא רק בזה המוזיקלי – במהלך ההופעה הרבו השניים בתקשורת עם הקהל, כמו גם בהתבדחות משותפת. חדוות היצירה ניכרה בהם בכל רגע ורגע, כמו גם ההנאה משיתוף הפעולה איש עם רעהו. התחושה הזו חלחלה בקרב הנוכחים שהגיבו בהתלהבות לגחמותיהם של השניים, בנוסף לביצועי השירים עצמם.

המשך הערב כלל שירים משני אלבומיו האחרונים של Bumblefoot – הם Abnormal (ממנו נוגנו Objectify ו-Dash, כשדווקא Glad to Be Here המוכר נעדר מהסטליסט) וכמובן Little Brother is Watching ששוחרר השנה )כשבשיר הנושא הפציע הקהל בקריאות "היי! היי!" שנשמעות גם בגרסה המוקלטת של השיר). בין לבין זגזגה הלהקה בין שירים מצמד אלבומיו של יוסי. משיריו של יוסי בלטו הביצועים ל-Believe מהאלבום השני, שהחזיר את ספיר אל הבמה כשברקע מוקרן הקליפ שצולם עבור השיר, והקטע Another Day at The Office – בו הציג יוסי בגאווה את בתו, דניאל, שהתארחה בנגינת חליל שהעניקה לשיר נופח מוזיקלי חדש, בעיקר עקב היותו נמנה על השירים הכבדים והאינטנסיביים יותר מקריירת הסולו של יוסי. רגע נוסף שנחרט בזכרון היה בעת הסולו הארוך מהבלדה Don't Know Who to Pray to Anymore, במהלכו צעד Ron אל עבר הקהל והחל לטייל בין הנוכחים בעוד אלו מצלמים אותו ומצטלמים לצדו שעה שהוא מפליא בנגינתו, והרגש המתפרץ ממנו נמהל בתוך האהבה שהמטיר עליו הקהל שהקיף אותו.

הסטליסט ששורטט בקפידה לכל אורכו כלל קינוח בדמות גרסאות כיסוי – כשכל אחת מהן מגיעה מעולמו של אחד משני הקודקודים של המופע. לאחר ש-Ron התבדח על כך שעליהם לנסות ולהכפיל את המהירות בה יכוונו את הגיטרות שלהם (היות ולכל אחד מהם גיטרה בעלת שני צווארים), ספיר שבה לבמה פעם נוספת לביצוע הלהיט האלמותי Sweet Child O' Mind של Guns N' Roses, אותו חלקה בדואט עם Ron. על אף הפספוס הקל בפזמון, גרסת הכיסוי המדוברת קרנה מחינניות. יוסי מצדו תרם את העיבוד אוריינטלי שיצר עבור השיר Bleak של Opeth שנוגן גם בהופעתו האחרונה, וגם בו תרמה ספיר מיכולותיה הווקאליות המופלאות. הסיומת המתבקשת למופע הייתה כמובן Fata Morgana של יוסי – שכן בגרסת האלבום מתארח Ron עצמו.

לקול תשואות הקהל שבו חברי הלהקה בפנינת ההדרן המפתיעה, שאף לא הופיעה על גבי הסטליסט שהוצב על הבמה – שיר הנושא מתוך האלבום Abnormal של Bumblefoot. בכך למעשה נחתמה ההופעה המופלאה הזו, שהיא ללא ספק אחד משיתופי הפעולה המוצלחים ביותר שיצא לי לראות על במה. לא היה זה סופו של הביקור של Ron – כבר ביום למחרת הוא חבר שוב ליוסי ולהקתו בכיתת אמן ב"בית היוצר" בנמל תל אביב.

לאחר ביקורו הרביעי בישראל ניתן לקבוע קבל עם ועדה: Ron "Bumblefoot" Thal ללא ספק התאהב בקהל המקומי – והקהל המקומי משיב לו אהבה. אט אט הוא פורם מעליו את התוית הבנאלית שהגדירה אותו בתור "הגיטריסט של Guns N' Roses" וזוכה ליותר הכרה בזכות עצמו כיחידה מוזיקלית אינדיבידואלית. Ron הוא שילוב מוחץ בין מוזיקאי מוכשר, מקורי ואקספרימנטלי ויכולת נגינה וירטואוזית ייחודית לאדם חינני, נחמד וחייכן, בעל אינטיליגנציה רגשית מופלאה, המרעיף אהבה על כל אחד ממעריציו ומבלי משים הופך לסמל חיובי כמי שמנסה להפוך את העולם למקום טוב יותר. הכימיה שנרקמה בינו לבין יוסי ולהקתו במרוצת הזמן מאז שיתוף הפעולה הראשון ביניהם באותה הופעה לפני כשנתיים הפכה כל מפגש ביניהם לחוויה עוצרת נשימה ומרגשת של ממש. סיפורו של יוסי ללא ספק שזור בזה של Ron באופן שלא ניתן להתעלם ממנו. מעבר לעצם שילוב הכוחות של שני האישים הללו על אותה הבמה, עבורי באופן אישי מדובר בחלום של ממש שמתגשם – להיות נוכח בהופעה מלאה של Bumblefoot.