על מטאל, איברים וחמסות מדממות – Tel Aviv Deathfest 5

צילום: ואל סמירנוב, טל צבר

הגיע הזמן הזה בשנה שהבית שלי מתמלא בגברים זרים מאירופה, התור למקלחת גדל, אני הופך למדריך טיולים לעת צרה, השותף שלי שחף מכין איברי רביה וחפצים מספוג עבור ההופעה של הלהקה שלו והידע המוזיקלי שלי גדל בעוד כמה הרכבי מטאל שלא הכרתי והיה שווה לי להכיר קודם. השנה החלטתי לקחת על עצמי את הסיקור של הפסטיבל, כשהפסטיבל השנה חוגג חמש והחברים ב Viscera Trail הגדילו והגזימו והביאו 8 הרכבים מחו"ל שמתוכם שני שמות ותיקים, שם צעיר מאוד וארבעה הרכבים עולים, שביחד עם עוד 3 הרכבים ישראלים שיצגו שלושה דורות במטאל המקומי הם יצרו ליין אפ מרשים ופסטיבל של ממש של מטאל קיצוני משובח וקשה. אז ביום חמישי, ביום חורפי ולא קשור, הרחקתי לכת, הלכתי 200 מטר מתחת לבית והגעתי לפלאפל בשביל למלא את הבטן ומשם המשכתי אל הקומפורט 13 ואל יום עמוס של מטאל, הופעות, חברים ואירוע נוסף בלתי נשכח בחסות הלהקה החולנית בארץ הקודש.
Ma'anish
ז'אנר: Progressive Metalcore
להקות דומות: Lamb of God, Death, Dissonant

את הפסטיבל פתחו Ma'anish, אחד השמות החדשים בסצנה המקומית ולהקה שרציתי ולא זכיתי לראות בעבר. ההופעה שלהם התחילה קצת לפני הזמן מסיבה כזאת או אחרת ולכן הגעתי בעיצומו של השיר השני בסט ובגדול די התרשמתי לטובה. ההופעה של הלהקה הייתה מלוטשת, ניכר שחברי הלהקה כבר ראו במה או שניים בחייהם והקהל המועט שהקדים והגיע זכה להופעה לא רעה בכלל. השירים ששמעתי השאירו רושם מעניין. החומר של הלהקה אינו מטאלקור סטנדרטי שנוטה לכאן או לכאן אלא ערב רב של סגנונות שבגדול אפשר לסמן אותם כמטאלקור מתקדם. רוב הזמן החומר נע בין מלודת' לדת' מטאל אך לעתים השירים נשברו לקטעי פיוז'ן, ברייקים ואף חלקים של שירה נקיה. רוב הזמן החומר נשמע נהדר, בעיקר בזכות הנסיון של הנגנים אבל משהו שם מרגיש לעתים קצת לא מגובש, מעבר לכך ברוב קטעי שירת הקלין היא צרמה לי ממש. כבר ציינתי בעבר את ההסתייגות שלי בשירה נקיה בדברים מהסוג הזה, בעיקר כי לרוב זה מרגיש כאילו זה הוכנס בכוח ולא משתלב במישמש הסגנוני שמסביב, אבל מילא קלין שלא קשור, הבחירה של לתת לשואג בלהקה(שעשה עבודה מצוינת בגזרה הזאת זה יאמר לזכותו) לנסות ולזמר הייתה בחירה רעה. לסיכומו של עניין "מעניש" הם להקה מעניינת ואני אשמח להמשיך ולעקוב אחריהם ופרט לשירת הקלין והחומר שלעתים מפוזר קצת, מדובר בהרכב של אנשים מוכשרים שאם רק ימשיכו ויתמידו הם יגיעו רחוק.

Spawn of Evil
ז'אנר: Death Metal
להקות דומות: Massacre, Deicide, Cannibal Corpse

לא הספקתי עוד לקנות בירה או להתמהמה וישר מוטי והחבר'ה לקחו את המושכות מהצעירים והגיעו לתת בראש עם החומר הכועס שלהם. כשהשעה עדיין מוקדמת ורוב הקהל עוד לא הגיע בהמוניו היה נראה שמי שהיה במקום התרגש מהגעתם של השרצים אל הבמה וחזית עמוסה של ילדים זועמים התאספה אל מול הבמה לדפוק את הראש. אין ממש צורך להציג את ההרכב וגם אנשים שראו אותם בפעם הראשונה הבינו מהר מאוד במה מדובר. דת' מטאל מלוכלך, כוחני, מכאיב ואיטי כשצריך שנוחת ללא מניירות, תחפושות, התייפיפויות או התחכמויות סגנוניות מכל סוג שהוא – מוזיקה שכל יעודה הוא 'לפנים!'. השעה או הכמות של האנשים שהיו לא שינתה הרבה לשרצים, שהגיעו לתקוף ותקפו ללא שום עיכוב. מהסט שהחל בסאונד צ'ק קצרצר עד השירים שבוצעו כמעט ברצף מוחלט עם עצירה-שניים של מוטי בין השירים. נראה גם שהקהל הכיר את החומר החדש מתוך האלבום החדש יחסית של הלהקה שיצא לפני כמה חודשים ונראו כמה אנשים שצרחו את נשמתם ביחד עם מוטי שהיה מאיים וכריזמטי כמו תמיד כשעל הצעקות מלווה אותו חזי הבסיסט, ונירו הגיטריסט החדש-ישן גוער בקהל ולא מפסיק לדפוק את הראש. אם היה מישהו בקהל שבכל זאת לא הכיר את החומר, הוא יכל להתרשם מהקאבר של הלהקה ל "נעליים" של פורטיס, קאבר שתמיד מצליח להעלות אצלי חיוך ולגרור צעקות משותפות של "ומקרר!". עוד הופעה מוצלחת של הרכב קאלט מקומי שהופיע כשאלבום חדש באמתחתם והשטן לצידם.

Massacre The Wasteland
ז'אנר: Death-Grind
להקות דומות: Aborted, Rotten Sound, Blockheads

ההרכב השלישי להיום שרוב האנשים בו חברים גם ב Ichor שעלו אחריהם הם להקה שהמוזיקה שלה מתעסקת כמעט בבלעדיות בשילוב הלא קדוש שבין חזונות אפוקליפטיים סטייל Fallout ו Mad Max וגריינד-דת' קיצוני והיפראקטיבי. על הנייר זה נשמע נהדר ונשאלה השאלה איך זה עובד על הבמה. כשהם מונהגים על ידי סולן לבוש קפושון ועם כיסוי על הפנים ולאחר סט-אפ קצרצר החלה המהומה. מסמפולים ואפקטים אל מחוזות אפוקליפטיים הועפתי לגמרי מהעוצמה שבהרכב הזה, שאומנם פרט לשם לא הבנתי מילה או תפסתי שום ריף גיטרה או מעבר שהתעופף שם אבל הייתי שרוי בהלם טוטאלי. רוב השירים של הלהקה הם הפגזות גריינד שאומנם חלקן עוברים את הדקה והשתי דקות אבל כולם רצים במהירות של 1,000 קמ"ש ומרסקים כל מה שבדרך עם מתופף אלים ללא אלוהים וצמד גיטריסטים טכניים שניגנו במהירות האור. נראה היה שרוב הקהל לא הכיר את החומר אבל לא היה לו ברירה אלא להישאב פנימה, Eric הסולן יותר נראה כמו ראפר או מפגין עם הקפושון הכובע והבנדנה על הפנים אבל הוא נטף כריזמה בימתית והיה מחובר היטב לקהל שהעז והיה קרוב אל הבמה. החלק היחידי בהופעה שהציק קצת הייתה התאורה שאו שהייתה צהובה מדי או שלא הייתה בכלל אבל פרט לזה היה מדובר במתקפה מחושבת שקשה מאוד היה להתעלם ממנה ושנגמרה במהירות שבה התחילה. אני לא יודע כמה ההרכב הזה פעיל והאם נראה ממנו הוצאות עתידיות אבל מי שהקדם והגיע הרוויח בענק.

Ichor
ז'אנר: Deathcore-Death Metal
להקות דומות: Arsis, All Shall Perish, The Modern Age of Slavery

זה היה קצת מצחיק לראות את חברי MTW יורדים מהבמה בשביל להחליף בגדים ולעלות חזרה אחרי 5 דקות כשהם משוחים בצבעי הסוואה ונראים קצת כמו מוסכניקים ומלווים בבסיסט ומתופף אחר. ההבדל המוזיקלי ניכר די מהר. אייקור לוקחים מהדת'קור רק מה שהם אוהבים; הברייקים, התיפוף והמעברים אבל שאר החומר הוא דת' ברוטאלי לכל דבר ועניין. Dirk המתופף היה טכני ומחושב הרבה יותר ו Norb הבסיסט היה דומיננטי יותר עם שאגות אורח מרובות שעשה במהלך ההופעה ו Eric הסולן השתולל הרבה יותר כשהוא לא היה קבור תחת הכובע והסווצ'רט. נראה היה שיחסית ללהקה שרוב האנשים בקהל כנראה שלא הכירו לפני כן הרגיש לי שרוב הקהל מכיר את החומר, או שהוא פשוט התחבר למה שעשו הלהקה שהיה טייק אלים ומוצלח של הז'אנר. אני באופן אישי נהנתי מהשואו אך מוזיקלית לא הצלחתי להתחבר לכל מה שהיה, משהו בחומר היה טיפה מונוטוני לפרקים ולמרות הרמה הגבוהה והשואו של הלהקה לא הצלחתי להתעניין מספיק בשביל להכנס לזה באמת. המוזיקה נתנה אותותיה ומסביב התחלתי להבחין ב"קוריסטים" שנותנים מכות לאויר, תופעה שתמיד משעשעת אותי אבל הולמת לחלוטין את המוזיקה שברקע. לקולות הקהל העצוב אייקור סיימו את הסט שלהם בתוך חצי שעה, ונתנו משמעות מרעננת למונח דת'קור ושואו אינטנסיבי שהיה אתגר רציני עבור שאר הלהקות בפסטיבל.

Unbirth
ז'אנר: Technical Death Metal
להקות דומות: Gorefest, Dying Fetus, Origin

הלהקה הייתה הלהקה היחידה שטרחתי לנסות ולהכיר קודם לכן כי זה נשמע לי מעניין, אבל לא ממש הגעתי ללשבת ולהאזין להם לעומק. כשהסולן של הלהקה עלה על לבמה פתאום שמתי לב כמה שהוא דומה לירון הורינג ולמרות שזה שיעשע אותי נורא ברגע שהם התאפסו על עצמם והתחילו לנגן ממש לא היה אכפת לי כמו מי הוא נראה, פשוט עף לי הסכך ולא רק לי אלא לכל מי שהיה סביבי כי זה היה מעולה. נכון, ידעתי מראש מה אנשי Unbirth הולכים לנגן, אבל לראות דבר כזה בלייב? פאקינג איי. ראיתי כבר הרכבים שמנגנים דברים דומים בחיים, ונכון שהם לא ממציאים את הגלגל בתחום אבל פאק איזו הופעה. היה קשה מאוד להסתכל ולנסות לבחון את הלהקה לעומק מבלי לדפוק הדבאנג משוגע. כולם ללא יוצא מן הכלל ניגנו מדהים ואולי פרט לשואו קצת אנמי מצד הגיטריסטים אני לא יכול להגיד דבר אחד רע שהתרחש בהופעה הזאת. הסולן המגודל שלהם נע כמו מפלצת על הבמה ונהנה מכל רגע, ובין הבלגות של חיוכים להדבאנגים הוא צעק עם ועל הקהל שיותר מהעריך את ההופעה המופרעת הזאת. יכול להיות שאני מפריז כי המוזיקה של ההרכב הזה נוגעת לי בכל המקומות הנכונים אבל בפירוש היה מדובר בהופעה שהכי נהנתי ממנה עד כה באותו ערב, ובמבט לאחור גם בכל הפסטיבל. הבנתי גם אח"כ שהלהקה הופיעה עם סולן מחליף וללא הבסיסט, שלא יכלו להגיע מסיבות לוגיסטיות, אבל גם עם סולן מחליף ובהרכב קצת אחר הלהקה הזאת נשמעה כמו מיליון דולר. מקווה לשמוע מהם בהמשך.

Corpus Mortale
ז'אנר: Old School Death Metal
להקות דומות: Pestilance, Morbid Angel, Deicide

השעה הייתה 18 ופייר? כבר התחלתי להתעייף קצת. על הבמה התמקמו להם Corpus Mortale שהם היצוג אולדסקול דת' מטאל הכי טרו שיש לדנמרק להציע בערך. להקה עם מראה, סאונד וכתיבה של פעם. אז אחרי שהגיטריסט הצעיר(היה עוד אחד שנראה כמו ויקינג) הסתדר עם הסאונד של המוניטור אפשר היה רשמית להתחיל בהופעה. הסולן Martin כמו כל סולן מטאל אולדסקול מאיים שאג וניגן בבס כשהגיטריסטים והמתופף המעולה של הלהקה מלווים אותו בסאונד קודר ורשע, אני לא חושב שהרבה זמן הקהל הישראלי זכה לראות משהו מרושע כל כך פרט אולי ל Sonne Adam המקומיים. היה משהו מהפנט לחלוטין במופע של החבר'ה מדנמרק, גם אם מוזיקלית אישית הרגשתי שיש שם משהו משמים במקצת אי אפשר היה להפסיק לבהות בבמה ולהתנתק מההופעה הכובשת שלהם. הסט התקדם לו בין השירים ומרטין סיפר בין שיר לשיר את אותה בדיחה(שהייתה מצחיקה האמת גם בפעם השלישית) של "This song is about killing people" ות'כלס? זה לא היה נשמע כמו שום דבר אחר פרט לרצח. כל מי שהיה בקהל חזה בלהקה שגם אם מעולם לא הגיע לליגה של הענקים הרגישה אגדית ובליגה אחרת וגם אם המוזיקה שלהם הייתה פחות מתוחכמת משאר הלהקות לפניהם וחלק מהלהקות אחריהם הם נתנו את אחד ההופעות הטובות של הפסטיבל ועשו דה ז'ה וו לכל מי ששכח איך היה נשמע Death Metal ברגעים הגדולים שלו בתחילת שנות ה-90' של המאה הקודמת.

Fuck you And Die
ז'אנר: Deathcore
להקות דומות: Napalm Death, War From A Harlots Mouth, The Black Dahlia Murder

הלהקה עם השם הכי מגניב בפסטיבל התארגנה ועלתה, עם מתופף שנראה כמו פרופסור וסולן ממושקף שלא נראה כאילו הוא מסוגל לייצר יותר מדי הרס הם נראו די תמימים בהתחלה אבל כמה שמראה עלול להטעות. במהלך החצי שעה-שעה הקרובות FYAD פירקו את המקום בבלאגן. אם היה נדמה לי שהקהל עשה שיעורי בית והכיר את החומר של הלהקות הקודמות פה ממש הרגשתי שהילדים סביבי העריצו והכירו כל שיר של הלהקה Roman הסולן עשה עבודה נהדרת והזכיר לי במשך רוב הזמן את Trevor Strend מהבלאק דליה מרדר במראה החיצוני ובאנרגיות המטורפות שלו. אחד מהרגעים המשעשעים בכל הערב היו כשהלהקה ביצעה את השיר Human Torch, כשלעצמו הוא 11 שניות של גריינד מטורף, אבל כשה 11 שניות האלה מוכפלות ב5 או 6 פעמים כשלקראת הסוף הקהל פשוט לקח את המיקרופון ושואג במקום מה שבא לו זה היה רגע מצחיק בלתי נשכח וקטע די משעשע. לקראת סוף ההופעה הבסיסט שנראה כמו הבן הסורר של חיים צינוביץ' וגיא בן דוד השתלט על עמדת המיקרופון לשיר אחד וסחף את הקהל גם כן עם כריזמה שקצת חבל שנבלעה מאחורי הבס במשך רוב ההופעה. ההופעה הייתה אחת ההפתעות של הערב מבחינתי ולהקה שהטייטל Deathcore ממש לא עושה איתה צדק, חבורה של משוגעים שעושים מטאל אנרגטי שנע בין Black ל Grind עם אוירה אפלה, אפילו אפשר להכתיר אותם כבלאק דליה מרדר הגרמנים, מבחינתי הם הרוויחו את התואר הזה ביושר.

Der Weg einer Freiheit
ז'אנר: Black Metal
להקות דומות: Dissection, Emperor, Nargaroth

גם עם DWEF(או הלהקה עם השם בגרמנית שאני לא מסוגל להגות) היה את הסידור המדהים שבו לשתי להקות יש את אותם חברים. במקרה הזה הסולן/גיטריסט Nikita עלה לבמה והחליף את Roman כששאר ההרכב נשאר ועובר לנגן Black Metal. המקום החל להתמלא בעוד אנשים לקראת הלהקה היחידה שניגנה את הז'אנר באותו ערב, ועוד אחת שעושה את זה בצורה לא רעה בכלל. היה משהו קצת מבלבל בלשמוע בלאק מטאל מחוספס כשעל הבמה לשם שינוי אין קורפס פיינט או שום דבר מיוחד אלא חמישה אנשים שנהנים מאוד ממה שהם עושים שמנגנים מטאל אפל מכל הלב. גם פה ניכר היה שהקהל עשה שיעורי בית או פשוט נהנה מכל רגע כי היו לא מעט אנשים שפשוט היו מהופנטים מהמוזיקה של ההרכב. קצת שיעשע לראות שבתחילת ההופעה הלוגו של הלהקה זהר בורוד על המסך ברקע והזכיר קצת אתMy Little Pony וכנראה שעוד מישהו שם לב כי לקראת אמצע ההופעה זה תוקן והוקשח בצבע שחור. בתור מי שלא בלאקר בנשמתו אני די נהנתי וגם אם לפרקים היה משהו מונוטוני קצת במוזיקה, למרות זאת החומר נשאר אינטנסיבי לאורך כל ההופעה ואני מניח שעם קצת יותר חיבה לז'אנר או פחות עייפות מצטברת הייתי נהנה עוד יותר. אתנחתא סגנונית מגניבה לכל מי שהיה בפסטיבל ולהקה מעולה שהייתה מספיק טובה בשביל גם מי שלא מתמצא בכלל בז'אנר יהנה ממנה גם אם לא מדובר בענקית של ממש בתחום.

Viscera Trail
ז'אנר: Brutal Death\Grind
להקות דומות: Devourment, Suffocation, Defeated Sanity

והנה הגיע הרגע המיוחל שבו יעלו ההרכב הכי מחליא בארץ, ואחד היצוגים הבודדים שיש לנו למפלצת ושמה Brutal Death Metal בארץ הקודש. כמו כל הופעה של ויסרה טרייל גם הפעם היה מדובר בלא פחות מחגיגה עמוסה לכל החושים. מה בתפריט? פריקים בחצאיות טוטו עם פטיש ענק, גורילות עם דגלי ישראל מהראש ועוד תחפושות הזויות ודפוקות פה אחד, על הבמה חתי שהתיפוף שלו כמעט ומתמטי בטכניקה הפסיכית שלו, תומר שמשתלט עם הגיטרה גם על עמדת הבסיסט הלא מאוישת שהחיסרון שלה לא כל כך הורגש למען האמת ושואג לצד הגרעפסים האימתניים של שחף, שהוא אחד הפרונטמנים היותר היפראקטיבים במטאל הישראלי ובמשך ההופעה הוא לא הפסיק, לרקוד, לקפץ ולהוציא מהבטן שלו קולות גהנומיים מגוונים. בהמשך עלו לבמה בנות, קפצו וקרו עוד המון דברים שחלקם קלטתי יותר וחלק פחות. על המופע המשוגע שלהם אין עוררין ואם מישהו עוד לא ראה אותם עד היום בהחלט היה מדובר בהופעה מכובדת ומושקעת על פי מיטב המסורת הויסראית. מודה ומתוודה, המוזיקה של הלהקה יכולה להיות קשה ואפשר להגיד בקלות שגם הפעם הם היו הלהקה הכבדה ביותר הערב, אבל אם מאזינים היטב מבעד לחיתולים, השואו המטורף, המילים והשירים הגרוטסקיים ושירת המעי של שחף יש מתחת לפני השטח דת' מטאל סופר טכני מושקע ומורכב שצריך לא מעט שמיעות בשביל להבין את מלוא הטירוף שבו ומי שישקיע ויעשה זאת יגלה עולם ומלואו.

Goretrade
ז'אנר: Brutal Death Metal
להקות דומות: Aborted, Carnivore Diprosopus, Vader

והנה הגענו למסמר המדמם של הערב ולהדליינרים של הפסטיבל עצמו. כראוי לסנדקים מוזיקליים, גם על הבמה גורטרייד גררו בדיחות על קולומביאנים והציגו חזות מאיימת. Cesar הסולן נראה זועם גם כשניסה לדבר בין השירים והפגין מבטא ישראלי לא ברור כשדיבר באנגלית כשהמתופף של ההרכב שהוסתר ע"י דגל של קולומביה נראה גם הוא כמו חבר כנופייה נמלט אבל מספיק עם דיווחי האופנה, גורטרייד הצדיקו את שמם כאגדות ופשוט סיפקו שעה של מטאל נותן בראש. אין שום דבר מחוכם, מתפתח או נסיוני במוזיקה של ההרכב, מי שהכיר אותם ידע מראש לאן הוא נכנס – Death Metal קשה ומפרק. בשלב הזה של הערב כבר די הייתי באפיסת כוחות ועל כן הפתרון היחידי שנראה לי הגיוני היה להכנס לפוגו. אז בזמן שחגו במעגל סביבנו אני התכסחתי עם חברים ושמרתי על ירון הורינג האיטלקי שלא יקבל יותר מדי מכות(ובסופו של דבר אני נתתי לו ראסיה בטעות) אי אפשר היה שלא להתרשם מהמטאל הבלתי מתפשר של ההרכב. עם מעט מאוד רגעים לנשום הלהקה פשוט לא עצרה לרגע, כשרגע שיא נוסף נרשם כשתומר מויסרה התארח בשאגות באחד השירים. הקשר בין הלהקה לקהל היה יוצא מן הכלל וגם אם הם לא נתנו נוכחות בימתית מוגזמת הורגש באויר שהקהל שואב מהלהקה והלהקה מאהבת הקהל. אין לי ספק שצפיתי באגדות חיות ובמפלצות של מטאל קיצוני וכשנגמרה הופעה היה ברור לכולם מדוע הם ההדליינרים של הפסטיבל.

Festering Remains
ז'אנר: Brutal Death Metal
להקות דומות:Cannibal Corpse, Cattle Decapitation, Deeds of Flesh

אחרי בערך קצת יותר מ8 שעות הגענו ללהקה האחרונה להערב ובניגוד לתחזיות הקודרות שלי על כך שהקהל יעלם אחרי Viscera ו Goretrade הקומפורט נשאר עמוס באנשים שזכו לצפות בפלא הזה. מדוע פלא? שכן הלהקה הזאת שמורכבת מילדים בגילאי 16-22 נשמעה ונראתה כאילו הם מנגנים שנים ולא, לא מדובר בגימיק או בפליאה על כך שחבורת ילדים מנגנים ברוטאל, אלא על העובדה שלולא הייתי רואה את זה בעיניים שלי הייתי בטוח בלהקה ותיקה הרבה יותר. FR מנגנים את אותו ז'אנר שעזרו לייסד Goretrade לפניהם ו Suffocation ו Cannibal Corpse לפני כן, אבל הם עושים אותו עם משב רוח מאוד מאוד מרענן. מי שפחות או יותר מחזיק את ההצגה על הכתפיים הקטנות שלו הוא הסולן הצעיר Tim שפשוט סחף את כולם בנוכחות הבימתית שלו וגם הוכיח שהוא ילדה עם טוסיק יפה כשהחליט באמצע ההופעה באקט לא ברור להעיף את המכנסיים ולהישאר עם בוקסרים צמודים. במשך חצי שעה הקהל לא נרגע מהילדים השבדים הללו, כש Tim מפציר בקהל להמשיך ולהשתולל ומראה נסיון במה שגם לסולנים שעושים את מה שהוא עושה עשרות שנים אין תמיד, וחבריו להרכב מגבים אותו בדת' מטאל הדוק, ברוטאלי ומנוגן היטב. השיעור העיקרי בהופעה הזאת הייתה שלא תמיד גיל הוא פקטור במוזיקה ושגם להקה עלומת שם יחסית יכולה להרים סלוט אחרון בפסטיבל ולהפוך אותו למופע בלתי נשכח.

והנה נחתם לו עוד פסטיבל של מטאל קיצוני, שמצדיק את שמו גם בפעם החמישית ומספק לציבור המטאל הישראלי אלטרנטיבה לרוב להקות החו"ל שמגיעות לארץ בדמות מטאל יותר מחתרתי, קיצוני ובעל גוון אחר וטעם שונה ומעניין. כבוד לויסרה טרייל על ההפקה הפסיכית, ללהקות ולקהל המקומי שגם אם לא פוצץ עד הקומפורט עד אפס מקום כן הצביע ברגליים והראה שיש פה קהל שצמא גם למטאל אחר וקיצוני יותר ולהורי שהביאוני עד הלום

לגלרית התמונות הראשונה