ענני סופה באופק – סקירת הופעת ההשקה של להקת Stormbound

זו ההתלהבות שאני מסתובבת איתה עוד מאז פסטיבל המטאל הישראלי בנובמבר האחרון, בה הכרתי לראשונה את StormbounD. עוברת על הלהקה תקופה מעולה – היא הרגע חיממה את Epica בהופעתה בארץ, מעמד מונומנטלי לכל להקה, צעירה כוותיקה, ונתנה חת'כת שואו. בשבת ה-18 ביוני הגיעה StormbounD לכבוש את במת מועדון האזור כמופע הראשי, את מעמד מופעי החימום תפסו שני הרכבים אחרים, ואני הגעתי מלאת ציפייה ודרוכה להסתער על דוכן המרץ' כדי לרכוש עותק של אלבום הבכורה לשמו התאספנו (עוד עליו בהמשך).

את הראשונה שבהופעות החימום נתנה Mashmid. אמנם מדובר בלהקה צעירה (מאוד) אך גם מפתיעה (מאוד!) – לאחר פתיחה אינסטרומנטלית פרוגית וקאברים מקפיצים לשירים מעולים ולא צפויים – Tornado of Souls של Megadeth, ו-Bastards of the Machine של Symphony X, ביצעה הלהקה שני שירים מקוריים, שנתנו את ההצצה לה חיכיתי לסגנונה האישי. כפי שהעידו בעצמם, היה קל לראות שנוצקו לתוך שני השירים הללו דם, יזע, דמעות וחפירות של מוסיקה, ונשארתי סקרנית לגלות לאן עוד תצמח חבורת הנערים המטאליסטים שבאו לעשות שטויות.

אחריהם את הבמה תפסו Drosera. למי שטרם חזה בה בלייב, מדובר בלהקה שמוכיחה שמטאל בועט, צועק ושורט יכול (ואף ראוי) להיעשות בידיי נשים. את הבמה תפסו אפריל מנדיל על הבס, אדווה חי על הגיטרה, ירדן גדיש על התופים וגיא צ'ליק על השירה, ועם לא פחות משישה שירים מקוריים – חלקם מחאתיים, חלקם מקפיצים וחלקם פשוט כיפיים – הציגה הלהקה סאונד ייחודי לצד ניחוח אולדסקול. את Drosera ראיתי לראשונה לפני כשנה, ועל אף שגם אז נתנו הופעה טובה מאוד, משהו בזמן שעבר בינתיים פשוט השביח את כל היבטיה – הסאונד שלהן מובחן ומושחז, הדינמיקה ביניהן על הבמה זורמת, והחומרים מהודקים. אם אלו התוצרים שאנו עתידים לשמוע באלבום הבכורה של Drosera, אותו היא מקליטה בימים אלו, צפוי לנו אלבום ת'ראש משובח ביותר.

מחומם היטב, עמד כל הקהל בציפייה דרוכה לתחילת ההופעה המרכזית של הערב. אותה ההתרגשות של הגילוי הראשוני החלה להתעורר בי, והגיעה לשיאה עם עליית חברי StormbounD לבמה אחד-אחד לצלילי אינטרו דרמטי – רותם סעדיה על הקלידים, יובל פרטוש על התופים, פבל קליימן על הבס, הפאוור-קאפל שני ועופר פרידמן על הגיטרות ושירה, ולבסוף יעל הורביץ זמרת הלהקה הראשית. לקול תשואות הקהל החלה רשמית ההופעה עם ביצוע עוצמתי לשיר Altar of innocence, שלווה בשירה רמה של הקהל לכל אורכו.

כזכור, התאספנו באותו הערב לרגל השקת אלבום הבכורה המושקע של הלהקה – December שמו, וכראוי למאורע כה חגיגי – הערב היה גדוש באורחים מכל פינות סצנת המטאל הישראלית, שנשזרו היטב לכל אורך ההופעה. אל השיר השני בהופעה, Sacred Lies, צירפה הלהקה את האורח הראשון של הערב – יותם דיפיילר אבני, סולן Prey for Nothing, ששאגותיו העמוקות החמיאו מאוד לשיר ושילהבו היטב את הקהל. לשיר Away From Here הוזמנה לבמה דניאל סאסי, וירטואוזית חליל צד מלהקת Storchi. הפתיחה השקטה הטעתה לחשוב שמדובר בבלדה רגועה, אך במהרה השיר התרחב והתעצם, ולאורכו נבזקו משחקי קלידים-גיטרה-חליל מעולים.

להפוגה קלילה מחומריה המקוריים של StormbounD עלתה על הבמה האורחת הבאה – עדי ביטרן, סולנית Orpheus Blade, והצטרפה לביצוע קאבר נפלא ללהיט Lay All Your Love On Me של ABBA. ביטרן נותנת קונטרה כ"ביסט" ל"ביוטי" של הורביץ, ויחד הן הרימו אפילו יותר את אנרגיות המועדון לרמות מטורפות.

משם חזרנו אל חומרי אלבום הבכורה של הלהקה עם שיר הנושא של האלבום, December, אך לפניו – נשא פרידמן בפני הקהל את האזהרה שאם נמשיך לנהוג כלפי העולם שלנו כמו חולרות יבוא עלינו אסון בצורת המפלצת דצמבר. באמצעו של השיר, ממש כמשל להתגשמות הנבואה, הצטרף אל הבמה נדב זיידמן, סולן Structural ומהגראולרים החזקים בארץ, וקרע את האוויר במועדון בשירת גראול כממעמקי השאול. השיר הקודר לקח פניה חדה ונוגה, אך חוזר לעלייה עוצמתית לקראת סופו, והסתמן כאחד מהטרקים המעניינים והמגוונים באלבום, ללא רגע אחד דל.

בהמשך ישיר המשיכה הלהקה, יחד עם אבנר רשף על הכינור, לשיר Shadows – אותו הלהקה ביצעה באותו הערב לראשונה בלייב. ים הקהל השחור התמלא בבוהק אורות פנסי הפלאפונים, שהאירו את המועדון והתנודדו בקצב עדין לצלילי הבלדה הסוחפת. עם סופה המרגש קשה היה לפספס את ההתרגשות שאחזה בהורביץ וקולה שנשבר לשבריר שניה – זהו רגע קסום ואינטימי, שהזכיר לי שעל אף נוכחותה הבימתית החזקה ורמת הגימור של חומריה, מדובר בפסגות החדשות ל-StormbounD, ואנחנו עדים לרגע מכונן במסעה.

לבמה חזרה סאסי על חליל הצד, ויחד עם רשף על הכינור ופרידמן על הבוזוקי הובלנו עם טוויסט ים-תיכוני אנרגטי לסינגל אותו שחררה הלהקה מוקדם יותר החודש – Flying High, שאת מילותיו הקהל כבר הספיק לשנן ועל כן הצטרף אליו בשירה וקפיצות. הביצוע החי וכל הנגנים האורחים הוסיפו לו חיות וזרימה מחודשות, ועם סיומו פרטוש מקבל את הבמה לסולו תופים מלא משובח. אחריו המשיכה הלהקה לשיר הפותח את אלבום הבכורה שלהם (והפייבוריט האישי שלי) – Desert's Roar, שיר המכיל את כל המרכיבים הדרושים להמנון סימפוניק מטאל אייקוני.

האווירה במועדון נהייתה קודרת יותר לקראת השיר Fragments, שיר סוחף אשר גם אותו טרם שמענו בלייב, וממנו המשכנו לאורח האחרון באותו ערב עמוס – ברונו פאסי, סולן להקת Vessel, שהצטרף לקאבר הנהדר אותו הלהקה לא מפספסת לבצע בכל הופעה – The Show Must Go On של Queen. ממזמן הלהקה כבר הפכה את השיר לשלה לחלוטין, והתוספת של פאסי, בלוק ואווירת הרוקנרול של שירתו, מרימה אותו לגבהים אחרים.

מחיאות הכפיים הקצביות של הקהל ליוו את הלהקה לתחילת של השיר החותם את ההופעה, וגם את אלבומם – Child's Play, שלצד השירה המצוינת שכבר הכרנו היטב באותו ערב מצד הורביץ ופרידמן, גם הכיל קטעים אינסטרומנטליים סוחפים, דואט ריפים פצצתי של הזוג פרידמן, ותצוגת תכלית נהדרת של כל נגני הלהקה.

אותו ערב הוכיח שהציפיות הגבוהות שבניתי לקראת אלבום הבכורה של הלהקה המבטיחה הזו מתגשמות כפליים: הן בחומרים נפלאים שהתאספו לאלבום מלא ומהוקצע, והן בביצוע בימתי מהפנט. הערב הזה, מהופעות החימום שבו ועד המנה העיקרית, הוא עוד הוכחה ניצחת שדברים מעולים קורים בסצינה המקומית שלנו בימינו. מתה כבר לראות את StormbounD על במות גדולות שיוכלו להכיל את כמות הכריזמה והאנרגיות שלהם, ומשתוקקת לפקוד הופעות בהן גם Drosera וגם Mashmid הם גולת הכותרת ומשיקים אלבומי בכורה עטורי שבחים. היום מועדון האזור, מחר העולם.