ערב טורבו – סקירת הופעת המחווה לענקית ההאבי מטאל Judas Priest לרגל 50 שנות פעילות

אני מודה, והרבה יכעסו עלי, אבל Judas Priest הם לא הלהקה המועדפת עלי. למרות זאת, אין לי יכולת להתעלם מהמשמעות והתרומה שלה למטאל העולמי, מחמישה עשורים של מוזיקה מגוונת וחוצת גבולות לאורך שנות קריירה ארוכות. אפילו עוד יותר קשה להתעלם מערב משובח, עמוס במרבית הקולות הנקיים במטאל הישראלי (וגם כאלו שלא). המחווה לJudas Priest קורית כבר בפעם השלישית, והפעם מתאפיינת ביותר. יותר גדול, יותר אורחים, יותר מושקע, יותר מטאל.

הערב התחיל בתור ארוך בכניסה שגרם לעיכוב קל בהתחלה, שנשכח מהר מאוד כשהערב התחיל בווליום מפוצץ עם האינטרו הקלאסי The Hellion, וההמשך הישיר – Electric Eye. ההרכב הפותח הוא גם זה שיוביל את הערב וכולל את סרגיי דמיטריק על הבס, סרגיי Metalheart מלהקת Oceans on Orion ויפתח לוי מלהקת Prey For Nothing. יחד איתם, שיאון שלום מלהקת Reburn ואסף עינב מלהקת Crossfire.

האנרגיות יורדות מעט כשלעמדת השירה מגיעה יעל הורוביץ מStormbound. יעל לא זרה לקולות הגבוהים מלאי העוצמה והיא כובשת בסערה את הקהל בשיר Beyond the Realms of Death שכולל גם ביצוע מרגש לסולו ע"י שיאון שלום. אפשר להגיד שזו הפתיחה לשלב הלהיטים כשהגגרין כבר מלא מפה לפה, ועדי ביטרן עולה לשיר את הלהיט האלמותי Breaking the Law, והקהל בטירוף. לשיר Metal Gods מצטרף בעמדת הגיטרה עופר הולן, שהוציא השנה אלבום סולו מפואר באיכות בין לאומית. את הפזמון אגב, הקהל שואג במקהלה.

הערב מתקדם בקצב מהיר אל הזמר הקבוע של המחווה, יוחאי דוידוף, אחד משלושה זמרים הערב שקולם הייחודי השתלב גם בלהקת המחווה הישראלית לצד השני של ההאבי מטאל הקלאסי – Prowlers, שמנגנים את שירי Iron Maiden. לשיר Another Thing Coming, שלי באופן אישי תמיד עושה חשק לרקוד, עולה לבמה הזמר המצוין הבא, הוא דניס ריזיקוב שהקול המדהים והעוצמתי שלו מחזיק את הקהל על הקצה, גם כשהאנרגיות יורדות מעט לשני שירים אקוסטיים בביצוע הגיטריסט לי פיפרי. לב קרז'נר, גם הוא מלהקת Oceans on Orion מצטרף לחגיגה ומפליא בקול ענק שפורט בדיוק על המיתרים הנכונים. את הגיטרה האקוסטית מחליפה החגיגה החשמלית של הגיטריסט גלעד פסטרנק, גם הוא מלהקת Crossfire.

קול חדש יחסית ממשיך את הערב, והוא קול הפאוור מטאל הגדול של אנדריי סימנובסקי מלהקת Serpentale הצעירה בשיר I'm a Rocker. ומקול צעיר לקול ותיק יותר בסצינה, של נועה גרומן מלהקת Scardust. לעמדת הגיטרה המתחלפת מצטרף אריאל ממן מלהקת Vessel, ולשיר אחד גם הבאס מתחלף בויטה חנניס – באסיסטית חדשה לבמה ומוכשרת, שם שעוד סביר שנשמע. צליל האופנוע המסורתי של הלפורד נשמע ברקע, ולבמה נכנס וידי דולב על זוג אופני ילדים ירוקות. עם גלגלי עזר. וידי הוא כנראה אחד הזמרים הטובים ביותר בארץ, בעל נוכחות בימתית מהפנטת שיחד עם השירה המדויקת ועוצמתית שלו סוחפת את הקהל לשאגת השיר Turbo Lover, ובאיחולי ערב טורבו שיהיה. הערב אכן מתקדם בקצב טורבו.

אחד הדברים המהנים ביותר עבורי הערב הוא הייצוג הנשי המפואר, של זמרות (ונגנית) מצוינות. הבאה בתור היא קול ענק שלצערי מעט נעלם מבמות הארץ, שירן אבאיו שכובשת את הבמה בסערה. עוד צליל שנעלם מבמות הארץ הן הגיטרות של פשה מלהקת The Fading שמתכננת קמבאק בקרוב מאוד. את האורח הבא אמנם אין צורך להציג, אבל הוא דמות חריגה בנוף בערב הזה שבנוי על טהרת השירה הנקייה והעוצמתית של ההאבי מטאל הקלאסי. יותם Defiler מלהקת Prey for Nothing ידוע דווקא בזכות הגראולים המפלצתיים שלו, אבל הערב הוא זיגזג בין צרחות עוצמתיות גבוהות לשירת דיסטורשן מלוכלכת.

האורח האחרון לערב הוא אולי שליח ההאבי מטאל הקלאסי בישראל, ברונו פסי, סולן להקת Vessel. הערב שחלף במהירות שיא מגיע לסיומו בשיר האלמותי Living After Midnight. בפזמון, רגע לפני הסיכום, עולה על הבמה הנבחרת המנצחת של הזמרים והנגנים האדירים שיצרו את המסיבה המטורפת הזאת. יותר מ-20 מוזקאים אדירים התכנסו כדי לחגוג 50 שנות פריסט במסיבה מטורפת. מחווה טובה, בשונה מהופעה רגילה, נמדדת בכמה כיף לשמוע את השירים המוכרים בביצועים דומים מאוד וגם שונים. הדעה שלי על פריסט לא השתנתה מאוד בעקבות המחווה הזאת, אבל זה בכלל לא משנה. זה היה אירוע כיפי, שמח, מלא בביצועים מעולים ומבצעים מוכשרים.