פסטיבל סימפוני – Leave's Eyes בהופעה ראשונה בישראל

את הערב פתחו להקת Magen, להקה שמתמחה בלעשות מה שמתחשק להם. הם פתחו את הערב בקאבר לשיר Shake The Disease של Depeche Mode, שונה מהדרמות הרגילות שמוכרות לנו מצד הלהקה שעובדת קשה כל כך כדי לפרוץ כל גבול מוזיקלי שקיים. הבמה הגדולה החמיאה לאתל, הסולנית שלא מוותרת לרגע על ריקודים שמזיזים את הקהל. הסאונד בהוואנה קלאב נתן המון מקום לבאס והתופים, שניהם ללא ספק מחזיקים את הקצב והמלודיה בצורה מעולה, אבל מעבר לכך מאוד לא תמך את הביצועים של Magen. את הגיטרות, לדוגמא, היה קשה לסנן ולשמוע כיצד הן מלוות את כל המבנה בריפים מעניינים ומלודיות מרגשות.

אתל היא לא רק זמרת מצוינת, אלא גם שחקנית מעולה שמרגישה כל מילה שהיא שרה, ורקדנית בנוסף לכל. במרכז הלהקה, היא מחזיקה את הבמה ומשאירה את כל הקהל מרותק למה שהחבורה יוצרת על הבמה. הקהל מצידו, הריע, ניכר שאהבו את מה ששמעו. Magen הציגו בהופעת בכורה את המתופף החדש שלהם, אלון וגנר, שהצליח לתפוס את מקומו על הבמה בתוך החבורה הכריזמטית להפליא שפתחה לנו את הערב. הם הקפיצו, חגגו על הבמה וגם הלהיבו את הקהל בתנועות מתואמות ושמחה לכל עבר.

Orpheus Blade

הבאים לעלות היו כמובן Orpheus blade הנהדרים. זוהי כנראה ההופעה האחרונה של עדי, הסולנית המוכשרת והאמא של כל מה שקשור ללהקה הזאת, לפני שתהפוך בקרוב לאמא גם לתינוק נוסף. הם הגיעו מוכנים להוכיח לכולנו בדיוק מה הם שווים, למרות שזה לא היה קשה עבורם. הם פתחו את ההופעה ביצירה האינסטרומנטלית "The Man Who Cried Wolf" בפתיחה דרמטית ומרעידה. הקהל הריע ומחא כפיים בקצב, והתרגש כשעדי עלתה. גם יוחאי דוידוף קיבל קצת אהבה כשעלה יחד איתה לשיר "The Becoming", אבל הקהל אמר את דברו – עדי היא הכוכבת עכשיו. Orpheus Blade כבר לא ישובו להיות להקה קטנה ולא מוכרת, הם כבר מזמן עברו את הגבול מלהקה מבטיחה ללהקה שמגשימה את מה שהבטיחה.

חמישיית הנגנים המוכשרת כבשה את הבמה בסערה והקפיצה כל מי שרק העז להקשיב, בניצוחה המבריק של עדי. אם יש משהו שהם יודעים לעשות טוב, זה להופיע. וגם לנגן. ובעיקר לרגש. אם היא רק רוצה, עדי יכולה להעביר צמרמורת בקהל כולו רק במילה. אם במקרה נותרה עין יבשה בקהל כשהיא שרה, זה נעלם בסולו של גיל או יורם, הגיטריסטים המוכשרים. אם גם זה לא עבד, זה הדיסטורשן הקיצוני עד כדי גראול שמשתפר מהופעה להופעה כשעדי צועקת על כולם "I dare you" בשיר "In Terms Of Twilight". לא ברור אם מדובר בקהל הספציפי מולו הופיעו עד היום או שזה משהו בדינמיקה המדהימה של החבורה ברגע שהם עולים על במה, הקהל נשבה בקסמיהם ונשאר שבוי עד שנשרף איתם.

גם אורפאוס, כמו מייגן, בחרו להקדיש את הזמן הקצר שניתן להם בנגינה ולא בדיבוריםמיותרים. זוהי בחירה מצוינת כשהמוזיקה כל כך כובשת, ויכולות ההופעה כל כך מרשימו. למרות ששינו את סדר השירים המוכר מהאלבום, ההופעה כולה נשמעה כמו רצף אחד מדויק וצמוד להפליא. על אף השינוי הם בחרו לסיים את ההופעה בשיר המעולה "Shapeshifter" הסוגר את האלבום. הסאונד המצויין שהיה להם והעבודה הקשה שהשקיעו גרמו לשירים להישמע אפילו יותר חזקים, כבדים ועוצמתיים. הלהקה האדירה הזאת הולכת וגדלה, הולכת ומשתפרת, ללא כל מעצורים. הידיים שהורמו בסוף ההופעה הוכיחו שהקהל כל כולו איתם, בדרך למעלה בסולם ההצלחה.

Leave's Eyes

Leave's Eyes עלו לאחר הכנות ממושכות, הבמה עוטרה במסך וידאו ארט שהציג את התמונות המזוהות עם הלהקה כמו עטיפות אלבומיהם בהתאמה לשירים שניגנו, והם מלאים באנרגיה ושמחת חיים. הם בחרו לפתוח את ההופעה בשיר "Halvdan The Black" מהאלבום האחרון לקריאות 'היי' נלהבות מהקהל. קולה האופראי של ליב יחד עם העוצמה בגראולים של אלכסנדר הרימו את הקהל שהרגיש בעמקיו כל צליל שניגנו. השניים יצרו בדיוק את האפקט האהוב כל כך של היפה והחיה אותו הם עובדים קשה כדי להשיג ולהנחיל כבר שנים רבות. מיד בסיום השיר הראשון, הקהל המרוגש שר לילדת החגיגה "יום הולדת שמח", ומעריצה נרגשת גם נתנה לה דובי במתנה. השיר הבא שניגנו היה "Sacred Vow". הלהקה הזאת, שהתחילה באלבומיה הראשונים כלהקה עדינה, יותר פולק ממטאל, התחילו לחזור לשורשי הדת' בנגינה כבדה וחזקה בשני האלבומים האחרונים. על הבמה הפכו לכבדים אפילו יותר. הסולואים, כאן, קיבלו דגש חזק יותר יחד עם נגינת התופים המהירה וליווי הבאס הנהדר.

ליב לקחה אתה את הקהל למסע אל ההיסטוריה, אל נורווגיה, בשיר "Farewell Proud Men" מאלבומם השני, "Vinland Saga". המלאכית בשמלה הקצרצרה נהנתה מאהדת הקהל הישראלי החם. היא לא הייתה צריכה לזוז הרבה, מספיק שתרים ידיים ותפליא בקולה הענקי כדי לסחוף אחריה את כולם. כזו היא, הנערה הצעירה שאין סיכוי שחגגה איתנו את יום הולדתה ה-40. אלכסנדר, בעלה של ליב והסולן לצידה סיפר על הדברים הטובים שאמרו להם על תל אביב. אכן, הקהל הישראלי יודע ליהנות ולתת את כל האהבה ללהקות שהוא אוהב. Leave's Eyes הם בהחלט אחת מהן. השיר "The Walking Eye" הוא אחד השירים האהובים שלהם, וגם הביצוע שנתנו היה נהדר בהתאם. המקהלות והקלידים, מוקלטים כמובן, הוסיפו לאווירה הכללית והסאונד המצוין בהוואנה רק תרם לכך. הקהל שחיפש כל כך את המפלט הסימפוני מצא אותו הערב, וחיבק אותו חזק, שלא יעזוב.

הלהקה המשיכה לשיר הנושא מאלבומם הקודם, "Symphony Of The Night". גם כאן, הביצוע לשיר הכבד יחסית עבורם הפך לכבד הרבה יותר. בין גיטרות עמוסות דיסטורשן, תופים עוצמתיים ובאס שדורש ולוקח את מקומו, קולה האופראי של ליב היה מושלם ובתווים הגבוהים היא הרטיטה את כולם. הקהל קפץ בהתרגשות וספג כל מה שיכל מהאלילה שעמדה מולו. ליב היא לא רק זמרת נהדרת, אלא גם אישה מקסימה שאוהבת את הקהל שלה ללא גבולות. אפשר להבין זאת לא רק ממילות התודה שלא יכלה לעצור, מההתרגשות שלה בגלל פעם שחגגו לה יום הולדת על הבמה (פעמיים), אלא בעיקר מהמבט בעיניה כששרה את השירים שכתבה אל קהל מתרגש ששר איתה את המילים, קפץ וקרא בהתרגשות.

ההופעה התמקדה בעיקר בשירים החדשים, הכבדים והחזקים יותר. השיר "Edge Of Steel" הוא מהכבדים באלבום האחרון, וכמו קודמיו הפך אף לכבד יותר בזכות נגינה ושירה עוצמתיים ולא מתפשרים. שירת המקהלה המוקלטת בשיר הזה הייתה מיותרת כמעט, הקהל שר את כולה לבד בניצוח שני הסולנים. השיר הבא, "Into Your Light" מאלבומם הראשון, גם אם לא היה הטוב ביותר בהופעה, היה מרגש עד דמעות. מיד אחריו הגיע השיר בעל המקצב הכיפי ביותר שיש להם- "Galswinta", בביצוע ממכר של השניים. אך השיר הכיפי ביותר הגיע לא הרבה לאחר מכן, והוא השיר שליב הכי אוהבת לשיר בהופעותיה – "Swords In Rocks". זהו השיר הסוגר את האלבום "Kings Of Kings", והוא גם אחד משירי השתייה הטובים ביותר. לפי הביצוע מלא האנרגיה ושמחת החיים היה ברור שגם חברי נהנו, לא פחות מהקהל שקפץ משמחה בלי סוף.

השיר הבא שניגנו הוא השיר הפותח את האלבום "Symphony Of The Night", "Hell To The Heavens". אלכסנדר הציג אותו כשיר על אישה חזקה, לכבוד יום האהבה בו אנחנו לפעמים אוהבות להרגיש קצת יותר אהובות ולא לוחמות. ליב, בכך כבר אין ספק, היא שתיהן. היא צנועה, חמודה ועדינה אך מתחת לעור מסתירה לוחמת ויקינגית אמיצה שלא תיתן לאף אחד לגנוב לה את ההצגה. את הפזמון האחרון ביצעו בעיבוד מעניין, כמו כדי להראות את הכיוון לעתיד. לא עוד להקת סימפוניק שהגיעה מהדת', אם כי להקת דת' עדינה עם זמרת. הם מנסים ומצליחים בלי ספק להביא לבמה משהו חדש, מעניין ומרענן, וזה עובד. המגמה המשיכה גם לשיר הנושא מאלבומם האחרון "King Of Kings" שחתם את ההופעה. זהו שיר הנושא מהאלבום האחרון שהרגיש כאילו מדבר במלאך שמספר את סיפור הגבורה של המלך האראלד שכבש את נורווגיה. זהו סיפור שמסופר בגיטרות חדות, בבאס מהיר, חזק ובעל סאונד נהדר ובתופים עוצמתיים.

ההדרן, כמובן, נפתח בסולו תופים קצר ונחמד של המתופף הנהדר Joris Nijenhuis, ומיד לאחריו השיר "Elegy". את ההופעה חתם באמת השיר "Blazing Waters" המצוין, גם הוא מהאלבום האחרון. לפתע הופיע, לבוש כמלך הלוחם מעטיפת האלבום, אלכסנדר ששר את נשמתו אל הקהל. הוא כמעט הצליח לגנוב את ההצגה, אבל השירה של ליב גם בקולות פשוטים כובשת, מרגשת ומטריפה.

ההגעה של Leave's Eyes לארץ היא בבחינת כל אוהבי הסגנון בשורה לבאות. הקהל מחכה בכיליון עיניים להופעות של כאלו, של להקות מובילות גם אם בנישות הקטנות כמו זאת. מספיק לראות את המבט בעיניהם של כל מי שבא, לשמוע את ההתרגשות בקולם כשמבינים שההופעה אכן תתקיים והם יזכו לראות ממש כאן אצלנו את אחת הלהקות האהובות והחשובות בעיניהם, ולהרגיש את האנרגיות, החום והאהבה ששידרו במהלך ההופעה כולה. הם, כל הקהל שהגיע, הם אלה שנותנים את הלגיטימציה ללהקות שכאלו להמשיך ולהגיע אלינו למרות הכל.