פסטישרץ 2 – המסורת ממשיכה לנסר

בדרך כלל אני משתדלת להישמר מערבי הופעות המתנהלים במועדון הסאבליים. לא בגלל שיש לי משהו עקרוני כנגד המקום עצמו, אלא בעיקר בגלל הסאונד המזוויע שהורס כמעט כל הופעה במועדון. לפסטישרץ הנוכחי הגעתי משתי סיבות עיקריות – האחת היא שכבר הרבה זמן לא נפל בחלקי למצוא ערב הופעות ישראליות של להקות שאני מכירה, ובפרט ערב עם נוכחות של להקות בלאק מטאל, והסיבה השנייה היא הבטחה עמומה לכך שהסאבליים עבר שיפוץ וסידור המועדון מחדש באופן שיותר מתאים להופעות, ומפיק סאונד יותר סביר. הפסטישרץ ה-2 המשיך את המסורת של האירוע שהתקיים בשנה שעברה, בו הופיעו הלהקות Azazal, Winterhorde, Immaterial, לצד Concrete Facial, וכמובן Spawn of Evil, שחזרו לפה גם השנה, עם להקות הבלאק Bartholomeus Night ו-Magor. בהחלט ניתן היה לראות את השינוי שעבר המקום, הבר שהיה לפני כן באמצע המועדון ולרוחבו נקטם והוזז הצידה, קוצצו שולחנות והוזזו, ונוצרה רחבה גדולה הרבה יותר לקהל, שנראית הרבה יותר ידידותית להופעות ובפרט לסאונד.

Concrete Facial
אופיר מסר: זו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בחבורת הגריינד מהדרום, אבל זו הפעם הראשונה שהשכלתי להביא עמי אטמי אוזניים (משהו שלמדתי בחו"ל), שעזרו לי קצת להבין על מה כל הרעש. אך לפני שנזכיר את המוזיקה של Concrete Facial, ראוי לציין את המראה של חברי הלהקה (שלדברי הסולן, הגיעו כדי "לגמור לנו בטון בעיניים") שעלו לבמה בבגדים קרועים ופנים מכוסות תחבושות "מדממות", וחוטיני ורוד שמצא את דרכו מהגיטרה של חיים מעיים לראשו של יניב הסולן. אחרי אינטרו הזוי ומשעשע, כיאה ללהקה מהתחום, החבורה פתחה במסכת רצחנית של קטעים, חלקם כבדים יותר, חלקם אפילו עם סוג של גרוב, והרוב, כמדומני, מלאים בהומור וצלילים מוזרים (הלהקה היחידה שיכלתי למצוא כסוג של קרובה זו Illdisposed הדנית, שבימיה המוקדמים עשתה משהו דומה). אפקט המיקרופון של הסולן עשה עבודה טובה בהפיכת קולו לגרגרני ומאיים, וחברי להקתו, השתדלו לשמור על הקצב של השירים המוזרים, ובסה"כ, הביאו משהו מהנה לשולחן המנתחים, או לבמה, תלוי איך תסתכלו על זה. יחסית לשעה המוקדמת של הערב, ולפתיחת האירוע, היה מספר מכובד של אנשים, ויחסית לסגנון הלהקה, דווקא נראה כי היו עוד כמה שנהנו מהמחזה הלא שגרתי הזה. כך או כך, מדובר במשהו מעניין, שונה, מצחיק, ולא רע בכלל כספתח של הערב המושרץ שלפנינו… אני אומר, למה לא?

Magor
אופיר: כמו הלהקה הראשונה של הערב, גם את Magor אני זוכה לראות פעם נוספת, לאחר הופעה כובשת שנתנו כחימום ל-Rotting Christ היוונים. גם הפעם, אטמי האוזניים אפשרו לי להתרכז יותר בחומר של הלהקה (ולהתעלם מבעיות סאונד כאלו ואחרות), שמגיע מכיוון הבלאק, אך לא בוחל גם בכמה פריטים מעניינים אחרים. החבורה עלתה לבמה יחסית מהר והחלה לקרוע אותה עם "Rippers Darkest Hours". אביב הסולן אולי לא נראה כמו בלאקר מרושע מנורבגיה, אך גם הזקן המושחר שלו היה אפל-משהו, וצווחותיו היו מרשימות למדי. בניגוד ל-Bartholomeus Night שהגיעו בהמשך, Magor נוטים יותר לכיוון המלודי של הבלאק מטאל (סטייל Emperor), עם שימוש כבד בקלידים (שלפעמים נשמעו קצת יותר מדי), אבל לפחות מבחינת תקשורת קהל אין תלונות, במיוחד ללהקה מהסוג הזה – כששיר כמו "By Midnight", גרר תגובות של שירה והילולה (או משהו כזה). כמובן שהיה פה גם הלהיט "Magor", שמי שלא יודע, כולל גם מילים בעברית, ועדיין מצליח לסחוף את הקהל שחלקו אף הכיר את השיר מהופעות קודמות או מהאינטרנט. היו פה גם 2 קטעים נוספים, "Essence To The Oblivion" ו-"Abject Humiliation", כשהאחרון ביניהם צפוי להיכלל באלבום הבא של הלהקה, אליו אני מצפה בקוצר רוח. בסה"כ Magor הראו סוג של שיפור ודינאמיקה מלפני כמה חודשים, נכון, אולי הם לא זזו יותר מדי, אבל הם שמרו על מצב הרוח שהחל בהופעה הקודמת, וחיממו היטב את האווירה לקראת הגעתם של השרצים.

Spawn Of Evil
אופיר: הנה הם באים… השרצים המרושעים! גולת הכותרת של הערב מבחינתי הייתה ההופעה של Spawn Of Evil, הלא הם השרצים, הוגי הפסטישרץ, וכל דבר מושרץ שהוא. חמושים בארסנל אורחים מכובד, ומצב רוח אלים במיוחד, החבורה פתחה בהפצצת דת' מטאל כמו שרק היא יודעת לספק. קצת קשה היה להתרכז במוזיקה של הלהקה, כשמסביב אנשים התחרפנו והשתגעו, בין אם זה במעגלי פוגו אלימים, בדפיקות ראש על הבמה, בצניחות חופשיות מהבמה (רבות מהן לא קיבלו תמיכה, והסתיימו בצורה הומוריסטית, אפשר לומר), או בכלל, בבלגן שהמועדון נכנס אליו במהלך ההופעה. גם האורחים תרמו למצב הכאוטי, כשבין השאר יכלנו לשמוע קולותיהם של אור מוסמן, דור מידלש מ-Phantom Pain ויובל "מולך" טלמור (לשעבר Lehavoth) – כשהאחרון הגיע לביצוע רצחני לשיר "נעליים" של פורטיס, שגרר מהקהל ומהלהקה, זריקות נעליים באוויר ובכלל, הרבה "פאן" שלא חוויתי הרבה זמן בהופעה מקומית. היו פה להיטים ותיקים כמו "Jerusalem" (וכירושלמי גאה, תמיד כיף לשמוע את השיר), "SaneMan", "Lion Den Of God" ואפילו הקאבר האלמותי לשיר "Screamager" של Therapy?, אך גם קיבלנו טעימות חדשות מהאלבום הקרב ובא. אבל כמו שאמרתי, יכולת הריכוז מעט נפגמה, עקב הגופות שעפו באוויר, ולא סתם גופות, אלא הרבה חבר'ה וותיקים שאישית לא ראיתי משתגעים זה שנים – מה שהעלה חיוך נוסטלגי על פני. מוטי "השרץ" (שירה), מיקו (גיטרה), חזי (באס), וירון (תופים), עם או בלי אורחים, הוכיחו פעם נוספת שהם פה בשביל להרביץ, אבל בעיקר כדי לעשות כיף ולספק עוד הופעה מטורפת – גם אם לא היו שתויים כמו בעבר, הם עדיין נטפו מהרבה דם, כמו ששרצים אמיתיים צריכים להיות!

Bartholomeus Night
טל זכאי: לאחר ההופעה המרכזית של Spawn of Evil, ששיתפה את כל הקהל בשואו שלה, עלו לבמה Bartholomeus Night בדיסוננס מוחלט לקודמיהם, עם הופעה בכיוון שונה לחלוטין, ומאוד "מסורתי" ביחס לבלאק מטאל הקונבנציונאלי, עם מינימום אינטראקציה עם הקהל, כהרגלם של חברי Bartholomeus Night. למרות השקט היחסי עליו שומרת הלהקה בשנים האחרונות, בעיקר בגלל מחסור במתופף פעיל, החבורה עודנה פעילה ובועטת, הוציאה מספר שירים לרשת שטרם ידוע מתי יוצאו באלבום פיזי, ולמעשה ההופעה בפסטישרץ הנוכחי מציינת 10 שנים לפעילותה של הלהקה. אי לכך ובהתאם לזאת, הסטליסט של ההופעה כלל שירים מכל התקופות – מצד אחד שירים חדשים כמו "Dying Realism" ו-"Armageddon In The Making", ומאידך חומרים ישנים יותר כגון "Nocturnal Chant", "Survival Of The Fittest" ו-"True Nature" מתוך ה-EP שנקרא Survival וכן גם "Theosophia Pneumatica" ו-"Adon Habalahot" מהאלבום האחרון, שחתם את ההופעה. השואו של Bartholomeus Night היה אנרגטי מאוד, ניכרת מגמת שיפור משמעותית ביכולות הטכניות של הנגנים ביחס להופעות קודמות, ובסך הכל היה כבד, שובר ומוצלח, כפי שהופעת בלאק מטאל צריכה להיות.

לסיכום, היה ערב מהנה ביותר, למרות שעדיין קשה לומר שהסאונד היה מוצלח, ביחוד בתחילת ההופעה של Magor בה איכות הסאונד גרמה לי להתפתל בחוסר נוחות, ניתן לומר שניכר שיפור ביחס למצב הקודם בסאבליים, גם בפן של הסאונד וגם בהגדלת החלל שהתאים יותר להכיל קהל להופעות. Concrete Facial, Magor ו-Bartholomeus Night נתנו הופעות מלאות אנרגיה ושואו מטורף, וכמו כן, הופעה הזויה, מוחצנת ועם זאת שוברת כמו זו של Spawn of Evil לא נראה לי שאשכח, לפחות עד לשנה הבאה, שבה נזכה לערב הופעות נוסף מבית השרצים. אז במידה ונצליח לשרוד עד אז, נתראה שם…