פרוג, קלאסי ובלאק נפגשים בוונדר בר לבירה

אחרי מאמצים עילאיים להגיע בזמן, אני מצליח למצוא את עצמי קצת אחרי שמונה מחוץ לוונדר בר, ונראה שיכולתי לאחר בשעה בשקט. ייקח עוד הרבה זמן עד שתחיל ההופעה הראשונה וגם קהל עדיין לא מתקבץ לו. בינתיים אני יכול להינות מהצלילים שיוצאים מהמועדון, של ווינטרהורד עושים באלאנס.

לשמחתי, עד שלהקת Spyborg פותחת את הערב כבר הגיע מספיק קהל בשביל להפוך את כל האירוע לראוי מאוד. לפני שהלהקה מנגת את השיר הראשון, נגן הבס של הלהקה מסביר לקהל שמה הולך לבוא זה שילוב בין רמשטיין וויולדי. נו יאללה, כבר שמעתי על שילובים יותר מוזרים.

רגע, שניה, לא. תכלס לא שמעתי על שילוב יותר מוזר.

אולי זה הזמן לספר ש Spyborg מורכבים ממתופף, קלידן\מתכנת\האקר, נגן קונטרה בס, נגן ויולה ונגן כינור. לא הרכב המטאל הרגיל שלכם. אחרי פתיחה מלודית איטית השיר מייד קופץ לקצב מהיר ונחמד. הויולה בדרך כלל מנגנת יותר את הריתם והכינור בתפקיד הגיטרה ליד. ההופעה הזו היא בהחלט לא מה שציפיתי לראות הערב, אבל דיי מגניב בסך הכל. המוזיקה אינסטרומנטלית קיצבית וזורמת. הקטעים קלאסים משולבים יפה עם קטעי הרוק.

הנגנים טובים מאוד ונשמעים נהדר וגם הקהל נראה בהחלט בעניין ונהנה. לא טריוויאלי שבערב מטאל להקה כזו תתקבל בברכה, אבל היי אנחנו מטאליסטים. אנשים תרבותיים ואנשי העולם הגדול. הבס ויולה וכינור כולם חשמליים ונשלטים כנראה מהמחשב של הקלידן. זה מאפשר להם לייצר סאונדים שונים ומגוונים מהכלים ולהגיע לתוצאות מגניבות ולא רק הצלילים הרגילים של הכלים. אחרי סיבוב ארבע העונות מתחיל סיבוב נוסף בעיבודים שונים. הסיבוב השני נפתח מאוד אנרגטי על ההתחלה.

הקהל בסך הכל מקבל יפה, מראה עניין. לא ראיתי פוגו אבל כולם נוכחים ונראים מבסוטים. אם להיות כנה, את רמשטיין לא ממש זיהיתי שם (אבל אני הראשון להודות שאני רחוק מלהיות מומחה. יותר בקטע של שלום שלום כזה). את ויולדי לעומת זאת, היה קשה לפספס.

אחרי זמן התארגנות לא קצר, שהספיק ליותר מידי סיגריות, בירה ומינגלינג איכותי, עולה הלהקה השניה Obsidian Tide. אובסידיאן הם טריו מקומי, גיטרה בס תופים, כשהגיטריסט, עוז, הוא גם הזמר הראשי. שחר והבסיסט מחזיק בתפקיד הפקת הגראולים, מלבד ענייני הבס.

אובסידיאן באים בקטע מקורי משלהם. לא ממש נשמעים כמו להקה אחרת או שאפשר לשייך אותם לסגנון ממש מסוים. הם משלבים את ההשפעות שלהם לסגנון דיי אחיד משלהם. הבס תופים מחזיקים את הריתם חזק ונותנים לגיטרה היחידה לגוון. יש לפעמים קצת ווייב TOOL בשירים. הגיטרה עושה הרבה שימוש באקורדים פתוחים. אבל יש גם לא מעט ריפים יותר סטנדרטים של מטאל. בהחלט נראה שחברי אובסידיאן נהנים על הבמה, מה שכן המעבר בין השירים יכול להשתפר…

אחרי שני שירים חדשים, עוברים לשיר מה EP שלהם. הגראול תופס את קידמת הבמה בחלק הראשון של השיר. ואז השיר מאט קצת לסולו בס שמוביל לחלק מלודי שמתחזק. יש אוירה מלנכולית שמלווה את רוב השירים, עם הרבה מעברים משקט לרועש. שיר הבא חדש. נפתח עם ריף הכי מטאל קלאסי שהיה עד עכשיו ומיד עובר לחלק אוירה, טול סטייל, וגם כשחוזר הכח זה נשאר בכיוון.

הערה קטנה, אתם רק שלושה, צמצמו מרווחים למרכז הבמה. היתה קצת ריקה כשכל אחד בפינה.
בסך הכל אובסידיאן מנגנים לא רע. מאוד אמוציונלי, אבל, סטייג׳ פרסנס חברים. לעבוד עליו.

אחרי שוב הפסקה לא קצרה להחלפת משמרות Winterhorde תופסים את מקומם, הצפוף, על הבמה.
העדר מונה לא מעט מוסיקאים, בס תופים קלידים שני גיטרות שני זמרים וכנרית, הבמה כלכך צפופה שבקושי יש להם מקום לזוז.

השיר הראשון הוא Antipath, הסינגל הראשון מהאלבום החדש והמעולה שיצא בחודש האחרון.
הסאונד הדחוס בוונדרבר מקשה קצת לדקויות של המוזיקה לעבור בקטעים המאוד מהירים, כשכולם מנגנים יחד. וכיוון שהדקויות המלודיות והגרוביות הם חלק חשוב ממה שעושה את האלבום כלכך טוב, זה קצת מבאס. נראה שהציוד שהלהקות חולקות על הבמה היה צריך להיות קצת יותר טוב. אבל בכל מקרה הסאונד בהחלט הספיק להנות ולשמוע ש Winterhorde לא מפספסים ונשמעים טייט על הבמה כמו באלבום.

בשיר הבא, Worms of Soul, אני כבר שומע יותר טוב, בעיקר בחלקים הקצת יותר איטיים כבר אפשר לשמוע את הגרוב והעוצמה של האלבום. עדיין אני משלים חלק מהמלודיות בראש ממה שאני לא שומע, אבל זה פחות בולט ומאפשר להסחף עם השיר. הצפיפות על הבמה קצת מפריעה לנגנים לזוז בחופשיות, אבל בכל מה שקשור לנגינה היא נשמעת מדויקת מאוד. לא דבר קל בהתחשב במורכבות של המוזיקה. זד, מתבלט כשועל במות ותיק ולוקח פיקוד בקידמת הבמה כשמגיע תורו לשאוג. הוא ואיגור מחליפים מקומות מקדימה לפי התור וכשהם שרים יחד הם משתפים פעולה יפה. מצד שני, מקדימה על המוניטורים זה בערך המקום היחיד שאפשר לזוז על הבמה בלי לקבל גיטרה בראש.

השיר השלישי הוא שיר הנושא מהאלבום Maestro. פה זה הרגיש, סוף סוף, שהסאונד התחבר לגמרי והשירה הנקייה בפתיחה נשמעת עוצמתית כמו שהיא נשמעת באלבום. איגור מראה כמה שהוא זמר מעולה ושר את השירה האפית של Maestro בכל הכוח. מאור וסשה מחזיקים את הריתם כמו מכונית V8 גרמנית, הכל דופק חזק מהר ובול בזמן. אלכס עומר ודימה מספקים את הדרמה המלודית של השיר.

אחרי 3 שירים ממאסטרו הלהקה עוברת לחומר הישן והכבד יותר. לקדמת הבמה עובר הת'רמין, שזה כלי חללי ומגניב שמייצר סאונד מוזר שהיה בשימוש בסרטי סיי פיי ישנים. הצלילים ישר נותנים אוירה ביזארית ואפלה שבאה יחד עם התלבושת המאיימת של גלימה שחורה עם ברדס על הראש שאלכס לובש. השירים שיוצר בכיוון בלאק מטאלקצת מלודי, עוברים יותר בקלות בסאונד של המקום. גם הקהל נראה שמכיר אותם כבר, בניגוד לחומר החדש ומגיב בהדבנגינג ופוגו. זד תופס מקום מרכזי יותר בחלק הזה של ההופעה בהתאם לכבדות של המוזיקה.

השיר אחרון The Martyr and Deliverance זה השיר שנשמע הכי טוב מהחומר הישן . הוא מאוד עוצמתי ומלודי. וגם בחלקים השקטים של השיר יש מתח מלודי שמתפוצץ בחלקים הכבדים. כשווינטרהורד משלבים מלודיה בכבד הם מביאים את זה.

אחרי שוב הפסקה ארוכה מידי בין הלהקות Scardust תופסים סוף סוף את הבמה. לצערי שוב, עד שהלהקה האחרונה עולה המקום דיי מתרוקן. משהו שחוזר על עצמו בהופעות שאני רואה, לפחות בחיפה. מצד אחד כבר באמת היה מאוחר ויש עבודה\בית ספר מחר. מצד שני, SHAME SHAME SHAME on you קהל.

סקאר מנגנים את המוזיקה המורכבת שלהם בדיוק מוחלט. הם נכנסים לעניינים מהר ורואים שהם נהנים.
השיר הראשון היה Tantibus מה אי פי של הלהקה. נועה פרפורמרית מעולה. היא בכל מקום על הבמה עם הלהקה ועם הקהל. חוץ מזה, מאוד מגניב היכולת שלה לעבור משירה נקייה לגראולים קטלניים. המוזיקה סופר טכנית אבל הם מנגנים בקלילות או לפחות נראים ככה. כל נגן מקבל את ההזדמנות שלו לזרוח ולהראות מה הוא יודע. והם יודעים.

לפני השיר השלישי כנראה שהאנדרנלין גבוה אצל נועה שמדברת בקצב של מתופף בלאק על ספידים. אבל היא חמודה, אז בסדר. בין היתר היא מספרת שבשיר הבא שהם הולכים לבצע, גם בהופעה הבאה, יותם דפיילר מפריי פור נות'ינג יצטרף לדואט בהופעה הבאה, אז נראה איך היא מסתדרת בלעדיו.
היא מסתדרת מצוין. לא נראה שיש משהו שהיא לא יכולה לשיר.

זה שיר כאוטי אפילו בשביל סקארדאסט, מה שאומר הרבה. האמת, שאם יש לי בעיה עם סקאר זו הנקודה, כאוטיות. כמות הריפים, שינויי מקצבים סולמות וויבים בכל שיר ענקית. לפני שאני מספיק להתרגל ולהינות מקטע, סקאר כבר מזמן עברו הלאה. ואני כותב את זה בתור פרוג מטאל פאן בוי. אני הייתי רוצה קצת יותר מיקוד. כי כל ריף או מלודיה שהם מנגנים, באמת טובים. אבל המעברים מהירים מידי ויש בכל שיר יותר מידי. אבל זה לגמרי טעם אישי שלי.

בשיר הבא ידין הגיטריסט מצטרף לשירה. נועה על גראולים וידין בשירה נקייה. זה נשמע פרט טריוויאלי, אבל כשלוקחים בחשבון את הדברים שידין מנגן תוך כדי ועושה את זה מדהים, זה מאוד מרשים. זה השיר הכי פשוט שהיה עד עכשיו, מה שעושה את זה גם הכי קל להתחבר אליו .

הם מסיימים את הערב עם Sands of Time שבו הם מארחים את יוליה הכנרית של ווינטרהורד.
השיר שהוא בלדה (אשכרה בלדת מטאל אמיתי! לא נראה לי ששמעתי אחת כזאת בכל ההופעות שסיקרתי עד היום) מראה שיש לסקאר את היכולת לייצר המנוני רוק כשהם רוצים. והם עושים את זה מעולה בלי לוותר על הנגינה הטכנית והמעולה שמאפיינת כל אחד ואחד מחברי הלהקה. אז גם אם סקאר קצת מחטיאים את כוס התה המוזיקלית שלי, הם ללא ספק חוויה לראות בהופעה.

לסיום כמה מילים על ההפקה.

הרעיון להביא להקות מקצוות הספקטרום המטאלי מעולה. זה בהחלט מייצר עניין לאורך הערב ונותן לקהל גם מה שהוא אוהב וגם להקשיב למשהו טיפה אחר ממה שהוא מכיר. אני בעד. הוונדרבר בחיפה, כרגיל, מראה שהוא החבר הטוב ביותר של קהילת המטאל בצפון. תמיד מוכן לתת במה וזמן ומקום להתאסף ולשמוע רצת רעש. אבל, יש שני דברים שאני פונה ללב של המפיקים, בחיאת תתעקשו על ציוד טוב. זה אפשרי ועושה הבדל עצום.

וגם, זמנים. אי אפשר לחכות חצי שעה בין להקה ללהקה ולסיים בשתיים בלילה ערב של 4 להקות. או במילים אחרות, תקתקו ותנו לקהל להנות מהלהקה האחרומה וללהקה האחרונה להנות מהקהל.

חוץ מזה, היה תענוג.

Peace out.