צילום: אלכס ימפולסקי
לכל מועדון יש את הקטע שלו עם התקלוט. לפעמים התקלוט קשור לסגנון ההופעה שמקבלים, אבל בדרך כלל לא. Wrath של Lamb of God הפציץ את הרמקולים של מועדון האזור בתקלוט שבין ההופעות ב-Winter Metal Storm – מיני פסטיבל חורף בהפקה מקומית לה שותפים החבר'ה מלהקת Winterhorde בין היתר. כמו שאפשר להבין משורות הפתיחה – התקלוט היה תלוש לעומת המוזיקה שהקהל קיבל באותו ערב. לא הכרתי את מרבית הנפשות הפועלות שהופיעו בסערת החורף הזאת, אבל ידעתי למה לצפות פחות או יותר ואת זה קיבלתי: ערב מטאל מקומי ברובו עם כמה חבר'ה מוכשרים ולהקה פינית מטורללת אחת שעושה דת' מלודי עם השפעות מוזיקת עם יפנית. אפילו היה סושי בחינם עם פתיחת הדלתות והוא היה טעים.

לפני שאני מתחיל לפרט על החוויות מההופעות עצמן, אני חייב לציין לטובה את ארגון הערב. צריך הרבה עצבים וסיבולת כדי להרים אירוע של ארבע להקות מקומיות ואחת מחוץ לארץ. וההפקה זרמה. חילופי הלהקות היו מתוקתקים עם איחור קל פה ושם. הסאונד היה טוב לאורך רוב הערב. מה עוד אפשר לבקש?

Ingrain היו החבר'ה הראשונים לעלות. מדובר בלהקת פוסט-בלאק מלודית ובדומה לענקיות כמו Agalloch ו-Alcest מהלכת על התפר שבין הבלאק הנשכני והמרסק לבין קטעים מלודיים נוגים שגובלים בפסיכודליה. השילוב הזה מרגיש טבעי, בדומה לשילוב של זעקות בלאק אופייניות ושירה נקייה. ברגעים מסוימים אפשר היה לתפוס אפילו השפעות של Taake ו-Enslaved וזה לא דבר רע, אבל בהחלט הייתי רוצה לשמוע את Ingrain מתפתחים הלאה ולוקחים את ערבוביית ההשפעות הזאת לכיוונים יותר אישיים. אבל זה לא גורע מהם. בפירוש יש להם את זה ורשמתי לעצמי מיד לבדוק מה הם עשו עד כה ולעקוב אחריהם.

Katastrof היו הבאים בתור. ההופעה נפתחה עם סט קצר, ממצה ובועט שהתחיל עם קטע מלודי שמזכיר מטאל שוודי קר. במהרה העניינים גלשו למערבולת של מלודיק דת' מפציץ עם נגינה מהוקצעת וקצבית. הגראולים הגרוניים של דניאל "ווייט" בעלי נוכחות מרשימה והגיטריסטים הפציצו עם ריפים חדים וקטעי סולו מלודיים מלאי תחכום. אני חובב סולואים גדול, בעיקר כשהם משמשים לתיבול דת' מלודי וכאן קיבלתי בדיוק את זה לצד לא מעט קטעי שבירות אופייניים שהזרימו אנרגיות לקהל. מדובר בלהקה שנמצאת בתהליכי גדילה ולפי השיר החדש שנוגן מהאלבום השני שבדרך – יש כאן המון פוטנציאל.

Deface תפסו את הבמה לאחר מכן והפגיזו את הקהל עם דת' מעורב בת'ראש בניחוח קלאסי ונוטף אייטיז. הסאונד שלהם משופשף והמוזיקה עמוסה, שמנונית ובשרנית. אחד הדברים שאסור לעשות בתכלית האיסור כשכותבים על מוזיקה (או תרבות בכללי) הוא להשוות בין החוויה לאוכל. אבל בחיי שאם Deface היו מאכל, הם היו המבורגר 250 גרם כפול, שמנוני וטעים במיוחד. בלי תוספות, רק עם לחמניה. הסאונד של Deface גולמי והתיפוף מדויק כמו מכונה ומפרק ברמה הבסיסית ביותר. העדות הכי טובה לזה הם מעגלי הפוגו של הקהל ששמח לקבל הנעה מלאת אדרנלין.

האווירה התחממה אפילו יותר כש-Winterhorde עלו לבמה בסערה. אלבומם החדש Maestro יצא ממש לא מזמן, וכבר מעריצי הלהקה יכולים לשמוע כמות נכבדת של שירים מתוכו על הבמה. הציפייה לאלבום החדש היתה גדולה אחרי Underwatermoon המוצלח, ו-Maestro לא מאכזב, בעיקר לא בהופעה חיה. התצוגה של Winterhorde מלאה בכוחניות ורשע שמתובלים בלא מעט מאפיינים סימפוניים ומלודיים. Winterhorde הם מוותיקי הסצינה והתצוגה המקצועית לה זכה הקהל לא מפתיעה כלל. הסאונד עשיר, מלווה בכינור וקלידים ושני אורחים מיוחדים: נועה גרומן מ-Scardust שהצטרפה ללהקה בשיר "The Heart of Coryphee" – קטע אפי, רועש ומצמרר מהאלבום החדש עליו השירה של גרומן התלבשה כמו כפפה. הפתעה נוספת למעריצי הלהקה הוותיקים יותר חיכתה בדמות הסולן "חורף", שהשתתף בהקלטות Underwatermoon. כך בעצם זכו מעריצי הלהקה לצפות בשלושת סולני הלהקה על במה אחת למשך שלושה שירים. הסאונד אופראי והשימוש בשירה נקייה חכם ועשוי טוב (ואפילו קיבלנו קטע סקסופון מפתיע). ההופעה הזאת גרמה לי להשתכנע שיש בישראל תשובה ראויה ל-Dimmu Borgir – ואפילו אגדיל לומר שההשוואה היא לימים המוקדמים והטובים יותר שלהם.

אחרי הפסקה מעט ארוכה יותר המועדון התחיל להתכונן לפלישה של Whispered. הסיפור של הלהקה לא פחות ממוזר: חבורה של ארבעה פינים שמנגנים מלודיק דת' עם השפעות פאוור מטאל ומוזיקת עם יפנית. כי מה ההיגיון הבריא קשור למטאל? החבורה הפינית עלתה לבמה לבושה במדים בצבע דגל יפן ומאופרים בצבעי קבוקי מסורתיים מהתיאטרון היפני. מדובר בסוג המחזות שאחריו תוכלו לומר "אוקיי, עכשיו ראיתי הכל". Whispered מגיעים אלינו כחלק מסיבוב ההופעות של אלבומם האחרון Metsutan (המעולה) כך שאפשר היה לצפות לסט עם לא מעט שירים מוצלחים ממנו. התלונה היחידה שלי היא שחבורת הסמוראים הפינית קיבלה רק 50 דקות של זמן לתת בראש על הבמה, ומדובר בסוג של אכזבה ומשהו שאפשר לקחת לתשומת לב לעתיד. אולי בהפקה הבאה יהיה שווה לקצץ מעט את כמות הלהקות אם המשמעות היא סט קצר של אורחת כבוד כזאת. בכל מקרה, Whispered עשו את המיטב והפכו את הבמה והמועדון לשדה קרב חרוך. מעגלי הפוגו השתוללו והקהל נהנה מכל שניה ובעיקר מהשירים היותר מפורסמים כמו "Strike" ו-"Sakura Omen" שנשמעו מעולה. עוד יצויין לטובה "Exile of the Floating World" האפי. הסמפלים של כלי הנגינה היפנים השתלבו טוב עם הסאונד האורגני של הלהקה. בדרך כלל סמפלים זה עניין מורכב. או שהם מפריעים ומטביעים את כלי הנגינה או שבקושי שומעים אותם. אבל השימוש בהם במועדון האזור נעשה בצורה חלקה, לפחות מהצד של המאזין הפשוט מהקהל. שיא נוסף הוא סולו הגיטרה חורך המיתרים בשיר "Thousand Swords" – שיר הנושא של אלבום הבכורה של הלהקה. Whispered מצליחים להעביר בדוק את מה שהם שמו לעצמם למטרה: תחושה של אפיות יפנית תקופתית. כל השירים שלהם נוטפי אווירה ומבוצעים טוב. כל זה ביחד עם ההפקה המוצלחת של הערב השאירו טעם לא מבוטל לעוד, וכולי תקווה ש-Winterhorde יצרו עוד שיתופי פעולה כאלה בעתיד עם להקות מוזרות, מיוחדות וכייפיות מחוץ לארץ.