שאגת החורף – סקירת פסטיבל Winter Uproar

אנחנו נמצאים בתקופה מצויינת לחובבי מטאלקור. אי אפשר לפספס את הצמיחה המטאורית שסצנת המטאלקור העולמית תפסה תאוצה בשנים האחרונות, מה שגרם ללהקות חדשות לצוץ כמו פטריות אחרי הגשם. מדובר בז'אנר מגוון מאוד, מלא באגרסיות עם רצון לצרוח ולשבור חלונות, אבל גם מלא ברגש שעושה חשק להתכרבל בפוך עם שוקו חם. המגמה הזו לא פסחה על סצנת המטאל בארצנו הקטנה, ובשבת הראשונה של דצמבר עלה על במת ה B-Side פסטיבל Winter Uproar שהציג לראווה את הסצנה הצעירה והבוערת בארץ.

נכנסתי ל B-Side כשהלהקות עוד היו בשיא בדיקות הסאונד. הכניסה לפסטיבל מתאחרת והלחץ מורגש באוויר, אבל בנוסף לזה הורגשה גם התרגשות גדולה. עבור רוב הלהקות מדובר בבמה הכי גדולה אותה הם הולכים להרעיד, והקהל הכי גדול מולו הם הולכים לשבור את המקום. מדובר בלהקות צעירות, שחלקן הן דם חדש במיוחד עם מעט ניסיון בהופעות, וזו הזדמנות מדהימה להראות ולהשמיע לכולם את הייחודיות שלהם. כולם הולכים לתת בראש, לדרוש מהקהל לעשות Circle Pit או Wall of Death, להגיד משפטים שכוללים מילים מהשורש ש.ב.ר ולגרום לכולם לעוף באוויר, אבל לכל להקה יש את הייחודיות שלה.
"כולם שוברים את המקום"
בשעה 17:45, כאשר הקהל בשיא הכניסה ל B-Side, עולה לבמה מקס בקלישצ'ב, אחד ממארגני הפסטיבל ומודיע לקהל שהפסטיבל מתחיל, שאף אחד לא נשאר עומד מבלי לזוז וכמובן, שכולם שוברים את המקום.

חברי להקת Persephore עולים לבמה מגובים ביוסי ימין (Andrelamusia) על הבס ועומרי נצר (Stained With Silver) על התופים. יוסי יוסף הסולן (ששר גם בקלין וגם בגראולים), מציג את הלהקה (כולל בקשה להגות נכון את השם שלה), מבקש מכולם להתקרב לבמה, ופותח את הפסטיבל בצעקה רצינית שמתחילה להרעיד את המקום. למרות שמדובר פה באחת הלהקות הכי חדשות בסצנה, הם הספיקו לשחרר כבר 3 סינגלים, כשהסינגל האחרון שלהם Shine Again הוא אחד מהשירים הכי חזקים שיצאו השנה. בביצוע של השיר ראו את ההתרגשות (המאוד הגיונית) על הבמה, ועדיין חברי הלהקה נתנו הכל בהופעה, כשהם משלבים בין מטאלקור קשוח עם ריפים חזקים למטאל מלא אמוציות, שכולל בלדה מרגשת.

לאחר החלפה קצרה מתחילה להתנגן מוזיקה דרמטית, ועם מחיאות הכפיים של הקהל עולים לבמה חברי וחברת להקת Forcas. המוזיקה של הלהקה היא לרוב מאוד כבדה וטרגית, אבל הם מצליחים להכניס גם אווירת מסיבה מיוחדת ולתת הופעה מאוד אנרגטית. הלהקה כוללת רק 3 חברי להקה, והם מופיעים ללא בסיסט, אבל הפלייבק נשמע מעולה. נומי שפושניק, סולנית הלהקה, היא סולנית רצחנית שמשלבת בין שירה מלטפת לצרחות זועמות שנותנות חזק בראש. שילוב הצעקות שלה ושל נדב כנאפו הגיטריסט עובד בצורה גאונית. הם מבצעים את השיר Storm מכניס את פסטיבל החורף אל תוך אווירת הסערה, שמתגלה כשיר האחרון, והם מסיימים את ההופעה בלי הכנה מוקדמת, משאירים את כולם עם טעם של עוד.

רצף הלהקות ללא בסיסט ממשיך, וחברי להקת Cyclops מתחילים את הסאונד צ'ק שלהם. עידו אוזן, סולן הלהקה, עולה לבמה לפני סיום הסאונד צ'ק ומבקש מכולם להתקרב כי "אנחנו תכף מתחילים לפתוח לכם את הפרצוף". לאחר כמה דקות של סיום ההתארגנות, מתחילה להישמע ברקע נגינת פסנתר רגועה, כזו שבכלל לא מעידה על הטירוף שמתקרב. הרמוניית הגיטרות שלהם יחד עם התופים היא בעלת סאונד מאוד אלגנטי ומתוחכם, אבל עדיין מלא גרוב כיפי, ועידו אוזן הוא סולן מפלצתי. יצא לי לראות פעם אחת את Cyclops בהופעה כשהם חיממו את Walkways. אני לא יודעת מה קרה מאותה ההופעה ועד הפסטיבל הזה, אבל ההופעה שלהם עלתה בכמה רמות (ואני סקרנית לדעת מה יהיה בהופעה הבאה). אין רגע של מנוחה בהופעה הזו, והם החזיקו אותי כל כך מרותקת שלא רציתי שהם ירדו מהבמה.

ברייקים שמעלים חשש שה B-Side לא יחזיק מעמד

אנחנו כבר שעתיים לתוך הפסטיבל, והגיע תורם של Violate Inner Amends להראות ולהשמיע את יכולות השבירה שלהם. הם עולים לבמה כמו שהם נוהגים בהופעות, צבועים בשחור בצורות שונות, פותחים בכל הכוח בשיר Gaslight, ולאחר מכן מודיע יוסף חיימוב הסולן "אנחנו VIA ובאנו לשבור לכם את הצורה היום". זו הפעם השלישית שאני רואה את VIA בהופעה, ומדהים אותי לראות ולשמוע את ההתקדמות שלהם מהופעה להופעה, לא רק מוזיקאלית, אלא גם בנוכחות שלהם על הבמה שמרגישה בטוחה יותר ומבליטה יותר כל אחד מחברי הלהקה. זו הייתה הפעם הראשונה שהם עלו להופיע עם מחשב, ולמרות תקלה קטנה, הם המשיכו מהנקודה בה עצרו כמו מקצוענים. המוזיקה שלהם קשוחה ואגרסיבית והם נותנים ברייקים שמעלים חשש שה B-Side לא יחזיק מעמד, במיוחד עם איך שיונתן מקרקש מכה בתופים.

לקראת השעה 21:00 עולים לבמה חברי להקת BRCDS (Barricades). מדובר פה בלהקה ששחררה השנה 4 סינגלים חזקים, ועם איך שהקהל הצטרף לשירה, נשמע ש Deserted Shores היה המנון המטאל של הקיץ. השירה של כל הזמרים בלהקה כל כך מגוונת שנשמע שיש על הבמה הרבה יותר סולנים ממה שיש בפועל. הם משלבים בין פזמונים מרגשים ובתים שעושים חשק לרסק דברים. אין ראש אחד בקהל ללא תזוזה וקצת משמח שיש הפסקות בין השירים כדי לנשום. לפני שהם מבצעים שיר בפעם הראשונה בלייב, מקס הסולן מבקש מהקהל להתכונן ל Wall of death ואומר "יש אינטרו לשיר, ואז יש כניסה ואז כולם מפצחים אחד את השני במכות". נראה שהלהקות הבאות יצטרכו להופיע על הריסות ה B-Side. הם מסיימים את ההופעה עם הסינגל האחרון שיצא, Endeavor, ונראה שהפעם המאמץ הביא הרבה מאוד תועלת והוביל אותם לאחת ההופעות הכי טובות שלהם.

ההחלפות בין הלהקות לוקחות לפעמים קצת יותר זמן מהמתוכנן, אבל הקהל לא נשאר עומד משועמם. ברקע אפשר לשמוע תקלוט מטאלקור שגורם לאנשים לשיר ולרקוד ולהעביר את זמן ההפסקה בעוד קצת הוצאת אנרגיה (לא ברור כמה עוד אנרגיה עוד נשארה בשלב הזה של הפסטיבל, אבל המוזיקה עושה את שלה).

בשעה 22:00 מתחיל להתנגן פתיח ההופעה של Stained with Silver ולאחריו עולים חברי הלהקה לבמה לקול צעקות הקהל, עם בקשה לפתוח את הפיט. מדהים לשמוע איך ההופעה שלהם משתנה מהקטעים המלודיים לקטעים האגרסיביים בשירים. במהלך השיר Before The Heavens עולה לבמה אנג'י ומצטרפת לשיר בקול מלאכי, ולאחר מכן, בשירBetrayed מוכיחה שהיא גם יודעת לצעוק. הקלידים מכניסים לפעמים את המוזיקה של הלהקה לאווירה של אגדת פיות, אבל כאלו שמתגלות כפיות רצחניות וישאירו אחריהן שובל של דם. לפני שהם מבצעים את Apart מודיע הסולן דניאל בארון "בשיר האחרון אני רוצה לראות אתכם משתגעים. אל תשאירו כוח לאנדרלמוסיה". במהלך השיר המיקרופון של יוסי מפסיק לעבוד, אבל הקהל הופך להיות חלק מהלהקה ושר את המילים בפזמון.

Soundtrack שמושמע בזמן הצעידה אל עבר שערי הכניסה לגיהנום

אין ספק שהקהל די השתגע, אבל חברי להקת הדת'קור AndrelamusiA לא נראים מודאגים, ולפני שהם עולים לבמה הם מחלקים לקהל דגלים של הלהקה וממקמים נורות אדומות ארוכות על הבמה. בתחילת ההופעה נשמע פתיח דרמטי שנשמע כמו Soundtrack שמושמע בזמן הצעידה אל עבר שערי הכניסה לגהנום. הלהקה עולה לבמה בהתרגשות מהקהל שמריע לה, ומיד לאחר מכן מתחילים את ההופעה בברייקים שיכולים להשמיד את כל הבניינים באזור, גראולים ברמה מטורפת שיפתחו את השערים לגיהנום, סולואים משוגעים וריפים רצחניים ומהירים. בשיר A Prophecy, שבמקור מתארח בו רן ירושלמי, סולן להקת Walkways, קולו של רן נשמע ברקע, אבל הקהל כל כך אוהב את השיר וכולם שרים את תפקידי השירה הנקייה. במהלך ההופעה, הם תופסים את כולם לא מוכנים לזה ומודיעים שהאלבום שלהם יוצא עכשיו! כן, ממש תוך כדי ההופעה! אין ספק שיש להם דרכים יצירתיות להלהיב את הקהל, והם סוגרים את ההופעה שלהם בקאבר לשיר God Hates Us של Avenged Sevenfold.

מתחיל להיות מאוחר, ואנשים מתחילים לעזוב את ה B-Side (לאן נראה לכם שאתם הולכים?!). אבל נראה שיש אנשים שבאו מוכנים לדמם עד סוף הפסטיבל הזה, ועכשיו הם מוכנים להופעה של Her Last Sight שעולים לבמה ופותחים בכל הכוח עם השיר Forever Gone. הם מנגנים מטאלקור מהודק, לפי מיטב המסורת: שילוב בין קלין נוגה וסנטימנטלי לגראולים זועמים ואגרסיביים ועצירות פתאומיות כמו רכב שמגיע לפסי האטה. המוזיקה שלהם נשמעת כמי שנוצרה בתום מפגש Netflix & Chill של Metallica ו- Bullet For My Valentine. הם מבצעים מספר שירים מתוך האלבום הבא, ואני בטוחה שעוד אנשים, כמוני, מצפים לאלבום הזה. ניר שוורץ, סולן הלהקה האנרגטי מנצל את הבמה הגבוהה והופך להיות המוזיקאי היחיד בפסטיבל שקופץ לקראוד סרפינג. ההופעה מסתיימת בשיר Heart // Mind ושוב הם מוכיחים שההופעות שלהם הם בסגנון "אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט אתה מגביר".

השעה 1:00 מתקרבת, ובא לי לתפוס את כל האנשים שיוצאים מה B-Side ולהחזיר אותם חזרה. איך אפשר לעבור את כל הפסטיבל הזה ולא להישאר לדובדבן שבקצפת, ה Breakdown האחרון של הערב, החיסול המוחלט של מה שנשאר מה B-Side: ההופעה של Revision The Dream. נראה שהמחשב שלהם עושה קצת בעיות, הסאונד-צ'ק מתעכב יותר ממה שצפוי ואני רואה את הדאגה על הפנים של חברי הלהקה. אבל הם מתגברים על הבעיות ולא נותנים לשום דבר לעצור בעדם לתת הופעה שמעיפה את כולם באוויר ומחסלת את הכוחות שנשארו. "אנחנו Revision The Dream ובאנו לסיים את הפסטיבל הזה כמו שצריך" מכריז אורי הדרי סולן הלהקה, לאחר שהקהל עובר תדרוך מיוחד מפיליפ הארנב. ההופעה שלהם היא מסיבת After Party ענקית, בה הם גם מארחים את ניר שוורץ לשיר Waves ואת אורון אלול בשיר חדש שטרם יצא. הלהקה משלבת ברייקים שוחטים וסינתיסייזרים שמשתלבים מדהים עם כדור הדיסקו שתלוי מעל במת ה B Side והם סוגרים את ההופעה עם Undefined Objects שיצא השנה.

הפסטיבל נגמר כל כך מאוחר, והשאיר אחריו את השורדים האחרונים מפורקים פיזית אבל מאושרים. מנקודת המבט שלי, הפסטיבל הזה היה הצלחה ענקית. אמנם היו עיכובים, גם בהתחלה וגם בהחלפות בין הלהקות, אבל הורגשה במקום אווירה מאוד חיובית ואנרגטית לאורך כל האירוע. הרגיש שחברי כל הלהקות היו שם אחד בשביל השני, מביעים הרבה מאוד תמיכה בכל הלהקות, גם כשצפויה עוד נסיעה ארוכה חזרה הבייתה לאחר הפסטיבל (מקווה שכולם לקחו חופש מהעבודה יום למחרת). ריגש אותי לראות את הסצנה הצעירה בארץ בועטת כל כך חזק ומוציאה החוצה כל כך הרבה כישרון. אני מצפה לראות ולשמוע את הלהקות האלו ממשיכות לצמוח ומגיעות לאוזניים נוספות שמוכנות לקבל ולאהוב מטאל חדש.

הלהקות שהשתתפו בפסטיבל:

Revision The Dream
Her Last Sight
Andrelamusia
Stained with Silver
BRCDS
Violate Inner Amends
Cyclops
Forcas
Persephore