שוברים עצמות בערב יום העצמאות

התזמון היה נכון, מבחר הלהקות היה נכון, ערב שנועד לחגוג את יום העצמאות של מדינת ישראל בצורה שרק מטאליסטים יודעים – בלשבור עצמות וראשים. מועדון הבארבי היה מלא רק בחלקו, התיאוריה שלי היא שמרבית המטאליסטים ציפו לצפיפות אוכלוסין בחוץ ולכן העדיפו לחגוג בחשכת ביתם או בבירה אנונימית, אבל המאות הספורים שהגיעו לערב זכו לחוויה ברוטאלית ממדרגה ראשונה. מדובר בערב ששם לו למטרה לשבור עצמות, והליין אפ הבטיח בדיוק זאת, התקלוט, ששילב פולק ובלאק בדת' ברוטאלי עבד נכון, וגם הלהקות היו הדבר הנכון. לצערי, דווקא המקום הוא זה שאכזב, כשהבארבי, שלרוב מוציא סאונד טוב, אכזב פעם אחר פעם במהלך ההופעות, ככל הנראה פרי עבודתו של סאונדמן עצל או פשוט לא מוכשר.

Azamoth

טוב, אני מודה. למרות שאני אוהב בלאק מטאל, עד יום העצמאות הזה לא הייתי באף הופעה של Azamoth וגם לא שמעתי שום חומר מוקלט שלה, לכן לא הכרתי אף שיר שהתנגן. אבל בכל זאת, אני חייב להגיד שלא התאכזבתי אפילו קצת. בלאק מטאל נהדר ומהיר, אגרסיבי במרבית הזמן ואפילו היה נדמה לי שהבחנתי באיזה מלודיה או שתיים לקראת סוף ההופעה. חברי הלהקה רק חזרו מסיבוב הופעות עם Lord Belial השוודים והחליטו לתת בראש במגרש הביתי בישראל.

Azamoth עלו לבמה כמו להקת בלאק מהשורה הראשונה – אביזרים, איפור, שאוו, והרבה רצון לנגן אחלה מוזיקה. הלהקה פתחה את ההופעה עם "Nocturnal Creatures" ו-"Ancient Signs of War" שגם ניתן לשמוע דרך עמוד ה-MySpace של הלהקה, ואחר-כך המשיכו עם השירים "Slaughter Of The Divine" שאותו אהבתי במיוחד והשיר האחרון "From The Land Of Ice". כמו שכבר רבים ציינו, גם אני חשבתי שהלהקה מזכירה לי קצת את Immortal הנורבגים, אבל רק קצת, אולי בגלל Scorch, הסולן המוכשר, ששירתו דומה מעט לזו של Abbath, שזה מעולה לדעתי.

הלהקה אמנם לא מחדשת הרבה בסגנון, אבל היא מנגנת את מה שהיא מנגנת בצורה טובה וזה מספיק, אני מניח. ראו שלא כל האנשים בקהל התחברו לסגנון המוזיקה, אבל זה לא ממש משנה כי הם ידעו מראש שהם לא יאהבו את זה – אבל מי שכן, כולל אותי, נהנה, ואלה היו הרוב בקהל לדעתי. בסוף ההופעה, לאחר סיום "From The Land of Ice" ולאחר מס' תחינות של הקהל, הלהקה עלתה שוב לנגן את "Bloody Dawn" לאוזני הקהל הנאמן שלא חסך באנרגיות. בקיצור: היה כיף.

Viscera Trail

לאחר כרבע שעה, עלתה לבמה להקת הדת'/גריינד הברוטאלית Viscera Trail. אין ספק לגבי כמה דברים, החבר'ה האלה יודעים את עובדת הברוטאל מ-א' ועד ת', שחף, סולן הלהקה שר נמוך יותר מגרעפס של גוויה, והמוזיקה שלהם היא הכול חוץ מעצלה, הם הרביצו בכלים ובקהל כמו נקרופיל בגופה מיושנת היטב. הלהקה – שעובדת בימים אלו על אלבום שני, המשך ל-Piled Up Dead (אלבום הבכורה של ההרכב) – בהחלט קורנת מקצועיות, לצערם ולצערי אותו סאונדמן שכח להדליק לתומר, גיטריסט הלהקה, את המיקרופון, מה שהשאיר את שירי הלהקה פחות סולן אחד… למרות זאת Viscera הצליחה לדרבן יפה את הקהל ולהעביר הופעה ברוטאלית למופת, עוד כבוד מקומי.

GodBelow

ההופעה שהגיע אחרי הייתה של GodBelow – להקתו החדשה של יותם דפיילר, סולן להקת Abed. הלהקה, שלטעמי פונה יותר לכיוון שמשלב מטאלקור בקצת ט'ראש, מורכבת מחבר'ה צעירים באופן מפתיע, וחונכת את אחת המתופפות הראשונות בסצנת המטאל הישראלית. שוב, את התחלת ההופעה כמעט והצליחו אנשי הבארבי לחרבן – אינטרו דרמטי שלקוח מפסקול הסרט "הפריצה לאלקטרז" מתנגן לפני עלייתו של דפיילר לבימה ותחילת ההופעה, והתאורן, שכנראה נרדם, במקום לכבות את האור או לתת לו נופך דרמטי, פשוט השאיר אורות בימה רגילים, והראה חבורת נגנים שעומדים בחוסר מעש.

בסופו של דבר, דפיילר פרץ לבימה בסערה ושאג למיקרופון במלוא הכוח, רק עוד בעיה קטנה, מישהו שכח לשים ווליום בגיטרות, והשיר הראשון של ההרכב עובר כמעט על טוהרת תופים, בס ושירה… לאחר השיר דפיילר קרא לאיש הסאונד להתחיל לעבוד ולהגביר את הגיטרות, ובאופן מפתיע בשיר השני הן כבר נשמעו. החומר של הלהקה לא רע בכלל, הנגנים הצעירים מפגינים יכולת טובה וניכר כי הקהל לוגם את זה בשקיקה. לקראת שיר שלוש דפיילר נאלץ גם להזכיר לסאונדמן להדליק את המיקרופון של הבסיסט שנותן קולות רקע.

ההתלהבות מגיעה לשיאה בביצוע מהיר ודי מקורי ל-"Aces High" של Iron Maiden, לא מעט שינויים בשיר ודפיילר הולך על גראול במקום שירה נקייה, אבל ניכר כי עצם השמיעה של שיר מוכר לעומת החומר של הלהקה שעדיין לא מוכר לקהל – הוא בונוס, יש התפרעות רבתי. ההופעה מסתיימת עם עוד שיר מקורי שמתחיל מצוין, מאבד קצת גובה בהמשך, ומסתיים טוב מאד. אה, והמתופפת של הלהקה בהחלט יודעת לתופף והפעם לא אציין שום הערה שוביניסטית בסגנון שאני נוהג להשמיע לגבי נהגות.

Eternal Gray

והנה הגיע תורה של להקת Eternal Gray שהייתה הסיבה המרכזית שבגללה הגעתי לאירוע. אחרי בדיקת סאונד דיי ארוכה (ויש לומר שבצדק), חברי הלהקה החלו לנגן ובהחלט לא אכזבו – הם נתנו את ההופעה הכי טובה שראיתי הערב, ישבו בצורה מעולה ומקצועית על החומר ונתנו שאוו נהדר ומלא בפטריוטיות וגאווה, כשדגל ישראל מתנוסס פה ושם על הבמה. החומר של הלהקה כלל את ה-"להיטים" מ-Kindless, כמו "Sins In The Process Of Creation", "Flesh Cycles", "War Of Chaos", "Inflicting Pain" וכמובן "The Unbelievers Die". אבל איך אפשר ללא טעימה מהאלבום המתקרב? נוגנו גם "Scar Of Scorn" ו-"Chained". בניגוד להופעות האחרות, את Eternal Gray לא דפקו (למרות שזה נשמע כאילו רצו לעשות להם את זה בכוונה ואני בטוח שלא) מבחינת הסאונד כמו שדפקו אחרים בערב הזה, לפחות לא בשלב הנוכחי.

הקהל הנאמן לא נח לרגע ושיתף פעולה בכל שנייה של ההופעה, בין אם לצרוח את המילים או סתם להתפרע בחינניות, בדרך-כלל שניהם. כל חברי הלהקה ללא יוצא מן הכלל מקצועיים אחד-אחד בתחומו, בין אם זה אורן הסולן (הפעם האחרונה שהייתי בהופעה של הלהקה, הייתה במועדון התמונע, עוד עם הסולן הקודם) שמרעיד את הבארבי בשאגות, או דרור גולדשטיין שמספק בלאסט-ביטס אימתניים ותיפוף מעולה, או כמובן דורי הגיטריסט ומנהיג הלהקה שניסר את הבארבי לשניים עם עבודת הגיטרה שלו. לקראת סוף ההופעה, עלו לבמה גם זאב מלהקת Salem ויוחאי דוידוף מ-Acropolis כדי לשיר גרסת כיסוי לשיר "Flames" של Salem, בו הקהל שיתף פעולה כמו גדול. לצערי גם הפעם החליטו להשבית את המיקרופון השני ואני, ממקום טוב באמצע ומול הבמה, ועוד רבים אחרים לא זכינו לשמוע את קולו של יוחאי במלואו בקטעי הקלין של השיר (שבמקור בוצעו ע"י אמיר נוייבך). חוץ מהפאק הזה, ביצוע השיר היה מעולה וגרובי מאוד, והקהל לא הפסיק לקפץ – תרתי משמע.

שיא הערב היה למעשה רק בשיר הבא, הלא הוא המנון מדינת ישראל – "התקווה". מאות חובבי המטאל שמילאו את הבארבי באותו ערב מאוחדים ע"י שירת ההמנון הלאומי בגאווה לצד חברי הלהקה שאפילו לא נגנו, אלא שרו במלוא הגרון – היה מראה מרגש מאד. וכך, לאחר ההמנון ועוד שיר הדרן ש-Eternal Gray נתנו לקהל המשולהב, הסתיים הערב ואפשר לומר שבהצלחה רבה למרות הכל. בתקווה שבפעם הבאה ידאגו להביא סאונדמן נורמאלי, אני בטוח שמקום כמו הבארבי לא יאכזב. בכל מקרה, מי שלא בא, הפסיד – יום עצמאות שמח!