שיבר חוזרים לשבור – השקת When Everything Fails

כששיבר שחררו את האלבום הראשון שלהם, לפני קצת יותר מחודש, לקח לי קצת זמן להגיע אליו. גם כי הייתי קצת עסוק וגם כי קצת חששתי להתאכזב שוב. אבל אז הגיע הזמן וישבתי לשמוע אותו ומהשיר הראשון היה ברור, סוף סוף, שיבר הצליחו להעביר את החוויה שבמטאל שלהם לאלבום מוקלט. קרדיט חייבים לתת גם לאלרם בוקסר מפריום, שהאלבום הוקלט ומוקסס באולפן שלו, כשהוא מאחורי ההגה.

Shiran

אז שיבר מגייסים את שירן בנד ואת הוונדרבר בחיפה להופעת השקה. ולי היה ברור שאני שם.
את שירן בנד זו היתה הזדמנות ראשונה לראות לייב וזה כבר טוב.

למי שלא יודע על מה מדובר, שירן בנד מנגנת מטאל קשוח ומלודי. הלהקה התחילה כפרויקט פרי מוחם וכשרונם של שירן אבאיו שאחראית על שירה וכתיבה ואלרם בוקסר על ההפקה ונגינה. כשהפרויקט הפך ללהקה, גייסו שירן ואלרם את שאר נגני פריום להרכב.

בתשע וארבעים שירן בנד עולים לבמה וישר מתחילים לנגן. שירן עולה מיד אחריהם לבמה, ומבקשת מהקהל (שלא ממלא את הוונדר בר) להתקבץ מקדימה. השיר ראשון מציג מיד טמפו עם סאונד כבד ונמוך שיוצא מגיטרות ה 7 מיתרים של הלהקה. כששירן שרה אני שומע שיש לה קול חזק מאוד שממלא את המועדון עם נוכחות חזקה. הקול שלה בולט לטובה על הסאונד הכבד והדחוס של הנגנים.

בשיר השני, Warm Winter Day, הטמפו יורד קצת אבל לא הכבדות. הנגנים מספקים נגינה טייט ונוכחות במה. אין ספק, יש יתרונות בלגייס כלהקה נגנים מלהקה קיימת וחזקה. הכימייה שהם מביאים מפריום קיימת גם בשירן בנד, והם נותנים את הגיבוי המושלם לשירן.

את השיר הבא שירן מקדישה לשיבר ולאלבום החדש שלהם. הקצב עולה וגם המורכבות המוזיקאלית. למעשה, אני קצת שומע את הדי אנ איי של פריום בשיר.

שירן מספרת שהשיר הבא זה שיר מהאלבום שיבוא בקרוב. השיר נפתח חזק מאוד הרבה דאבל בס וריף גיטרות מהיר וקשוח. עדיין הקול של שירן מתגבר על כל זה בקלות ודוחף את העוצמה של הנגינה למעלה. לשירן יש גם נוכחות במה מצויינת, היא גם בתוך השיר וגם עם הקהל. לא משעממת לרגע בונוס נוסף, היא יודעת טוב מאוד איך מריצים הופעה ואיך להעביר את הזמן בין השירים.

השיר הבא מתחיל מטעה, שקט ומלודי, אבל אחרי כמה תיבות עובר לנגינה החזקה ששמעתי עד עכשיו. עדיין הוא השיר המלודי והקליט ביותר ששמעתי הערב. אצל רוב הזמרים, שירים כאלה זה הזמן לזרוח, אבל אצל שירן זה היה פול גז מהתו הראשון והשיר הזה רק סיכם איזו זמרת חזקה היא. לי אישית בשיר כזה מלודי היה בא טוב איזה סולו חורך אוזניים.

מיד עם סוף השיר הלהקה עוברת לשיר האחרון שלהם בערב. השיר הוא כמו סיכום של סגנון הלהקה. הם עושים מטאל מלודי על סטרואידים, נגינה שמייצרת ליווי מאוד עוצמתי ומעניין, כשהשירה המלודית ומאוד חזקה של שירן שולטת מלמעלה.

Shiver

אחרי הפסקה קצרה להתארגנות, שיבר עולים על רקע מופע אורות חזק. כשחוש הראייה חוזר אליי מההתקפה החזותית של האורות, אני רואה שיש הפתעה על הבמה. את עמדת הבס תופס אלרם, במקום מיקי שניגן עם שיבר בשנתיים האחרונות.

שיבר כמו שיבר, מתחילים ישר במתקפה חושית כוללת. הקול של אור נשמע לי שונה ממה שאני זוכר. מחוספס יותר ובאותו זמן ברור יותר. נשמע שאור עשה קפיצה ביכולות הווקליות שלו. כיוון שעוד לפני זה אור היה אחד הסולונים החזקים שבאיזורנו, הוא באמת הגיע לרמה גבוהה מאוד.

שיבר פותחים את ההופעה עם השיר הראשון מהאלבום, We All Have. כמה דברים נהיים ברורים: ההשקעה שלהם באיש סאונד צמוד משתלמת. זה הסאונד הטוב ביותר ששמעתי בהופעה שלהם. אני יכול לשמוע את התפקידים של כל הכלים. בנוסף, שיבר השקיעו במופע תאורה גדול ומתואם. משהו שאני פחות רגיל לראות בהופעות המקומיות וקשה להדגיש כמה זה משדרג את חווית ההופעה..

גם ברור שהם מאוד התגעגעו לבמה. הם מאוד נינוחים ורואים שהם נהנים מכל רגע.

הקהל, שהיה קצת יבש וסטטי בהופעה של שירן, כנראה ממש חיכה לשיבר. יש הרבה תזוזה. ראשים זזים, ידיים מונפות ולא מעט פוגו.

שיר שני הוא גם השיר השני מהאלבום ואחד הסינגלים הראשונים ששוחררו, A Cog In The Machine. שיר שכבר נחרט לי בזכרון והם מבצעים אותו בדיוק רב, עם בדיוק אותה הרגשת טירוף שאני מכיר משמיעה. הפעם הטירוף הויזואלי של ההופעה של שיבר רק מחזק את זה עוד יותר.

שיבר ממשיכים עם שני השירים הבאים מהאלבום, Another Form ו Soulless. בSoulless אני שם לב כמה חזק עדי מתופף. הוא ממש מעניש את ההיי האט בזמן שהוא זורק לו מביטים מאשימים, אבל עדיין שומר על דיוק וקצב נהדרים.

אלרם ממלא את תפקידו על הבס בטבעיות ונינוחות. אני בטוח שלא הזיק שהוא חלק חשוב בהפקת האלבום, אבל עדיין, הוא יושב מעולה עם עדי וג'וני ונוכחות הבמה הטיבעית שלו רק מוסיפה עוד אטרף.

לפני שמתחיל השיר Too Much To Bear מה EP של הלהקה, אור מתייחס לנוכחותו של אלרם ולעזיבה של מיקי.

תוך כדי השיר עצמו אני מגיע למסקנה שזה הסאונד גיטרות הוא הטוב ביותר ששמעתי משיבר. למרות שתי ראיות נסיבתיות כמו הצטיידות בגיטרה חדשה ומופלאה והעבודה עם איש סאונד קבוע, אני מייחס את זה לקפיצת מדרגה של ג'וני. העבודה הקשה שהוא נתן באלבום וגם כנראה התבגרות כמוזיקאי וגיטריסט. היכולת לנגן את התפקידים, הלא קלים, עם כוונה ברורה, ביחד עם בניית סאונד נכונה, מצביעים שמישהו עבד קשה ונכון והוא קוצר את הפירות.

בשיר הבא שיבר חוזרים לאלבום החדש עם Fit The Frames. כשהוא מתחיל אור מסמן לקהל שהוא רוצה פוגו. הצדיקים בקהל מצייתים יפה ואנשים מתחילים לעוף לכל מיני צדדים. בסוף השיר עדי יוצא לסולו תופים שמבהיר איזה מתופף ענק הוא.

כששומעים אחד ליד השני את השירים מהEP מול האלבום האבולוציה ברורה. שיבר יישרו את הכוונות שלהם למטאל יותר קטלני וכבד.

שיבר ממשיכים להריץ לנו את האלבום החדש. ב Let The Truth Be Told, יש כמה ריפים קטלניים.
את Flesh Puzzle אפילו יצא לי לראות על במה, כי זו לא הפעם הראשונה ששיבר מנגנים אותו. עוד דבר שג׳וני השתפר בוא הוא הפרפורמנס. הוא הרבה יותר מתייחס לקהל ולא רק שקוע בנגינה. זה בהחלט משהו שמוסיף לפרפורמנס של הלהקה כולה.

בשביל התבלון, שיבר מנגנים לנו שני שירים מה EP, כולל אחד האהובים עליי Preach. לשמוע את השירים הישנים בסאונד החדש של הלהקה משדרג אותם מאוד. תענוג גדול.

ההופעה מסתיימת עם שני השירים שגם סוגרים את האלבום. Future, עם המעברים המהירים בין לאט וכבד כבד, למהיר ופסיכי, ואור מדגים בו יכולות ריקוד מפתיעות כשהוא לא שר. ו Death March. כשבשיא השיר אור יורד לשיר מתוך הקהל, הקהל בספונטניות מרים את אור על הידיים ומעביר אותו על הבמה. בעייני זה בהחלט היה סימן לכבוד שהוא ושיבר קיבלו הערב, האיש קינג קונג, צריך מחויבות בשביל להניף אותו באוויר.

שיבר שמרו על הדי אנ איי שלהם. המטאל שלהם תמיד היה חזק כבד ומורכב, אבל הם "נפטרו מהשומן" ומביאים אותו בגירסה מזוקקת יותר. גם ברמה האישית, כנגנים ופרפורמרים, אנשי שיבר עשו קפיצת מדרגה. זה מתבטא בהופעה החיה, שתמיד היתה הצד החזק שלהם. אז עכשיו הצד החזק שלהם, חזק עוד יותר.

עכשיו המשימה הקרובה שלהם זה למצוא בסיסט אלוף שיכול להשתלב, ולקחת את ההופעה המצויינת הזאת הכי רחוק שאפשר.