ת'כלס הופעת מטאל – סיקור הופעתם של Edellom, Nothing Lies Beyond ו- Made By Past במועדון הת'כלס בר

את הערב פתחה להקת הדום-גותי אדלום. בפעם הקודמת שראיתי הופעה של אדלום זה היה בלבונטין אבל בעיות סאונד קלקלו חלקית את החוויה והבטחתי לעצמי שאני חייב לראות אותם שוב. עבר לו חודש והנה אני בתכלס בר בהופעה כמעט פרטית כאשר הדבר היחיד שהדאיג הוא שהציוד הלא מקצועי יהרוס שוב את החוויה.

למי שעדיין לא מכיר, אדלום קמה ב – 2009 על ידי דויד נרדיה הסולן/גיטריסט ומריה"רייבן" בורדלוב (הבת של ישי "רייבן" שוורץ?) הסולנית/בסיסטית. כיום הלהקה כוללת בנוסף את דויד אלון על הגיטרה ואת אסף קסימוב על התופים (כן, כן, אותו אסף קסימוב מ- Arallu, אין שני מתופפי מטאל בישראל העונים על השם אסף קסימוב).

ההופעה היתה קצרה מאוד וכללה סה"כ שלושה שירים, שני השירים הראשונים היו חדשים וזיהיתי אותם מההופעה הקודמת, והשיר הסוגר היה Symbiote המעולה. אני יודע ששירי דום מטאל הם ארוכים, אבל רק שלושה? זה היה מאוד מאכזב. מצד שני ההופעה היתה פשוט נהדרת וללא תקלות סאונד. אדלום משלבים ריפים נקיים ומלנכוליים, עם קטעי נגינה כבדים ומלוכלכים ושירה נשית עדינה אך אפלה. כל זה מתובל בגראולים כבדים ועמוקים. ובאותה ההופעה כל האלמנטים היו ברורים ומתואמים וזה יצר הופעה מאוד עוצמתית ומקצועית.

הקהל לא שיתף פעולה במיוחד בזמן ההופעה של אדלום, ואיזור הבמה הרגיש ריק אפילו ביחס לשאר ההופעות, זה לא הפריע לאדלום להפציץ עם כל היכולות שהם צברו עד היום.

גם מהופעה הזו יצאתי לא מסופק, הפעם כי ההופעה היתה קצרה מידי. אני מקווה שיבוא היום שבו אני אראה הופעה איכותית של אדלום עם סטליסט מלא, ואולי גם יהיה מונח על שולחן בפינה איזה אלבום שמתנוססת עליו המילה Edellom. שווה לקוות.

Nothing Lies Beyond

את NLB עוד לא יצא לי לראות בהופעה וברשעותם הרבה הם לא טרחו לשים שירים באיכות גבוהה בשום פינה באינטרנט (לפחות לא בפינות שאני נמצא בהן) אז פרט לכך שהם להקת מלודת' תל-אביבית ושזו ההופעה האחרונה שלהם לחודשים הקרובים לא ידעתי עליהם כלום.

חברי הלהקה עלו לבמה עם חולצות פולו שחורות תואמות כאשר על כל חולצה התנוסס מאחור שם האדם הלובש אותה וציור של שד. בדיעבד הסתבר לי שהשד מופיע על עטיפת האלבום שעליו עובדים NLB בימים אלה. ההופעה של NLB היתה הארוכה ביותר וכללה תשעה שירים עם מיטב החומר שלהם.

ההופעה נפתחה עם אינטרו סינטיסייזר וצלילי פעמונים ומיד אחרי האינטרו הכניסה הלהקה להילוך עשירי והתחילה להפציץ את התכלס בר עם צרחות מלוכלכות ואימתניות של הסולן עידו, תיפוף אגרסיבי של אריאל ונגינה מהירה של הגיטריסטים גיא ואלעד ושל הבסיסט אלון. אני מודה שבשלושת השירים הראשונים בעיות בסאונד ופספוסים של הגיטריסטים פגעו בחוויה, אבל מהשיר הרביעי הסאונד השתפר והלהקה התאפסה על עצמה והתחילה לתת הופעה מעולה, הגיטריסטים הרשימו בתיאום של ריפים מלודיים מורכבים ובמיוחד גיא שלהטט על הגיטרה עם סולואים מרשימים במיוחד. מאותו רגע נסחפתי עם הקהל המצומצם לטירוף של פוגו והדבנגינג. בנוסף לחומר המקורי, NLB עשו קאבר נהדר ל- Black Tears של Heaven Shall Burn (שהוא בעצמו קאבר ללהקת Edge of Sanity) ולקראת סוף ההופעה נתנו לאריאל קצת לשחרר אגרסיות עם סולו תופים מגניב.

לפני השיר האחרון עידו סיפר לנו שזו ההופעה האחרונה של גיא, קצת התאכזבתי אבל אני שמח שלפחות יצא לי לראות הופעה אחת של NLB ביחד עם גיא ומקווה שהם ימצאו מחליף מוכשר כמוהו בקרוב (אולי הם כבר מצאו).

ההופעה של NLB היתה מרשימה ואנרגטית למרות התחלה חלשה במקצת. אני מאוד נהנתי מההופעה ומקווה שבעתיד הם ידחפו את עצמם ואת ההופעות שהם מארגנים יותר חזק כדי שהקהל הרחב יקבל יותר טעימות מהפנינים שהם מחזיקים בכיסים.

Made By Past

להקת המטאלקור/פוסט-הארדקור Made By Past נוסדה ב – 2012 על ידי המתופף אלדר משה והגיטריסט דני ריפס. לאחר שינויים רבים הלהקה התייצבה על הרכב עם שני המקימים, עם יונתן לוי כגיטריסט נוסף ושלושה זמרים, לירון אביטל על הצרחות, איתי אביב על השירה הנקייה וניר שוורץ הבסיסט על הגראולים.

הלהקה סגרה את הערב עם שישה שירים מקפיצים בשילוב ברייקים כיאה לסגנון. השיר היחיד שהכרתי היה Oblivion הנהדר ששוחרר לאחרונה באינטרנט. ההופעה היתה טובה אבל לא חפה מבעיות. לאורך כל ההופעה הלהקה קפצה והשתוללה על הבמה והיתה מאוד אנרגטית באופן שקשה להישאר אדיש אליו, למעשה הם היו יותר אנרגטיים מהקהל ונראה היה שהם מאוד נהנים להיות על הבמה ונהנים ממה שהם עושים. סה"כ הנגינה שלהם היתה טובה ולא היו הרבה פאשלות אך נקודות התורפה שלהם הם שירת הקלין של איתי שלא הצליח להגיע לטונים הרצויים ואף זייף בשירה. בנוסף, ההופעה נראתה מבולגנת בחלק מהשירים ובמיוחד בקאבר לשיר Shadow Moses של Bring Me The Horizon שלכבודו הם אירחו את אוראל הסולן של Adamas. נראה שארבעה סולנים על במה אחת קטנה זה יותר מידי. שלא לדבר על בעיות המיקרופונים שגרמו כל פעם לזמר אחר לא להישמע.

זוכרים שאמרתי שהמוניטורים היו מונחים על ארגזי בירה ריקים? אז הקטע המשעשע הוא שלהקות מטאלקור אוהבות לשים רגליים על מוניטורים (גם בבית אתם שמים רגליים על המוניטור?) ו- MBP לא שונים בענין מה שגרם לקהל להסתער מספר פעמים על המוניטורים שכמעט נפלו ולהצילם ממוות בטוח לפני שבלהקה הבינו שבהופעה הזו אסור לשים רגל על המוניטורים.

האנרגיות היו שם וגם הלב, אך נראה ש-MBP צריכים להשתפשף ולצבור פז"מ בהופעות כדי ליצור הופעה שתראה מקצועית יותר.

לסיכום: הגעתי למסקנה שלהיות קהל בהופעה כמעט פרטית זה לא כיף. אתם בטח חושבים לעצמכם שאני בכיין ומה אפשר לבקש עוד, אבל הרגשתי לא בנוח שהלהקות שמופיעות מסתכלות עליי וכל עבודת העידוד מוטלת עליי ועל מספר חד ספרתי של אנשים. אני מעדיף להיות חלק מקהל גדול כך שאם בא לי ללכת לשתות או לנוח (כן, כן, בגילי המופלג של 33 אני לא מסוגל ללכת פוגו שעתיים) אני אעשה את זה בלי שישימו לב. חוץ מזה, גם הלהקות מעדיפות הרבה קהל, אז הכל מסתדר. ואם לא הבנתם עדיין את הרמז אז אני אומר את זה במפורש: בואו להופעות!