הייתה גחלת נעורים: סקירת הופעת Orphaned Land במלאת 30 שנה ל-Sahara

בפעם השנייה בתולדותיה הצליחה תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" לאתגר בעונה הנוכחית את היצירה המקורית הישראלית עם להיט שנתפר למידותיה של דמות פיקטיבית. אך בשונה מלהיטיו הוויראליים של גיבור הסבב הקודם דדי דדון, קריקטורה של זמר נרקיסיסט וחסר מודעות עצמית בן זמנו בגילומו של אסי כהן, "גחלת נעורים" – הלהיט התורן מבית היוצר של תוכנית המערכונים – הוא פרודיה נלעגת על זמר עבר בשם יהודה חן. עם רפרטואר שכולל שיר אחד מנסה חן, דמות טרגית-קומית בגילומו של יניב ביטון, לשדר עסקים כרגיל כדי להתאקלם בסביבתו החדשה: מושבה שהקימו ביוון ישראלים שנואשו מהחיים בארץ. בניגוד לניסיון הפתטי והנואש של חן להפיח רוח חיים בקריירה מוזיקלית ששבקה חיים ושבמקרה הטוב ניתן לסכם אותה כ"פלא של להיט אחד", הגחלת של Orphaned Land עודנה בוערת במלוא העוז. זאת, גם בחלוף שלושה עשורים לאחר שהוצתה לראשונה במלוא תפארתה באלבום הבכורה "Sahara".

את צאתו לאור של האלבום המונומנטאלי – לא רק אלבום הביכורים של הלהקה אלא גם גלופה שבה נוצקו אותיות האלפבית של ז'אנר חדש, המטאל האוריינטלי – ציינה הלהקה בהופעה חגיגית שהתקיימה בסוף דצמבר אשתקד במועדון ה"גגרין" בתל אביב-יפו. עם גלריית אורחים אינטימית יחסית אך מכובדת, עם חברי הגרעין המייסד של "אורפנד לנד" ושותפה אחת משמעותית לדרך – הזמרת שלומית לוי, ועם "סט-ליסט" חלומי ומקיף שכלל שירים מראשית ימי הלהקה ועד ימינו אנו; ביצועים מפתיעים בלייב שכללו לעיתים שלושה וארבעה גיטריסטים על הבמה בו-זמנית ואפילו מעריץ נלהב וחדור אמונה שתקע בשופר, סיפקו חברי הלהקה למעריצים שגדשו את ה"גגרין" אירוע מלהיב ויוצא דופן; כזה שלא יימחה בקלות מהזיכרון.

דינמיקה בימתית מוצלחת. Clapsodra ב"גגרין": אבי צדקני (ימין), קוסטיה ספיבקוב (באמצע), עתליה שורקי (שמאל). צילום: נדב דרורי

"קלפסודרה": לא חוששים מווליום גבוה

בדומה למרבית ההופעות שסיקרתי בעבר ב"גגרין", גם בהופעה באותו הערב בחרתי להתמקם בירכתי הבמה בקצהו השמאלי של האולם. הבחירה במיקום הספציפי הזה לא הייתה שרירותית אלא התקבלה בתום הערכת מצב ולאחר חשיבה אסטרטגית מעמיקה. זהו לוקיישן שמאפשר להשקיף בנוחות הן על המתרחש בבמה והן על המתרחש בקהל. בנוסף לכך, מדובר בשטח הפקר שמציע ריחוק מסוים מההמולה. הוא לא אטרקטיבי במיוחד עבור מעריצים אדוקים שמעדיפים להידחק למרגלות הבמה והוא שליו ואולי אף מנומנם מדי עבור מי שממתינים לשעת כושר כדי לפתוח "פיט". אך אל מול יתרונותיו הברורים, טומן המיקום שנבחר בקפידה סיכון: סאונד שבו מערכת התופים היא הראשונה מבין שווים, במיוחד כשהמתופף הוא דמות כריזמטית ודומיננטית.

כך היה גם בהופעת החימום באותו הערב של Clapsodra, להקת הדום דת' הוותיקה. אולם, אף שגם הפעם מערכת ההגברה דאגה לכך שהדי חבטות הסנר העוצמתיות של המתופף קוסטיה ספיבקוב יישמעו היטב גם במעוזי החות'ים, גם יתר חברי הלהקה נשמעו חזק וברור. כך, נשמעו היטב ברחבי האולם הפריטות האגרסיביות של איתי מילנבך על הבס וקולותיהם של שני הסולנים של "קלפסודרה": אבי צדקני מייסד ומנהיג ההרכב שמתפקד גם כאחד משני הגיטריסטים, ועתליה שורקי. הגיטריסט הנוסף הוא שמעון עטיה שהצטרף לאחרונה להרכב על תקן הגיטריסט המוביל.

שני הסולנים, אבי ועתליה, מהווים יחדיו שילוב מנצח של דינמיקה בימתית אנרגטית ושל אינטרקציה ווקאלית מוצלחת. הגראול של אבי הוא בשרני וחלוד כמו גדר תיל קוצנית ולעתליה יש קול אופראי מרשים, רך וחם.

את הופעתם מתחילים "קלפסודרה" מבראשית: עם השיר "Genesis" שפותח את אלבומם הראשון מ-2018 "Endless Agony". בזמן שהתופים מכים בעוז והגיטרות מנגנות בעוצמה, שירתה של עתליה נבנית בהדרגתיות; מתפתחת מבת קול כנועה ומאוימת לקריאה נואשת לעזרה שהיא גם קריאת השכמה מהדהדת. ברגעים הראשונים של השיר, מזכירה שירתה של הסולנית את הלחן המוכר של השיר "הליכה לקיסריה" מאת חנה סנש. מילותיו הראשונות של השיר, שמוכר בפי כול כ"אלי אלי", חקוקות בלב כל ישראלי וישראלית.

בשיר "Crazy Dogma" שנכלל באלבום החדש של הלהקה "Of Terror and Soul" שאמור לצאת בפברואר השנה, מתמלא האולם אווירה גותית קרירה. קולו של אבי מתפשט ברחבי האולם כמו רעם מתגלגל והקהל מגיב בהד בנג. בשיר נוסף "Lust for Power" את הנהמות המחוספסות של אבי מעדנים הרוך של עתליה וסולו מלודי ונוגה של הרכש הטרי שמעון.

"קלפסודרה" היא להקה שלא חוששת לסובב את כפתור הווליום עד ל-11. אולם, בשיר אחד מתוך ה"סט-ליסט", מפלס הדציבלים ירד ותוגה ירדה על האולם. היה זה בביצוע השיר "Sleep My Dearest" שאותו הקדיש אבי לחטופים שנמקים בשבי החמאס ברצועת עזה, לחיילים שנהרגו ולכל מי שנפגע מאז אסון ה-7 באוקטובר.

לצלילי השיר המלנכולי, פסעו פנימה בדממה אנשים נוספים; מתקבצים באולם כמו להקות של עורבים שחורים.

תחושה של טקס דתי. צילום: נדב דרורי

"העכברים מה-BDS לא ינצחו אותנו"

פרק הזמן שבין סוף הופעת להקת החימום לבין תחילת הופעת ההד־ליינרית הוא המקבילה המוזיקלית של "עונת המלפפונים" בכדורגל. אלא שההמתנה המונוטונית קיבלה באותו הערב תפנית מפתיעה כשאחד המעריצים, עם חזות של בעל חנות יודאיקה בצפת, החל לתקוע בשופר. תקיעת השופר לא רק בישרה על ההופעה ההולכת וקרבה אלא גם שיוותה לאירוע כולו נופך של טקס דתי.

גם אם לא בהכרח הביאה לפתיחת שערי שמיים, נראה שתקיעת השופר תרמה לכך שתפילותיהם של המעריצים נענו. על המסך הרחב בחלקה האחורי של הבמה הוקרנה עטיפת האלבום "Sahara", וההופעה נפתחה באופן רשמי עם "AlDiar Al Mukadisa" – הרצועה החמישית באלבום.

אחרי סבב הופעות ממושך שקיימה "אורפנד לנד" ברחבי אירופה, עליו הרחיב הסולן קובי פרחי את הדיבור בהמשך הערב, קובי ויתר חברי הלהקה – הגיטריסטים חן בלבוס ועידן אמסלם, הבסיסט אורי זילכה והמתופף מתן שמואלי – חשים בנוח להופיע בלבוש נונשלנטי ולא מחייב. הגיטריסטים חן ועידן נראו באותו הערב כחברים בלהקת מחווה ל"רוק יאכטות" שנקלעו במקרה להופעת מטאל. קובי ויתר על הגלימה שעמה הוא נוהג להופיע ולבש טי-שירט שחורה שקוראת לשחרור החטופים ולהבאתם ארצה ללא דיחוי.

אחרי "Birth of the Three (The Unification)" מתוך "Mabool" – ללא ספק אחד השירים הפייבוריטים בקרב מעריצי הלהקה – ביצעו "אורפנד לנד" את "The Simple Man" מתוך "All Is One". לפני ביצועו, סיפר קובי כי עם שיר זה פתחה הלהקה את הופעותיה במסגרת הסבב שממנו שבו לא מזמן.

הדיו של הטור באירופה, שכלל 32 הופעות ושהתקיים בצלו של גל שטנה אנטי-ישראלי ששוטף את יבשת אירופה מאז פרוץ הלחימה ברצועת עזה, נשמעו גם לאחר שהלהקה שבה לחוף מבטחים; מול קהל ביתי אוהד ב"גגרין". קובי, ששיתף את הקהל בחוויות מסיבוב ההופעות, סיפר על חששותיהם של בני משפחותיהם של חברי הלהקה טרם הנסיעה לאירופה. על רקע דאגות וחששות אלו, סיפר הסולן, שכרה הלהקה את שירותיו של מאבטח, שליווה אותה בסיבוב ההופעות.

קובי סיפר כי בסופו של דבר התנהל הטור על מי מנוחות. זאת, למעט תקרית אחת שקדמה להופעה בברצלונה שבספרד. תקרית זו, שכללה ניסיון של פעילי תנועת ה-BDS האנטי־ישראלית לטרפד את ההופעה – ניסיון שבסופו של דבר לא צלח – העיבה במעט על סיבוב ההופעות. שכן, לחברי הלהקה התברר כי למרבה האבסורד דווקא "אורפנד לנד" – הלהקה שחרתה על דגלה קירוב לבבות ושצברה לאורך השנים המוני מעריצים במדינות ערב ובמדינות נוספות במזרח התיכון – לא זוכה לחסינות ונכללת גם היא ברשימה השחורה של פעילי תנועת החרם על ישראל.

בדברים שנשא ביקש קובי להדגיש כי התקרית בברצלונה לא שברה את רוחם של חברי הלהקה ולא ריפתה את ידיהם. הוא ביקש להעביר מסר נחוש שלפיו הלהקה לא חוששת כהוא זה מקמפיין הדה לגיטימציה ומהתקפי הטנטרום של תנועת החרם האנטי-ישראלית. הוא ביקש לנסוך ביטחון בנוכחים והבטיח שהאקטיביסטים האנטי-ישראליים, אותם כינה "עכברים", לא ינצחו את "אורפנד לנד". המונולוג הנחרץ והתקיף תאם היטב את רוחו של השיר "We Do Not Resist"; המנון המחאה האולטימטיבי מתוך "Unsung Prophets & Dead Messiahs", אלבומה האחרון של הלהקה.

במהלך ביצוע השיר, הציב אחד מעובדי הבמה סטנד מיקרופון לימינו של קובי, כהכנה לקראת הגעה של זמר אורח או זמרת אורחת. וכשהלהקה החלה לבצע את "The Kiss of Babylon (The Sins)" מתוך "Mabool", שכולל ברייק של שירה גברית ונשית בנוסח תימני ("נא נא נא נא נא נא נא נא"), היה ברור שקובי זקוק לעזר כנגדו.

ואכן, לקול תשואות הקהל, נכנסה לאולם הזמרת שלומית לוי, לבושה בשמלה בצבע זהב. היא תפסה את מקומה לימינו של קובי והחלה לשיר עמו את "The Kiss of Babylon (The Sins)". חיוכה הרחב, הסלסולים שמשרים מצד אחד תחושת חמימות ביתית אך מצד שני נושאים את השומעים במעין אורחת גמלים הרחק לעבר מחוזות רחוקים – כל אלה הילכו קסם על הקהל. וכששלומית שרה לבדה את קטעי הא-קפלה בחלק האחרון של השיר, הקהל היה מהופנט.

היפנטה את הקהל. שלומית לוי. צילום: נדב דרורי

התגשמות של חלום רטוב

פגישת המחזור לא הסתכמה בהגעתה של שלומית ובמהלך הערב עלו ובאו לבמה חברי הגרעין המייסד של "אורפנד לנד" שפרשו מן הלהקה. תחילה הגיטריסט מתי סוטיצקי, שאותו הגדיר קובי "כותב הריפים האהוב עליי ומעמודי התווך של הלהקה", ומאוחר יותר הגיטריסט יוסי סאסי והמתופף סמי בכר.

ההחלטה לעבות את הקאסט הנוכחי של "אורפנד לנד" עם שלומית ועם חברי דור המייסדים התגלתה, באופן לא מפתיע, כבחירה מנצחת; בחירה שהעצימה את החוויה כשם שמסך HD מעצים את חוויית הצפייה ומשפר את איכות התמונה.

מטבע הדברים, לזהות האורחים הייתה השפעה ניכרת על האופן שבו בוצעו השירים בלייב בהופעה. ברוח הסלוגן הנודע "Make America Great Again", התוצאה של המפגש המחודש עם הגיטריסטים הקודמים של "אורפנד לנד" הייתה השבת עטרה ליושנה. דהיינו, ביצועים עמוסי דיסטורשן, שהחזירו לשירים את הגוון המחוספס, הבראשיתי שלהם. כך היה כשבביצוע "Blessed Be Thy Hate" מתוך "Sahara", שיר שבו הריפים של הגיטרות הם מלאכת מחשבת, נצפו על הבמה שלושה גיטריסטים נחושים וחדורי מוטיבציה: מתי, חן ועידן. הביצוע בסוף ההופעה של שיר נוסף מאלבום הבכורה, "Ornaments of Gold", שבו לקחו חלק ארבעה גיטריסטים – חן, עידן מתי ויוסי – היה בגדר התגשמות חלום רטוב עבור מעריצי הלהקה.

לפני ביצוע השיר "Seasons Unite", גם הוא מ-"Sahara", הודיע המתופף מתן – שלאורך כל הערב הפגין יכולות פנומנליות – לחבריו ללהקה על תקלה במחשב; תקלה שלא אפשרה לשלב תפקידים או קטעים מוקלטים. אך מעז יצא מתוק, שכן בשל אותה תקלה טכנית קיבלו הנוכחים גרסה עירומה של השיר: עם דיסטורשן שהתפוצץ באוזניים וקריאה נלהבת של קובי לקהל לפתוח סירקל פיט.

שירים אחרים שבהם התארחה שלומית סיפקו רגעים שקטים ומאופקים יותר; שונים בתכלית השינוי מההמולה המיוזעת שבפיט. ב-"The New Jerusalem" מתוך "The Never Ending Way of ORwarriOR" העיניים נישאו לבמה, שם התקיימה הרמוניה: הרמוניה ווקאלית בין קובי לבין שלומית והרמוניה בין הבוזוקי שעליו ניגן עידן במיומנות רבה לבין החשמלית המהוקצעת והאלגנטית כתמיד של חן. רוח הזמן ומאורעות השנה החולפת השפיעו גם הם על מהלך ההופעה. לפני ביצוע השיר "In Thy Never Ending Way" ביקש קובי מהקהל לקחת חלק בביצוע אקוסטי של השיר והביע תקווה שהשירה תגיע לאוזני החטופים והחטופות.

לא פחות מוצלחת מהזמנתם לבמה של חברי "אורפנד לנד" לדורותיה הייתה בחירת השירים שהתגלתה כהברקה של ממש. מתהום הנשייה נשלף השיר "Above You All" שיצא, כפי שסיפר קובי, בקלטת דמו. בביצוע השיר, אקסטרים מטאל במיטבו, לקחו חלק גם החברים לשעבר סמי ויוסי. גם הבחירה של הלהקה לבצע את גרסת הקאבר ל-"Mercy" של Paradise Lost הייתה לא צפויה. התיפוף הנחוש והאנרגטי של שמואלי שינה לבלי היכר את הגרסה המקורית, הקרירה והמעט מופנמת.

בפעם המי יודע כמה הוכיחו "אורפנד לנד" בהופעה לכבוד צאת "Sahara" שיש להם את היכולת המופלאה לפרוט על מיתרי הרגש מבלי להיות צ'יזיים ולהיות נוסטלגיים אך גם להישאר רלוונטיים ורעננים. עייפות החומר לא נמצאת בלקסיקון של חברי הלהקה, שגם לאחר סיבוב הופעות ארוך ומתיש, הקפידו להפתיע את הקהל. וכך, הוכיחו חברי הלהקה שהם, בניגוד ליהודה חן מ"ארץ נהדרת", מעולם לא איבדו את היכולת שלהם לשמור שלהט גחלת הנעורים לא ייכבה.

פגישת מחזור מרגשת. עידן אמסלם (ימין), אורי זילכה (מרכז) ומתי סוטיקצי (שמאל). צילום: נדב דרורי