Aborted ו-Distorted – האיחוד הלא-קדוש

סביר להניח שחתונה היא אחד הדברים האחרונים שיזוהו כמקושרים בצורה כלשהי למוזיקת מטאל או לסצנת המטאל הישראלית, אבל ביום חמישי האחרון התכנסו כ-500 איש במועדון הבארבי בתל אביב לחגוג את "האיחוד הקדוש" בין מירי מילמן, סולנית להקת Distorted המוכרת לכולנו, ו-Sven de Caluwe, סולן להקת הדת' מטאל הבלגית המצליחה Aborted, שחגגו את חתונתם בדרך מאוד לא קונבנציונלית, אבל מבורכת: אחת מהופעות המטאל הטובות שזכיתי לראות. הערב התחיל, בניגוד לנהוג בסצנה ולצערי הרב, בדיוק בשעה שצוינה בכל הפרסומים, ועקב פקקים ארורים בכביש החוף הארור פספסתי את ההופעה הראשונה הארורה, של להקת הדת' מטאל העולה, Phantom Pain, אך למזלי, הקולגה נדב אבני הגיע בזמן כדי לסקר את ההופעה.

Phantom Pain
נדב אבני: Phantom Pain היא הסיפתח המושלם לאירוע זה. זכיתי לראות את ארבעת הבריונים הנ"ל מזה כמה פעמים, אך אם אינני טועה זו הפעם הראשונה שהם מופיעים על בימת הבארבי בת"א, ובסאונד מצוחצח ונקי. אמנם התקלות הטכניות המסורתיות חזרו מדי פעם, וגם נוכחות הבמה של הרכש הטרי, הגיטריסט ברק, עדיין צריכה לעבור טבילת אש נוספת – אין ספק שמדובר באחת מההופעות המוחצות יותר של ההרכב, שמצדיקה את מעמדה בתור ההבטחה הגדולה של סצינת האקסטרים מטאל הישראלית. כל שאגה של דור מידלש (סולן \ גיטרה) היא טיפול עשרת אלפים של דת' מטאל, וגם נגינתם של שלושת החברים האחרים, אנדריי (בס), אדם (תופים) וברק, הייתה מדויקת במיוחד לשירים המקוריים. הלהקה ביצעה את כלל ה-EP שלה, בסדר הפוך מסדר השירים, והשאירה הרבה טעם של עוד. בהחלט אפשר לומר שהלהקה הייתה הבורקס פטריות שמוגש לפני החתונה.

Prey For Nothing

Prey For Nothing היא ללא ספק עילוי בסצנה שלנו. אחת מהלהקות העולות במהירות האור, שתוך שלוש שנים צברה הכרה כלל-ארצית בתחום המטאל, הקליטה אלבום בחו"ל אצל אחד המפיקים הגדולים בז'אנר וחתמה בלייבל אירופאי, כשהיא צוברת ביקורות מעולות בצרורות. את PFN ראיתי כבר מספר פעמים בעבר, כך שידעתי למה לצפות ואפילו הכרתי חלק מהשירים, למרות שאני בטח הבנאדם היחיד בכל הסצנה הישראלית שאין לו עדיין את Violence Divine. הייתה הופעה טובה מאוד, החבר'ה ישבו טוב על החומר אם כי הסאונד לא עשה חסד גדול איתם, וכל חריקה ופיקשוש קטן נשמעו בבירור וצרמו קצת באוזן. כמו כן, הייתה קצת בעיה לשמוע את יותם, בעיקר בצרחות הגבוהות המוכרות שלו (שמרכיבות את מירב הליינים בשירים של PFN), והוא נבלע קצת בין המלודיות של הגיטריסטים יניב ואייל, שעשו דרך אגב עבודה לא רעה בכלל ונתנו שואו מכובד. זכורים לי לטובה "Cowardice", "Dead Man’s Dream" ו-"Averting Our Eyes", שזכה לשיתוף פעולה נחמד עם הקהל בפזמון.

Distorted

זאת הפעם הראשונה שאני רואה את Distorted בהופעה, ובמפתיע, זו גם אחת הלהקות היותר אהובות עליי בארץ, שכן היא משלבת המון סגנונות שאני אוהב ועושה את זה ממש טוב. שני האלבומים של הלהקה מצוינים בעיניי ורק מזל רע מנע ממני לראות אותה עד עכשיו. ההופעה של Distorted הייתה הרבה מעבר לציפיות שלי – לא הייתה משעממת לרגע למרות הקצב היחסית איטי של השירים (למרות שהחומר מ-VFW יחסית מהיר לז'אנר), שואו מעניין ולא דרמטי יתר-על-המידה כמו שלהקות דום-דת' אחרות נוטות להיות. כמו השירים שהם מנגנים, חברי Distorted היו מאוד כנים, חודרים ובלי הרבה קיטץ'. הדואט הצפוי של מירי וסוון ב-"Reveal My Path" היה נהדר, וכמו גם "Fading" הקליט והנעים לאוזן ו-"Escaping The Mind-Grind" היותר איטי, וכמובן "Redemption" ו-"Memorial" מהאלבום הראשון המצויין שלהם. הבעיה היחידה שנתקלתי בה היא שבחלק מן השירים מירי לא קיבלה מספיק מקום במיקס, ובקטעים בהם היא שרה במקביל לגראולר – שהם בין הקטעים היפים ביותר באלבומים של הלהקה – לא שמעו אותה מספיק בשביל ליצור את האפקט. אבל חוץ מזה, הופעה נהדרת, שהשאירה לי טעם לעוד…

Aborted

Aborted היא עוד להקה שעדיין לא ראיתי בהופעה, למרות שזאת כבר הפעם השלישית שלה בארץ כמדומני, ולמען האמת, די חששתי מההופעה הזאת. בראש ובראשונה, אני פחות מתחבר לחומר היותר חדש של הלהקה, ופחדתי שהאלבום האחרון יתפוס את הנתח העיקרי של ההופעה, ושנית, החומר של Aborted כל כך כאוטי, מהיר וברוטאלי, שפחדתי שבהופעה, עם סאונד לא מושלם ומעט פיקשושים שיש בכל הופעה, הכל יהפוך לערבובייה לא ברורה. אבל זאת הייתה טעות מבחינתי, שכן חברי Aborted רק הוכיחו כמה הם מקצוענים מהשניה הראשונה – הם עשו כל שיר בדיוק מושלם שהיה גורם למכונה להתבייש בעצמה, הלהיבו את הקהל בצורה שקשה לתאר ושילבו בצורה כמעט מושלמת בין חומרים מכל האלבומים השונים שלהם, החל ב-"The Sanctification Of Fornication" מהאלבום הראשון, דרך "Meticulous Invagination" ו-"The Saw And The Carnage Done" מ-Goremageddon המעולה, "A Cold Logistic Slaughter" המצויין ו-"Hecatomb" בהדרן מ-The Archaic Abattoir ומספר שירים מהאלבום החדש אותם לא הצלחתי לזהות.

הביצוע, כאמור, היה מושלם, הסט היה מעולה, הסאונד ללא רבב והשואו היה מטריף חושים. הקהל פשוט התפוצץ במפלס התחתון ביותר של הבארבי, והפוגו לא הפסיק אפילו לשניה, למעט ברגע מטורף אחד שבו ה-Wall of Death התנגש וכולם, פשוט כולם, נפלו אחד על השני בלי יכולת לקום. רק במזל יצאתי מכל הסיפור עם צוואר תפוס במיוחד, כמה חבלות שטחיות בצלעות, בגב וברגליים – ואני עוד הייתי בין המתונים שבקהל, שכן חלה עליי החובה להשאר בהכרה לכל אורך ההופעה כדי להביא לכם את הסיקור הזה. אני חושב שאין סיבה למשוך את זה יותר, ונסכם בארבע מילים פשוטות: היה מעולה, כן ירבו.