Agalloch ברדינג 3

ביום שישי בערב בנמל תל אביב נשבו רוחות מקפיאות עצמות, ועם פתיחת השערים החל להתמלא אולם רדינג 3, אך ניתן היה להבחין בחבורת מטאליסטים מכובדת עומדת מחוץ לו, עמוסה בבירות וסיגריות. בין מועדונים מפוקפקים כאלו ואחרים, מסעדות, ערסים חביבים (וחביבים פחות), ובחורות עם יותר מדי עקבים ואיפור- אני מוכרחה להודות שמראה קבוצת המטאליסטים היה משעשע למדי, ובשלב הזה אפילו עוד לא הגיעו ניידות המשטרה. אף על פי כן, סיבוב השלום-שלום לפנים מוכרות (גם אם היה משובח ביותר הפעם) התקצר מפאת הקור, וכולם החלו לשים פעמיהם פנימה בצורה מאוד מסודרת ומאופקת, אבל אתם יודעים, קשוחה.

בפשטות, יאמרו שהאנרגיות באותו ערב היו נמוכות- אף אחד לא שבר, ריסק, בעט, או דימם לכבוד השטן. אבל הצהרה פשוטה שכזו תחטיא לגמרי את האמת, מפני שהקהל, אף על פי שהיה רגוע יחסית, חווה את המוזיקה בצורה מאוד פנימית ומיוחדת, מאוד Agalloch. אף על פי כן, לפני תחילת ההופעה עוד היה צורך להסדיר את עניין המעילים שתפסו את יד הבירה, ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לך מוכרת חולצות מדוכן עלום שם, ששמרת על הז'קט האהוב.

ההופעה חולקה לשני סטים, בהחלטה שיכולה לגרום לנו הישראלים להרגיש מיוחדים- זה לא נעשה בשאר העולם. הסט ליסט הראשון מורכב משירים חדשים לרוב, בהם נשזרו גם שירים אהובים של הלהקה מאלבומה המפורסם Ashes Against The Grain. לצלילי האינטרו "They Escaped the Weight of Darkness" חברי הלהקה עלו לבמה והדליקו קטורת שהכינו במו ידיהם באורגון, מעצים וצמחים שמצאו בסביבתם הטבעית. ריח הקטורת התפשט באולם מתוך כדים גדולים, כאשר הבמה בעצמה עמוסה בסמלי הלהקה. באופן טבעי, הם ניגנו מיד לאחר מכן את "Into the Painted Grey", ובאותן אנרגיות גבוהות המשיכו ל"Falling Snow" האלמותי.

הזרימה בין הקהל ללהקה הייתה מושלמת, אף על פי שנעדר כמעט לחלוטין הפוגו המסורתי, הצרחות והלחץ. מצאתי את עצמי עומדת להנאתי בשורה השלישית, כאשר שירים חדשים וטובים מעוררים כמעט אותה התרגשות כמו "Limbs" או "Not Unlike the Waves". ניכר בחברי Aagalloch כי הם ממעטים בהופעות- מדובר בפרפורמרים מצוינים, אך לא בחיות במה, ונדמה שעבר זמן מה מאז ההופעה האחרונה בה הייתי להופעה האחרונה אליה הגיעו הם. נוצר אפקט של טוהר, שצובע כל צליל בהרגשה חד-פעמית ונדירה, על אף שלאורך כל ההופעה הבטיחו חברי הלהקה השמחים לחזור אלינו.

לאחר הפסקה בת 20 דקות, כדי להתרענן עם סיגריה ובקבוק מים (ולצפות בכמה תמונות מרהיבות שצילם אביחי לוי, שותפי לסיקור), חזרנו בדיוק בזמן לסט ליסט השני שהיה שווה באורכו להופעה שלמה. חברי Agalloch הגשימו את חלומם הרטוב של מטאליסטים בכל מקום: לראות את הלהקה שהם אוהבים מנגנים את השירים הישנים שהם אוהבים. הסט נפתח בשיר האלמותי "Dead winter days", שהקפיץ את הקהל שנראה משוחרר הרבה יותר. בהמשך נוגנו "As embers Dress the Sky", "Hallways of Enchanted Ebony" ואפילו "In the Shadow of Our Pale Companion", לפני שההופעה נסגרה עם השיר "The Lodge (Dismantled)".

בשלב הזה, החלו חברי הלהקה לזרוק מפרטים ומקלות תופים נחשקים. "קלטי!" צעק הבחור שלידי וזינק כמה מטרים אל מרכז הרחבה, ולאחר 2 דקות שלמות בהן נעלם מעיניי, שב עם מקל התיפוף בידו. השלמתי את איסוף השלל עם פוסטר של ההופעה, וחיוך גדול כזה, שכבר הפך נדיר מדי אחרי הופעות. בימים בהן להקות רבות מחו"ל זורמות לישראל, נראה שיש צורך להתאמץ יותר כדי ליצור ערב באמת מיוחד, וכאן מדובר בערב מיוחד בהחלט.