Arafel Strikes Back בקולטורה

יום חמישי, אמצע חודש פברואר, עם שמועות לשלג מכל כיוון, או לפחות באזורי ההרים, לא ידעתי אם אוכל להגיע בסוף לערב השקת הדיסק החדש של להקת Arafel. לשמחתי, מלבד קור כלבים לא היה יותר מדי, פה ושם גשם אבל בסה"כ לא משהו קיצוני כל-כך, אפשר לומר שככה צריך להיות ערב בלאק מטאל, קר, אפל וכל השאר אבל כשחושבים על זה אי אפשר בדיוק להגדיר את האירוע כערב בלאק מטאל, כי רק 2/3 מהלהקות שמופיעות באותו ערב עושות בלאק ואילו אחת דווקא בקצה השני, עושה פאוור מטאל.

עוד דבר שהיה מיוחד בערב הוא שעת הפתיחה שנקבעה ל-7 בערב, לא זכור לי הופעות שהתחילו לפני השעה 22:00 בתל-אביב (מלבד פסטיבלים) ובכלל בדרך כלל יש איחור אופנתי של עוד שעתיים שבסוף גורם לך להישאר עד אמצע הבוקר ולראות הופעה. אך הפעם לעומת זאת, היה איחור של שעה ו-20 בלבד, וגם זה רק בגלל שרצו לראות עוד קצת אנשים מגיעים, אני מניח שבגלל מזג האוויר הרבה איחרו לבוא או אפילו לא הגיעו, אבל ככל שהערב התקדם, עוד ועוד אנשים נראו ברחבת מועדון הקולטורה, עד לסכום הכולל של 300 איש בערך… יחסית מכובד, למרות שידוע שהיו מגיעים יותר.

Azamoth

את הערב נבחרה לפתוח להקת הבלאק מטאל הירושלמית (ממעלה אדומים, ובית שמש, אבל זה קרוב…) Azamoth. קצת מפתיע בהתחשב שהם היו יותר מתאימים לעלות לפני ערפל, אבל זה באמת לא עקרוני. מושפעים בעיקר מ-Immortal, חברי הלהקה עלו לבמה מאופרים ומאובזרים מפה ועד נורבגיה, ניטים, שחור על לבן, הקשיחות נטפה מהם… או לפחות התדמית. בצעקה של הסולן Scorch על התחלתה הערב, כל מי שעוד היה בקומה העליונה ובחוץ הספיק להיכנס ולחזות בלהקה שתצא לסיבוב הופעות עם Lord Belial באפריל.

הפעם האחרונה שראיתי את ההרכב הייתה במועדון הצוללת הירושלמי שנחשב למקום עם הסאונד הטוב ביותר בארץ, אך לא הרבה מאז שהלהקה החלה לנגן ודעתי השתנתה לגמרי, מועדון הקולטורה הצליח להוציא ל-Azamoth סאונד מעולה וחלק, ככה שגם עם בלאק המערות "הרגוע" שהם עושים, הם הצליחו להישמע בבירור. וכמו שנאמר, ככה עושים בלאק מטאל. הסולן Scorch שהיה חופשי מעבודת הבאס (עם צירוף החבר החדש Draugr) החל לצווח במלוא הכוח ונשמע ממש כמו אבאת' על סטרואידים. חברי הלהקה, קצת יותר סטטיים בתזוזה ממנו, גיבו אותו עם גיטרות חותכות ותיפוף שלצערי היה חסר בו הרבה בלאסט-ביטס מהירים, אך בכל זאת לא היה כל-כך גרוע.

החומר של הלהקה היה לא רע בכלל, הוא אמנם אינו מחדש הרבה בתחום אבל בהתחשב שאין לנו הרבה להקות בלאק מטאל כאלו בארץ, אפשר לתת לחבורה את הקרדיט. ככל שההופעה התקדמה ככה הקהל יותר ויותר התפרע, אפשר לומר שזה גם בזכות הדרבונים מצד הסולן, שלטעמי צריך עוד קצת ללמוד איך לשלהב קהל כמו שצריך… אבל הוא לפחות הצליח להראות "קשוח" למדי, כשכל וריד על ראש בלט בזמן הצרחות. מבין השירים, זכור לי לטובה שיר הנושא מהאלבום החדש, "Ancient Signs Of War", שנראה כי היו בקהל לא מעט אנשים שהכירו אותו וגם את שאר החומר של הלהקה. לסיכום, Azamoth נתנו אחלה פתיחה לערב ואם תקתוק הזמנים והסאונד ימשיכו ככה, אז מה טוב.

Desert

לא עבר הרבה זמן ולהקת Desert עלתה לבמה. למען האמת לא הייתי בטוח אם שמעתי חומר שלה בעבר, אבל אמרתי, אם כבר להקת פאוור מישראל, אז בכבוד, אני בקושי יכול לספור על יד אחת להקות שעושות את הסגנון הזה בארץ. חברי הלהקה, נראים לא ממש קשורים לערב עם הבנדנות ומכנסי העור שלהם, החלו לנגן מה שנשמע כמו אינטרו לא רע בכלל. הקלידים עבדו ראשונים ועל מה שנשמע כמו מלודיה לא רעה בכלל הצטרפו שאר הכלים והסולן שפתח את ההופעה בדקלום מילים כיאה לסגנון… ואז החל לשיר.

מבחינת החומר של הלהקה, ההגדרה של להקת פאוור מטאל אמנם מתאימה ל-Desert הכי הרבה, אך למעשה מלבד הקלידים שאחראים על השילוב הזה, רוב הלהקה עושה הבי מטאל טיפוסי יחסית. בתור מישהו שלא אוהב כל-כך את הבנאליות של ההבי מטאל, בניגוד לפאוור, זה הפריע לי לעיתים ונשמע לא כל-כך מתאים. מבחינת הליריקה, זה לא משנה כל-כך באיזה סגנון השירים, תמיד אפשר לדבר על אבירים, חרבות ומסעות צלב, או לפחות זה מה שהבנתי מהסולן שניסה להסביר בין שיר לשיר על מה מדובר. לצערנו אבל, שמדברים בעברית, בלי קשר למבטא, זה נשמע מאד גרוע… וכשלוקחים אותי 1000 שנה אחורה, אני מעדיף שזה יהיה באנגלית…

וזה מביא אותי לנקודה האחרונה, הסולן, עם כל הכבוד לפאוור מטאל ישראלי, הבחור צריך עוד לעבוד על הקול שלו. רוב השירה הייתה במעין קול מחוספס שבקושי נשמע בין הנגנים, וכשהוא עבר לטונים הגבוהים, גם זה לא עבד כל-כך ודיי גרם לי חוסר הנאה מהשירים. אפילו הניסיון להרים את הקהל עם קאבר לשיר "Rebellion" של Grave Digger לא עבר בהצלחה, בלי קשר לסולן, אני לא הייתי מצפה שאנשים שבאו לראות בעיקר את ערפל ידעו את המילים לשיר, אז מלכתחילה לשתף את הקהל היה נידון לכישלון. גם הביצוע, עם כל הרצון הטוב, הלהקה לדעתי הייתה צריכה להרים קאבר הרבה יותר מוכר ואולי פשוט, כדי למשוך קהל, אבל בכל זאת ניתן להם ח"ח על התעוזה. לסיכום, Desert אמנם לא כל-כך גרועים, אבל הם חייבים להיסגר על עצמם ולעבוד על היכולות שלהם יותר ומי יודע, אולי בסופו של דבר הם יצליחו לגרום לכולם לצעוק "Rebellion on my mind!".

Arafel

שנתיים וחצי של ציפייה ארוכה ומורטת ציפורניים הגיעו לסיומם, כאשר תחת מסך עשן כבד (בכל זאת, ערפל או לא ערפל?) עלתה ערפל לבמה. הנגנים נעמדו במקומותיהם והתחילו לנגן אינטרו אינסטרומנטאלי, לקול תשואות הקהל שהמשיך לצעוק במלוא גרונו "ערפל! ערפל!", שלחלק מהאנשים דווקא נשמע משום מה כמו 'חא-ראפל', במבטא רוסי כבד. אופיר אפילו העלה אפשרות שהם בעצם צועקים 'הר-אפל' וכל השנים עבדו עלינו בקשר לשם הלהקה… הסאונד היה טוב מאוד, למרות אי אלו פקשושים קטנים.

איליה, הסולן (שאולי מוכר לחלק מ-Excessum), עלה לבמה והחל לשיר במלוא גרונו (וזה לא מעט…) את "Wrong Future" מתוך האלבום החדש. במקום התפתח פוגו רצחני, שאפילו לקחתי בו חלק לשם שינוי, אם כי מטעמי חוסר אוויר יצאתי כל מספר דקות לנשום. הקהל זרם עם הלהקה בצורה מטורפת, וניכר כי האלבום החדש של הלהקה נקלט היטב ומרבית האנשים יודעים את המילים שלו. לאחר כמה מילים באנגלית, שחלק מהקהל תהה למה הם לא בעברית, ואילו החלק השני תהה למה הם לא ברוסית, התחילה הלהקה עם "The Saga Of Vengeance". הלהקה ישבה בצורה מטורפת, וניכרה עבודה קשה והרבה חזרות. הרמה הטכנית של חברי הלהקה לא נופלת מאף להקה שראיתי, וראיתי לא מעט. אם זה לשי עם הגריינדים והשבירות על התופים, דניאל והוירטואוזית על הגיטרה, ועד למקס על הבס שידע בדיוק את העבודה שלו לפרטי פרטים.

הלהקה המשיכה עם "On The Dark Way" מתוך האלבום הראשון, והקהל שהספיק להתרבות מתחילת הערב (ככה שמעתי) התפרע כאילו אין מחר. אנשים נפלו מהרגליים, החום במקום היה גבוה, בטח יחסית לקור שבחוץ, וכל התמונה נראתה כמו הופעה מחו"ל. ולערפל באמת לא חסר כלום, אולי מלבד קצת מזל, בשביל לפרוץ לחו"ל, כי פחות טובים מאורפנד ובצפר, שכן עשו את זה, הם לא. המקוריות של החומר גבוהה מאוד, מה גם שזה סגנון שמאוד תופס באירופה לאחרונה, נותנים הרבה תקווה. "First Battle", שהיה בעיני רבים השיר הטוב ביותר באלבום הראשון של הלהקה, התחיל, איליה התחבר עם הקהל כמו גוף אחד, וההשלמה הייתה נהדרת. לא ראיתי הרבה להקות בארץ שיושבות כל כך טוב עם הקהל שלהם, בטח שאחרי למעלה משנתיים ללא הופעות.

כל הזמן מדברים בארץ על ערפל, והם נתנו הוכחה ניצחת לכל מי שבכלל פקפק בגדולה של הלהקה הזאת. הקהל השתגע בקטעי הפולק, בקטעים הרצחניים נראה היה שהולך להיות מוות בפוגו. הלהקה חזרה לחומר החדש עם "Purification Of Wisdom", שנוגן כמעט אחד לאחד כמו באלבום. אני לא חושב שיש בנאדם אחד שראה את הביצוע של הסולו על ידי דניאל ולא הזיל ריר. איזה גיטריסט. ופתאום, כאילו מאמצע שום מקום, הלהקה התחילה לנגן את "Raining Blood" של האחת והיחידה Slayer. לאחר כמה שניות של מבטי תמיהה בקהל, הכסח חזר.

איליה הציג את הנגנים לרקע תשואות הקהל במהלך השיר, ודניאל קינח עם סולו משלו. הלהקה פנתה לרדת מהבמה, ונשארה לקול קריאות הקהל לשיר אחרון. ולמען האמת, השיר שאני הכי חיכיתי לו בכל ההופעה – "Serpent Land". לצערי כבר לא היה לי כוח להתפרע, אבל מה שהלך ממה שנשאר מהקהל אחרי ההופעה המטורפת פשוט עף באוויר. לסיכום, אני חושב שזאת ההופעה הראשונה שאני רואה השנה, ואיזה סיפתח מטורף זה היה. ואיזה שנה הולכת להיות… ליידיז אנד ג'נטלמן, ערפל איז באק!