Arnhem Metal Meeting 2006 – סיקור פסטיבל

לאחר שעשינו קניות במהלך היום בשלל החנויות, הגיע הזמן להירגע עם איזה משקה ומוזיקה טובה. באמסטרדם יש מספר מקומות מרכזיים בו מטאליסטים כמונו יכולים לסבול לשבת בהם, רובם הם פאבים שבנויים על מוזיקה המשודרת מקליפים או הופעות ב-DVD, יש מקומות קצת יותר גדולים ומוכרים כמו Korsakoff (שנוטה יותר לתרבות הגותית) ויש קצת פחות. בסה"כ הקהל ההולנדי דיי יבש, לא תמצאו משוגעים שדופקים ראש באמצע הפאב או רוקדים על שולחנות, ומוזיקת דת' מטאל כבדה במיוחד היא הדבר האחרון שישמיעו לכם, אבל עם זאת עדיין אפשר לשרוד בערבים הקרירים שם, לפחות עד 1 בלילה.

Rock Planet [רחוב Oude Zijds Voorburgvaal 246-248]: ממש ליד חנות Diabolo נמצא Rock Planet – פאב חביב למדי. רוב המקום מורכב מהבאר עצמו שיושב במסדרון, כאשר בסופו יש איזה 6 שולחנות לישיבה. מספר מסכי טלוויזיה מפוזרים במקום והם מקרינים בעיקר קליפים או DVD של הופעות חיות. המוזיקה במקום מורכבת בעיקר מרוק כבד, Iron Maiden ו-AC/DC הם הכוכבים העיקריים כשמדי פעם יגיעו גם Metallica, Sepultura ולהקות וותיקות אחרות. מבחר הבירות לא גדול במיוחד, וגם הבארמן, לא סימפטי עד כדי כך, אבל המקום מעוצב להפליא בגיטרות וכלי נגינה אחרים, והאווירה שם נחמדה מאד. זו תחנה טובה להיות בה אם אתם באזור ומתחשק לכם להירגע.

Café Excalibur [רחוב Oude Zijds Achterburgwal 48]: בלב רחוב החלונות האדומים נמצא Excalibur. מיד כשנכנסים אי אפשר שלא לשים לב לעיצוב המגניב של המקום, עם שריונות, נשקים ושלל חפצים המושכים את העין. המקום יחסית מרווח, ומורכב משתי קומות, כאשר בעליונה נמצא שולחן ביליארד בו אפשר לשחק להנאה. כשמתיישבים על הבאר אי אפשר שלא לשים לב לבארמן המגניב, צדוק שמו, שזז ללא הפסקה ומדי פעם אף מתופף לו על הכלים בהתאם לשיר – הוא אחד מהאנשים היותר נחמדים שפגשתי ובהחלט כדי להתחבב עליו – אגב, כן, הוא יהודי. גם פה המוזיקה מורכבת בעיקר מקליפים, אבל צדוק גם מפנק מדי פעם בדיסקים ובדברים קצת יותר כבדים כמו Six Feet Under באיזה קאבר ל-AC\DC ושטויות אחרות. מגוון הבירות לא גדול, אבל עם אווירה סופר-מהנה והבארמן הנחמד – זה המקום להיות בו בין חלון אחד לשני.

The Cave [רחוב Prinsengracht 472]: אין מטאליסט שלא שמע על The Cave, לפחות מכל ההמלצות שקיבלנו מאנשים – מדובר בפאב שמדי שבוע גם מהווה מקום להופעות שונות ומשונות ואפילו ספג כמה ישראלים בדרכו כמו Silverpill (שמופיעים ב-15 לחודש) ולהקת The Carsitters בה מתופף מתן שמואלי, האיש והמצילות. המקום מנגן כמעט את כל סגנונות המוזיקה המטאליים, מ-Soulfly ועד Melechesh, והבארמן הנחמד, ארון, תמיד שם כדי לעזור. נכון שהמקום לא גדול כל-כך אבל הוא ביקור חובה, למרות שרצוי לעזוב אותו בזמן ולא להיתקע שם כי הוא יחסית לא קרוב לאזור המרכזי ולחלונות האדומים. העיצוב של המקום נראה בסיסי וגם מגוון המשקאות לא גדול במיוחד, אבל הסיכוי שתפגשו שם קצת יותר ממטאליסט אחד הוא גבוהה במיוחד.

ימין: Café Excalibur – אני וצדוק הבארמן | שמאל: Rock Planet – אחלה עיצוב
פסטיבל Arnhem Metal Meeting 2006

אז כמו שאמרתי בפתיחה, פסטיבל Arnhem Metal Meeting מתקיים זאת השנה השלישית בעיר Arnhem שבהולנד. העיר שניראת קצת יותר מודרנית מאמסטרדם ומפורסמת לא פחות (היה עליה איזה סרט עם רוברט רדפורד), קרובה לגבול הגרמני והנסיעה אליה עורכת בסביבות השעה, לפחות ברכבת מאמסטרדם. אורכו של הפסטיבל הוא יום אחד בלבד והוא מתחיל ב-2 בצהרים, לכן בתאריך המדובר, ה-9 לדצמבר, אפילו היה זמן לאכול ארוחת בוקר לפני שקפצנו על הרכבת לעבר העיר. בניגוד לפסטיבל וואקן או פארטיסאן בגרמניה, הדרך לא הייתה מלאה במטאליסטים, ורק בעיר עצמה, כשניסינו להתכוון למקום, ראינו קבוצות קטנות של אנשים.

אחרי רבע שעה הליכה מהתחנה המרכזית של Arnhem הגענו ל-Musis Sacrum, בנין גדול, עם רחבה גדולה משלו שממש לא נראה כמו מקום להופעת מטאל ממוצעת. בסביבות השעה 1 עדיין לא היו במקום יותר מדי מטאליסטים אבל עם הזמן המקום החל להתמלא ונוצר תור מופתי בכניסה למקום עם הולנדים בעיקר, וכמה אנשים שהגיעו מרחוק, ארה"ב, אוסטרליה ושאר מדינות אירופה – למרות שאנחנו היינו הישראלים היחידים שם – כיף לנו. על דלת הכניסה היה רשום שכל הכרטיסים נמכרו, אך בניגוד לפסטיבלים הגדולים של אירופה, פה היה מדובר בסה"כ בסביבות ה-1500 אנשים. וכך בשעה 2 בדיוק נפתחו השערים למקום ועשינו דרכינו פנימה.

הדבר הראשון שניתן להבין בו כשנכנסנו למקום, הוא המבנה המרשים בו הפסטיבל התקיים. המקום היה בנוי ממספר אולמות, כשהגדול מכולם יכל להכיל כ-1250 איש בערך. בסה"כ הפסטיבל כלל 3 במות ב-3 אזורים שונים, כאשר ההופעות המרכזיות התקיימו באולם הראשי והגדול שנקרא Nuon Stage, ואילו שאר ההופעות חולקו במקביל בין ה-Van Wijen Stage בקומה העליונה ו-D&T Stage, הבמה הכי קטנה, שהייתה בקומה של האולם הגדול. לוח הזמנים היה צפוף במיוחד כשבין הופעה להופעה היו לך בקושי 5 דקות מרווח, ולכן היה קצת קשה לתמרן בין האנשים ובין הקומות.

האוכל והשתייה במקום הלכו לפי שיטת הז'טונים (מטבעות ירוקים), שנהוגה בכל מיני פסטיבלים אחרים באירופה. הבעיה היא שמינימום הז'טונים שאפשר לקנות הוא 10, וזה עלה לך 20 יורו. את הז'טונים ניתן לחלק בין שתייה (מטבע אחד לבירה וקולה, מטבע וחצי למשקה אחר) לבין אוכל (סוגים מוזרים) ובסה"כ זה יחסית שימושי. בכניסה לבנין יכלת לרכוש חולצות של הפסטיבל ואת הז'טונים (אחרי עמידה בתור לא קטן) ואילו את השתייה יכלת להשיג באולם הגדול או באולם הבינוני בקומה למעלה. דברי האוכל לעומת זאת, חולקו באזור אחד ליד האולם הגדול.

ליד ה-D&T Stage, הבמה הקטנה ביותר הוקמו מספר דוכנים של חולצות ודיסקים, עם מגוון לא קטן של דברים מעניינים אבל לא משהו שאי אפשר למצוא בוואקן למשל. גם בקומה העליונה ליד ה-Van Wijen Stage היו מספר דוכנים בהם היה ניתן למצוא מוצרים כמו חוטיני של כמה להקות וגרסת אספנים, עשויה מברזל, לדיסק של I, שזה בין הדברים ההזויים שראיתי – ונראה לי שהמוכר חשש כששאלתי אותו אם אפשר להרוג עם זה מישהו. הדוכן האחרון היה ב-Nuon Stage, האולם המרכזי, שם נמכרה הסחורה הרשמית של הלהקות בפסטיבל, ושם גם פגשתי את אדון Ashmedi, סולן וגיטריסט להקת Melechesh ששמח לראות אנשים מישראל שהגיעו לפסטיבל. הוא אפילו זכר אותי מהביקורים שלו פה בארץ והוא מסר ד"ש חם לכולם פה.

ימין: בנין ה-Musis Sacrum – פה זה מטאל? | שמאל: אני בתור – לא, אני!
Arnhem Metal Meeting 2006 – על פוגו הולנדי ונסיכה בלונדינית

בפסטיבל השנה נכחו 15 הרכבים, אשר כולם מגיעים מהצד הקיצוני של המטאל, אך למרות תכנון זהיר לאיזה הופעה כדאי ללכת, לשמור על לוח הזמנים היה קשה, במיוחד עם הדיוק בזמנים שהלך שם ועצם הניסיון לעבור מבמה לבמה תוך כדי עליה וירידה בין הקומות. לצערי בקושי הצלחתי לראות הופעות של Pungent Stench או Skyforger ואפילו את Anathema ו-Tankard ראיתי במזל – פשוט הייתי חייב לנוח באיזשהו שלב. זה היה פסטיבל מאד אינטנסיבי, כשכל הופעה ערכה בין 45 דקות לשעה, וכמובן שהיה צריך לשמור כוחות ללהקה המרכזית בסוף הערב, הלא היא Arch Enemy. אבל בסופו של דבר זה בהחלט היה מהנה ושווה את זה.

[14:40 – 15:05] Thronar – מיקום: Van Wijen Stage

הלהקה הראשונה שפתחה את הפסטיבל הייתה Thronar, להקת ויקינג מטאל "מקומית" מ-Arnhem. דיי התעניינתי לראות את ההופעה למרות שאת אלבומם האחרון, For Death And Glory, לא חיבבתי יתר על המידה. מדובר בויקינג מטאל יחסית בסיסי אבל מי אני שאסרב להופעה שכזו, במיוחד כשחברי הלהקה היו לבושים במיטב המחלצות מהתקופה, מאופרים בהתאם ובעלי רוח קרבית לא קטנה. נראה כי הייתה אהדה גדולה מהקהל שפקד את האולם, ואיך שהחל האינטרו החברים בסביבה החלו להשתגע ולצעוק לעבר הלהקה שתפסה את מיקומה.

הסאונד פעל לטובה ברוב ההופעה, כשהסולן, Koen, לעיתים נבלע ברקע, אך סה"כ שמעו את כולם כמו שצריך ואפילו את הקלידנית Nathalia, שנראתה טוב למדי בלבוש שלה וניגנה מלודיות ללא הפסקה. לא יצא לי לזהות את מרבית השירים מלבד "To Kill And Be King" שנתן בראש למרות שדיי התאכזבתי מכך שהסט של הלהקה היה מאד קצר וכלל רק 4 שירים ואפילו לא את הלהיט שנקרא "The Hunt For Vengeance"… עם זאת, הלהקה הצליחה להפתיע היטב כשהכניסה שיר נוסף לסט שלה, "Highway To Hell" שמו, כשבגרסת ויקינג מטאל קטלנית אף היה יותר מגניב מאשר זאת המקורית של AC/DC. סיום מנצח.

[ לתמונות נוספות מההופעה ]

[15:50 – 16:30] Ancient Rites – מיקום: Van Wijen Stage

בזמן ש-Flesh Made Sin הופיעו על הבמה בקומה התחתונה, ואחרי שוויתרנו על ההופעה של להקת הבלאק Aeternus שנשמעו כמו הכלאה בין Immortal ל-Darkthrone, הגיע תורה של להקת Ancient Rites הבלגית. זאת הפעם הראשונה שאני רואה את הלהקה הזאת בהופעה, וזאת לאחר שוויתרתי על הופעתה בישראל ב-2002. אמנם אני מכיר את הלהקה כבר מספר שנים, אבל אף פעם לא החשבתי אותה למשהו מעבר ללהקה שאני מקשיב לה מדי פעם כשמשעמם. עם זאת, דווקא אהבתי את האלבום האחרון Rubicon ודיי שמחתי לשמוע את "Crusade", האינטרו מתוכו שפתח את ההופעה.

מתוך האינטרו נכנסו חברי הלהקה, בראשם הסולן \ בסיסט הקירח Gunther שנכנס לטראנס והחל את השיר הראשון "Templar". הסאונד הפעם לא נתן חסד ללהקה כשאת המלודיות של הקלידים לעיתים לא שמעו כלל, מה שכן, הלהקה בהחלט ניגנה בצורה הרבה יותר ברוטאלית מאשר באלבומים שלה וזה ניכר בהחלט. הגיטריסטים פעלו היטב, כשמהיכן שעמדתי בשורה הראשונה (שהייתה ללא מחסומים) ראיתי היטב את איכות הנגנים בפעולה. ההופעה מאד הלהיבה את הקהל מסביב ואני לא יכלתי להתאפק מלצעוק לעבר הלהקה "ישי שוורץ" שיבינו מאיפה אני בא. לצערי אבל לא נעניתי בתשובה חזרה.

הסט של הלהקה כלל ברובו שירים מהאלבום האחרון, ביניהם "Mithas" האפי, כשבמהלכו Gunther לא הפסיק להסתכל לשמיים ולחפש ישועה – אני בכל אופן דפקתי ראש והשתדלתי לעקוב אחרי הזמן שכן תכננתי לעזוב קצת לפני סיום ההופעה ולתפוס מקום טוב להופעה הבאה. גם שיר הנושא של האלבום, "Rubicon", נכנס ובמהלכו מלודיות הקלידים בלטו במיוחד, ואילו ב-"Invictus", מילת הנושא חזרה על עצמה לא מעט לצד זעקות ממני ומהקהל. מהחומר המוקדם של הלהקה יכלנו למצוא רק את "Mother Europe" המפורסם מ-Fatherland ואת "…And The Horns Called For War" מ-Dim Carcosa, שניהם התקבלו בצעקות רבות. פה אני כבר הייתי צריך לנטוש וללכת לתת כבוד לחברים מישראל.

[ לתמונות נוספות מההופעה ]

[16:35 – 17:20] Melechesh – מיקום: Nuon Stage

קשה היה שלא לזהות את צליל הגיטרה הייחודי של חברי להקת Melechesh בסאונדצ'ק, עוד לפני שההופעה החלה. אפילו מקצב התיפוף עורר בי זיכרונות טובים מההופעה של הלהקה בישראל לפני שנתיים וחצי. היום, בזמן שכל להקה שניה מחליטה להכניס איזה ריפ אוריינטלי למוזיקה שלה (כולל Ancient Rites שהלכה על זה חזק באלבומה האחרון), מעטות הלהקות שמצליחות לשמור על דרכן מההתחלה, ואילו Melechesh ממשיכה לא להתפשר על כלום. אם הייתי מבין קצת הולנדית, הייתי יכול להיות בטוח שהמילים "Melechesh בארץ!" (שהיוו את הסלוגן להופעה אצלנו בארץ) נאמרו ע"י לא מעט אנשים פה – ולמען האמת הופתעתי לגלות בעצמי – מכיוון שזו היא ההופעה הראשונה של הלהקה (שעליה ניקח בעלות ישראלית) בהולנד, למרות שמנהיגה Ashmedi חי באמסטרדם כבר כמעט 8 שנים.

בלי עיקובים מיותרים, בשעה שנקבעה (ההולנדים האלה יחסית דייקנים), הסט של Melechesh החל עם "Secrets Of Sumerian Sphynxology", הלקוח מ-Sphynx – לצד דיסטורשן במקצב מרושע ותיפוף מטורף, החלה ההופעה לתשואות הקהל הרב שהיה במקום. הסאונד הצורם שיצא מהרמקולים מצד אחד גרע מהמלודיות המסופוטמיות אבל מצד שני, נתן למרכיבי הבלאק במוזיקה של הלהקה נופח מחוספס וקטלני – ואני, דפקתי את הראש. Ashmedi המשיך לצווח למיקרופון בכל כוחו כשהחל השיר "Of Mercury And Mercury" והקהל ההולנדי שעד עכשיו חשבתי אותו לרגוע למדי – התפרע כמו שצריך. השיר הבא שנלקח מהאלבום החדש של הלהקה, Emissaries, ונקרא "Leper Jerusalem", ישב היטב עם החומר מ-Sphynx למרות שנשמע הרבה יותר רעיל וכבד.

הסאונד הצורם המשיך ללוות את Melechesh לאורך כל ההופעה, אך חברי הלהקה היו בשלהם. Moloch הרביץ חזק בנגינת גיטרה, והמתופף Xul שבר את המקום עם מקצבים מטורפים דרך חומר "ישן" כמו "Apkallu Counsel" ועד לחומר מהאלבום החדש כמו השיר "Deluge Of Delusional Dreams" שמחולק ל-2 קטעים. כשנכנס השיר "Triangular Tattvic Fire" לא יכלתי להתכחש להיותי ישראלי (כמו במהלך רוב ההופעה) ובקטע ה-"מזרחי" הכבד (יסלחו לי חברי Melechesh על התיאור) עשיתי עליהם, מה שנקרא בפי Ashmedai: "תל-אביב סטייל" והרמתי ידיים במחיאות כף. כמובן שהייתי היחיד שעשה את זה שם, אז המבוכה הייתה אף יותר גדולה אבל למי איכפת – Melechesh נתנו בראש.

קצת לפני שההופעה נגמרה ל-Ashmedi נקרע מיתר בגיטרה ונאלץ לעכב את כולם בזמן שכיוון את המחליפה שלו, למזלו, או בעצם, לשמחת הקהל, Moloch נכנס לעזרה ואלתר איזה קטע נחמד, בליווי תיפוף. לבסוף, לאחר כמה דקות שנראו כמו נצח, הלהקה המשיכה וסיימה את הסט עם "Rebirth Of The Nemesis", גם הוא מהאלבום החדש. אמנם קצת מאכזב שבאולם הגדול והמרכזי קיבלנו סאונד מערות קשה, אבל הלהקה עשתה את שלה אם זה בנגינה מסופוטמית איכותית או בכוריאוגרפיה מתוחכמת (טוב, סה"כ Ashmedi הזיז את הידיים מדי פעם כמו מכשף), מה שכן, גם אני וגם הקהל ההולנדי קיבלנו את מבוקשנו – זו בהחלט הייתה אחת מההופעות הגדולות בפסטיבל הזה. יאללה מכות.

[ לתמונות נוספות מההופעה ]

[18:20 – 19:05] Moonsorrow – מיקום: Nuon Stage

מכיוון שהייתי צריך להתאושש אחרי ההופעה של Melechesh יצא לי לראות רק מספר דקות מהופעתם של Pungent Stench אבל גם זה הספיק בקושי כי הייתי צריך לתפוס מקום טוב לעוד הופעה מרכזית מבחינתי – הופעה של להקת הויקינג-בלאק הפינית Moonsorrow. אף על פי שהלהקה תופיע במספר פסטיבלים בקיץ הקרוב, אני כבר לא יכלתי להתאפק לראות אותה, אחרי הכל, עברה שנה וחצי מאז שראיתי אותה בפעם האחרונה בגרמניה. הפעם אבל ידעתי למה לצפות וכשחברי הלהקה בדקו את הציוד שלהם לפני ההופעה, לא חששתי לראות אותם עדיין לא ערוכים לקרב – ידעתי, שכשההופעה תחל, הם יהיו מוכנים.

וכך היה. מגואלים בדם, או לבושים בהתאם למסורת, חברי Moonsorrow תפסו את מקומותיהם והחלו בסט שלהם. הסאונד לשמחתי היה קצת יותר מסודר, כשאת מלודיות הקלידים ואת הסולן \ בסיסט, Ville, שמעו היטב. לא עברו מספר דקות לתוך ההופעה והקהל ההולנדי הראה כוחו במעגלי פוגו אימתניים ובדחיפות שמחצו אותי על האנשים בשורה הראשונה – בהחלט הפתעה לגלות שהם מסוגלים לזה – לפחות באולם הזה הייתה גדר לפני הבמה ככה שלא חששנו להימרח על הלהקה. אני בעיקר ניסיתי להתרכז במוזיקת הויקינג שהחלה (ואני מקווה שאני לא טועה עם השמות הפינים של השירים) עם השיר "Ukkosenjumalan Poika" מהאלבום Suden Uni.

גם פה ניתן היה לשים לב לביצועים הרבה יותר כבדים לשירי הלהקה, אך הרוח שלה נשמרה לכל אורך ההופעה והמשיכה מיד לשיר "Pimeae" הלקוח מתוך אלבומה האחרון. השיר שאורכו נוגע ב-14 דקות נוגן גם בהופעה האחרונה שראיתי של הלהקה, אבל הפעם הביצוע היה מלא יותר ועם סאונד יותר ברור. חברי הלהקה לא הפסיקו להחליף בינם לבין עצמם מקומות, כשרק לעיתים רחוקות היה ניתן לתפוס שניים מהם ביחד באותו מיקום – הקלידן לעומת זאת, נבלע קצת ברקע אבל התאורה חיפתה על כך ופעלה היטב. מיד אחריו הגיע השיר "Unohduksen Lapsi", הוא מהאלבום Kivenkantaja, שבוצע בגרסה קצת פחות כבדה מהביצוע באלבום אבל גם פחות שמחה – כשאת קולות הרקע של הלהקה קשה היה לשמוע.

הפוגו והדחיפות המשיכו לאורך כל ההופעה מה שהקשה קצת על הניסיון לעמוד ולהרגיש את המוזיקה כמו שצריך, אבל כמו ישראלי טוב, לימדתי אותם מה זה להתעסק איתי בזמן הופעה של Moonsorrow והרוחות נרגעו – לפחות מאחורי. לפתע בלי שום הכנה מוקדמת, נכנס סאמפל של צלילי ים, ואני נכנסתי לשוק, זה לא יכול להיות, בחיית זום-זום, הישר מהאלבום Voimasta Ja Kunniasta הם הולכים לנגן לי את "Sankaritarina"!!! מיד הכנסתי עוד איזה מרפק או שניים לאנשים מאחורי, עצמתי עיניים והקשבתי לקלידים שפתחו את המלודיה המרכזית של השיר האהוב עלי בכל הזמנים ולא יכלתי שלא ליהנות. אפילו צלילי הקפיץ היו שם וכל מה שיכלתי לעשות זה להקשיב לביצוע שובר ולזרום עם המוזיקה – הגעתי לוואלהאלה.

לפני שיכלתי לצאת מההלם, הבנתי שההופעה כבר כמעט הגיעה לסופה, אך כמה נחמד לשמוע שהלהקה חזרה לסט שלה מההופעה שראיתי בגרמניה וסיימה עם השיר הפולקי "Pakanajuhla". מרוב שהייתי שקוע בצד הויקינגי של הלהקה, לרגע חשבתי ש-Moonsorrow עושים קאבר ל-Finntroll אבל מיד חזרתי לעשתונותיי וחזרתי לדפוק את הראש כמו טרול על אסיד. היו מסביבי אנשים שהגיעו מארה"ב ומפילנד כדי לראות את ההופעה וידעו את המילים בעל-פה – וכל מה שאני עשיתי זה לעשות כאילו יש משהו שאני יודע להגיד – אבל למי איכפת. הנגינה הייתה קטלנית ומרושעת, וכמובן, בקטע המתאים והמקפיץ באמצע, הפוגו הפרוע חגג וכך גם כל הקהל ההולנדי. בכל אופן, Moonsorrow סיימו את ההופעה, ושוב לא השליכו לעבריינו נקניקים או חרבות מהבמה – אבל זה לא היה משנה – הייתה הופעה כבירה ואני מחכה בקוצר רוח עד הפעם הבאה שניתקל בחבורה הפינית הזאת – אז מה אם הסולן שלהם דומה לילדה בת 15.

[ לתמונות נוספות מההופעה ]

[18:10 – 22:00] מ-Skyforger דרך Tankard ועד ל-Anathema

מצבי היה לא טוב לאחר ההופעה של Moonsorrow והייתי זקוק לאנרגיה דחוף לכן נאלצתי לאכול איזה משהו דמוי פלאפל בצורת קבב בלחמנייה – אל תשאלו מה זה היה אבל זה עזר. בסיום מנוחה קצרה ירדתי לאולם ה-D&T Stage, היכן שהייתה הבמה הקטנה ביותר, כדי לראות את להקת Skyforger הלטבית, להקה שההיכרות שלי איתה הייתה מעטה אך שמעתי עליה רבות. דווקא ציפיתי להופעה במיטב הרוח הויקינגית אך במקום זה קיבלתי הופעה יחסית ממוצעת שלא הצליחה לעורר בי שום התלהבות. גם הסאונד שהלהקה קיבלה היה חלש ואילו כמות הקהל במקום לא עברה את ה-200 איש, כנראה נאלץ לתפוס את Skyforger בהזדמנות אחרת.

את ההופעה של Tankard יכלתי להרשות לעצמי לפספס קצת, נכון שזה חילול קודש, אבל עוד זכורה לי לטובה ההופעה של חבורת הת'ראש הגרמנית בפסטיבל פארטיסאן השנה – הופעה שהייתה הרבה יותר "אינטימית" ופרועה. הפעם, על הבמה המרכזית באולם הגדול, Tankard נראו לגמרי אחרת, הרבה יותר רשמיים, למרות שעדיין שמרו על הרוח הפרועה. Gerre הסולן המשוגע הלהיב את הקהל ההולנדי הרב שהיה שם בענטוזים עם הכרס הענקית שלו, ובשירה על המשקה הנצחי – בירה – וכולם עשו מסיבה. הלהקה שחוגגת 20 שנה להיווסדותה עשתה סט שהורכב בעיקר משירים מאלבומה החדש The Beauty And The Beer וכן קלאסיקות רבות, כשהסתבר לי שבאחד מהחלקים שפספסתי מההופעה, Tankard עשו קאבר לשיר של בון ז'ובי, מה שגרר תגובות "בוז" מהקהל – מזל שלא הייתי שם. הלהקה לבסוף סיימה את הסט שלה עם הלהיט "Empty Tankard" לצד שאגות הקהל לוויסקי ובירה – לא משנה מה, הם יודעים לעשות שמח.

ממפלצת הת'ראש הגרמנית הגענו ל-"סיפורים לשעת לילה מאוחרת" מאת החבורה האנגלית Anathema. למען האמת, אני מבין למה הלייבל שלהם זרק אותם, אמנם זו לא להקה שהתעמקתי בה מעבר לידע בסיסי, אבל היא בהחלט לקחה דרך שקשה לצאת ממנה וזה לפחות השפיע על זה שבקושי יכלתי לשרוד בהופעה שלה 5 דקות בלי להגיד "כוסאמק", לרקוע ברגלי וללכת לתפוס מקום להופעה המרכזית של הפסטיבל הזה. דווקא הייתי מסוקרן לראות את הלהקה בהופעה, אבל המוזיקה האיטית והשעמום הורגשו חזק באוויר של אולם ה-Van Wijen Stage. הופתעתי מאד שהלהקה הצליחה להיכנס ללינאפ של הפסטיבל הזה ששם דגש על הז'אנרים הקיצוניים יותר – מה שזה לא יהיה אני כבר הלכתי לעבר האולם המרכזי להתכונן לקראת ה-הופעה.

ימין: הופעה יבשה של Skyforger | שמאל: אני וחברי Melechesh – "הולנד סטייל"

[22:10 – 23:10] Arch Enemy – מיקום: Nuon Stage

מאז שראיתי את ההופעה של Arch Enemy בפסטיבל וואקן השנה, ולאחר מכן גם את ה-DVD המצוין Live Apocalypse לא יכלתי שלא לחשוב על הלהקה הזאת ולהקשיב לה, לכן הייתי חייב לעצמי לתפוס מקום קרוב לבמה. ככל שהזמן עבר, הבמה הורכבה לה לאיטה עם תפאורה בנושא של Doomsday Machine, האלבום האחרון של הלהקה, כשזאת הייתה הופעה אחת לפני אחרונה באירופה כחלק מהקידום שלו, ממש לפני שהלהקה מתיישבת לכתוב את האלבום הבא. הייתה התרגשות רבה בקרב הקהל ההולנדי שפקד את האולם המרכזי, לזה כולם חיכו, וכל דקה שעברה נראתה כמו הופעה שלמה של Anathema…. תאמינו לי, כואב.

לבסוף בשעה שנקבעה, האינטרו האופראי החל לצד תשואות הקהל ולפני שהספקנו לומר "טח טח טח" חברי הלהקה פרצו לבמה והחלו לנגן את "Nemesis", מתוך האלבום האחרון. איך ש-Angela Gossow עלתה לבמה, הבלגן החל, אם זה הקהל המטורף שעסק בפוגו, או בסאונד שהחל להסתבך קצת סביב הקול של הסולנית הבלונדינית. שום דבר אבל לא שינה את העובדה שכל אחד מחברי הלהקה נתן במלוא כוחו והתאמץ לרצות את המעריצים. ללא שום צל של ספק, האנרגיות שאנג'לה משדרת הן אינסופיות, הבחורה מגיעה לכל אחד מהצדדים של הבמה ודואגת אישית לראות אם אנחנו דופקים ראש ונהנים – תוך כדי היא לא מפסיקה להוציא לשון ולהתנהג כמו איזה מכשפה סקסית – עכשיו זאת פרפורמרית על רמה.

הסט של הלהקה המשיך עם הלהיט "Ravenous" מ-Wages Of Sin ולא היה אחד בשורה הראשונה שלא דפק את הראש בפראות. אני חייב להודות, ציפיתי להרבה יותר כאבים ומכות מאשר בהופעה של Moonsorrow אבל הקהל היה "יחסית" רגוע הפעם – ואת זה אני אזרוק על אנג'לה שוב, שפשוט הקסימה את כולם בקהל – מי רוצה ללכת מכות כשיש לו מכונת מטאל בלונדינית, קטלנית וארסית שדופקת את הראש על הבמה? אף על פי זאת, הסאונד דיי אכזב, והיה צורם לאורך כל ההופעה, וזאת למרות שבזמן הסאונדצ'ק כל הכלים נבדקו שוב ושוב ושוב – מוזר מאד. לפחות בקטעים היותר שקטים ומלודיים של הלהקה היה ניתן להנות מהצלילים.

כמו שאמרתי מקודם, כל אחד מחברי הלהקה השקיעה את מיטבו, אם זה קטעי סולו כובשים של Michael Amott – על גיטרת ה-ESP בדגם החתום על שמו שנקרא Ninja V – או Fredrik Åkesson שליווה גם הוא בקטעי נגינה מרשימים ואף סיפק לי מפרט לקראת סוף ההופעה. עם זאת אני הכי התרשמתי מהעבודה של Daniel Erlandsson המתופף, שלא הפסיק להפתיע במקצבים ובאלתורים על פני השירים של הלהקה, וממש שבר את המקום בקטע סולו ארוך במיוחד באמצע ההופעה. "Dead Eyes See No Future" גם הגיע באיזשהו שלב, ולמען האמת, אם זכרוני לא הטעה אותי, הסט-ליסט היה כמעט זהה לזה שבוואקן, עם זאת, התחושה הפעם הייתה הרבה יותר אינטימית, ובמיוחד עצם העובדה שהייתי בקושי 2 מטר מהבמה והרגשתי את האנרגיות מרביצות לי חזק בפנים.

גם מי שניסה לא הצליח להתעייף, לפחות בשורות הראשונות, כי בכל פעם שחשבת לנוח לרגע, הגיעה אנג'לה ובעזרת קולה העצמתי ניערה אותך מהשאננות. בין לבין הבחורה גם פנתה אל הקהל ובמיוחד על הנקבות שהיו פה, כמו בדרך כלל, וכיבדה את הכוח הנשי בסצנת המטאל הזאת – איך אפשר שלא. משם Arch Enemy המשיכו עם ביצוע ל-"Silent Wars" המפוצץ, והכאוס החל לתפוס גבהים חדשים כשמספר הולנדים מסכנים ניסו לעשות Crowdsurfing במקום הסגור – למזלנו זה נגמר יחסית מהר. לפני ששמתי לב, עברה כבר שעה והגיע הזמן לסיים עם הלהיט האלמותי, "We Will Rise", בו חסר היה למי שרצה להפריע לי להתחרפן כאילו אני לא צריך לתפוס רכבת בעוד מספר דקות. והנה השיר נגמר והחל קטע אווטרו מלודי, בו הלהקה השתחוותה לקהל, וכל אחד מחבריה הגיע, לחץ ידיים, חילק מטעמים וחייך – במיוחד אנג'לה שנראתה מתלהבת לא פחות מהמעריצים שזכו לקבל ממנה וורד או קריצה. סיום הולם לפסטיבל שובר ועמוס במיוחד.

[ לתמונות נוספות מההופעה ]
Arnhem Metal Meeting 2006 – מסקנות שלאחר הכפור

אמנם הפסטיבל עדיין לא נגמר ונותרה הופעה אחת בלבד של להקת הדת' Immolation, אבל אני וחברי היינו צריכים ללכת לתפוס את הרכבת האחרונה בחזרה לאמסטרדם. לצערנו עקב בעיות לוגיסטיות קלות פספסנו אותה ונאלצנו להיתקע ב-Arnhem לילה שלם. עם זאת הספקתי לראות את הסוף של Immolation שקרעו לכל מי שנשאר את האיברים, ואף יצא לי לשוחח מעט עם עוד כמה אנשים שנתקעו גם הם. אמנם זה לא נעים להיתקע בעיר זרה, בארץ זרה, אבל גם טוב יכול לצאת מזה, כמו למשל שיחה קצרה עם Daniel Erlandsson ולאחר מכן גם עם Michael Amott בכבודו בעצמו שגרמו לי להבין שהם באמת מעריכים את המעריצים שלהם, ובמיוחד כשהם החלו לדאוג לשלומנו באותו לילה מקפיא בעיר ההולנדית.

אם נניח את התלאות שעברתי בצד, אני חייב לומר שבהחלט היה שווה להגיע לפסטיבל הזה, אם לא רק בשביל לברוח קצת מהשגרה ולהעביר את הזמן עד הפסטיבלים שבקיץ. מארגני Arnhem Metal Meeting שמרו על לוח זמנים מדויק ולמרות בעיות הסאונד שהיו במספר הופעות, הם ידעו לבחור היטב ולתכנן את סדר ההופעות כך שלא תרגיש בזבוז אפילו לרגע – אמנם נחוץ שיפור בצד הלוגיסטי, עם הז'טונים האלו או זמני הרכבת – אבל בסה"כ, הכל פעל כמו שצריך והיה מהנה. רק אציין את הלהקות שלא יצא לי לראות בכלל כמו Necrophobic, General Surgery, Antaeus ו-Flesh Made Sun ואקווה שבשנה הבאה, הם יביאו ליינאפ אף יותר מפוצץ ואולי ירחיבו את פעילות הפסטיבל. אני בכל אופן, אמשיך לספור את הימים עד הפסטיבל הבא או עד שאיזה להקה שאני מחבב תגיע לארץ, למרות שאני כבר יודע מה יגיע קודם. ולפני שאני אשכח, ברצוני להודות למריה קרקאס ולירון כחלון, שאזרו אומץ ויצאו איתי למסע… עד הפעם הבאה.

ימין: אני, Daniel Erlandsson ו-Michael Amott | שמאל: מטאל חובק עולם – ישראלים והולנדים

לגלריית התמונות המלאה מפסטיבל…