Behemoth – פעם שלישית גלידה

לחזור לארץ זה קשה, במיוחד אחרי למעלה מחודשיים של פסטיבלים והופעות מטורפות (בקרוב הדיווחים), אבל לא סתם בחרתי לחזור עכשיו, כי אם יש להקה שאני מוכן להחשיב בתכנונים השנתיים שלי זו היא Behemoth הפולנית, אחת מלהקות הדת' מטאל הפעילות ביותר כיום, וזו שאני תמיד נהנה לראות בהופעות, ביום או בלילה, בפסטיבל או במועדון. השנה החבורה הייתה עסוקה באמריקה בזמן שאני חרשתי את אדמות אירופה, אז זו היא למעשה ההופעה הראשונה שלה שראיתי השנה, וכן הראשונה שלה בחצי הזה של כדור הארץ כתמיכה לאלבום החדש Evangelion – סיבה כפולה למסיבה (או שמא, לרצח?)…

אני לא יודע מה בדיוק השתנה פה במהלך הקיץ, אבל בפעם האחרונה שהייתי בהופעה בתל-אביב, כשאמרו שפתיחת הדלתות היא ב-22:00, היה אפשר להגיע בכיף ב-23:00, וגם זה רק כדי להספיק להגיד שלום לכולם, כי ממתי הופעות מתחילות פה בזמן? אוקי, אז טעיתי, או ליתר דיוק, לא ידעו אותי מראש… כי הלהקה הראשונה בערב, Arafel, עלתה כבר בשעת הפתיחה, כנראה בגלל אילוצים מהלהקה המרכזית, אך עדיין אפשר היה לעדכן מישהו (ובמיוחד מגזין מטאל שמפרסם חדשות, אהממ…). גם את הלהקה השניה בערב, Arallu, בקושי הספקתי לבחון על הבמה, חבל מאד, אבל גם כך הסיבה שלשמה נתכנסנו כאן היא החבורה הארורה הזו מפולין.

ארורה? 67 שקל לעלות איתם על הר מצדה! אבל עזבו קטנות… באנו להרוג, ולהרוג זה מה שנעשה עכשי… או בעצם, לאחר שנתפנה מהמועדון כי היה ריח שרוף, ומטאליסטים לא הולכים ביחד עם אש (השיער והכל)… כן, זכור לי מקרה כזה גם בהופעה של Orphaned Land, שם ברגע שהכניסו את האנשים חזרה, כמות הקהל גדלה ב-200 איש (שלא היה להם כרטיס). נראה לי שזה קרה גם הפעם (לא 200, אבל מספר בודדים) – הבארבי צריך לעבוד על נהלי הביטחון שלו, אבל רגע על מה אנחנו מדברים? פולנים! כן! מצח! גדול! בפעם השלישית הם נוחתים פה כדי להראות לנו מאיפה משתין הגפילטע, והגיע הזמן באמת שנדע את התשובה לשאלה הזו אחת ולתמיד.

בלי אינטרו מיותר, בלי מילות פתיחה, בלי כלום – פאקינג "Slaves Shall Serve" פותח את ההופעה, ואין אדם אחד, כולל אנכי (שזה הוא גם אחד השירים האהובים עליו ביותר), שלא התפרע ופרק אגרסיות, אם זה על החזרה ללימודים, או החזרה למדינת היהודים… מה שזה לא יהיה, הפוגו לא עצר לרגע לכל אורך ההופעה כמו גם דפיקות הראש, הדחיפות ושאר ריקודי הזעם שאנחנו אוהבים לעשות. כמו שתארתי לעצמי לפני בואי, חברי הלהקה באמת נראו עצומים מדי בשביל בימת מועדון הבארבי וזה הרגיש מאד מוזר להסתכל להם בעיניים, במקום להיות מתחתיהם ולהתפלל שלא נמות או נאבד יד כמו בפסטיבלים \ הופעות הקודמות שזכינו לראות.

ניחא! הכאוס רק התגבר כשהגיעו 2 השירים הבאים, "At The Left Hand Ov God" ו-"Prometherion", מתוך האלבום The Apostasy, שכבר הספיק לגדול עלי מאז ששוחרר והפך גם לאחד האהובים עלי אחרי Demigod (כן אני אוהב יותר את החומר המתקדם של הלהקה). הסאונד לא היה רע בכלל ועבור מוזיקה מהסוג הזה, בהחלט הופתעתי שאני יכול להבין ולשמוע על מה הלהקה שרה. הדבר היחיד שהציק זה החום, נראה לי שלמקום היה איזה מאוורר בפעם האחרונה שהייתי בו, אבל לא הפעם, כי לא רק שהקהל הזיע את הנשמה שלו, אלא גם האיפור של חברי Behemoth נמרח מהר מאד… ואולי מנע מהם לבצע עוד כמה שירים?

הסט של הלהקה המשיך דרך שבירות נוספות כדוגמת "Antichristian Phenomenon" מתוך Thelema.6 ושיר הנושא מהאלבום Demigod, שגרמו לראשים לעוף ולגופות ליפול, כי מסתבר שמועדון הבארבי הוא לא פחות עצום מפסטיבל Wacken הגרמני ו-Crowdsurf או Stage-Dive יכולים ללכת פה מצוין… Not! אבל אם זה עושה טוב למשוגעים האלה מי אני שאתווכח? Nergal הסולן נראה מרוצה מהמצב, והמשיך להלהיב את הקהל בקריאות Fuck Yeah או בשאלות כמו "מאיפה אנחנו מגיעים?" שלרגע גרמו לי לחשוב שהם איבדו את הזיכרון מהחום, אך כמובן שזה היה רטורי, כי זה היה מה זה ברור שהם מגיעים "From The Pagan Vastlands"… איך לא ידעתם? בושה!

"Conquer All" היה הבא בתור, ולאחריו התחלנו להרוג נוצרים עם השירים "Christgrinding Avenue" (שנכתב בעקבות טיול הלהקה לירושלים לפני 5 שנים בדיוק!) ו-"Christians To The Lions" (שמסתבר שלא באמת נאמר באותה תקופה ברומא – שאלתי את אחד המדריכים בקולוסאום)… לבסוף קיבלנו קצת טעימה מהאלבום החדש בדמות "Ov Fire And The Void", לו צולם קליפ מושקע ומטריד למדי. בשלב זה כבר היה ניתן לראות את השפעות החום על הפולנים, כש-Nergal התבלבל במילים, אבל נו מילא, מי ששם לב לטעות הזו כנראה עמד מאחורה בצד בזמן שכל שאר האנשים, ובמיוחד אלה שעמדו מקדימה, פשוט קיבלו מכות.

סלחו לי שעוד לא ציינתי את חבריו של Nergal שגם עשו עבודה לא פחות קשה, אם זה Orion הבסיסט שלא הפסיק לדפוק פוזות, Seth הגיטריסט (סשן) שלא הפסיק לדפוק ראש וכמובן, האיש ורגלי הפלדה Inferno שלא הפסיק לדפוק ולהלום על התופים כמו מטורף – אם יש להקה שיכולה להישמע יותר אגרסיבית ויותר מהירה בהופעות, זו היא Behemoth. פשוט אדיר. בלי ששמנו לב כבר התקרבנו לסוף ולאחר עוד שני אזכורים לחומר הוותיק, בדמות "Decade Ov Therion" מתוך Satanica ו-"As Above So Below" מ-Zos Kia Cultus, הגיע עוד אחד מהשירים האהובים עלי, "Chant For Ezkaton 2000 EV" שבמקור גם הגיע מ-Satanica, אך חודש לא מזמן לכדי גרסה שוברת ראשים, וכזו שדורשת מ-Nergal לכבוש את מסיכת המוטנט (אקס-מן?) שלו בזמן שאנחנו רק משתגעים עוד ועוד.

הלהקה ירדה מהבמה ואני חשבתי לרגע שהיא בקושי נתנה חצי שעה של הופעה, וכך כמו כל הקהל גם אני דרשתי עוד – ועוד קיבלנו, רק חבל שזה היה ביצוע לשיר "I Got Erection" של Turbonegro הנורבגית, אותו זכינו לשמוע גם בפעם האחרונה שהלהקה ביקרה פה. מה לא טוב להם לחדש לנו קצת או להאריך את הסט? אבל זה סתם קטנוניות, הביצוע היה מהנה, ובזמן שכולם צרחו I Got Erection (אם אתם לא יודעים מה התרגום, אתם לא מבוגרים מספיק כדי לשיר את זה), הבנות בקהל נמלטו לעבר היציאה. וכך זה נגמר, השאירו אותנו עם המכנסיים למטה, עם האיברים למעלה, מזיעים, מיוחמים, ובלי רחמים… האם היה שווה בגלל זה לחזור לארץ? לא! אבל היה טוב לא פחות, רק שפעם הבאה תדאגו לקירור, או לפחות לזרוק קרח על הקהל, אני בטוח שאף אחד לא יתנגד.