Betzefer משיקים אלבום חדש

דני אחירון-ליעד קלופשטוק

ביום שישי האחרון, במועדון הבארבי (שהיה עמוס מהרגיל) נפגשנו אני ועוד כ700 איש +-, להופעה ראשונה מזה שנתיים במקום של חביבי הקהל ואחת מלהקות המטאל המצליחות בארץ – .Betzefer ההופעה הייתה הופעת השקה לאלבום החדש Freedom To The Slave makers שיצא לא מכבר, וכבר הספיק להפתיע לטוב ולרע את כל מעריצי הלהקה ביצירה שונה, גרובית ומעניינת. עם שלושה אורחים שונים בתכלית ומעולמות מוסיקלים שונים(רוני פיטרסון – גיטריסט בלוז אגדי מקומי, סדייל, הרכב ההיפהופ עם מבטא רוסי וגישה האמריקאית, וגם DJ Mesh) התבררה כל החבילה כמעניינת מאד:

הפעם האחרונה
ליעד קלופשטוק

בואו נבהיר שלוש עובדות:
1."הפעם האחרונה" היא להקת היפ-הופ-רוק, אולי נוטים קצת לכיוון של נו-מטאל, והם טובים ככאלה, אפילו מצוינים.
2.תומר ענבר סולן "הפעם האחרונה" הוא אחיו של רותם ענבר הבסיסט של Betzefer
3.גם אם לעובדה מס' 2 יש קשר וגם אם אין קשר לסיבה שבגללה נבחרה "הפעם האחרונה" ללהקת החימום, רק טוב יצא מהחיבור הזה.

תמיד יהיו את האנשים שיקפצו ויגידו "מה הם קשורים לערב מטאל?", "הכל פרוטקציות", "נמאס מהפוליטיקה בסצינה", וכו'. ואת האמת? אולי גם אני חשבתי ככה בטרם ההופעה, אבל כשהגעתי לבארבי הבנתי את גודל טעותי. ל"פעם האחרונה" יש קטע, ואחד טוב. כשהם עלו לבמה והחלו לנגן את "להרגיש את ההדף", נכון שהיו לא מעט אנשים שהופתעו, אך אני סבור כי בסופו של דבר הגיוון היה נחמד, ובאופן אישי אני חושב כי זה תמיד טוב להיפתח לסגנונות חדשים גם אם הם לא תמיד חופפים את הטעם הכללי של הערב. הדבר היחידי שעיצבן אותי בהופעה שלהם אם נתעלם מהעובדה כי תקעו את המתופף בקצה השמאלי של הבמה, כך שאם לא עמדת מאחוריו לא ממש היית יכול לראות אותו, היה העניין הלא ברור של הפוגואים הכל כך, אבל כל כך לא קשורים למה שהלך על הבמה. קהל של מטאל כנראה תמיד יישאר קהל של מטאל.

לסיכומו של דבר הסאונד של ה"פעם האחרונה" נשמע מצוין, הם עושים את מה שהם עושים על הצד הטוב ביותר על זה אי אפשר להתווכח, ומה שבטוח שבתור להקת חימום הם עשו את עבודתם נאמנה ובהחלט גרמו לקהל להשתגע ולהתחמם לקראת הדבר האמיתי… גם אתם הרגשתם את ההדף?

Betzefer
דני אחירון

לאחר ש"הפעם האחרונה" ירדו מהבמה הוקרן הקליפ החדש של הלהקה לשיר Bestseller, אחד השירים החזקים באלבום ושיר ביקורתי ונוקב על מצב המוזיקה והחברה. קליפ איכותי מאוד, ובו הוצג אביטל הסולן כעומד בפני משפט/ועדת חקירה, מתאבן מוצלח להמשך הערב. לאחר מכן הוקרן במסכים שלצד הבמה הטריילר שכבר נחשף באינטרנט לפני כמה שבועות לסרט הזומבים הישראלי "ארץ זבת", שבו מעורבים חברי הלהקה ושהקליטו לו את הפסקול. בסיום הטריילר עלו חברי הלהקה לבמה לתרועות הקהל לביצוע של השיר שמנוגן בסוף הטריילר ולהיט ותיק שנמצא באלבום החדש – Doomsday.

אחד היתרונות הגדולים של Betzefer, שהוא גם חסרונה, הוא ההתמדה שלה; הם שומרים על אותה רמה, השירים מבוצעים בדיוק כמו באלבום ללא כל זיוף או שינוי. זה קצת כמו במקדונלד'ס; אתה מזמין מנה ואתה יודע בדיוק מה תקבל, לטוב ולרע, במקרה של הלהקה רע זה כי השירים לא מתפתחים או הולכים לכיוונים אחרים או לביצועים טיפה שונים. השיר הבא היה Bestseller שפותח את האלבום החדש. שוב דיוק מדהים בביצוע החי, לשמוע אותם בבית זה כמו לראות אותם מופיעים אצלך בסלון, הלהקה לא נופלת מהסטנדרט של ההקלטה. כל זאת, כשאתה רואה את הביצוע בהופעה כן יש איזו עוצמה נוספת שמעניקה חיזוק לעוצמתיות של השירים המאוד מופשטים של ההרכב. אין פה לידים שנשפכים איפה שלא צריך, אין שומן מיותר, ואביטל מחזיק את הקולות ללא מאמץ בעצמו מלבד מבהקטעים בהם הוא נתן לקהל את המיקרופון לשיר איתו, ביחוד בשירים היותר ישנים ומוכרים.

ההופעה נמשכת לפי הסדר של הדיסק, בשיר האהוב עלי מהאלבום החדש-Backstage Blues הפוגואים מתחזקים, ומי שלא עף מחל בתנועות ראש עולות ויורדות. הגרוב מורגש בכל הבארבי. מיד לאחר מכן אביטל שואל את הקהל " Ready To go under?" וההרכב תוקף עם הלהיט השובר מהאלבום הראשון – Downlow. ראשים מתעופפים, הפוגו מתגבר, ומיד לאחר מכן מפלס המהירות עולה, וממשיכים עם Running Against שבו השפעת Max Cavalera מורגשת היטב. מיד בסיום השיר, לקול תרועות ובקשות שנמשיכו כל הערב. ללהקה לנגן את פיץ העכבר, אביטל משיב שהשיר ינוגן שוב בחגיגות ה-20, וזה הזמן ל"מוזיקה אמיתית". ממשיכים לNothing But Opinions המאוד רוקנרולי מהאלבום החדש, וללהיט המפצלח Early Grave שגורם להדבנגים מוגברים. מיד אחרי זה מגיעים השירים Diamond Director ו Feels So Right מהאלבום החדש, שלמרות שיצא רק לפני שלושה שבועות, הם כבר מדוקלמים בע"פ ע"י הקהל המעריץ. מייד לאחר מכן מגיעEmpty Magazines, שיר עם ליריקה מצוינת, אך בגדול אחת הנקודות החלשות באלבום.

אביטל מזמין לבמה "חבר חדש של בצפר" – גיטריסט הבלוז המהולל רוני פיטרסון, שיחד איתו הלהקה עושה קאבר מצוין ללהיט הבלוז Baby Please Don't go תוך כדי שהשירה הכבדה של אביטל רק מוסיף למורבידיות של השיר ומכניסה לו מימד חדש ומגניב. מדובר בקאבר אנרגטי, קצת סקא, קצת מטאל והרבה בלוז וגרוב. רוני נשאר על הבמה, ואביטל מזמין לבמה את DJ Mesh ואת סדייל. בהתחלה, הקהל מצחקק ותוהה מי הם צמד הראפרים הלא ברורים ומה הקשר שלהם ושל המבטא הרוסי שלהם לערב. מהר מאוד סדייל וMesh מוכיחים את הספקנים על טעותם ופורצים בשיתוף פעולה מוסיקלי מגניב שלקח אותי מוסיקלית ל Bring The Noise של Anthrax ודמיון ל Cypress hill ו Beastie Boys. כל מי שפתוח למשהו טיפה שונה במטאל שלו, שאב הנאה מרובה וגרוב עשיר שלא נפל מזה שבשיר הקודם.

כשהאורחים ירדו, ברמן המתופף פותח בסולו תופים אנרגטי, ובעקבותיו מצטרפים מפעם לפעם הלהקה, אביטל מזמין אותנו לשמוע קצת Old Shit ופותח לכולם את העיניים, הפה והגוף במחרוזת שירים מה EP של הלהקה – New Hate, מחרוזת שכללה את Peasants, את Tin ו Buddha. זקני השבט שבקהל משתגעים ואנחנו ממשיכים עםSong For The Alcoholic מהאלבום האחרון שמתחבר לשיר הסוגר את האלבום – Heavensent. הלהקה עולה בחזרה להדרן וסוגרת בשלושה להיטים חזקים מDownlow, הלהקה מבצעת את Black Inside, את Fucking את Rock and Roll ואת Downlow שמסיים בדרך קבע את הופעות הלהקה עם ריף סיום שהוא הריף הפותח של Raining Blood של Slayer. הקהל מתפזר בשארית כוחותיו האחרונה, ואני חושב על ההופעה שהייתה, ואיך האלבום החדש עבר להתנגן עבור כולם בבארבי, הישר מהאייפוד שלי.

פלייליסט:

1.Doomsday
Bestseller.2
Backstage Blues.3
Under.4
Running Against.5
Nothing But Opinions.6
Early Grave.7
Diamond Director.8
Feels So Right.9
Empty Magazine.10
Baby Please Don’t Go.11 עם רוני פיטרסון
12.סדייל, DJ Mesh רוני והלהקה במחרוזת
13.Peasent-Tin-Buddah
Song For The Alcoholic.14
Heavensent.15
הדרן
16.Black Inside
Fucking Rock and Roll.17
Downlow.18