Betzefer – עשור של פורענות

אז ככה. Betzefer היא להקת גרוב מטאל ישראלית, שזוכה להתעניינות בין-לאומית. באמת, ככה כתוב בויקיפדיה! אחרי כמה וכמה הוצאות מוזיקליות, מאלבום מלא בחברת התקליטים הגדולה ביותר המיועדת למטאל, הלא היא Roadrunner וכלה בקאבר שהם מעדיפים לשכוח לשיר ילדים. אחרי כמה וכמה סיבובי הופעות ברחבי אירופה, בין אם זה בתור ביקורי פסטיבלים לצד להקות שהם גדלו עליהן, או בין אם זה ביקור ביניים בתור הדליינרים. אחרי התמקמות איתנה בפסגת סצינת המטאל הישראלית, ושבירת כל המוסכמות לאיך סצינת המטאל הישראלית אמורה להראות, וחימום של להקות מפתח מחו"ל כמו Machine Head ו-Megadeth, כעת הגיע הזמן לנוח ולתת ל-Betzefer לעשות את העבודה.

אלבומה השני, Freedom For The Slave Makers, כבר מוכן ומזומן להוצאה, רק צריך למצוא לו את המסגרת ההולמת שתעניק לו את הכבוד הראוי לו. הם כבר ראו עולם, הם כבר חרשו את כל הבמות של הארץ והפכו לקונצנזוס מודרני בנוגע לרוק כבד מהו. פאקין רוק'נרול. יאללה, כאילו שאמרתי משהו שאתם לא ידעתם לבד. כיום, גם אם אתה שומע רק סינרגיה, אתה תתקל במוקדם ובמאוחר בשם Betzefer. בהתחלה אתה תתלונן שמטאל ישראלי זה לא בשבילך, ותגיד שאתה לא אוהב מטאל ישראלי, כי אתה לא מסוגל לשמוע דברים שקשורים לישראל, ואתה אוהב רק Pantera או Iron Maiden. ואז זה יעבור לך. ואתה תתחיל לשמוע Betzefer. ולא רק שתתחיל לשמוע אותה, אתה גם תתחיל לפקוד את ההופעות שלה. בהתחלה בגלל שהחברים שלך אמרו לך שזה בת-זונה של הופעה. אחר כך בגלל שאתה תפנים את זה לבד.

עכשיו, כל הז*ן לך, שהחלטת לוותר על הופעת העשור של Betzefer. כאמור, כל הז*ן לך בהתאם, אם אתה קורא את המאמר הזה בגלל שלא הכרת את Betzefer עד עכשיו, ותצטרך לחכות כמו טמבל עד להופעת העשור הבאה. אם התמזל מזלך, והיית בהופעת העשור, ואולי יש מצב שלא הכרת את Betzefer לפני כן, אולי חווית את הופעת המטאל… בעצם, את הופעת הרוק המוצלחת של חייך. אתה יכול להסתייג עם זה עד מחר, כי עוד כמה זמן תתפוס את הרגליים שלך ותעוף לוואקן או לגראספופ, ותבין בדרך הקשה שאפילו להקות כמו Saxon או Opeth או Finntroll יכולים ללמוד דבר או שניים מ-Betzefer . וכן, זה מסתכם גם עכשיו בפאקין רוק'נרול.

אחרי מאבק עיקש על משבצת החימום זכתה להקת Phallanex הבאר-שבעית להיות המופע הפותח של ענקית הרוק הכבד המקומית, וזה כשהיא מדיחה קרוב ל-10 להקות אחרות, רובן מצוינות לא פחות. יאמר לזכותה של Phallanex שהיא גם כן מצוינת, ומבצעת מוזיקת מטאלקור על פי הספר ובדיוק בטעם הטוב של העניין. המוזיקה שלה אמנם אינה מהירה כמו מרבית להקות המטאלקור כדוגמת As I Lay Dying או Trivium אבל היא בהחלט ניחנה במלודיה מיוחדת, וגרוב משובח. סולן הלהקה, ירון "Hawk" אביטן, הצליח בכוח רב למשוך סט מרשים של שאגות וצרחות, בשילוב עם שירה נקייה ומלודית. לא רע בכלל בהתחשב שהבחור חולה אסטמה, ואפילו כתב על זה שיר. ניתן להבחין בכך שהוא בעצם פיתח את הראות שלו היטב בשאגות. ממש Screaming for his life.

המוזיקה קורצה מחומר מלודי הגובל באלטרנטיב רוק, כמו הנוסחה המאוחרת של Killswitch Engage למוזיקה שלה. בושל היטב בחום המדברי של באר שבע, ההרכב הגיע מנוסה ומוכן היטב להופעה הזאת, הפציץ לכל אורך הסט הקצר שהיה לו (כחצי שעה) וקיבל תגובות מצוינות במקום. מגיע ל- Phallanex את זה הפידבק, וראוי שההופעה הזאת תהיה המקפצה שלהם למעלה. שמועות גורסות שהם משחיזים עכשיו EP בחזקתם. מחכים בקוצר רוח לשמוע את התוצאה.

פירוק הבמה המהיר, ואז מוזיקת רקע מתחילה, וזוג מסכים מתחיל לפמפם וידאו משעשע, ערוך מצוין ומצולם היטב המראה את הגעתם של חברי הלהקה למועדון הבארבי, בדרך חתחתים, כמו כנופיית עבריינים לשמה. ממש רוק'נרול טהור, כבדרך אגב, לא משנה איזו מוזיקה התנגנה ברקע. בזמן שכולנו בהינו כמהופנטים במסכים, התיישב לו רועי ברמן על עמדת התופים, ולאחר שהסרט הסתיים, זה התחיל לתופף את השיר הסוגר את אלבומה הראשון והאחרון עד כה של Betzefer, הלא הוא "Black Inside". אליו במהרה הצטרף רותם ענבר, הבסיסט, והלהקה כולה עלתה אט-אט מתוך הג'אם לביצוע כולל של השיר היותר איטי ויותר בומבסטי מאלבום הבכורה המלא שלהם.

חברי הלהקה המשיכו לצלוח דרך שירים מכל התקופות, ביודעין שהם בישלו לנו משהו מיוחד. "Under" או "Feel's So Right" (אם אינני טועה) המשיכו את הקו המצוין, והקפיצו את הקהל העצום שהתאסף לראות את ההרכב בהתלהבות. "Dooms Day" שהפך להיות להיט רשמי לפני שבאמת עלה מוקלט לאיזשהו מקום כמובן גרר להט גדול מכל הנוכחים, אפילו אותם אלה שלעולם לא באמת מרימים יד, מוחאים כפיים או קוראים הידד (או משהו כזה) בכלל. לפעמים יכולתי להישבע שאפילו דורון, הסאונדמן המזוקן והמפורסם של הבארבי, מריע ביחד איתם.

בחציה השני של ההופעה, הבטיחו וקיימו Betzefer הפתעות רבות. קודם כל המון שירים משני ה-EP המוקדמים שלהם, וביחד עם הופעת אורח מיוחדת של איתן רדושינסקי, סולן להקת הרוק הפסיכודלית Midnight Peacocks, חבר ותיק של Betzefer שביצע איתם שיר ותיק גם כן. כמו כן, מגויס נוסף הובא למטרת כוח העזר. ניר גוטריימן, גיטריסט להקת Salem הפציץ בכוח עם גיטרה נוספת וניסר ביחד עם מתן כהן את הבארבי לגזרים. לעזרת השיר 6's & 7's הביאו Betzefer את תומר ג'ונס וחיים בנימיני, חברי להקת Whorecore שהייתה מאז ומעולם האחות הבלתי מעורערת של Betzefer, מאז היווסדה. בכללי נדמה היה שכל החצי השני של ההופעה מרגיש מאד נוסטלגי ומאד מסיבת שכונה מוצלחת, כיאה ליומולדת עשר של מלכת הכיתה.

מבחינת ביצוע, הבהיקו הנגנים כהן, ענבר וברמן בהופעה סוחפת ומדויקת מוזיקלית. רואים ושומעים היטב שהניסיון מטפטף כבר מכל תו שיוצא מכל מיתר ומכל הלמת תופים. החבורה הזאת חושלה על במות רבות, הרבה מעבר לגבולות הארץ, ואפשר בקלות לאמוד את הפער בין המקצועיות שלהם ללהקה המקצועית הבאה אחריה. אין דברים כאלה. פאקין רוק'נרול. אביטל תמיר, סולנה הכריזמטי של Betzefer בלט לטובה לאורך כל האירוע. הוא חישל את עצמו לסיפוק הסחורה של הופעה ארוכה במיוחד (במקום סט של שעה הופקעו Betzefer למשך שעתיים פחות או יותר) ולא הראה סימני חולשה (חדשות טובות, בהתחשב בכך שהוא כמעט ונגמר בהופעה קצרה פי שתיים כאשר החבר'ה חיממו את Machine Head. יאמר לזכותו שאז בוצע –רק- חומר חדש, וייתכן בהחלט ששם הניסיון הרב שלו כבר לא התבטא כל כך טוב).

פגז אחר פגז, להיט אחר להיט, Betzefer שיחררו את הארטילריה המוזיקלית של מטאל עם המון רוק'נרול והרבה מצב רוח טוב לעבר הקהל, עד אשר ירדו להדרן ראשון. לכבוד המאורע, הצטרפו אליהם כמה אורחים בלתי רגילים. הראשון הוא קובי פרחי, סולן להקת המטאל Orphaned Land, ובין היחידות שעדיין מזוהה יותר עם ישראל מבחינת מטאל יותר מ-Betzefer. לכבוד השיר, הלא הוא "Fucking Rock'n'Roll" חולקו היטב תפקידי השירה בין קובי לאביטל, והביצוע היה בהחלט בלתי נשכח, אבל כל זה היה בחזקת סיפתח לכבוד ההולך לבוא.

חברי Betzefer הגיעו להדרן שני חמושים בגיטרה אקוסטית, מה שהכריז בגאון שהם הולכים לבצע את "פיץ העכבר" – אותו שיר שהם הבטיחו שלא יבצעו לעולם, אולי רק אם תהנה סיבה אולטרא-מיוחדת. טוב, יומולדת 10 לא באה כל יום, והלהקה החליטה שזו סיבה הולמת, אבל לא רק כך – אלא גם הביאה איתה מעריץ רוק אמיתי, ואת הקומיקאי המוביל בארץ – טל פרידמן. פרידמן, למי שלא יודע, מנגן בלהקת "הקריות", וכמדומני שמח על ההזדמנות לחלוק במה עם להקת רוק מקצועית לא פחות משלו. Betzefer ביצעו בהזדמנות זו את האתנחתא הקומית והאלימה של "פיץ העכבר" (אם ואריאציה קטנה על המילים. נו מילא, מותר להם), ואז פצחו אל תוך "Walk" האלמותי של Pantera.

אם כבר לחגוג, אז לעשות זאת בגאון – הרי Betzefer התפרסמה לא מעט בזכות הקאברים שלה לאגדת המטאל האמריקאית הנ"ל, ואיזו דרך לחגוג את העשור שלך יותר הולמת מאשר לחזור להתחלה. כאשר נדמה שכל התותחים נדמו – ההפצצה האחרונה הגיעה בצורת שיר הנושא מאלבום הבכורה, Down Low אשר חותם כל הופעה, והבארבי רעד לכבוד העשור אשר חלף לו. ועל זה נאמר, פאקין רוקנ… נו אתם יודעים.