Betzefer שוברים את הבארבי, שוב

לבארבי בת"א הגעתי באיחור אופנתי של שעה. גם ככה מעולם ההופעות לא התחילו בזמן ואם רשום על הפלאייר "פתיחת שערים ב-22:00" אני יכולה לדעת שההופעות לא יתחילו לפני 24:00. את פני קיבלו עשרות ילדודס עם חולצות בצפר שהתגודדו מחוץ למועדון. קצת חששתי שאם כולם נמצאים בחוץ הלהקה תתאכזב מכמות האנשים שהגיעה הפעם אבל בפנים חיכתה לי הפתעה. שעה לפני שבצפר אמורים להתחיל הבארבי היה מלא עד אפס מקום ומה שראיתי בחוץ היה כלום לעומת ה-"תלבושת האחידה" שהלכה בפנים. כל בנאדם שני לבש בגאווה את חולצת הלהקה. ללא ספק תחילתה של תופעה.

חברים שלי זרזו אותי להיכנס פנימה כיוון שאקססום הלהקה המחממת עמדה לעלות. עמידה מדויקת בזמנים, הייתכן? תפסתי את מקומי הקבוע בצד הבמה ותוך דקות אחדות התיקלוט הופסק ואקססום עלו לבמה.

Excessum

בתור להקה שצברה תאוצה בשנה האחרונה בתור אחת הלהקות המבטיחות בתחום המטאל בישראל היו לי ציפיות גבוהות מההופעה שלה. אקססום ידועה בתור להקה שמשתפרת מהופעה להופעה ומושכת קהל חדש כל הזמן. גם הפעם הם לא אכזבו ונתנו שאוו שובר ומקפיץ אבל מבחינת סאונד הם יכלו להישמע טוב יותר. הרמה הגבוהה שלהם נשמרה אבל לעלות רף הם לא עלו. לדעתי הבעיה בהופעה שלהם הייתה שלא דאגו לעשות להם סאונד שתואם את דרישות הסגנון שהלהקה מנגנת ובגלל זה נוצרו בעיות כמו פידבקים של הסולן וגיטרות שנעלמו מדי פעם לפעם.

ההופעה נפתחה עם השיר Suffer And Die ומיד הוכח לקהל שגם הם יכולים לשבור את הבארבי כיאה ללהקת דת'-טראש-הארדקור (בהגדרתם). השיר השני The Last Page הוא שיר חדש, יותר מלודי משאר החומר של הלהקה אבל לא מאבד מהעוצמה שלו. הוא יצר בסופו השתוללות מוחלטת של הקהל. משם הסט המשיך עם Infernal Existence ועם עוד שיר חדש, Destination, Life שלטעמי הוא אחד השירים היותר טובים של אקססום.

אני מאד אוהבת את הכיוון שהלהקה לוקחת, הם מכניסים המון גרוב לתוך המוזיקה שהם מנגנים וגם מאמצים קצת את הגל החדש של המטאלקור/הארדקור שמשתלט על עולם המטאל. ההופעה הסתיימה עם 2 השירים היותר מוכרים, Deception, והשיר שהפך ללהיט של הלהקה Kingdom Loneliness. אפשר היה לראות שהקהל מקבל את אקססום בהתלהבות ולמרות שזאת לא הייתה אחת ההופעות הטובות ביותר של חברי הלהקה, הם קיבלו הזדמנות מצוינת להוכיח את עצמם מול קהל חדש, צעיר ורענן בעל ראש פתוח למטאל הישראלי. בטווח הארוך ההופעה הזאת תעשה להם רק טוב.

Betzefer

בזמן שבצפר התכוננו לעלות לבמה נכנס עוד קהל אל תוך המועדון. תוך מספר דקות הבארבי היה מפוצץ לגמרי. לא היה מקום פנוי אחד. אנשים הצטופפו ברחבה הראשית, ליד הבר, בצדדים, על המרפסת והיו כאלו שאפילו התיישבו על הרמקולים שעמדו לצדדי הבמה. אני חושבת שמאז ההופעה של סיילם ב-2004 הבארבי לא ראה כל כך הרבה אנשים בתוכו.

ההופעה נפתחה בפיצוץ אנרגיה לפנים הידוע גם בתור Early Grave, והקהל החליט לא לקחת שבויים ולשבור את המקום, פוגו ענקי נוצר באמצע וכל המעוכים בשורה הראשונה ויתרו אחד אחרי השני על מקומם ופשוט קפצו מהבמה אל הקהל. חלק אפילו טיפסו על הבמה והחליטו להישאר בצדדים עד לסוף ההופעה. כדי להתאושש מההלם של קבלת הפנים שקיבלו. אביטל, הסולן, לקח קצת זמן כדי להודות לקהל הישראלי על היותו הקהל הטוב בעולם והסביר שהם הולכים לבצע את כל האלבום "Down Low" ועוד כמה שירים ישנים.

ביצפר ניגנו את Running Against שיחמם את כולם עוד קצת ואז החליטו לחזור קצת אחורה ולעורר את כל ה-3 אנשים שאולי בטעות חלמו ולא נכנסו לאווירת ההופעה עם אחת התופעות הידועה בשם Tin. התגובה הרצויה הגיעה ועשרות אנשים עלו אחד על הכתפיים של חבריהם ועזרו לאותם אמיצים שהחליטו לעשות "קראוד סרפינג" (גלישה על הקהל) והפעם מהסוף אל הבמה ולא ההפך כמו שנהוג בארץ. אחרי שלושה שירים אביטל הודיע לקהל שההופעה רק התחילה והוא כבר מדמם, למי שתוהה, זה סימן חיובי ביותר.

הלהקה המשיכה לנגן ברצף את Under ואת 6's & 7's גם הם מהאלבום החדש והחליטו לבחון את הקהל עם קצת היסטורית בצפר כשהם ניגנו את Shee. בשלב הזה של ההופעה כבר היה ברור שהקהל הישראלי הכתיר לעצמו מלכים חדשים ובין אם הם יצליחו עוד בחו"ל או לא, מבחינתם, בצפר כבר כבשו את העולם.

עוד קצת מהאלבום החדש אף פעם לא מזיק ולכן קיבלנו רצף של 4 שירים (Brixxx, Black Inside, Split, וMark) שהביאו להשתוללות כללית, הקהל פשוט משך את אביטל לתוכו. במהלך ההופעה נזרקה בירה על הבמה וחברי הלהקה ניסו נואשות לא להחליק עליה (קצת קשה שאתה עסוק בלקפוץ ולהשתולל). את הרצף החדש קטעו עם Buddah ואז עצרנו להפסקה קטנטנה כדי שהחבר'ה יוכלו לנשום שוב.

אם למישהו היה ספק, אירופה עשתה נפלאות לביצפר, אפשר היה להרגיש בשינוי שחל בה. חברי הלהקה הפכו מאנשים עם המון פוטנציאל למוזיקאים מקצועיים ופרפומרים אדירים. הם קיבלו המון ביטחון עצמי ושואו מפוצץ והביאו את חו"ל לארץ. גם אם זה מבחינת סאונד מושלם וגם אם זה מבחינת מקצועיות, בצפר נתנו לנו את התחושה שאנחנו נמצאים בהופעה של להקה גדולה מחו"ל שבאה במיוחד להופיע מולנו.

לאחר הפאוזה הקצרה נשאלנו ע"י הלהקה האם אנחנו מוכנים לקצת רוק'אנ'רול ואז כמובן קיבלנו לפנים את הסינגל החדש Fuckin' Rock N Roll. קצת ממתקים לותיקים, אמרו לנו להגיד אהההה, אז אמרנו אההההה ואז הם ניגנו את Say Ahhh וזה החזיר אותי לימים שבצפר הופיעו בהיינקן מול 40 איש… מזל שהימים האלה עברו ממזמן אבל נוסטלגיה זה אף פעם לא דבר רע והיא גם הייתה מבורכת עם ה-"שיר האחרון" לערב Rinse:Repeat.

חברי הלהקה ירדו מהבמה אבל לנו היה ברור שהם לא הולכים לשום מקום. אז אחרי כמה דקות של צעקות סטייל "בצפר, בצפר" או "Down Low, Down Low" עלו לבמה ברמן, רותם, מתן ואביטל כדי לתת לנו בראש בפעם האחרונה. רק כדי להדגיש את תופעת הסטארים שהשתלטה על הקהל בהופעה משכה השורה הראשונה את מתן הגיטריסט אליהם כדי לקבל את "הכאפות" הנחשקות ממנו (שמעתי אפילו בחורה נשבעת שהיא בחיים לא תשטוף את היד שלה) ואביטל היה צריך להתרחק בזהירות מהקהל כדי שלא ימשיכו לאנוס לו את הקרחת כל פעם שהוא מתקרב אל מישהו.

את ההופעה הם סיימו עם שיר ישן ושיר חדש. השיר הישן היה Peasents והחדש היה הפייבוריט של הקהל (ושלי) Down Low שנגמר עם סיומת חביבה: ריף מ Raining Blood של סלייר. לסיכום, אפשר להגיד שזה היה ללא ספק אחד הערבים הכי טובים שיצא לי להיות נוכחת בהם. האווירה הייתה טובה, ההופעות היו מעולות ובצפר בהחלט הראו לנו מה אירופה יכולה לעשות ללהקה. כן יירבו!