Brutal Assault 2009 – סיקור פסטיבל
סוף השבוע השני של חודש אוגוסט תמיד מעלה התלבטויות קשות, מכיוון שבאותו הזמן מתקיימים מספר פסטיבלים ברחבי אירופה. מתוך אלה שאני מכיר, ישנם 2 בתחום הגותי – M'era Luna הידוע בגרמניה, שלא נשמע כזה מעניין, וכן Summer Darkness ההולנדי שממשיך לגדול מדי שנה, ודווקא היה אחת האופציות שלי (עקב ביקור מוצלח בשנה שעברה). עבור מי שלא מחפש אלטרנטיביות ישנו כמובן פסטיבל PartySan הגרמני, בו ביקרתי גם מספר פעמים. הפסטיבל הפך כבר לשם דבר בתחום, כשהוא שם דגש בעיקר על להקות מטאל קיצוניות – אך הוא לא היחיד שעושה זאת באותה תקופה, שכן יש לו אח חורג שרציתי לבדוק בצ'כיה… אבוי, צ'כיה! אחרי הביקור שם כחודש לפני כן (בפסטיבל Masters Of Rock), החששות שלי היו גדולות – אבל הכל כבר שולם מראש, האם אני אשרוד הפעם?
זאת הפעם ה-14 בה פסטיבל Brutal Assault מתקיים בצ'כיה, אחת המדינות הזולות והמעניינות בסביבה. בניגוד לצד המזרחי שלה, לשם מגיעים בעיקר מקומיים ואנשים שלא ממש טרחו לדעת לתקשר עם אורחים ממדינות שכנות, הפסטיבל הזה מוקם במערב המדינה, לא רחוק מפראג (130 ק"מ בערך), במבצר צבאי עתיק בשם Josefov ליד העיר Jaroměř. גם לפסטיבל הזה יש מוניטין בינלאומי גדול, אך לשם שינוי אפשר להיתקל בלא מעט חבר'ה ממדינות אחרות, אם זה בלגיה, צרפת, פולין, גרמניה ואפילו ישראל (למען האמת הייתה השנה קבוצה מכובדת של ישראלים) – כולם הגיעו כדי להנות מהמחירים הזולים שצ'כיה ידועה בגללם (ולא בניסיונות של אנשי המזרח לדפוק קופה רק לימי הפסטיבל) ובעיקר מהופעות, כי יותר מכל דבר אחר, מי שהגיע לכאן בין ה-6 ל-8 באוגוסט, בא כדי לראות להקות – וזה בעצם מה שעשה את הפסטיבל הזה למיוחד.
קמפינג – שלא כמו בפסטיבל "הנחשב" במזרח צ'כיה, כאן היה אזור קמפינג גדול ומסודר, רק שלהגיע אליו מתחנת הרכבת של העיר היה קצת קשה – 2 ק"מ ברגל, או במונית (שמסתבר שהן לא כאלה יקרות אם מתחלקים בין כמה חבר'ה). לאחר שצלחנו את זה, עמדו בפנינו מספר אופציות, הראשונה היא קמפינג רגיל, אך שמענו שבפסטיבל הזה יהיה קצת מסוכן להשאיר את האוהל לבד בשטח עקב פריצות וגניבות (מה שלא קורה במרבית הפסטיבלים), ובשביל זה מארגני הפסטיבל החליטו להקים השנה מתחם VIP, מגודר ומחולק לאזורים, עם שמירה מסביב לשעון – רק כמובן שבתשלום. לטעמי היה משתלם להיפרד מ-450 קרונות, שהן כ-15 יורו בערך – אף אחד לא יסתובב ליד האוהל שלכם בלי שיהיה לו אישור להיות שם. מלבד האופציות האלה ישנם עוד כמה אזורים נוחים שאפשר למצוא, בין אם בשטח שהוקצב, או על הגבעות מסביב. אך לא משנה איפה תבחרו להקים את האוהל, השכנים שלכם יהיו זהים, ואני לא מדבר על אנשים, אלא על זבובים, עכבישים ובעיקר דבורים, ששרצו בהמוניהם באזורי הקמפינג ומיררו לנו את החיים. עוד דבר שגרם לקצת צרות הייתה הגבעה התלולה שבין הקמפינג למתחם הפסטיבל, עליה היינו צריכים לטפס ולרדת כל הזמן. במהלך היום זה עוד היה סביר, אך בלילה ללא תאורה המצב היה מעט בעייתי, במיוחד אחרי ששותים, או מתעייפים. שכחתי לציין גם שהיו כמה מקלחות, עם תור ארוך, אבל זה עדיף מכלום.
אוכל ושתיה – האוכל הצ'כי ידוע בטיבו, אבל בפסטיבל הזה לא היה יותר מדי מטעמים או דברים סבירים בנמצא, מלבד כל המאכלים הרגילים, שלא תמיד נעשו על הצד הטוב ביותר (אפילו היה דוכן שנקרא McShit, שאשכרה הצדיק את שמו)… מבחינת המשקאות היה יותר טוב, עם מגוון סוגים במחירים מצחיקים, שנעו בין יורו אחד לבירה, והלאה לכל מיני קוקטיילים נחמדים. כדי לרכוש את דברי המזון היינו צריכים קופונים, אך למזלנו מארגני הפסטיבל היו נחמדים מספיק למכור אותם לאנשים בכסף צ'כי (קרונות) וגם ביורו, שוב, בניגוד לפסטיבל המזרחי שלא שם קצוץ על אף אחד. מי שהשכיל לעשות מראש, או היה אמיץ מספיק ללכת מרחק רב – היה יכול לקנות דברים באחד הסופר-מארקטים בעיירה עצמה, או אפילו לאכול שם באחת המסעדות (שהיו דיי מלאות בשעות הצהריים)… אך שוב, מדובר בהליכה של כמה ק"מ, ובמזג האוויר החם שהיה לנו לאורך כל ימי הפסטיבל, זה קצת היה מעפן לעשות זאת מדי יום. לפחות גם היה איפה להחליף כסף שם בעיירה, אם זה בבנק או בכספומטים שכיבדו כרטיסי אשראי כמו שצריך.
מתחם הפסטיבל \ במות ומרצ'נדייז – לעומת השנים הקודמות בהן הייתה רק במה אחת, הפסטיבל השנה הציג את הקונספט המוכר של 2 במות צמודות, עליהן התקיימו הופעות אחת אחרי השניה בלי עיקובים מיותרים ועם שמירה פנטסטית על לוח הזמנים העמוס. כמו כן, היה מסך וידאו בין שתי הבמות שהציג את ההופעות בצורה יותר נוחה. כל מי שהגיע לפסטיבל קיבל גם חוברת ושרשרת עם מספר כרטיסים (שדומה למה שמחלקים לעיתונאים, וזה גרם לי לתהות למה יש כזה לכולם…) עליהם היה כל המידע שצריך לדעת, בין אם זה על לוח הזמנים, מפגשי החתימות וכו' – והכל עם תרגום לאנגלית (לראשונה בפסטיבל אירופאי כלשהו!!!). מלבד זאת המתחם היה רחב מאד, והוא אף כלל אזור מיוחד על גבעה, אליו אפשר להיכנס תמורת איזה קופון או שניים ולצפות בהופעות מעמדה נוחה יותר. אם לא עסקתם בהופעות, היה אפשר לשבת ליד אחד מדוכני המשקאות המפוזרים, לעשן נרגילה במאהל "השישה" המיוחד, לצפות בסרטי קולנוע (בתוך אוהל מחניק), או לחפש מקום מוצל על הדשא באזור ה-Metal Market, שכלל מספר דוכנים מצומצם, שכיאה לצ'כיה מכרו בעיקר בוטלגים, או היו יקרים יחסית למדינה הזו בלי יותר מדי מציאות. אבל באמת שהכל היה נינוח, לא היה יותר מדי עמוס באזור הבמות או על יד הדוכנים השונים, וזה מה שעשה את כל החוויה הזו לקצת יותר מהנה.
מי שדילג על הפתיחה לכתבה, צריך להבין פעם נוספת שמי שמגיע לפסטיבל הזה בא בשביל ההופעות, כי באמת שלא היה יותר מדי דברים לעשות בסביבה, או באזור הקמפינג החמים ורווי הדבורים (שאגב נהרגו בהמונים ע"י הקבוצה שלי). ואכן קיבלנו הרבה הופעות בפסטיבל הזה, אם זה מלהקות גדולות, להקות פחות מוכרות וגם מלהקות שלא רואים כל יום בהופעה, כמו אממ… Orphaned Land שלנו שהחליטו לתת פה את אחת ההופעות היחידות שלהם לשנת 2009 (לפחות כרגע). בכל אופן, זה נחמד לשם שינוי שלא צריך לרוץ מבמה לבמה או להספיק לראות מיליון ואחד דברים, או להתעצבן שאנשים לא מבינים אותך, או שאי אפשר לראות כלום, או שהלהקות לא מדברות באנגלית… רק אולי הבמה לא הייתה תמיד מאובזרת (ברקעים וכו') עבור כל הלהקות, אבל זה באמת בקטנה. סוף סוף יש פסטיבל עם הופעות טובות, סאונד מעולה, ואווירה נחמדה.
– את יום הפסטיבל הראשון התחלנו בשעת צהריים חמה עם הופעה של להקת הדת' מטאל ההולנדית The Lucifer Principle, אותה יצא לי לראות כבר בשנה שעברה. הייחוד בלהקה עומד בעיקר על הקונטרבאס שמחליף את גיטרת הבאס הרגילה ונותן צלילים עבים מהרגיל. מלבד זאת הלהקה נותנת שואו בסיסי ומקפיץ, בזמן שהיא מבצעת שירים מ-2 אלבומיה היחידים. לא רחוק אחריה הגיעו Darkane השבדים לתת לנו מנה של דת' \ ת'ראש \ סוג של קור, בקיצור, משהו שתמיד כיף לשמוע. מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה לייב, הלהקה הספיקה לשחרר אלבום חדש בשם Demonic Art, ממנו היא בחרה לבצע את השירים "Execution 44" ו-"Leaving Existence". חבל רק שהזמן שהקוצב ללהקה היה כ-20 דקות, וזה הספיק רק לטעימה קלה מהחבורה המוכשרת הזו. משם הלכנו לתפוס את החברים מ-Orphaned Land בסשן חתימות קצר, אמרנו שלום, ליי ליי, וחזרנו בזמן לראות את Sadus מסיימים את הסט שלהם, שכלל הרבה הפצצות ת'ראש כואבות. Rotting Christ מיד החלו להופיע ובלי הרבה ברבורים נתנו את אחת ההופעות הטובות בפסטיבל. בין השירים שהופיעו היו "The Sign Of Prime Creation" ו-"Keravnos Kyvernitos" מהאלבום האחרון Theogonia, וכן שירים וותיקים יותר כמו "King Of A Stellar War" ו-"In Domine Sathana" בו הלהקה גרמה לקהל לשיר בקולי קולות. השואו לא היה ייחודי, אבל האנרגיות האדירות של החבר'ה היוונים השאירו אותנו על הרגליים לאורך כל ההופעה. בנוסף יצא לי לראות גם את Madball, להקה שלא חיבבתי אף פעם, אבל ההופעה שלה גם הייתה אחת המקפיצות שראיתי בפסטיבל הזה – כבוד על זה.
Orphaned Land – אני לא יודע למה אבל איכשהו תמיד יוצא לי להיתקל בישראלים האלה בחו"ל. מה שכן, זה תמיד כיף לראות את התגובות של "הגויים" בהופעה של להקה מישראל, ובמיוחד כשמדובר ב-Orphaned Land, שקבעו אולי 2 הופעות יחידות לכל 2009 (ושתיהן לא בארץ). השאלה הייתה מה הם הולכים לנגן לקהל הצ'כי? מסתבר שכמה הפתעות! הראשונה הייתה "אינטרו" שכנראה ישולב באלבום החדש של הלהקה, ORwarriOR (עדיין מסובך לרשום את זה), כשלאחריו הגיע השיר המוכר "The Kiss Of Babylon". הקהל החל להתאסף מול הבמה, ונתן בראש, כמו שאומרים. הרביעיה, שכללה את קובי הסולן, אורי הבסיסט, וכן מתי ויוסי הגיטריסטים, הגיעה מצוידת במתן שמואלי המתופף המדופלם, ובצוות נאמן שכלל סאונדמן ואחד טל ניסן, שדאגו שההופעה תלך חלק – ואכן חלק היה, במיוחד שהגיע שיר חדש נוסף שנקרא "From Broken Vessels" ונשמע יחסית אגרסיבי לעומת החומר שהכרנו. מיד לאחר השיר המוכר "El Meod Na'ala" (אחד האהובים עלי), בוצע עוד שיר מהאלבום הבא, שמהווה המשך ל-"Disciples Of The Scared Oath" (מההוצאה המחודשת של El Norra Alila), וגם הוא היה שובר לגמרי. כשנכנס השיר "Birth Of The Three" הקהל כבר היה באקסטזה ושר בקולי קולות, ואילו "Sapari" (אותו הם ביצעו בארץ) ו-"Ocean Land" שנוגן אחריו, הקפיצו את כולם בהמונים. לסיום שרנו יחדיו את "Norra El Norra" וסגרנו עם "Ornaments Of Gold". אולי החבורה לא הייתה כ"כ מחודדת מבחינת הנגינה (מסכנים, תקועים באולפן), אבל האנרגיות עדיין היו גבוהות, ועם החומר החדש אני צופה אפילו יותר בלגן בהופעות העתידיות של הלהקה. יש למה לצפות, עכשיו בואו נשב על חומוס!
– מהמטאל האוריינטאלי של Orphaned Land, החלפנו כיוון למטאל אלקטרוני עם השבדים מ-Pain, שהגיעו גם לפה להקפיץ את הבאים ולא להתחשב באחרים. Peter Tägtgren וחבריו נתנו ממיטב שירי הלהקה, ביניהם "I'm Going In" שפתח את ההופעה בפיצוציות, וכמובן "Shut Your Mouth" שהגיע עם סיום וגרם לנו לשבור את הראש, זאת בזמן שההופעה הבאה הייתה אמורה להיות אפילו יותר כואבת. למה כואבת? כי מדובר בחבורה מניו יורק שהורסת במות כבר למעלה מ-20 שנה, ולמי שלא יודע, אני מדבר על Biohazard – חלוצת הראפקור, שהחליטה להתאחד ולחגוג עם הליינאפ המקורי שלה, שכלל את Evan Seinfeld, הבסיסט \ סולן (וכוכב פורנו לעת צרה), Billy Graziadei הסולן \ גיטריסט, Bobby Hambel הגיטריסט הנוסף וכן Danny Schuler המתופף. אם חיפשתם מכות, זה היה המקום להיות בו, שכן מהרגע שהלהקה פתחה עם "Urban Discipline", לא היה זמן לנוח בכלל. הסט ליסט הורכב משירים מכל התקופות, בעיקר הפצצות לפנים כמו "Love Denied", אך גם שירים רגועים יותר כמו "Loss". לקראת סיום היה רגע מנצח, כשהלהקה ביצעה את השיר "I Ain't Goin Out Like That" של Cypress Hill והעלתה על הבמה הרבה בחורות מהקהל והסביבה (כולל אנג'ל שלנו), מה שבהחלט השאיר טעם של עוד. בדיוק כשחשבתי לנוח מעט, החבר'ה מ-Cynic הגיעו ונתנו לי מספיק זמן לטעון כוחות, כך כשהפינים מ-Turisas עלו, אני הייתי מוכן ומזומן לעוד חגיגה, עליה מיד ארחיב. אם חשבתי שזה היה מספיק, להקת הדת' \ גריינד האכזרית Brutal Truth הגיעה מאמריקה לכסח את כל מי שעוד נשאר עומד בשעת הלילה המאוחרת. אמנם איני מכיר את החומר שלהם היטב, אבל החבר'ה האלה השאירו אותי ער במהלך כל הופעתם.
Turisas – בשעת לילה מאוחרת של היום הראשון, הויקינגים מפינלנד סוף סוף נחתו על חופינו ועלו על הבמה. ממש התגעגעתי לראות את החבורה הזו, וזאת למרות שהיא הופיעה כשבוע לפני כן ב-Wacken, שם לא יכלתי להתקרב אליה (אוהל צפוף ועמוס אנשים). הלילה הצ'כי היה קריר, אך האווירה ישר החלה להתחמם כשהחבורה פתחה עם השיר "To Holmgard And Beyond" מתוך אלבומה האחרון, The Varangian Way. מאז הפעם האחרונה שתפסתי אותם בהופעה, חברי ההרכב השתפשפו המון מבחינת השואו וגם מהבחינה הטכנית, כשהסאונד שקיבלו היה פשוט יוצא מן הכלל, ואנחנו המשכנו להניף קרניים כשהם ביצעו שירים נוספים מאותו אלבום כמו "A Portage To The Unknown" ההמנוני ו-"In The Court of Jarisleif" שבנוסף לכל גרם לכולם לפרוץ בריקודי-עם מטורפים. Warlord הסולן נשמע נהדר, בשירת קלין או בגראולים, בקריאה לקרב או בהתבוססות על רצפת הבמה, הוא היה תמיד בראש, אבל גם חבריו ממחלקת כלי הפולק הרשימו אותי, אם זה Olli Vänskä הכנר שהפך כבר למטאליסט מן השורה, או הרכש החדש יחסית, Netta Skog – בחורה בת 18 שעושה פלאות על האקורדיון. למרות שהלקה הוציאה רק כ-2 אלבומים, אף פעם לא מעייף לשמוע שירים כמו "One More" (שהוקדש לבירה הצ'כית האיכותית) וכן להיט ההופעות ורחבות הריקודים, "Rasputin" (של Boney M במקור), שאין הופעה שלמה בלעדיו. לסיום, כמו תמיד, הקהל דרש וגם קיבל את "Battle Metal", ואף על פי שהשעה הייתה מאוחרת, כולם היו על הרגליים, שרו, צהלו והתפרעו, כאילו אין עוד יומיים של להקות לפניהם. לכל אורך ההופעה חברי Turisas השתגעו על הבמה בדיוק כמו הקהל – הם דפקו ראש, שיחקו אחד עם השני, שרו כשצריך, ובעיקר עשו מצב רוח טוב לכולם. אין מה להוסיף, זו אחת הלהקות שהכי כיף לראות לייב, ועם אלבום חדש בדרך, אני בטוח שזה אפילו יהיה יותר מהנה בהמשך. תענוג!
ימין: Biohazard – מכסחים למעלה מ-20 שנה | שמאל: Turisas – רא-רא-ראספוטין!
07/8/2009 – יום שישי
– היום השני של הפסטיבל החל ב-10 בבוקר, אך אני הגעתי רק בשעת הצהריים לצפות בלהקת הבלאק הרומנית Negură Bunget. בניגוד להופעה של הלהקה מ-Metalcamp, שהייתה גשומה, קרירה ובלי יותר מדי קהל, זו דווקא הייתה מרובת אנשים ומרובת חום, הודות לשמש היוקדת. החבורה ששינתה לא מזמן את הליינאפ שלה (עקב מחלוקות) נתנה עוד הופעה סולידית, עם דגש על הנגינה ושילוב הכלים המיוחדים של חבריה. מהבלאק האווירתי עברנו לדת' רצחני, כשהראשונה לתת לנו בראש היא להקת Vomitory השבדית. אין יותר מדי מה לומר על ההופעה הזו – היו כאן שירים ישנים וחדשים (ביניהם "Ripe Cadaveres" ו-"Possessed" מהאלבום האחרון Carnage Euphoria), גראולים חזקים, הרבה דם, מכות ורצח בעיניים, או בקיצור, כל מה שחיפשתי בהופעה מהסוג הזה, וזו אפילו לא הייתה המכה האחרונה משבדיה, מכיוון שגם Grave הגיעו לביקור, ונתנו לנו בראש עם הדת' מטאל שלהם ועם שירים כמו "Soulless" ו-"Christi(ns)anity", לצד מספר קטעים מהאלבום האחרון Dominion VIII. הפוגו ממנו לא ראינו הרבה בפסטיבל (כנראה בגלל החום), חזר לפעולה, ואף הוציא כמה גופות טריות מהתנור… לאחר מכן, בזמן ש-Dagoba הצרפתים עלו, יצאתי למנוחה קלה שנמשכה עד שעות הערב המוקדמות, בדיוק כשהנורבגים מ-Vreid תפסו פיקוד על הבמה, והחלו לנגן ממיטב שירי הבלאק מטאל שלהם. השואו היה חזק ואני נהנתי במיוחד מהביצועים ל-"Blücher" ו-"Disciplined" שעשו לי טוב על האוזניים ורע על הצוואר. אבל לא היה זמן לנוח, כי להקת הת'ראש \ דת' מטאל הוותיקה Pestilence עלתה להפיץ מחלתה עם שירים רבים מהרפרטואר העשיר שלה, החל ב-"Chemo Therapy" מהאלבום הראשון, דרך "Chronic Infection" ו-"Land Of Tears" הקלאסיים, ועד ל-"Mind Reflections" מהאלבום האחרון של הלהקה לפני הפירוק. כמובן שגם היו פה מספר שירים מאלבום הקאמבק Resurrection Macabre, ועוד כמה מטעמים אחרים, שגרמו לקהל לצרוח בקולי קולות, מייסורים ומהנאה – המחלה הזו מדבקת.
Brujeria – ההרכב הבא ברשימה אמנם מגיע "כביכול" ממקסיקו, אך מרבית החברים בו רחוקים מלהיות חובבי בוריטו, שכן מתחת למסכות הפושעים (הרי הם מבוקשים ע"י ה-FBI), תוכלו למצוא את Jeff Walker סולן ובסיסט להקת Carcass (או בשבילכם – El Cynico הבסיסט), Shane Embury מ-Napalm Death (הידוע כ-Hongo הגיטריסט) ו-Adrian Erlandsson איש Paradise Lost (הידוע כ-El Podrido המתופף), שמנגנים לצד 2 הסולנים \ ברוני הסמים Juan Brujo ו-Fantasma. החבורה יצאה למספר הופעות ברחבי אירופה, והגיעה עד לצ'כיה להעיף לנו את התחת. אחרי אינטרו מוקלט שתיאר איזה מפגש עם יריות, החבורה עלתה לבמה, פתחה עם השיר "Pito Wilson" ומשם המשיכה בקטעים נוספים המדברים על השטן, על עישון ובעיקר על מכות, כמו "La Traición", "Brujerismo" ו-"Consejos Narco" האדיר שהסביר לנו בדיוק מה הם החוקים להברחת סמים. השירים המשיכו לנחות עלינו כמו שוטרים סמויים, אם זה "El Desmadre", "La Migra", "Marcha Del Odio" או "Division Del Norte", ולמרות כל הבלגן, הנגנים שמרו על דיוק, וגם הסולנים – לפחות כשהם לא זיבלו את השכל בספרדית או קיללו את כל העולם ואחותו. עוד דבר שהלהקה הצליחה להשיג, היה פעילות קהל מסיבית, אם זה מעגלי פוגו, קפיצות ודפיקות ראש מרובות, או סתם קריאות קרב. הסיום כמובן הגיע עם השיר "Marijuana", שגרר את כולם לריקוד המקרנה, ופירק את שארית החוליות שהיו לנו בצוואר, בגב, ובשאר חלקי הגוף. אחת ההופעות החזקות בפסטיבל, או בכלל, אההה… מריחואניה!!!
– לאחר שעסקנו בסמים, קיבלנו זמן לנוח עם Opeth, לא אחת מהלהקות החביבות עלי בלשון המעטה. כנראה שגם החבר'ה השבדים לא חיבבו אותי, כי אחרי השיר הראשון "Heir Apparent", הם הצליחו להרדים אותי במקום (וזה לא קורה לי אפעם!) על איזו ספה באחורי הקלעים, כשרק שעה לאחר מכן התעוררתי בפאניקה כי Testament החלה כבר להופיע. למזלי ראיתי את להקת הת'ראש הכסחנית מספיק במהלך הקיץ, אז זה לא היה כזה נורא, אבל תחושת העייפות עדיין שהתה עלי, וזה היה קריטי לקראת ההופעה הבאה. למזלי, ניצלתי בזכות "תרופה" טעימה שמכרו בפסטיבל (שילוב של ייגר ורדבול) וקיבלתי את הכוח לראות את Ulver, אחת הלהקות המסקרנות מנורבגיה, שכמעט ולא יוצאת להופעות. מצויידים במסך וידאו ששידר סרטונים מצמררים, Trickster G. וחבורתו הדהימו עם שיריהם האלקטרונים והאטמוספריים, ויצרו אווירה מיוחדת במינה. הם אמנם העדיפו להתמקד בחומר המאוחר יותר שלהם, עם שירים כמו "Funebre" ו-"For The Love Of God" ועוד מספר קטעים הזויים אחרים, אבל אני הייתי מהופנט לאורך כל ההופעה הזו, אחרי יום שלם של להקות ובזבוז אנרגיות. קשה לתאר את מה שהלך שם, אבל מי שאוהב את הלהקה, יודע שזה לא משהו ליום-יום, ובאמת יצא לי במזל להיכנס למוד המתאים. כמובן שזה עדיין לא היה הסוף, כי להקת הבלאק מטאל Dark Funeral התמקמה על הבמה השניה והחלה לרצוח את כל מי שנשאר בסביבה. עם שירים כמו "King Antichrist" ,"Goddess Of Sodomy" ו-"Hail Murder" בין השאר, יצאתי במהרה מהעייפות והמצב ש-Ulver הכניסו אותי אליו… אין כמו נעימות מחללות קודש כדי להעיר את הרוחות. השבדים בניצוחו Emperor Magus Caligula נתנו שואו הדוק, קטלני, רצחני, ישר ולעניין, ובאמת שאין עוד מה לומר על כך מלבד סיום מעולה ליום השני והעמוס של הפסטיבל.
ימין: Vreid – נורבגים בשירות המלחמה | שמאל: Dark Funeral – מי אמר שטן ולא קיבל?
08/8/2009 – יום שבת
– כמו שציינתי בהתחלה, Brutal Assault זה בעיקר ההופעות, אז אין סיבה שלא יפתחו את היום האחרון שוב ב-10 בבוקר עם כמה להקות. הבעיה היא שחלק מהן היו מעניינות, אם זו Agathodaimon הגרמנית, או Gama Bomb האנגלית, מה שקצת ציער לפספס, עקב התעוררות מאוחרת ועיסוקי בוקר שונים. כשאני הגעתי למתחם הבמות, בדיוק ירדה להקה לא רעה אחרת בשם Cripple Bastards, שברמת העקרון הצדיקה את שמה, כשחבריה ניגנו מוזיקה שממזרים נכים יכולים לנגן – גריינדקור, פאנק ומטאל. לאחר שחיפשתי מעט מזון, חזרתי לאזור וראיתי את שארית ההופעה של Ador Dorath, להקה מקומית, שדווקא הרשימה אותי בשירי מטאל גותי עם נגיעות פולק ובלאק מטאל, זאת בזמן שהופיעו עם בחורה, תלבושות של מכשפים ושאר פוחזים, וגישה נכונה. כעבור עוד מספר להקות שראיתי בחצי עין כמו The Faceless הטכניקל-דת'ים, Ghost Brigade המלודי-פרוגר-דת'ים ו-Evile שבכלל עושים ת'ראש, החלה עוד הופעה שהייתי מסוקרן לגביה. Raunchy היא להקת אינדסטרי-מטאל מדנמרק, שבעיקר גורמת לאנשים לקפוץ ולעשות בלגן – וגם כאן היא לא איכזבה, כשהצליחה לגרור את הצ'כים למעגלי פוגו ושירה בקולי קולות. החבורה אפילו ביצעה קאבר לשיר "Somebody's Watching Me", שהוקלט במקור לפני 2 עשורים ע"י להקת פופ בשם Rockwell… חתכת אולדסקול. זו אמנם לא להקה שאני שומע ביום-יום, ואפילו לא כל-כך נהנתי ממנה כשבוע לאחר מכן, אבל כשהאווירה נכונה, זה דווקא יכול להיות מהנה, בדיוק כמו ההופעה של Misery Index, בה גם נתקלתי מספר פעמים במהלך הקיץ. החבורה האמריקאית הגיעה גם לכאן לתת מנה הגונה של דת' מטאל, עם שירים כמו "Theocracy" ו-"Ruling Class Cancelled" שתרמו לאווירה הכללית של היום.
למרות זאת, אלו שבאמת יצרו כאוס במהלך הופעתם היו החבר'ה מ-Anaal Nathrakh, שהביאו את הגריינד-בלאק שלהם במטרה לחסל, אפילו כשאור השמש היה עוד גבוהה בשמיים. האנגלים ניגנו שירים מכל האלבומים שלהם, אך בעיקר שמו דגש על זה ששוחרר כשבוע לפני כן, In The Constellation Of The Black Widow, שישב היטב עם החומר הישן יותר. הסולן V.I.T.R.I.O.L. היה הפרסונה העיקרית בשואו של הלהקה, כשהוא זז כמו פסיכופט, קופץ, מקלל, שר בגראוולים אכזריים, ועובר לשירה מלודית יותר כשצריך. לא הרבה לאחר מכן קפצה לבמה להקה ברוטאלית נוספת וקצת יותר מוכרת בשם Suffocation, שהביאה עמה נעימות דת' אמריקאיות, והרבה דיבורים בין לבין. הלהקה לפחות סיפקה את הסחורה עם שירים כמו " Infecting The Crypts" שהרים את הקהל, "Catatonia" בו הייתה ללהקה איזו פאשלה קטנה, ו-"Effigy Of The Forgotten" שנתן פינאלה חזק במיוחד. מבין אנשי החבורה הזו, אני הכי התרשמתי מ-Mike Smith המתופף השחור, המפחיד, והחייתי, שהוציא אדים מרוב העוצמה של החבטות שלו… אך עבור רבים ההופעה הזו הייתה רק המתאבן לקראת הגעתה של Immortal, שקיבלה הכי הרבה יחס (תכף בהרחבה), למרות שלא הייתה הלהקה האחרונה בערב. Walls Of Jericho משום מה הייתה הבאה בתור, אבל אחרי הפאן שעשינו בהופעה הקודמת, היא לא הצליחה לגרום לי לזוז יותר מדי, גם עם כל האנרגיות המטורפות שהיא זורקת על הקהל. כש-Marduk עלו לבמה הייתי כבר מוכן ומזומן לעוד מנה אחרונה של בלאק מטאל שטני, ולשמחתי החבורה השבדית לא איכזבה. פתחנו עם השיר "Panzer Division Marduk" ומשם ההפצצות נחתו אחת אחרי השניה, בין אם זה "Scorched Earth" הקטלני, "Azrael" המכאיב ו-"Wolves" שסגר את ההופעה הכבירה ומבחינתי גם את הפסטיבל הזה… מה שנאמר, התקפה ברוטאלית לפנים.
Immortal – זו לא הייתה הפעם הראשונה שזכיתי לראות את להקת הבלאק הנורבגית האגדית מאז שהתאחדה, כך שבהחלט הייתי מוכן ל-Abbath וחבריו המאופרים שסיפקו לנו מנה הגונה של הומור מרושע, ריקודים מוזרים והמון פירוטכניקה, שעיוורה אותי אפילו כי עמדתי לצד הבמה (כן, אני מניאק שקיבל גישה לשם), זאת למרות שלא הרשו לצלם תמונות בגלל אותה סיבה… לכו תבינו. בכל אופן, ההופעה החלה עם אינטרו קצר, ובזמן שהשלט הנושא את שם הלהקה עלה, גם חברי הלהקה נכנסו לבמה, ולאחר פיצוץ מסנוור (ראשון מני רבים) Abbath בירך את כל ה-"Ladies and Motherfuckers!" ומיד החל עם השיר "The Sun No Longer Rises". הקהל כבר החל להשתגע, וגם אני נכנסתי לעניינים מהר מכפי שחשבתי. הסט חלש על כל שירי הלהקה המוכרים, מ-"Solarfall" ו-"Sons Of Northern Darkness", דרך "Tyrants" "One By One", "Withstand The Fall Of Time", ועד ל-"Unholy Forces Of Evil" ו-"Unsilent Storms". הסאונד היה מופתי, והביצועים של השלישיה הזו גם היו טובים, אפילו כש-Abbath התעקש לרקוד, לעשות תנועות מגוחכות ואף לנשוף אש מאיזה לפיד שהוכן מראש, שלא לדבר על כך שהוא לא רק רצה להרשים את הקהל (שהורכב מאנשים ודובי פנדה), אלא גם את הקבוצה הגדולה שהתאספה לראות אותו מצד הבמה (הוא הגיע עד עלינו, עשה פרצוף, ניגן קצת, והלך). משום מה Immortal לא עשו אפילו שיר אחד מהאלבום החדש שלהם, עליו הם כנראה יחרשו בהופעות הבאות, אבל בהתחשב בפינאלה שהורכב מ-3 השירים הגדולים "Beyond The North Waves" וכמובן "Battles In The North" ו-"Blashyrkh", לא הרגשנו בחיסרון. אז אולי הם לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, אבל עם שואו כזה מבדר, וביצועים מרשימים, Immortal מבחינתי לוקחים את כל חבריהם לז'אנר… One Crab Step At A Time!
מי שהגיע עד לפה אולי שם לב שלא דיברתי יותר מדי על המסביב, ואפילו פירטתי יותר מהרגיל על הרבה הופעות, אבל זה באמת מה שיש לעשות בפסטיבל הזה, להתמקד בלהקות, ולקבל תמורה מלאה, אם זה בזכות הסאונד, התאורה, השואו, האווירה וכל מה שבנאדם צריך כדי להנות מהופעת מטאל טובה. אולי היה מציק כשלא יכלנו להסתתר מהשמש החזקה שפקדה אותנו לאורך ימי הפסטיבל, ואולי היו חסרות חוויות מהקמפינג (מלבד רצח דבורים), אבל זה באמת כבר קטנוני. אחרי שהייתי בפסטיבל שהוציא לי את החשק מהעם הצ'כי, מארגני Brutal Assault הוכיחו לי אחרת, שאפשר להשקיע בהופעות טובות וגם לדאוג לקהל שמגיע ממקומות רחוקים. כרגע הפסטיבל נכנס לרשימת המועדפים עלי, כמעט בראש ליד Metalcamp הסלובני, ובשנה הבאה כשהפסטיבל יחגוג 15 שנים, אני בטוח שזה אף יהיה הרבה יותר מהנה, כי לפי מה שהבנתי הם לא מפסיקים לשפר ולדאוג לכך שחווית הפסטיבל המטאלי תעבור כמה שיותר חלק. אז במידה ואתם חובבים של מטאל קיצוני בעיקר, אוהבים אלכוהול איכותי וזול, ורוצים גם להנות מאזור נחמד מאד, אני ממליץ בחום על Brutal Assault – הוא אולי קצת מחוץ לדרך עבור מי שעושה מסלול פסטיבלים מסיבי, אבל אפשר להסתדר, וזה בהחלט ישתלם. עד ההתקפה הבאה – בצ'כיה הבנויה.
ימין: Suffocation – ברוטאלי, בלי חוכמות | שמאל: Immortal – בלאק מטאל בטייץ וספייקים
[ לגלריית תמונות נבחרות מהפסטיבל ]