Brutal Assault 2010 – סיקור פסטיבל
אמנם לפסטיבל Wacken אין כמעט תחרות באותם תאריכים בהם הוא מתקיים, אך בסופ"ש שאחריו (בין ה-12 ל-14 באוגוסט), יש מגוון אופציות לבחור מביניהן. אלו שמעדיפים את המטאל שלהם קיצוני ושחור, יכלו לבקר בפסטיבל Party.San הגרמני (כמו ידידי עמר שחזר עם רשמים), אלו שאוהבים לראות להקות דוברות אנגלית ולשתות קצת תה, יכלו לטוס לאנגליה לבקר בפסטיבל Bloodstock, ומי שחפץ בלהקות מוכרות וגם הרכבים מז'אנרים אחרים, יכל לבחור בפסטיבל Sziget העצום בהונגריה – ואלו רק קומץ מהאירועים המתקיימים בזמן הזה. אני לעומת זאת, בחרתי לחזור לצ'כיה, לפסטיבל שמאד נהניתי בו בשנה שעברה, וחשבתי שלא יהיה שונה גם הפעם. האמנם?
המהדורה ה-15 של פסטיבל Brutal Assault הסתמנה להיות הטובה ביותר עד כה, עם רשימת להקות מבטיחה, מחירים זולים במיוחד, וכל מה שמדינת צ'כיה יכולה להציע. אבל, כשמדברים על צ'כיה, צריך לקחת בחשבון שזו היא חרב פיפיות, כך שעל כל דבר טוב שקורה שם, יש סיכוי שגם משהו רע יבוא בהמשך, כשהפעם, היו לא מעט מקרים כאלו. זה התחיל במסע לעיירת Jaroměř, הנמצאת כ-130 ק"מ מפראג – משהו שהיה צריך לקחת כשעתיים ברכבת ישירה, בסוף הוכפל, עקב עבודות בדרכים ומעבר בין רכבות לאוטובוסים שאף אחד לא ידע עליהן, ורק בגלל שהיינו הרבה מאד מטאליסטים (חלקם צ'כים), קיבצו אותנו ביחד עד שנחתנו בתחנת הרכבת של העיר הזו. השלב הבא בתוכנית היה לקחת מונית למבצר Josefov, שם מתקיים הפסטיבל (כי ללכת כמה קילומטרים עם כל הציוד בחום, זה ממש לא כיף), אבל מה, אף אחד מהנהגים לא מדבר אנגלית, ולך תסביר להם שאנחנו כמות מכובדת של אנשים… טוב, גם זה איכשהו עבר בסדר ויחסית זול.
מתחם הקמפינג ליד המבצר נשאר זהה, רק שאת אזור ה-VIP שלו הגדילו בהרבה – וזה מסיבה טובה. בצ'כיה בכלל, ובפסטיבל הזה בפרט, יש מכת גניבות לא נורמאלית, לכן המארגנים החליטו להקים מתחם VIP בתשלום (שעדיף מאד להזמין מראש כי המקומות בו מוגבלים), שכולל הפרדת אזורים מגודרת, שמירה צמודה, ועוד כמה בונוסים שונים. אם בשנה שעברה לא שמתי דגש על כך, הפעם אומר חד משמעית – אל תבואו לפסטיבל בלי מקום במתחם ה-VIP, כי אתם תצטערו על כך. עד כמה שתחשבו שאתם בטוחים, אתם לא, וזה בדיוק מה שקרה לחבר ישראלי, שבמהלך היום לקחו לו פשוט את כל האוהל, הציוד, הפספורט ובקיצור, את החיים. גם אם תצטרכו לחכות בתור של שעתיים מול הקופות (כדי לאמת את ההזמנה ולקבל את הצמידים), זה בהחלט שווה… לא משנה עד כמה התהליך הזה מעצבן. עכשיו, אחרי שהתמקמנו במתחם ה-VIP עם האוהלים, היה צריך ללכת לקבל את הצמידים של הפסטיבל עצמו – וגם זה סיפור, כי אפילו יום לפני הפתיחה הרשמית, היה תור מטורף של אנשים, שיכלת להיתקע בו לפחות עוד שעתיים טובות.
בקצב הזה, ועם כל התורים, האפשרות לראות את מופעי הפרי-פתיחה, בכלל לא עמדה על הפרק, שלא לדבר על מי שרכש כרטיסים להופעה מיוחדת של Fear Factory בעיירה עצמה, ונחל אכזבה, כי הלהקה התעכבה בדרכים ובסוף ביטלה את הערב. אז אחרי שקיבלנו את הצמידים של הפסטיבל, היינו צריכים לחפש מקום בו אפשר לקנות בקבוקי מים ועוד כמה דברים נחוצים – ובשביל זה קיימת העיירה הצמודה, בה ניתן למצוא הרבה קיוסקים ומיני-מארקטים, כמו גם מסעדות (חלקן טובות, חלקן שוות ערך למטבח אפלולי שאפשר למצוא בסרטי הוסטל, עם גופות וכל מה שמשתמע מכך). בסופו של דבר אחרי שמצאנו מקום פתוח שמוכר דברים בשעה יחסית מאוחרת, ואחרי שנרגענו מהיום התשוש הזה של עיכובים, עמידה בשמש, ומה לא, כל מה שנשאר לעשות, זה לקנות קופונים לשתייה ואוכל (מישהו אמר עוד תורים?) כדי שנוכל לנצל אותם במתחם הפסטיבל (אליו מגיעים אחרי טיפוס מעייף על גבעה תלולה, לכן לחזור לאוהל, היא אינה אופציה טובה). כמו שאתם רואים, הרבה צדדים רעים, אבל עם כל זה, יש גם קצת טוב – ההופעות.
בשעה טובה ומוצלחת, היה אפשר להתעסק בדבר העיקרי שהביא אותנו עד הלום, אך כמובן, לא לפני שגילינו כמה עובדות חדשות על אזור הבמות ודרך התפעול שלהן. נתחיל מהמוכר – 2 במות עמדו ברחבה הראשית, כאשר הלהקות המרכזיות עלו עליהן אחת אחרי השניה (בהפרשים של 5 דקות), ויצרו רצף של הופעות מהבוקר ועד הלילה. זה פחות או יותר סבבה, ועוד עם מסך גדול במיוחד שהוצב בין 2 הבמות, גם מי שרצה לנוח באחת הפינות יכל לראות מה מתרחש על הבמה, לצד עדכונים ושינויים אחרונים. אני לא יודע מה נסגר השנה, אבל כנראה שלא רק לנו היו בעיות להגיע, כי אם גם להרבה הרכבים, ובגלל זה, היו מספר שינויים קריטיים בלוח הזמנים, שלא תמיד יכלת לדעת עליהם אלא אם בהית מספיק זמן במסך. בנוסף לזה, גובה הבמה הונמך (מה שיצר בעיה אם עמדת רחוק מדי), הסאונד לפעמים התנהג מוזר (רועש בהופעות מסוימות, או חלש באחרות), ואילו הקהל (כ-15,000 איש) היה לא סימפטי לאורך כל 3 הימים, והשתדל לדחוף ולהציק כמה שרק אפשר. אם זה לא היה מספיק, לעיתונאים והצלמים היו עוד צרות, כשהמארגנים החליטו לשגע את כולם בעת צילום ההופעות (מה שמנע מלתעד את הלהקות הראשיות) – בקיצור, הבלגן חגג, ואנחנו השתדלנו איכשהו למצוא את הכיף שבדבר.
– ברוב הפסטיבלים, היום הראשון תמיד מתחיל מאוחר מהרגיל, אך לא פה, שכן כבר מ-12 בבוקר, היה אפשר לצפות בלהקות מופיעות. הלהקה הראשונה שאני תכננתי לבדוק הייתה Bonded By Blood, אבל לוח הזמנים השתנה, ובסוף יצא לי לראות בחצי-עין את הגריינדרים מ-Rotten Sound הפינית, שנתנו ספתח חביב וברוטאלי. Trail Of Tears עלו לבמה הצמודה, ואני גיליתי שגם בפעם השניה הלהקה הזו פשוט נשמעת נורא בלייב, כשהסולנית המגודלת הפחידה את הנחשים, והסולן Ronny (היחיד שנשאר מההרכב המקורי), גם לא החזיק את שירי הגות' \ בלאק שלהם (וחבל, כי יש להם כמה דברים לא רעים). כמו בכל פסטיבל הקיץ, גם פה נחתו הת'ראשרים היוונים מ-Suicidal Angels, ונתנו עוד הופעה אנרגטית במיוחד, עם שירים כמו "Pestilence Of Saints" ו-"Apokathilosis", שאמנם לא חידשו הרבה, אך הספיקו לשעה המוקדמת. אחרי עוד הופעה מטורפת של The Black Dahlia Murder שממש לא הייתה לטעמי, מרגמת הדת' מטאל Obituary הגיעה להרים קצת אבק. חמושה ברקע של עטיפת האלבום האחרון Darkest Day, וגם הרבה שירים ממנו, החבורה האמריקאית לא עצרה לרגע וגרמה למספר אנשים אפילו לאבד שפיותם (כולל אחד שתופף באוויר עם רגל של עוף?).
הבאים בתור היו הפינים מ-Ensiferum, אשר גם אותם ראיתי כבר בפעם המי-יודע כמה הקיץ. מי שלא קרא מה שרשמתי על הלהקה במקרים הקודמים, אזכיר שוב – מדובר בהופעה משעממת במיוחד, עם כמה להיטים טובים, וזה פחות או יותר מה שהיה גם עכשיו. לעומתם אפילו Gojira היו משהו מרענן לראות, וזה למרות שאני בכלל לא אוהב את החומר שלהם. עדיין כתמיכה לאלבום The Way Of All Flesh מ-2008, הלהקה הצרפתית סיפקה להיטים טכניים כמו "Oroborus" ו-"Flying Whales", בלי לקחת שבויים, אלא רק את השמיעה (שכן הסאונד היה רועש במיוחד). בשינוי נוסף בלוח הזמנים, Lock Up הוחלפה ב-Sepultura שהייתה אמורה לנגן למחרת, כך שכמות הקהל לא הייתה מרבית כמו שבד"כ קורה בהופעות של הברזילאים. עם זאת, מהרגע שנשמעו התווים הראשונים של "Arise" הייתה נהירה עצומה של אנשים אל עבר הבמה המרכזית. אני עדיין טוען שהביצועים של Sepultura היום, לא משתווים למה ש-Max Cavalera וחבריו עושים היום ב-Soulfly, לא משנה אם זה "Refuse/Resist" או "Territory" ואפילו "Roots Bloody Roots" – זה פשוט לא עובד, ונשמע כמו גרסה מחוררת ומבולגנת מדי של אותם שירים קלאסיים.
Children Of Bodom – הערב כבר ירד, ואחרי יום חמים, הקור החל להזדחל עלינו במהירות – למזלי, הפינים המטורפים הגיעו כדי להלהיט את העניינים. עד לפני כמה שנים לא הייתי מסוגל לצפות בהופעה מלאה שלהם, אבל למדתי, שאם אתה נכנס למוד של בודום, גם היציאות המפגרות של הסולן \ גיטריסט Alexi Laiho (שכרגיל, יורק וזורק מילים עם השורש "Fuck") לא ימנעו את ההנאה. וכך המופע נפתח עם השיר "Follow The Reaper", והקהל הרב שהתאסף מול הבמה המרכזית, החל לשאוג בכל הכוח. הבמה לא הייתה מאובזרת בכלי רכב או אביזרים אחרים כמו שהלהקה נהגה לעשות בעבר, אלא רק בדגל פשוט הנושא את שמה – כנראה שהחבורה בסימן של חזרה למקורות, ועם זה היא נתנה לנו כמה קלאסיקות כמו "Hate Crew Deathroll" ,"Needled 24/7" ו-"Everytime I Die". הסאונד היה טוב, והלהקה הגישה לנו שירים חדשים יותר, ביניהם "Living Dead Beat" ו-"In Your Face" מהאלבום המעולה Are You Dead Yet?, וגם את שיר הנושא מהאלבום האחרון Blooddrunk. עם פחות דיבורים ואפקטים מסביב, היה אפשר להתמקד במופע, שכלל מלבד נגינה מדוייקת, גם משחקים בין Alexi לבין הקלידן Janne. בכלל, חברי ההרכב נראו עליזים למדי כשהם מנגנים עוד להיטים כמו "Angels Don't Kill" ו-"Hate Me!". לקראת סיום, החלה להישמע הפתיחה לשיר "Jump" של Van Halen, אך מהר מאד Alexi וחבריו השובבים המשיכו עם "Silent Night, Bodom Night" וסגרו עם "Downfall". מרוצה מסט ליסט לא שגרתי (שכנראה נבע מזה שהלהקה עובדת על אלבום חדש), נשארתי רק לבדוק את ההרכב החדש של Gorgoroth (נוראי!), ואז חזרתי לאוהל – למרות שהיו עוד מספר להקות על הפרק. מה לעשות, הפסטיבל, החום והבלגן, מתישים יותר מתמיד… או שאני סתם מזדקן.
ימין: Obituary – דת' שלא נגמר | שמאל: Children Of Bodom – עליזים ומקפצים
13/8/2010 – יום שישי
– הקור של אתמול רק החמיר במהלך הלילה, ועמו הגיע גם הגשם לביקור קצר (כן חברים, באירופה זה יכול לקרות גם במהלך הקיץ) – מה שאומר, אדמה מעט בוצית, המקשה במיוחד על המעבר לאזור הבמות (שכן הגבעה התלולה בין הקמפינג לבמות הפכה עכשיו בכלל מסוכנת – לפחות היו כמה דרכים לעלות עליה, כולל מדרגות בקצה המתחם). אבל שום דבר לא שינה למארגני הפסטיבל, שהחלו להפציץ כבר ב-10 בבוקר (מי לעזאזל רואה הופעות בשעה כזו? או בכלל חיי?). הסתבר שאת Bonded By Blood העבירו לאיזה 11 ומשהו, אבל כשאני הגעתי לאזור הבמות, השעה הייתה כבר 12:45, ולהקת Catamenia הפינית תפסה את מקומה. אני דיי מחבב את הדת' המלודי של החבורה הזו, אך בזמן שיש לה כמה שירים טובים, יש לה גם הרבה קטעים משעממים במיוחד – וזה פחות או יותר מתאר את ההופעה, כשהסולן המגודל לא הצליח לסחוב, וחברי להקתו נתנו ביצועים סבירים אך לא מעולים. לעומת הפינים, Devourment האמריקאים היו מבדרים לאורך כל הדרך. למרות שהמוזיקה שהם עושים דוגלת באכילת גופות ומחלות, כיאה ללהקת דת' ברוטאלית – השואו של חברי הלהקה, ובמיוחד זה של הבסיסט Chris Andrews שחבש מסכה של סוס (והפחיד לכולם את הצורה, או הגניב, תלוי איך מסתכלים על זה), עשה את שלו. על המטאל הפסיכודלי של Kylesa העדפתי לדלג (למרות השואו והשימוש ב-2 מתופפים!), ובמקום זה בדקתי את דוכני המזון במקום, שאמנם הציעו דברים מעניינים, אך מרביתם היו לא מספקים (ולכן כמו שאמרתי, רצוי לאכול בעיירה עצמה).
כשחזרתי לבהות בבמות, להקת הדת' מטאל Monstrosity כבר החלה להרביץ בתורה שלה, אל מול קהל נלהב ואלים במיוחד. אין יותר מדי לשואו של החבורה הזו, מלבד הסולן שדאג לשמור על האלימות בשיאה (כולל גראוולים מכובדים). רצף הדת' מטאל המשיך עם להקה פינית נוספת, והפעם Kalmah, שהביאו שירים מעט יותר מלודיים ומונחי-קלידים. בדומה ל-Catamenia, גם הלהקה הזו בעלת מספר להיטים לא מועט, וגם הרבה שירים בינוניים – אך במקרה הזה, החבורה עשתה בחכמה וניגנה הרבה דברים טובים כמו "Rust Never Sleeps" ו-"The Black Waltz". רק חבל שהסאונד היה מעצבן, ולא נתן לשמוע את הגיטרות או את הסולן כמו שצריך. את Sigh היפנים יצא לי להכיר רק השנה, ולמרות שלא נראה לי שאהיה מסוגל להקשיב להם בבית בלי להשתין מפחד (בלאק מטאל אוונגארדי של יפנים – פאקינג שיט), את ההופעה אני עוד מסוגל לספוג – בעיקר בזכות השואו הפסיכוטי של הסולנית Dr. Mikannibal. הבחורה אמנם התלבשה כמו מלאך, אבל עם תוספת הדם, הצרחות המקפיאות, הנגינה על הסקסופון תוך כדי שהיא מבעירה את האוויר, הפכו אותה מבחורה חמודה (שאפילו יצא לי לדבר איתה מעט), למפלצת מטרידה במיוחד… הזוי לגמרי.
מבועת, הגעתי להופעה הבאה, של הרכב האלקטרו מטאל השוויצרי Sybreed (במקום Bal-Sagoth שנדחו למחרת!). הפעם האחרונה שנתקלתי בלהקה, הייתה חודשיים לפני כן בצרפת, שם הם דיברו גם צרפתית, אך כאן, עם אנגלית קלוקלת הם החלו לתת בראש מול קהל שלא ידע שהם בכלל מופיעים. במהלך הזמן, בו הלהקה ניסתה להלהיב עם להיטים כמו "Emma-0" ו-"Electronegative", התאספו מולם עוד ועוד אנשים, כך שבסוף כל המעריצים ומי שהיה שם במקרה יכלו לכסח עם "Bioactive". כעבור עוד שינוי, הסתבר שהלהקה הבאה בתור הייתה Necrophagist, שאותה תכננתי לראות אחרי הפסקה קלה, אבל לצערי הפעם נאלצתי לפספס, כי הלכתי לעיירה עצמה לנסות ולהשביע את רעבוני. כשחזרתי Ill Niño כבר היו לקראת סיום הכיסוח שלהם, ואילו Mnemic ו-Converge, הופיעו בהמשך, אבל אני לא איש של מטאל טכני, או הארדקור טכני, ולכן לא התעמקתי במה שהלהקות הללו עשו (במקום זה הלכתי לפגוש את Devin Townsend, אז נא לא לכעוס – היה כדאי). בשעת ערב מוקדמת, Lock Up עלתה לבמה (במקום Sepultura). אף אחד לא אמר לי מי חברי ההרכב, וכשראיתי לפתע את סולן At The Gates ביחד עם בסיסט Napalm Death ועוד חבורה של אנשים מוכרים, הבנתי שזה משהו שהייתי צריך להכיר. רק מה, השירים דיי באנאליים יחסית לז'אנר הדת' \ גריינדקור, ואף אחד מהכוכבים על הבמה (טוב אולי חוץ מ-Nick Barker המתופף), לא הרשים אותי מעל ומעבר – וחבל.
Devin Townsend Project – כחודשיים לאחר שהחל במסע הופעות אירופאי עם הפרוייקט החדש שלו, הקנדי המשוגע הגיע גם לצ'כיה, במשבצת ההדליין המכובדת. כמובן שחרב הפיפיות תקפה כאן במלוא הכוח, וההופעה התעכבה לא מעט (למזלנו Devin הזה חתכת קומיקאי), ואם חשבנו שזה הכל, בדיוק עם סיום האינטרו וההתחלה של השיר "Addicted", נחת עלינו מבול זלעפות של בטון (רציני, כשיצאתי מהים הייתי פחות רטוב!), שגרם לכאוס מוחלט במשך 10 דקות שלמות. Devin ניסה להמשיך למרות המצב, עשה פרצופים מצחיקים, ודיבר עם הקהל שלא ידע מה לעשות עם עצמו… ספוגים עד שד עצמותינו, המשכנו לצפות בפסיכופט מבצע את "Kingdom", שהגיע מאיזה פרוייקט עבר שלו. איכשהו הצלחנו להתאפס, ושמנו לב שהסאונד היה יוצא מן הכלל (למרות הגשם, והציוד המאולתר של החבורה שלא הגיעה עם גיר מלא) – תוסיפו על זה שואו מטורף, בדיחות על חנונים ואיברי מין, מבטים פסיכוטיים, ואפילו חברי להקה הזויים, ותקבלו הופעה לא נורמאלית. אולי חלק מהקטעים יותר מדי נסחבים, אבל הלילה עשה את שלו, והטראנס של Devin עבד, גם עם שירים כמו "Om" ו-"Truth". לשמחתי אפילו Ziltoid החייזר ביקר אותנו עם השיר "By Your Command", שנשמע פשוט אדיר. יש להקות שכדאי מאד לראות בחשיכה, ולא רק בגלל האווירה, אלא גם כי אפשר להתמקד בפרטים הקטנים יותר טוב (בלי השמש על הראש) – ובמקרה של Devin, השינוי בהחלט בלט. כאוטי, פסיכוטי, רטוב, ורועש – ככה עושים הופעה של Devin Townsend, ושמישהו ינסה לעצור אותו. כמובן שהערב לא נפסק כאן, אבל להופעות הבאות של Cannibal Corpse ו-Napalm Death, כבר לא יכלתי להישאר – במיוחד כי לא רציתי לחטוף איזה דלקת ריאות זוועתית, עליה הלהקות יכלו לכתוב.
ימין: Devourment – תראו! סוס מנגן! | שמאל: Kalmah – מהביצה אל הבמה
14/8/2010 – יום שבת
– האוהלים, הבגדים, והאנשים בקושי הספיקו להתייבש במהלך הלילה, וכבר החל יום נוסף בשעה 10 בבוקר. האדמה הייתה בוצית מתמיד, אבל אני החלטתי להתייצב בזמן להופעה שחיכיתי לה כבר שנים – Bal-Sagoth (שקיבלו את המשבצת של Sybreed). אך כמובן, מישהו שם למטה אוהב לשבש את הכל, והיה עוד עיכוב של שעה (כשאת Barren Earth העבירו ל-2 בלילה לצערי). לבסוף, לקראת 1 בצהריים, Byron Roberts וחבורתו עלו לבמה, חמושים בתלבושות פנטזיה של לוחמים ומכשפים (כשאת Byron בכלל לא היה אפשר לראות מבעד לברדס שלו) ועם מצב רוח קופצני. הסאונד היה מבולגן לאורך כל ההופעה, כשאת שירי הבלאק האפיים היה אפשר לזהות רק מהדקה השנייה – אבל עדיין, "Atlantis Ascendant" ו-"The Empyreal Lexicon" נתנו ספתח נהדר להופעה. המעשייה האפית המשיכה, בליווי קלידים מטורף וקולו המכשף של Byron, שהחליף בין צווחות בלאק אפלות, לבין קריינות דרמתית ואפית למדי (אותה לפעמים היה קשה לשמוע). ששת השירים (חלקם עם שמות באורך הגלות) בוצעו היטב ע"י חברי הלהקה, שגם תרמו לשואו, והקהל שהיה יחסית רב, אף הוא השתדל לשתף פעולה. בשינוי דרסטי, Origin היו הבאים בתור והם סיפקו מנה קטלנית של דת' מטאל טכני, עם בסיסט מטורף וסולן בעל גרון פלדה (המגובה בגיטריסט עם גרון של שד). הרצח לא נגמר שם, שכן Graveworm עלו לספק עוד מנה של דת' מטאל מלודי, וכמו בהופעות הלהקה מהשנים האחרונות, איכזבו בעיקר עם שירים חדשים, ושואו באנאלי – מצער ביותר. על Madder Mortem העדפתי לדלג, ברגע שראיתי את הסולנית הג'מוסית שלהם, שנשמעה כמו תנשמת עם תפרחת (אל תשאלו).
Moonsorrow – כשהויקינגים האמיתיים פלשו לצ'כיה, אני רק הצטערתי שהם לא שרפו את מארגני הפסטיבל בדרך. אם יש להקה שאני משתדל לראות לפחות פעם בשנה, זו לבטח החבורה הפינית הזו, שבדרך פלא מצליחה להישמע יותר טוב בכל הזדמנות שאני נתקל בה. עם סאונד שאני לא יודע מאיפה הקריצו, הפינים פתחו עם "Jumalten Kaupunki / Tuhatvuotinen Perintö" – חלקו אינטרו, חלקו שיר בלאק מטאל אפי, כיאה למסורת הלהקה. מרוחים בדם, כאילו רצחו את הסולנית של Madder Mortem (הלוואי), החבר'ה החלו להפציץ בשירי הויקינג מטאל שלהם, ובאמת ניכר כי הם השתפרו מבחינת נגינה, ומבחינת שואו, שהיה יותר אחיד, מדוייק, וקטלני. הדבר היחיד שעוד לא הצלחתי ללמוד מהופעות הלהקה, זה לזכור את שמות השירים (פינית, שפה קשה) ואת הסדר, אבל זה לא משנה, כי בין אם זה "Köyliönjärven Jäällä (Pakanavedet II)" או "Aurinko Ja Kuu", אין כמעט שיר שאני לא אוהב אצלם. Ville Sorvali נשמע טוב, בקול הבלאק מטאל האפל שלו, ואילו הגיטריסטים Janne Perttilä ו-Mitja Harvilahti הלהיבו את הקהל, הן בנגינה, והן (לעיתים) בשירת גיבוי (כולל המתופף Marko). אפילו את הקלידים של Markus Eurén שמעו מעולה, ואני לא יכלתי לעצור את ראשי, במיוחד עם שיר כמו "Sankarihauta" האדיר מהאלבום Voimasta Ja Kunniasta. הדגל שעיטר את אחורי הבמה, התאים מאד, והציג ספינת ויקינגית במעין מסע אפי, אבל לא הכל קרבות ודם אצל הפינים, אלא גם קצת חגיגות, ובשביל זה יש את השיר הסוגר "Pakanajuhla", עם מקצב פולקי-משהו, ואווירת מסיבה. זו היא אולי הפעם הראשונה בפסטיבל שהופעה עברה טוב מהתחלה ועד הסוף – אין על הויקינגים הפינים!!!
– לפני שהספקתי להתאושש, על הבמה השניה עלה הרכב בשם Jesu, שמסתבר מורכב מיוצאי Godflesh הותיקים, אבל זה פאקינג היה נוראי – אמביאנט בצהריים? למי יש כוח?! לפחות זה נתן זמן לנוח עד שהשלישיה מאחורי Macabre עלתה לבמה. עכשיו זו להקה שחיכיתי לראות שנים, והקיץ היא סוף סוף יצאה מהמחבוא שלה באמריקה, והגיעה לספק בידור ורצח גם לאירופאים. אין מה להרחיב במילים – הופעה הזויה, של אנשים מוזרים, שמלבד פרצופים, וקולות אלקטרוניים, הם משלבים בין גריינד, לבין קנטרי, והכל על מצע ליריקה המושפעת מרוצחים סדרתיים (כולל הסבר לפני כל שיר). היו פה שירים כמו "Zodiac" ו-"Night Stalker" אבל האהוב עלי מכולם, "Vampire Of Dusseldorf" עשה את ההופעה, בביצוע פשוט מגניב. כה מינימליסטי, וכה טוב, החבורה הזו עושה שמח בכל מקום בו היא והרוצחים הסדרתיים שלה מגיעים אליו – עד טיפת הדם האחרונה. אחרי 3 ההופעות האדירות שראיתי היום, כל מה שבא לאחר מכן כבר לא השתווה. Diablo Swing Orchestra היו נחמדים עם הג'אז מטאל שלהם, Tankard נתנו בראש עם הת'ראש השיכור שלהם, ו-Dying Fetus כיבדו את כולנו בדת' מטאל האגרסיבי שלהם. עם רדת החשיכה, יצאה מהמחבוא Meshuggah הפופולארית, שמילאה את רחבת הבמה עד אפס מקום. זו הפעם השניה שאני רואה את השבדים, וגם הפעם זה לא תפס אותי בכלל, אבל למי שמעוניין הם ניגנו את "Bleed" ו-"Lethargica" בין השאר, והסאונד שלהם היה יחסית טוב. בהמשך לפלישת השבדים, Hypocrisy היו הבאים בתור, אך גם אותם אני לא מחבב, למרות אהבתי הרבה לדת' מטאל. תהרגו אותי, אבל משהו בשירים של Peter Tägtgren וחבריו, לא עובד עלי. עם Agnostic Front דיי הסתדרתי, וזה מפתיע בהתחשב שהם מנגנים הארדקור אמריקאי לפי הספר, אבל אני מוזר. כשהגיעה My Dying Bride כבר בקושי יכלתי להחזיק את עצמי, אבל ההופעה הייתה כה כובשת (לא שונה מזו בצרפת לפני חודשיים), שהייתי חייב להישאר לכמה שירים, לפני שנפלתי מת בחזרה באוהל. הופה, בלי ששמתי לב, נגמר הפסטיבל!
ימין: Bal-Sagoth – מטאל אפי מכושף | שמאל: Macabre – רוצחים סדרתיים עם קבלות
Brutal Assault 2010 – סוף דבר
זה לא קורה הרבה בעולם הפסטיבלים, אבל האירוע הזה השתנה בצורה דראסטית מאז שנה שעברה. אם אז יכלתי להחזיק עד השעות הקטנות של הלילה, להנות מלוח זמנים מדוייק, ואפילו לספוג הרכבים חדשים או כאלו שלא הכרתי, הפעם, הכל היה כל-כך מבולגן ומעצבן (ותאמינו לי שלא סיפרתי על הרבה דברים קטנים שגרמו לפסטיבל להיות אפילו יותר בלתי נסבל), עד שכבר לא יכלתי להיות על הרגליים יותר, או לשמוע להקה כלשהי (גם על הרבה בעיות סאונד דילגתי בכמה מופעים מרכזיים). העניין הוא, שבמדינה כמו צ'כיה קשה לדעת אם משהו הולך להשתפר, או להיות גרוע יותר – כשגם מזג האוויר הוא גורם רנדומאלי שיכול להשפיע על ההחלטה (זו אחת הבעיות בפסטיבלים קטנים יותר, ההערכות למזג האוויר אינה מספיקה). מה שכן היה טוב ולא הדגשתי מספיק, זה המחירים – אם זה מזון, שתיה (בירות צ'כיות זה איכות), חולצות הפסטיבל הרשמיות, או אפילו כרטיס הכניסה, לא היה לאירוע הזה תחרות, במיוחד אם מוסיפים את הליינאפ המכובד, שמרביתו הורכב מלהקות שלא השתתפו באף אחד מהפסטיבלים האחרים. אז כן, מבחינת היצע נטו, מדובר באירוע חובה בכל קאלנדר של שומע מטאל, כשאפילו טיול במדינה עצמה לא יקפיץ את הסכום הסופי בכל-כך הרבה, אבל אם הייתם בפסטיבל אחד או שניים בעבר, או אתם רגילים לרמת ארגון מסוימת, קחו בחשבון שצ'כיה היא המערב הפרוע (או ליתר דיוק, המזרח הפרוע), ושל-Brutal Assault יש חוקים משלו. עד הפעם הבאה (אולי).