Dagor Dagorath – משחררים את יצר הרע

אין ספק שלחגוג את חג המולד בערב בלאק מטאל מרושע הוא דרך מקורית שאני לא משוכנע שכך נכתב במקורות הנוצריים לחגוג אותו. מצד שני, ביום שבו בלאקרים יתחילו להטות אוזן למה שצריך לעשות לפי המסורת – באמת אבד עלינו איזה קלח. את סוף 2009 החלטתי לחגוג עם צאת אלבומה הראשון של להקת הבלאק מטאל המלודית Dagor Dagorath, "יצר הרע", אשר הושק במועדון הסאבליים באירוע חגיגי שהביא חובבי בלאק מטאל ומטאל קיצוני מכלל הארץ באמצע שבוע שרק בישראל נחשב יום חול לכל דבר, ולא שיא של תקופת החגים והחורף. אז כפור מוזיקלי בצורת Winterhorde בהחלט היה לנו, גם אם זה היה ל-14 דקות בלבד (?), ומכות דת' מטאל קפואות כמו של Becometh גם נהנו לקבל באחד ממעגלי הפוגו המוצלחים יותר בסאבליים, ואפילו היכרות ראשונית עם Morbid Path הצעירה – אבל שיא הערב היה ההופעה המחשמלת כמו סערה חורפית של Dagor Dagorath שבכיף אפשר לומר שאחריה אלו הגיעו לליגה של הגדולים בזירת המטאל המקומית. לא מאמינים לי? טוב, כנראה הייתם צריכים להיות שם בעצמכם.

Morbid Path

ראשונה עלתה לבמה Morbid Path. זו הפעם הראשונה שאני רואה את הלהקה הצעירה הזו והאמת היא, למרות שהיא יותר קרובה מוזיקלית למהות של האירוע, חבריה נראו מעט תלושים מהשאר. אולי זה חוסר הניסיון הבימתי או שלא היה להם מספיק שפשוף מוזיקלי עד כה, אבל משהו ב-Morbid Path הרגיש לי כמו להקת חימום. אין בכך בהכרח דבר רע. להוציא כמה קטעים שבהם הנגינה הייתה באמת מקרטעת ולא ישבה בקצב – בסופו של דבר ההופעה של Morbid Path הגיעה בטעם טוב ועם הרבה חן. הלהקה הרבתה להשתולל על הבמה, עם סולן עם שואו שנותן בראש (למרות חולצת פלאנל משובצת שהייתה קשורה למאורע כמו ראפר בהופעה של אום כולתום) וגם שאר חבריו הרבו להרביץ הד-באנגינג מוצלח. אז נכון, הגיטריסטים לא תמיד עמדו בעומס, או שהסולן לעתים רחוקות נשמע יותר כמו בחור שסתם צורח משהו ממש עושה גראולינג, אבל לאורך רוב הזמן, הלהקה הייתה משכנעת ומוצלחת בתור להקת דת' מטאל מלודי \ בלאק מטאל מלודי – או כל מה שביניהם.

הדבר אשר חרה לי יותר מכל זה שלצערי – למרות שהתרשמתי לטובה יחסית מ-Morbid Path – משך ההופעה שלהם היה ארוך מדי, ארוך דיו כדי לקצץ באורך ההופעה של להקות שאותם אני מכיר ואותם חיכיתי לראות כדוגמת Winterhorde. אבל הלהקה לא באמת יכולה לקחת על זה אחריות, ואין כל כך מה להתייחס לנושא הזה באופן ביקורתי. הייתי ממליץ ללהקה שלא מכירים את כלל החומר שלה לעשות בעיקר סט מקוצר או לפחות לכלול איזה גרסת כיסוי לשיר מוכר יותר על מנת לסחוף את הקהל טיפה יותר. לא נורא. אני מקווה שלפחות הדמו שלהם יעמוד למכירה בזמן הקרוב.

Becemoth

את Becometh כבר זכיתי לראות פעמיים, פעם אחת בהופעה שהחמיאה להם, ופעם אחרת בהופעה שלא החמיאה לאיש. אני יודע שהחבר'ה האלה נותנים לעצמם להשתולל על הבמה כמו שמעט להקות מעזות בארץ, ואולי בעולם כולו בשלב זה. הבעיה העיקרית של החבורה הזו – על האהבה העצומה שלהם ל-Behemoth הפולנית – הוא שעד היום היו פערים מאד ברורים לאוזן, אפילו לעבדכם הנאמן החצי-חירש, בישיבה ובדיוק המוזיקלי במהלך ההופעה. לא כך בהופעה הזאת של Becometh. אני לא יודע איזה סדרת חינוך הם עברו, אבל הופעתם הנוכחית הייתה בקלות הטובה ביותר של החבורה שהספקתי לראות – כולל קטעי וידאו שלהם של הופעות בהם לא נכחתי, שטיפסו אל המסך שלי במהלך השנה האחרונה. הלהקה הזו פשוט הפציצה ללא רחם, והפעם ישבה כמו חבורה של שדים על הקצב.

יש שאומרים ששואו של שלושה נגני גיטרה שסובבים את הראש בלי הפסקה כל ההופעה זה משהו שקצת משעמם אחרי רבע שעה. אני בהחלט לא נמנה עם האנשים האלה. מבחינתי הופעת מטאל מוצלחת זו הופעה שתוציא ממני את ה"וואו" הזה – ואי אפשר שלא לחזות ב-Becometh ולא להוציא את אותו ה"וואו". הלהקה הזו עובדת כמו הלהקה המקצועית ביותר על הפלנטה שזה מגיע לדת' מטאל – והעובדה שהם משכילים (לא רחוק, שוב מאבותיהם המוזיקליים Behemoth) לשלב גם קצת מוזיקה אוריינטלית בתוך הדת' מטאל המושחר שלהם – זה בכלל תענוג. אז מטחי דאבל-בס שנשמעים כמו מכונות ירייה? יש. שירי דת' מטאל מכסחים עם גראולים נמוכים שמרעידים את הבטן? יש. הופעה כובשת ואפילו קאבר אקסטרא ל-Behemoth. אי אפשר לומר שהחבר'ה האלה גם לא מוכנים להופעות בחו"ל. פרזנטציות של שירים באנגלית במקום בעברית, וכריזמה ששואגת את דרכה החוצה – אילו שני יתרונות שישחקו בעיקר לטובתם בעתיד, במידה והם ייקחו את עצמם מספיק ברצינות ויצאו לסיבוב הופעות באירופה. עם Behemoth למשל. סתם רעיון.

Dagor Dagorath

אחרי שחרשתי על גרסת הפרומו של האלבום "יצר הרע" – הגעתי מוכן ומזומן להופעת ההשקה של Dagor Dagorath וקיבלתי בדיוק את מה שרציתי. זו הפעם השנייה שאני רואה את Dagor Dagorath בהופעה, וגם את ההופעה הקודמת זכיתי לראות בדיוק עם אותו הרכב, הרכב שהתפתח והשתנה מאז הוקלט אלבום הבכורה שלהם. ההופעה נפתחה במלודרמטיות בשירם "The Hell In Heaven" כולל הפתיח האורקסטרי הארוך – והלהקה התחילה להפציץ בהופעה. הדבר שאני הכי אוהב בהופעה שלה היא ש-Dagor Dagorath רחוקה מלהיות אותה להקת בלאק מטאל סטטית שבקושי נעה על הבמה.

חברי הלהקה בהחלט נכנסים לוייב אחר בהופעה, להבדיל רוב להקות הבלאק מטאל שמעדיפות לשקוע אל תוך המוזיקה – החבורה הזו לא מוותרת וסוחפת את הקהל בהופעה, על כל הנגנים בה. אז נכון ש-Larion, סולנית ההרכב, בחרה הפעם גישה מעט יותר אפלה להופעה שלה להבדיל מההופעה הקודמת, שמבחינת שואו הייתה יותר מוצלחת – אך מטיבי לכת יודעים שלהופעות ארוכות צריך לשמור על ריכוז ארוך ואנרגיות לטווח הארוך ואי אפשר להוציא את כל האנרגיה בחצי שעה אחת קצרה. במעיל שחור וארוך וטעם של נורבגיה בפה השירה של Larion הייתה טובה בהרבה מההופעה הקודמת וגם בכלל נדמה שכל הלהקה נשמעה הרבה יותר מהוקצעת ומוכנה לעבודה הזו לעומת ההופעה הקודמת שזכיתי לראות.

הלהקה ידעה גם, ודי בשכל, שלא כדאי להתיש את הקהל שעדיין לא מכיר את כלל האלבום בשירים שהוא לא מכיר, ולכן בחרה גם לבצע במקום את כל האלבום שירים מתוך הדמו שלה כמו "Fates Of Slaves" או "In The Flames Of Bonefire". לא רק זאת, לא הייתה בחירה יותר טובה לקאבר מאשר "I Am The Black Wizard" של Emperor לכבוד המאורע – שכל כולו צרח בלאק מטאל מלודי והביצוע שלו היה ללא רבב ועם הרבה כריזמה. אני יצאתי בהחלט מרוצה – במיוחד שההימור שלי אודות Dagor Dagorath בתור אחד מהכוחות העולים של המטאל הישראלי ב-2010 נראה כהולך ומתגשם.

Winterhorde

לצורך העניין, תנו לי להבהיר את הנקודה הזו. אם יש להקת בלאק מטאל שיכולה לטרוף את כל הקלפים ולחלק אותם מחדש בזירת המטאל הישראלית – זו Winterhorde. להקה עם הרכב בלתי-קונסיסטנטי אבל עם מוזיקה שמצליחה לפלס את הדרך כלפי לב המעריצים גם בלי שיהיה אפשר לזהות פעמיים את אותו חבר להקה על הבמה, זה סוג של הישג. למזלנו, Winterhorde הוכיחו לכולנו שהמוזיקה שלהם גדולה מסך כלל הנגנים שביצעו אותה במקור – ובמהלך ההופעות האחרונות שלהם הם סימנו תקופה של התחדשות ועלייה לגדולה שעדיין בתהליכים. אם יש להקה שבאמת אני אוכל לומר בפה מלא שהיא להקת הבלאק מטאל (אם, לצורך העניין, אנחנו עדיין מניחים את Winterhorde כלהקת בלאק מטאל, כי הם כבר גדלו קצת מעבר להגדרה הזו עם שילוב של מספיק אלמנטים מז'אנרים אחרים) האהובה עלי בארץ, ללא צל של ספק, אפילו יותר מ-Dagor Dagorath. אבל לצערי ההופעה של Winterhorde הייתה קצרה כאין שעור – כי בעקבות לוח הזמנים שנדחק לקצה, היא זכתה לבצע בסופו של דבר רק שני שירים. למרות שמצד אחד קל לעשות הופעה של שני שירים ולהשאיר טעם של עוד – אבל זה היה מעבר לזה.

Winterhorde פשוט יודעים מה הם עושים כל כך טוב – שגם אם ההופעה הייתה אורכת עשרה שירים זה היה כנראה משאיר רושם דומה, אם לא זהה. פשוט לא נמאס לראות ולשמוע את החבר'ה האלה נותנים בראש ומנגנים על הבמה – ולמזלי החבורה ביצעה בין שני השירים האלו את השיר האהוב עלי, "I Am Sin", ובכלל סיפקה את מבוקשי. "חורף", סולנם החדש, שולט בכל רזי עבודת הבמה ביד רמה, ובעל קול מצמרר לצד שאגות גראולינג נהדרות – והוא בקלות פרח להיות אחד מסולני האקסטרים מטאל היותר טובים בתחום בארץ, ועבודת הגיטרות של ברק ושל Lex נשמעות עכשיו הרבה יותר ממה שהייתי רגיל לשמוע את Winterhorde ב-2003, כאשר אף אחד מהם לא היה בהרכב. גם חברי ההרכב הותיקים נשמע שהשתפרו פלאים, במיוחד Hesperus המתופף – שהפך עם הזמן למתופף מחוכם ומוכשר מאין כמותו. אם Dagor Dagorath הספיקו לחתום את 2009 עם אלבום בלאק מטאל מקסים, אני די משוכנע שמגמה זו תמשיך עם Winterhorde ב-2010 – אשר יוציאו סוף כל סוף אלבום שני שיתעלה על קודמו ויוכיח שמגמת הבלאק מטאל הישראלי לא נס לחה. Winter Fucking Metal, אין ספק.