Dark Serpent ההשקה

צילום: טל צבר

בכל הנוגע ל – Dark Serpent, היחס בין מספר האנשים ששמעו עליהם, לבין אלה ששמעו אותם, גדול מדי לטובת הראשונים. הלהקה הזו, שקיימת עוד משנת 1997 ועושה מאז ועד ימינו Thrash Metal משובח ומעניין, נשארה תמיד בשולי השוליים בגלל שלא הצליחו לתעד את המוזיקה שלהם ברמה המגיעה לה. למרות העובדה הזו, לאחר שנים רבות של שחרורי דמואים, הצליחו חברי DS להוציא תחת ידיהם אלבום חדש, שלטעמי מתבלט לטובה באיכותו במסגרת המטאל הישראלי של ימינו. בכדי לחגוג את יציאת האלבום, בחרו DS להשיקו בהופעה מיוחדת במועדון הסאבליים, כשהם חולקים את הבמה עם הלהקות Onoma ו – Dukatalon. לפני שאתחיל בסקירות, עליי להגיד כי השיקול בבחירת שתי הלהקות הללו לחימומם של חתני השמחה נראה מעט תלוש, שהרי חובבי ה – Thrash בכלל, ושל DS בפרט כנראה הזעיפו פנים כשהבינו שלהקת Nu Metal ולהקת Sludge Metal יחממו אותם, ולכן עד לעלייתם לבמה של הנחשים האפלים, הקהל מיאן להיכנס למועדון, ועד לסוף ההופעות הללו, חששתי כי המועדון יהיה הרבה פחות ממלא, למרות שההופעה הזו הייתה מאד ראויה לנוכחות מאסיבית של חובבי הסגנון. ישנן בחירות בנאליות וברורות יותר להופעה הזו, ואני תמהה מדוע דווקא הליינאפ הזה נבחר. בכל מקרה, הנה דעתי על האירוע:

Onoma

כשעלו חברי Onoma לבמה, ידעתי שהמראה יהיה דומה לזה של דג אשר נמצא מחוץ למים. כשאתה בא להופעת מטאל אתה לא מצפה ללהקת Nu Metal שתקדם את פניך, בטח שלא בהופעה של Dark Serpent. שירי הלהקה, שנשמעו כמו הכלאה של Meshuggah, Rage Against the Machine ו – Deftones עלו בקנה מידה עם מה שחשתי שיקרה כשראיתי את הפלאייר להופעה. הגיטריסט של הלהקה עשה עבודה טובה בתור גרסה מקומית ל – Tom Morello, תוך שהוא משלב בנאמנות סגנונית אפקטים לגיטרה שהיו דומיננטיים יותר מהריפים עצמם, או כשרכב על המיתר בסינקופות Djent שחוקות ביחד עם שאר חברי הלהקה.

הזמר של Onoma הראה כישרון, אך בחיי שאני לעולם לא אצליח להתחבר לסגנון שירה האלטרנטיבי הזה, שמשלב צווחות Hardcore ושירה קצבית על סף הראפ. למרות שבהחלט נדרש כישרון גדול בכדי להצליח להחזיק שירים מורכבים שכאלה, התוקף שלהם בעולם המוזיקה של ימינו בטל, לאחר שהסגנון מוצה לפני שנים רבות, וניסיונות להמציאו מחדש לא ממש עלו בקנה מידה אחד עם דרישות השוק. הקהל, ככל הנראה, חלק תחושותיי, והראה אדישות כללית כלפי Onoma, ולמרות שבמסגרת מאמציהם של חברי הלהקה להשיג תגובה משמעותית, קפץ הבאסיסט אנדריי אברמוב, המוכר לחלקינו מלהקת Phantom Pain, מהבמה אל הקהל וניגן בין האנשים והוכיח שהוא וירטואוז בכלי עליו הוא מנגן, לא נוצר מספיק עניין סביב הלהקה ואני חושש שזוהי לא הבמה המתאימה להם בנוף המוזיקלי המקומי.

Dukatalon

בהופעתם של Dukatalon, הצטופפו אלה שטרחו להגיע בשלב הזה אל מול הבמה, וציפו ללהקה המצוינת הזו שתעלה ותפגין את כישרונם הבולט לייצר מוזיקה כבדה ומלאת עוצמה. הסאונד צ'ק ההזוי שקדם להופעה, בו ניסה צפריר, הסולן והגיטריסט של ההרכב לכוון את הסאונדמן כדי שייתן לו את אפקט ההד הייחודי של הלהקה הבהיר כי למרות שמקומם בהופעה הספציפית הזו אולי מעט חורה לקהל הרחב, Dukatalon ראויים לכל במה שרגלם תדרוך עליה, ולו רק בגלל שהם רואים אפילו בצבע הזה שנותן האפקט למוזיקה דבר הכרחי, זה מוכיח שהתפשרות אינה אפשרות בשבילם. מעבר לכך, העובדה שבחרו לפתוח את ההופעה בשני שירים חדשים שעוד לא מצאו להם שם מראה שאין הם מעוניינים להשתמש ברפרטואר שלהם באופן שימשוך את הקהל בקלות, אלא בדרך הקשה, שעד כה הובילה אותם לחוזה בלייבל הנחשב Relapse, בזכות מלאה ולא בחסד.

הדינאמיקה בלהקה מראה שיש בה שתי דמויות דומיננטיות: הגיטריסט והזמר צפריר צורי והמתופף יריב שילה, כששילה אחראי לתקשורת עם הקהל באמצעות תיאטרליות מגניבה וסגנון נגינה דינאמי, והשני מצליח לקחת ריפים פשוטים למדי, לצבוע אותם בדיסטורשן כבד ופסיכדלי, ולשיר בקול ייחודי שאפקט ההד עליו התעקש כפי שתיארתי קודם לכן רק מחמיא לה, ואת זה אני אומר כאדם שמתנגד לשימוש באפקטים כאמצעי שעליו מתבססת השירה. דווקא פה זה עובד. הקהל הגיב היטב למוזיקה, ולמרות שרק בשיר האחרון החל פוגו, זה הרי די ברור שזו לא תגובה של התרסה, אלא פשוט שהוויב הכללי של המוזיקה הוא יותר לדפוק את הראש ולהתחבר לצלילים המגניבים שמכים בך מהבמה, מאשר להתנגש בשאר נוכחי הרחבה. Duktalon הופיעו עם שישה שירים בסה"כ, ללא פוזה מיותרת, ובלי לסאב מדי את שהייתם על הבמה. פשוט נתנו הופעה בת זונה ואמיתית לחלוטין. אפשר להגיד שמי שרוצה לחוות משהו קצת יותר ייחודי בהופעת המטאל שלו, כדאי לו שילך להופעה של החבר'ה האלה.

Dark Serpent

כעת עלו חברי הלהקה שלמענה כל באי האירוע הגיעו (או לפחות רובם), ולמעשה המועדון התמלא בעוד כמה אנשים שלא יכלו לסבול את שתי להקות החימום במופע שכזה, שאותו ככל הנראה הם רצו לזכור כחוויה סטרילית של מטאל מהסוג הישן והמוכר. הנחשים הציגו יכולות מופלאות כמו אלה שהם תמיד היו ידועים בהן: בנגינה מרשימה ואפילו טכנית למדי, הומור בין השירים וכמובן בגישה כללית של Bad Asses כמו שצריך.

בהופעה שכזו, שכללה 12 שירים, שלושה קאברים, חמישה זמרים אורחים וגיטריסט אורח אחד, היה ניתן לראות שגם בארץ שבה עיקר חובבי הסגנון הזה ממאנים לפקוד את ההופעות אפילו כשמדובר בלהקה שראויה בהחלט לנוכחותם, ובעיקר בעת השקת האלבום שלו חיכו כל כך הרבה, עדיין לא תראו את DS מחפפים. כל אורח הצדיק את מקומו על הבמה, ולמרות שאני ממש לא מחסידי ה"אורחים המשתתפים", אפילו בהופעות ארוכות כמו זו, דווקא נדמה שיש כאן הצדקה רבה לעלייתם של כל אחד מהאנשים שפקדו את הבמה, בין אם זהו יובל קרמר שבזכות העובדה שהחליף את אורי הסולן והגיטריסט התאפשר לו לקחת את המיקרופון ולתת שואו עצבני ותזזיתי במהלך Siatha De'Shmaya ( למרות שאני חושש שדווקא כשקרמר פנה לנגן את חלקו בסולו, הגיטרה שלו נדמה, אבל יכול להיות שפשוט עמדתי קרוב מדי לג'ירלדו), או יותם אבני, שבניגוד לאורי הצווחן, משתמש בגראולים על גבי מנעד מרשים ונותן איזשהו צבע חדש לדרך שבה DS נשמעים.

שאר האורחים גם הם השתלבו באופן מצויין, כמו לייבו הנפלא מ – Winterhorde, מוטי הטיטאן מ – Spawn of Evil, אהרון רגוזה מ – Shredhead שנתן קאבר מעולה ל – Institutionalized של Suicidal Tendencies, כולל תלבושת בסטייל ה – 80's עם בנדנה, ג'ינס קרוע וכל השיט הזה, ווידי דולב, שבצדק גמור נחשב לעילוי בקרב סולני המטאל בארץ, שכן, ככל הנראה, הוא בין האנשים היחידים בחלק הזה של העולם שמסוגלים לשיר את Be Quick or Be Dead מבלי להביך את עצמם.

לאורך כל ההופעה, שכללה את רוב שריהם הידועים של DS, הקהל פסק מאדישותו שהייתה ניכרת בתחילת הערב, והראה שכשאלה שמרכיבים אותו נהנים, אין דבר שיימנע מהאנשים להראות זאת.
היו הרבה פוגואים, הרבה צרחות של מילות השירים ביחד עם הצרחן על הבמה, הרבה אוירה שהצדיקה את המוניטין של DS כלהקת ה – Thrash Metal הותיקה והטובה בארץ, שלולא עניינים זוטרים, גם הייתה הראשונה להוציא אלבום מלא.

אז לסיכומו של העניין: ההופעה הייתה מוצלחת מאד, והקהל אכן פקד את הסאבליים בסופו של דבר. DS זכו לאהדה שהם ראויים לה, לסאונד שמעביר את המוזיקה שלהם באופן ראוי ולציון דרך משמעותי בקריירה שלהם, ולמרות הסיכון המסוים בלהקות החימום שלא עונות על טעם הקהל של DS עצמם, הם הצליחו במשימה. אני רק מקווה שלהבא לא ניאלץ לחכות כל כך הרבה זמן בין הנקודה שבה האלבום כתוב ומוכן להקלטה, לבין הנקודה בה הוא יוצא, כי אחרי שקניתי את האלבום בהופעה( במבצע מטורף שכולל גם עטיפה!!!) אני חושב שיהיה נחמד לשמוע את עוד איזו Serpent Attack בזמן הקרוב.