Dissonant חוזרים!

אחת הלהקות הבודדות שיצא לי לראשונה להתוודע אליהן בלייב היו Dissonant, אחת מלהקות המטאל המקומיות היותר מעניינות ומגניבות שהיו פה בעשור הקודם. לאחר EP בכורה מבטיח ו EP שני מוצלח לא פחות הלהקה סגרה את הבסטה והתפרקה ולחובבי המטאל המעניין בארץ נותר רק להצטער על עוד סיפור של הרכב מבטיח, שהקדים לחלוטין את זמנו ונעצר בטרם עת עקב המציאות והקושי להחזיק בארץ הרכב מוזיקה קיצונית. אתם יכולים לתאר מה רבה הייתה שמחתי ושמחתם של עוד רבים וטובים שלאחר נדנודים רבים וציפיה רבה התברר שההרכב מתאחד להופעה אחת, בליווי שתי להקות מבטיחות אחרות – Megason הסלאדג'יים ו Walkways המקפיצים. הייתי שם עם עוד מעריצים לצפות באחת מלהקות המטאל הישראלי האהובות עלי אי פעם מתאחדת להופעה שלא תשכח בעוד הרבה זמן.
Megason

סגנון: Sludge-Stoner
להקות דומות: Tool, Baroness, Kyuss

שמעתי לפני כן על Megason מחברים אבל אף פעם לא ממש יצא לי לשמוע אותם או לחוות אותם בלייב לפני כן, פרט למחווה האחרונה ל Pantera בה ניגנו גיל הבסיסט ורועי המתופף בכשרון רב ואני מוכרח להודות שדי הפסדתי. מדובר פה באחד ההרכבים היותר מגניבים ומעניינים ב Sludge הישראלי. בחן התיפוף הכוחני להחריד של רועי שרק ממשיך ומפליא אותי, הבס החובטת של גיל שנשמעת היטב והגיטרה של גיא, שיושבת כחטיבת קצב מוצלחת ביחד עם שאר הלהקה. העקב אכילס היחידי שלהם אולי זו השירה של גיא, שקצת נבלעת בין שאר הנגנים הכל כך דומיננטים שבלהקה ובעוצמה שבמוזיקה של הטריו הזה, שמעבר להשפעות שציינתי מייצר Sludge-Alternative משובח ומוזיקה שלא נשמעת מספיק בארץ באיכויות האלה. בניגוד לשמם Megason הם לא קונסולה ישנה למשחקים – הם אחד הדברים הבאים במטאל האלטרנטיבי בארץ.

Walkways

סגנון: Metalcore-Nu Metal
להקות דומות: Deftones, Muse, Hoobastank

Walkways גם הם תופעה נהדרת במטאל וברוק האלטרנטיבי בארץ. חמושים באחד הסולנים המלודים הנהדרים שהיו בארץ ופרפורמר אדיר, מתופף אנרגטי ובסיסט שהוא סמל מין גרוזיני וצלם מוכשר במגזין מטאל מפורסם. החומר שלהם בעיקרו ניו מטאלי שמשתלב עם חומר יותר מודרני ומובל בעיקרו ע"י גיטרות נמוכות, ברייקים רנדומלים ושירה שנעה בין גראולים לקלין יפייפה. אולי בגלל כמות הכשרון בהרכב זה מוזר לי כ"כ, אבל החומר שלהם לא תופס אותי ואני לא מרגיש שנשארתי עם מוזיקה בראש שאזכור עד ההופעה הבאה. מעבר לזה קצת מפריעה לי העובדה שההופעה המרשימה שלהם לעתים נגררת למקומות טיפה מגלומנים כשרן הסולן מצפה מהקהל לשיר איתו, להשתתף ולקחת חלק פעיל בהופעה, וזאת למרות שמדובר בהרכב שהקהל הישראלי עוד לא הספיק להכיר אותו מספיק טוב ואת החומר שלו. יש פה המון פוטנציאל וים של כשרון מתפוצץ, אבל חסר לי האדג' הזה שיוביל אותי אחריהם גם להופעות הבאות.

Dissonant

סגנון: Progressive Metalcore
להקות דומות: Slipknot, The Dillinger Escape Plan, Meshuggah

ולסיבה שלשמה התכנסנו הערב, הרי הם Dissonant שהתאחדו לרגל חזרתו הזמנית של הסולן עודד ויינשטוק. פרט לעודד שקיצץ שערו וגידל זקנו ושאר ההרכב שהזדקן לו טיפה, זה לא הרגיש בכלל כאילו הם עזבו אי פעם. יונתן, דניאל, נחי, שקד ועודד נשמעו מצוין כמו בפעם האחרונה שראיתי אותם, ובניגוד להופעות איחוד אחרות שהרבה פעמים צורמות ומביכות עבור כל המשתתפים בהם, האנרגיה מסביב הייתה אדירה והעובדה שההרכב הזה לא הופיע כבר כמה שנים לא גרמה להם להישמע פחות טוב. קשה להניח את האצבע על איך שהלהקה הזו נשמעת ולתאר זאת במילים זה משימה לא פשוטה בכלל. מדובר בהרכב מטאל שהתרומה המשמעותית שלו נובעת מהיותו אחד מהרכבי הפרוגרסיב מטאלקור האינטליגנטים, הראשונים והמצוינים שהיו בארץ ובעולם אי פעם. כשהם מצליחים בכשרון להימנע מליפול למקומות קלישאתים ולהתפלצנויות פרוגרסיביות אחרות ופשוט מרויחים את הטייטל עם נגינה קולחת ומוזיקה כתובה היטב. ההופעה החלה בEP הראשון, ו Healing Hate קרע את הקהל לגזרים, מוזיקלית ופיזית כי לראשונה הערב החל פוגו עצבני שהורכב מחברים של הלהקה ומעריצים יחדיו. לאחר מכן כבר עזבתי את פאזת הכתב הבוחן ופשוט נהנתי. לצערי זה נגמר הרבה יותר מדי מהר. קוריוזים בלתי נשכחים שהיו במהלך ההופעה בדמות B-Side מגניב של הלהקה, הופעת אורח מצוינת של כתב האתר וחבר קרוב של הלהקה מימים עברו מר יותם אבני ונאומים נרגשים של עודד הסולן ונחי. לפני שהספקנו לעכל זה נגמר, אני קיבלתי מקל תופים מפוצץ ונותרתי משתאה, עם גרון צרוד וחדור ציפיה שאולי יבוא יום וההרכב הזה יחזור לפעילות מלאה.