Distorted ו-3 חברות בערב משובח

אחרי חודשים של המתנה, Distorted חוזרת בכוחות מחוזקים אל במות ישראל. לאחר שטעמה את טעמה הקר והמחשל של אירופה, Distorted החכימה והפכה את מופע המטאל הגותי שלה לאירוע מקצועי ברמה של גדולות להקות המטאל בארץ ובחו"ל. לכבוד האירוע חנכה סצינת המטאל המקומית מועדון חדש ומרשים, בית הולם שאם רק יתמוך יהיה המקום המושלם להופעות. כמו כן, בעזרת שלוש חברות ותיקות: Salvation – אשר הוכתרה ממזמן כיורשת סצינת המטאל המקומית בתחום הגותי לאחר Distorted ואחת ההבטחות הגדולות של איזור הדרום; Fatal – חברה ותיקה שליוותה את Distorted מזה שנים אחורה; ו-Dreadful Carving – להקה ותיקה אך משב רוח מרענן על פני עולם המטאל הישראלי; טבילת האש ממשיכה…

Salvation
אופיר מסר: על Salvation שמעתי לא מעט ולא רק בגלל שמתופף הלהקה כותב במגזין (גיא נקש) או שסולן הלהקה הוא בועז מנוחין, איש Death Asymptote הירושלמית\באר-שבע-ית. הלהקה הוציאה לפני כ-3 שנים EP בשם "Out Of Pain" שבזמנו מספר שירים ממנו התגלגלו לאוזני וכבר אז היה ניתן להבחין בסגנון הנגינה \ שירה הגותי שהלהקה דבקה בו עד היום. הפעם, לאחר שינויים קלים בהרכב שלה, הלהקה חוזרת להופיע לאחר כשנתיים, מלאה במרץ ומקושטת בורדים (טוב, הבמה מקושטת, לא הם).

כמו שציינתי, הלהקה עושה גות' מטאל במלוא מובן המילה, שילוב של סולן עם סולנית, קלידים ומקצבים רגועים-משהו. עם זאת, היו ל-Salvation מספר יציאות יותר אגרסיביות שמשכו אותי, אך זה כנראה היה בזכות בועז (בעל המחשוף) שרגיל לתת גראוולים חזקים כיאה לסגנון הדת' מטאל. בפני עצמו זה נשמע מצוין, אך לסגנון היותר רגוע ולצד הסולנית נטאלי, זה קצת לא התאים. ואם כבר הזכרתי את נטאלי, לצערי לא הצלחתי להתרשם ממנה יותר מדי, מכיוון שהקול שלה נבלע לעיתים קרובות. היא למעשה הזכירה לי איזו סולנית אורחת שפעם שמעתי באחד האלבומים של Darkseed, אבל זה אני – ואם אתם שואלים, זה טוב.

מלבד זאת, חטיבת הנגינה של הלהקה עשתה עבודה לא רעה בכלל, השאוו אולי קצת היה אנמי מצידם (להבדיל מבועז ונטאלי שפיזזו להם, כל אחד בדרכו שלו), אך נראה כי חברי הלהקה ניסו לשמור על דיוק מיריבי וזאת למרות ההתרגשות הרבה שעברה עליהם. הקהל שהיה במקום נראה דווקא נלהב מההופעה, אבל עקב כך שהם הופיעו ראשונים, נמנע מהם היחס המרבי שלדעתי היו מקבלים אם היו נכנסים לפני Distorted בסדר… אבל גם לכך יש סיבה, שכן חברי הלהקה הם מבאר-שבע וזה מצריך השקעה רבה מצידם להגיע ולחזור בשעות סבירות. נקווה לפחות שבהופעה הבאה של הלהקה, היא תקבל את מלוא היחס. מגיע לה.

Fatal

Fatal, להקה שהייתה אחות ל-Distorted מזה שנים, חזרה לכבוד אירוע חזרתה של Distorted לבמות ישראל כועסת ואכזרית כהרגלה. שנתיים לאחר שנעדרה מהבמה, השאירה Fatal את נגניה קצוצי שיער, נינוחים בעמדתם, אך עם ריפים שלא יביישו לא את Entombed ולא את Dark Tranquillity. הז'אנר ש-Fatal מנגנים, למי ששכח, הוא קו האמצע המדויק בין שלושה סגנונות שהומלכו בשבדיה לשיא כוחם.

מצד אחד יש את המלודיות הכמעט Iron Maiden ברוחן, מצד שני יש את צרחות הבלאק של ארז והריפים עמוסי הטרמלו סטייל Disscetion ומצד שאיתן נוסף יש את הגראולים הנמוכים והריפים הכבדים של Entombed ו-Dismember. הבעיה העיקרית בהופעה הייתה התחושה ש-Fatal ספגה מנה עקובה מדם של חוסר רלבנטיות, מה שהורגש גם על הבמה וגם בקהל. אף אחד לא זוכר איך יצירות דת' מטאל מוצלחות כמו "Just Before I Die" או "Actzia" מתנגנות, אולי להוציא את עבדכם הנאמן – ובעוד שהמוזיקה בהחלט מדברת בעד עצמה, הלהקה עמדה בצורה האנמית הכמעט אופיינית לה.

ארז הסולן בהחלט ניסה לשלהב את הקהל, ונתיב, הבסיסט האורח (שאת רוב זמנו מבלה ב-Dissonant) העניק ליווי מכובד שמוביל את המוזיקה לכאן ולכאן, אך לא אבי ולא עופר, צמד הגיטריסטים, ידעו את מקומם ללא מחלפות השיער שקישטו את ראשם וכעת אינם עוד. תוסיפו לנוסחה הזאת את המקום הנהדר שהוא מועדון 24, שתפור להופעות שכאלה ובסדר גודל שכזה, והסאונד שבו מנצנץ ומרומם הכל למעלה – אך כל גיטרה יוצאת מ-PL אחר – ואין סיכוי לשמוע את ההרמוניות הנפלאות שעושות את המוזיקה של Fatal למה שהיא.

הלהקה פתחה עם מיטב השירים המוכרים שלה – כמו "Down Into Oblivion" עם אחד מהסולואים הכי טובים שנכתבו במטאל הישראלי – והמשיכה גם דרך קאבר, אירוע נדיר במיוחד בהתחשב בכך שלא זכור לי מתי הלהקה עשתה קאבר על הבמה – ל-"Dead Embryonic Cells", השיר הנצחי של Sepultura. אך למרות כל היתרונות – נראה שאיש מהנוכחים לא זכר את Fatal, לא זכר כל כך מה היה הבאזז סביבם, וקצת החמיץ הזדמנות להופעה נהדרת. האשמה בקהל כמובן, לא ב-Fatal. הם את שלהם עשו נהדר.

Dreadful Carving

אם חשבתם שלא בצדק ש-Fatal צצו משום מקום, אז Dreadful Carving הכינו לכם הפתעה נוסח צומת-קריית-אתא – אמנם הם נשמעים ונראים טריים, מלאי להט ומוזיקה שמדברת בעד עצמה בז'אנר שרק גילה את עצמו בשנתיים-שלוש האחרונות, אבל Dreadful Carving כבר פה מאז שנת 2000. המוזיקה שלהם בעבר הייתה דת' מלודי מלוטש עם טיפה The Haunted וטיפה Dog Faced Gods – אך בסופו של דבר, מדובר בהרכב שכיום הסיב את צורתו המוזיקלית למטאלקור מוחלט.

אחרי כמה וכמה שינויים, נותר ההרכב ארבעה אנשים – מתופף שמרביץ בחוזקה ומלווה בשירת רקע בפזמונים הנדרשים, גיטריסט שמחזיק את עבודת הגיטרה על כתפיו בצורה מוחלטת ובכבוד, בסיסט שמשמש גם כרצפה המקשרת בין הגיטרה לתופים וגם כסוג של גיטרת רית'ם לעת מצוא – וסולן מוכשר אחד, כריזמתי ופעלתני עם שאגות שכל אחת מהן היא קסם. החומר של Dreadful Carving בהחלט יכול לרמוז לאנשים על להקות מטאלקור מגוונות, ומי שמחפש ימצא שם Twelve Tribes, As I Lay Dying ו-Unearth, בתור דוגמאות, אך המוזיקה באמת מדברת בעד עצמה פה.

ההבדל העיקרי באיכות הסאונד בין Dreadful Carving ל-Fatal לדוגמה – הוא שהגיטרה הבודדת נשמעת דקיקה לחלוטין לעומת מטח ההרמוניות והמלודיות של Fatal – ובעוד שירים כמו "Rest Assure" ו-"Anger Fighter" עושים את עבודתם במלאכת ההשתוללות, קשה ממש להצביע על המוזיקה הנהדרת שטמונה בתוך ההרכב הזה. להוציא את הברייקדאונס הכה מזוהים עם הז'אנר – Dreadful Carving מבצעים בחן את מה שרבים מאיתנו רוצים לבצע כל יום – לעשות מוזיקה טובה, ולשבור כל דבר בדרך.

Distorted

אחרי המתנה קצרה, פצחה Distorted בהופעה עם שירם "Illusive" – במטח של גיטרות ותופים עלתה מירי היפיפיה אל הבמה, שיופיה מודח מפסגת תשומת הלב המופנית אליה רק אולי בזכות קולה היפיפה לא פחות – בלבוש שחור ועניבה אדומה, פחות או יותר, והמסע אל מעמקי האלבום Memorial התחיל. כל מי שמכיר את Distorted, במיוחד מי שמכיר אותם זה זמן מה (ואני מכיר אותם וזכיתי לראות אותם מופיעים בסביבות ה-30 פעם, פלוס או מינוס), יודע שהלהקה לא מפסיקה להשתפר.

שמדובר במגמת השתפרות כל-כך רציפה – וכל כך הרבה הופעות כבר עשו את שלהן – אפשר בקלות לכנות את ההופעה של Distorted – אם משאירים את המוזיקה והכריזמה בצד – פשוט מקצוענות לשמה. כל ביט וכל תו חושבו מראש ועובדו היטב – שירים חוברו לשירים וקטעים נוספו או עובדו לכבוד העמידת במה המלכותית. Distorted רכשה ובצדק את מקומה בראש טבלת הלהקות המקצועניות בסצינת המטאל המקומית שלנו – ובתור אחת מהלהקות שלא הרפתה מאותה סצינת מטאל מקומית לעולם זה מעודד לראות מספר רב של אנשים שהפכו לנאמני הלהקה והפכו את ההופעה הזאת לחוויה מרוממת גם לקהל וגם ללהקה יחד.

דרך "Illusive" ביקרנו בשירים כמו "Redemption", "Is It The Wind" ו-"Children Of The Fall". שמענו שירים חדשים (או ליתר דיוק, שיר חדש שנשמע נהדר) וכמו כן קיבלנו הופעות אורח מרתקות מצד קובי פרחי (Orphaned Land) שלקח בסערה את התפקיד של הזמר עם "Flesh And Blood", וכן מצד Ashmedi (סולן להקת Melechesh) שהפך את שיר הסיום "Memorial" לחגיגה של פראיות מטאלית בעזרת קול הבלאק-מטאל הגרוני שלו שישב היטב על השיר הכי כבד של הלהקה.

ההפתעה העיקרית של הערב היו שני הקאברים ש-Distorted עשתה, האחד הוא הביצוע ל-"ארץ, ארץ" שהלהקה ביצעה לאחרונה ביום העצמאות לכבוד ערוץ 24 – וכמו כן, גם הפכה את עולמו של השיר לדת' מלודי דינאמי עם גיטרות הרמוניות נהדרות מצד בני ורפי, וביצוע מרהיב של מירי לשיר עצמו. הקאבר השני לשיר של Skunk Anansie הפך את המסיבה לרועשת וקצבית, אפופה בכוח המסתורי של השיר כאילו בקע מההרכב עצמו. מירי היא לא סקין – והקול שלהן שונה לחלוטין – אך הביצוע הולבש באישיות משלו, נהיה מטאלי וכבד יותר – ועשה את עבודתו היטב.

סה"כ, בקלות אפשר לומר שחוויית ההופעה של Distorted, גם למי שלא גדל על ברכיהם של Paradise Lost או The Gathering יוכל למצוא את עצמו בקלות נותן בראש גם עם שירים שהוא מכיר בקושי עד לא מכיר בכלל. וזה, חבריי, נקרא מקצוענות.