Distorted משיקים אלבום שני ומפציצים

כשישבתי לכתוב את הסקירה, התלבטתי איך לפתוח אותה… "אחלה שחרורים יש בתקופה האחרונה" – מזכיר שיחה של שני זקנים אחרי ששתו 3 ליטר של חומר משלשל… אממ, לא. "חוויה ווקאלית" – פלצני מדי, "היה ממש כיף" – כיוון שזה לא היה טיול לסופרלנד, לא חושב שזה מתאים. אני חושב שמשהו כזה יהיה עדיף: ביום ראשון האחרון Distorted קרעו את הבארבי בהופעת השקה לאלבומם החדש, השני במספר. לפני שנטפל בנושא ההופעה, קצת על הלהקה. מירי (שירה), רפאל (גיטרה \ שירה), גיא (באס), בני (גיטרה) ושקד (סשן תופים) – פועלים ביחד, בוריאציות שונות (חלו מספר שינויים בהרכב) מעל ל-10 שנים, עוד מהימים שהיו יושבים בגינה מאחורי תיכון אורט רמת יוסף ותיכון רמות בבת-ים בזמן ההפסקות.

הסגנון המוסיקלי של Distorted קשה להגדרה – סוג של דום, דת' מלודי, גותי – אפשר בהחלט לקבוע כי מדובר במשהו ייחודי ל-Distorted. ועכשיו הם חוזרים עם אלבום חדש בשם Voices From Within שיוצא בדיוק כשנתיים מאז צאת האלבום הקודם Memorial. בתקופה הזו הלהקה צברה ניסיון נוסף בהופעות, רכשה מעריצים נוספים וכמובן, יצרה אלבום מצוין, למרות פרק הזמן הקצר יחסית בין שני האלבומים. את Distorted חיממו Requiem For Dawn הרכב מטאלקור \ נו-מטאל, שנמצא בשטח כבר זמן מה.

Requiem For Dawn

יצא לי לשמוע על Requiem For Dawn כמה וכמה פעמים, אך הייתה זו הפעם הראשונה שראיתי אותה בהופעה. אני חייב לציין, שנופר הסולנית סימרה את זקיקי הזיפים בקרחת שלי ברגע שהתחילה לשיר. יכולת ווקאלית שלא מביישת הרבה זמרים וזמרות וותיקים בתחום הדת' והמטאלקור, ומעבר לזה, אם נעשה השוואה לסולניות אחרות בתחום (Angela Gossow מ-Arch Enemy או Lori Bravo מ-Nuclear Death ואפילו Morgan Lander מ-Kittie) אפשר בשקט לדרג אותה בראש הרשימה – עם שירה שנעה בין גראולינג ממעמקי הסרעפת, ועד צווחות מחרישות.

מבחינת השירה והסגנון המוסיקלי, ניכרות השפעות של דת' מלודי, יחד עם סגנונות יותר אוונגרדים דוגמת Mr. Bungle (בעיקר בתחום השירה), ו-System Of A Down. מפאת קוצר הזמן, הלהקה ביצעה 5 שירים בלבד, ולמרות שהשירים ברובם היו קצרים, ההופעה בהחלט חיממה את הקהל (גם אחד על השני, עם ניסיון לבצע Wall Of Death קטן). מה שכן, נראה כי יש ללהקה קילומטרז' מכובד בהופעות – המעריצים הראו בקיאות מרשימה במילות השירים והתיאום בין הנגנים תיקתק כמו שעון. גם לנופר היה אחלה שאוו עם הד-בנגינג עצבני ותנועות גוף רבות – עד כדי כך שנוצר קושי להתרכז בהופעה ובמוזיקה.

השיר הפותח "Dead Reflection" הציג ריפים ותיפוף איטיים, מגובים בצווחות גבוהות יחד גראולינג עבה (קשה להאמין ששני הקולות מגיעים מאותו גרון), שלאט מתפתחים לטבח – מקצב תופים מהיר עם דבל באס. בהחלט פתיחה מרשימה לערב מצוין. הפסקה קצרה, וחגרנו עם "Buckle Up", אך זה לא עזר, הקהל עף אחד על השני בתאוצה של 8.2 G. משם הלהקה המשיכה להפציץ עם "The Darker Side Of Hate", ואחריו "Shake Before Use" עד שלבסוף סיימה עם "Cockroaches", שלמרות שמו מעורר הסלידה \ גועל \ תאבון אצל אנשים מסוימים \ קפיצה על כסא \ או סתם שימוש ב-K500, היה שיר קצר, ולמעשה סיום מרסק להופעה קצרה, אך בהחלט מסכם.

Distorted

לאחר חצי שעה של הכנות ובדיקות סאונד אחרונות Distorted החלה לתפוס את מקומה על הבמה. את מערכת התופים של שקד פורמן מיקמו על במה קטנה משל עצמו, כדי שיוכל לשלוט על קצב ההד-בנגינג של הקהל ביד רמה (ובזרוע נטויה). אך כבר מההתחלה שמו לב לבעיה חוזרת ונשנית במועדון הבארבי – הסאונד. ברור שזה לא קשור ללהקות שמופיעות, אך לצערי זה בהחלט משפיע על ההופעה, והורס, בעיקר ללהקה. בערב חגיגי שכזה, אני חושב של-Distorted הגיע סאונד מהוקצע יותר אבל ניחא.

אינטרו קצר ו-"One Last Breath" שפותח את האלבום החדש, פותח גם את ההופעה הזו – כניסה מרשימה וחלקה. השיר כבד אבל גם קליט ולמעשה מכניס את הקהל לאווירה של הערב – סוג של מלנכוליה משולבת עם רצח בעניים. השיר שני "Memorial" מלווה בדבלים, מכות כבדות על הסנייר וריפים מלודים מנסרים שמרוככים ע"י קולה של מירי, אך מהר מאוד, רפי, מגבה אותה בגראולינג עבה. לקראת אמצע השיר, הדיסטורשן מתחלף בפריטה מרגיעה ובאס בולט אך השיר מסתיים באותו אופן שהתחיל.

אתנחתא קלה – בה ארצה לציין לחיוב את שקד פורמן. הבן אדם מתופף ב-4 הרכבים (שאני יודע עליהם)!!! אם כחבר מן המניין או כנגן סשן בהופעות. עומס זה דורש משמעת מטורפת, ריכוז ומעל לכל מקצועיות ועדיין, הוא מתאים כמו כפפה ל-Distorted. בכל אופן, אנו חוזרים לשיר השלישי, "Voices From Within", שהוא גם שיר הנושא מהאלבום החדש, כאשר אחריו בלי הפסקה ובלי מילים מיותרות מגיע "What Remains" גם מאותו אלבום.

לארוך כל ההופעה נשמרה רמת מתח גבוהה, ברגע שמירי חשבה שאנשים קצת רדומים, היא דאגה לוודא שאף אחד לא ינוח. היו מספר הפסקות קצרות בין השירים על מנת להספיק כמה שיותר – 13 שירים בסה"כ בסט זורם, כאשר כל שיר יושב מעולה, מבוסס ומהוקצע. ברור כי הלהקה כבר לא להקת מקלטים ברחובות בת-ים הסלולים מחדש, הלהקה על דרך המלך, עם הופעה מרשימה, חוזה הקלטות בחו"ל וגבוי \ תמיכה של Sven De Caluwe מ-Aborted.

ההופעה ממשיכה עם גיוון בין שירים מהאלבום הקודם לאלבום החדש שיוצרים סקירה מהימנה לאלו בקהל שלא מתמצאים ומכירים את הלהקה כמו שצריך. "Children Of Fall" הבא בתור הוא שיר נוסף שסומן כלהיט של הלהקה, סוחף את הקהל (כמו ילדים קטנים עם גלימה לבנה באמצע יער). "Reveal My Path" בו מתארח Sven מביא שילוב של שני זמרי גראוול – אחד גראול-בס, והשני גראול מהגיהנום – שביחד עם קולה המלטף של מירי ולמרות הניגוד, נשמעים מעולה ומוסיפים לשיר עוצמה.

שני שירים נוספים מגיעים מהאלבום החדש "Escaping The Mind-Grid" ו-"Theom" ואנחנו כבר לקראת סיום. בשלב זה חברי Distorted חייבים לנוח קצת, אבל לא יותר מדי, הקהל לא נותן להם ללכת ולנוח מארוחות הערב של החג, ממש לא. קריאות "We want more!", לא מאחרות לבוא והרביעייה חוזרת לבמה לתת בראש עם שני שירים נוספים – "Consistent Duality" מהחדש ו-"Redepmtion", להיט נוסף מ-Memorial, שסוגר וחותם את הופעת ההשקה.

ארצה לציין שבחלק מהשירים המופיעים ב-Memorial נעשה שימוש באלמנטים אוריינטלים, אך במהלך ההופעה, אלמנטים אלה נעלמו, והשירים בוצעו על טוהרת המטאל בלבד. אני מאמין שהחלטה לבצע שירים באופן שונה ממה שמוכר דורש עיבוד נוסף, דבר נוסף שמעיד על מידת ההשקעה של כל חברי הלהקה. הקהל שצבא את דוכן המרצ'נדייס לאחר ההופעה, הוכיח כמה היא (ההופעה) הייתה טובה וגם הלהקה, נאמנה למעריצים, הצטרפה לאחר מכן לסשן של תצלומים עם המעריצים.

לסיכום, פנייה אישית. מירי עד היום זוכרת התבטאות מסוימת שלי לגבי זמרות במטאל, ודואגת להקניט אותי כל פעם מחדש בנושא. אז מירי, אני באופן רשמי וחגיגי לוקח את זה חזרה, מוריד את הכובע, חושף את הקרחת שלי לקרני ה-UV, אוכל את הכובע, מקיא אותו ושם חזרה. כל הכבוד.