Draconian – עם החורף השבדים חוזרים

גשמים, רוחות, סופות ברקים וברד… כאילו שהיינו צריכים תזכורת לקראת האירוע שהתקיים השבוע. למעלה מ-3 חודשים הכנו את עצמנו לחזרתה של להקת הדום השבדית Draconian, עוד לפני שהתבשרנו על להקות נוספות שעתידות לנחות כאן בהמשך, אבל כנראה שלשבדים הארורים זה לא הספיק והם רצו להוכיח משהו – לא רק שקיבלנו מנה גדושה של דום מלודי, עצוב, כואב ונוגע, אלא קיבלנו גם סופת גשמים שבדית (מעניין איך העבירו את זה במכס), שהכניסה אותנו למצב רוח עוד הרבה לפני ששמענו את הלהקה. זאת ועוד, חווינו גם 2 הופעות נוספות מלהקת הפאוור מטאל Desert ומלהקת Distorted שחנכה סולנית חדשה. נראה שהערב הזה הולך להיות ארוך מהרגיל…

Desert

לא עברה חצי שעה מפתיחת השערים וכבר עלתה להופיע Desert, חמושה במצב רוח טוב יחסית לאווירה הקודרת של הערב. קצת היה תמוה שילוב הלהקה באירוע, אבל עם השיר הראשון "Prophecy Of The Madman" הבנתי שזה לא כל-כך נורא. בפעם האחרונה שזכיתי לראות את הלהקה, שנמצאת בשטח כבר מספר שנים, היה לה סאונד מאד נוראי (ימי הקולטורה…). לשמחתי הפעם יכלתי לפחות להנות מהפאוור מטאל של הלהקה, אך גם זה לא היה מושלם, כי הסאונד היה עמום מאד ובקושי היה ניתן לשמוע את הסולן אלכסי, שלרוב עשה סוג של דקלום במקום שירה רגילה. חברי הלהקה האחרים לפחות זכו בהקלה, כשהבולטים היו הקלידן אולג שסיפק ליווי נהדר, והגיטריסט מקס שנתן כמה סולואים חותכים.

Desert הייתה זכורה לי יותר כלהקת הבי מטאל, אבל עם השירים החדשים, ביניהם "Victim Of The Light" (המדבר על ז'אן דארק) ו-"Masada Will Never Fall", נראה כי היא נוטה עכשיו יותר לכיוון הפאוור האירופאי – סגנון רווי בקלידים ומלודיות סוחפות במיוחד. הקהל השתדל לשתף פעולה עם הלהקה וחימם את עצמו לקראת ההופעות הבאות. חברי Desert הציגו כשרון רב לאורך כל ההופעה, גם כשעשו קאבר לא שגרתי לשיר "Opium" של Moonspell, בו אלכסי נתן קצת בגראולים והציג יכולות שלא היו מביישות גם להקות מהסוג הזה. אז למרות שהיא לא בדיוק התאימה לערב, זו הייתה במה מכובדת לא פחות, ועם אלבום ראשון אותו Desert תקליט בחו"ל ביוני הקרוב, אני מחכה לשמוע מה העתיד צופן לה.

Distorted

מלבד הביקור של Draconian, רבים גם דיברו על ההופעה של Distorted שנפרדה מהסולנית מירי מילמן לפני מספר חודשים. מיכל עקרבי הוכרזה כמחליפה ורבים חיכו לשמוע איך היא תצליח להיכנס לנעליה הגדולות של קודמתה. ובכן, לאחר המתנה קצרה יחסית לארגון הכלים, חברי Distorted עלו לבמה ואחריהם גם הגיעה מיכל שהחלה מיד לשיר. אני עוד זוכר לטובה את העבודה של הסולנית עם Key Of The Moment, אך הפעם משהו לא היה כשורה. הקול של מיכל נשמע חזק ובולט, אבל על הבמה הבחורה לא נראתה כל-כך מנוסה. החל מהביצוע לשיר הראשון "In Your Light", דרך "Memorial" ו-"One Last Breath", הבחורה הציגה יכולות שירה מרשימות אבל משום מה בחרה להתחקות אחרי מירי, בלי לנסות להתאים את השירה לעצמה. לעיתים זה נשמע חובבני ואם נוסיף על זה את הבלבול וחוסר הקשר עם הקהל, זה קצת מוריד מההופעה. מיכל חייבת לעבוד על נוכחות הבמה ולמצוא את המקום שלה ב-Distorted.

חברי הלהקה האחרים עשו עבודה טובה כהרגלם ובמיוחד המתופף החדש-יחסית אמיר, אך נדמה שגם הם התרגשו לא פחות ממיכל. רק בשיר "Reveal My Path" בו הוחלף רפי הגיטריסט בווליד שזכה בתחרות שארגנה הלהקה, הביטחון של מיכל עלה כשרפי היה לצידה בדואט משותף. לצערי גם פה הסאונד לא היה במיטבו ולא נתן לקול הרך של הסולנית להישמע, אך הקהל שלא היה איכפת לו מבעיות כאלו או אחרות שמר על ערנות, עד השיר הסוגר "Letting Go", בו הלהקה הרגישה מעט יותר בנוח. בשבילי עדיין קשה להתרגל לשינויים שעברו על Distorted, אך אם הם ישכילו לעבוד עם מיכל על הביטחון והשירה (שלא תשמע כחיקוי, אלא יותר אישית), הם יוכלו להמשיך כמו שצריך. נחכה ונראה.

Draconian

השעה כבר הייתה אחרי חצות כשהשבדים עלו לתפוס את מקומם והעירו את כל ה-600 פלוס אנשים שהספיקו להתעייף מהערב הארוך, למרות העמידה בלוח הזמנים. עבורי זו הייתה הפעם הראשונה שזכיתי לראות את Draconian בהופעה, אבל מניסיון ידעתי שלמרות שאני אוהב את הלהקה, זה לא יהיה קל – הרי מדובר בסופו של דבר בדום, מלודי אמנם, אבל דום, מה שאומר שירים ארוכיייים מאד ואווירה אפלה או שקר כלשהו. יש שאוהבים הופעות כאלה, יש שמעדיפים משהו קצת יותר קצבי (כמוני), אך לשמחתי Draconian נופלת איפה שהוא באמצע – שירים ארוכים שמרביתם שומרים על עניין מסוים.

הלהקה פתחה את ההופעה לקול תשואות עם "When I Wake" מתוך האלבום האחרון Turning Season Within. כבר מההתחלה הופתעתי מהעוצמה של Draconian בהופעה ובמיוחד מהסולן Anders Jacobsson שנשמע מעולה ואגרסיבי במיוחד על גבי המלודיות. אני לא יודע אם זה היה הסאונד במועדון הבארבי (שהשתפר מאד לעומת 2 ההופעות הקודמות), אבל הלהקה נשמעה הרבה יותר מחוספסת מאשר באלבומים שלה, וזה היה מצוין. אפילו Lisa Johansson הסולנית, שהצטרפה אל Anders בשירה, קיבלה בוסט לקול, שאולי מדי פעם יצר פידבק וגרם לנו לשים אצבע בתוך האוזן, אך בהחלט תרם לאווירה המכושפת שהלהקה השרתה על הקהל.

בכלל, אם מדברים על הקהל, אמנם לא הופתעתי מהפוגו שאנשים עשו כל הזמן (גם בקטעים לא קשורים), אבל זה שחלק מהאנשים רצו לשדרג ועלו גם לתנוחות Crowdsurf, ממש לא היה במקום – במיוחד לאור זה שהם נפלו על הפנים לאחר כמה שניות. הבארבי הוא פאקינג מועדון קטן, לא פסטיבל Wacken! בכל אופן, מלבד אותם פסיכופטים, הקהל הישראלי הראה מה ערכו בשנית לחברי Draconian, והשתתף בכל הפעילויות השונות שהלהקה דרשה ולא דרשה ממנו (לא היו הרבה כאלה גם ככה, זה דום אחרי הכל). חברי Draconian מצידם אהבו כל רגע, טוב, אולי חוץ מ-Lisa שנראתה מבוהלת בכל פעם שאחד המשוגעים התקרב לבמה (או עלה לבמה לדפוק את הראש, *אחם*, שאליבו).

Draconian ניגנו שירים מכל הארסנל שלהם, החל ב-"The Cry Of Silence" מהאלבום הראשון Where Lovers Mourn, דרך "The Abhorrent Rays" מאלבום המופת Arcane Rain Fell ואפילו "She Dies" ו-"Serenade Of Sorrow" מאלבום הבונוס The Burning Halo. מבחינת שואו לא הייתה יותר מדי פעילות מצד חברי הלהקה אחרים, אך על מה שהם לא הציגו על הבמה, הם השמיעו בנגינה יוצאת מן הכלל, אם זה הגיטריסט Johan Ericson שיצא מדי פעם לסולואים, או הבסיסט Fredrik Johansso שביחד עם הגיטריסט הנוסף Daniel Arvidsson, נתנו ליווי מצוין. גם התיפוף של Jerry Torstensson בלט לאורך רוב ההופעה, למרות שבסגנון הזה קצת קשה לעמוד על יכולת ומהירות.

רבים הופתעו לראות של-Draconian אין קלידנית בהופעה, אך לטעמי זה דווקא לא היה נורא כי הבמה הייתה עמוסה גם ככה (השבדים האלה גדולים למדי). את המלודיות וקטעי הקלידים השונים הכניסו לסאמפלים שנוגנו ברקע ואפילו בשירים רגועים כדוגמת "A Scenery Of Loss" המעולה, הלהקה שמרה על הקצב (שוב, לא שזה כזה מסובך כשזה איטי) ונשמעה היטב. צמד הסולנים המשיך לשמור על הקהל מחומם, כל אחד בדרכו שלו – אם זה הגראוול הכואב והעצמתי של Anders שלא אכזב לרגע, או השירה הנוגעת של Lisa המדהימה – והראו לנו מה זה דום מלודי משבדיה. גם מזג האוויר הקריר שהצליח לחדור גם מבעד לדלתות המועדון תרם לאווירה החורפית ששררה במשך הערב כולו.

הקהל המשיך להנות משירים כמו "Bloodflower" או "Morphine Cloud" מהאלבום האחרון ו-Anders אפילו צילם אותנו בכל הזדמנות שהייתה לו – כנראה שהיינו באמת טובים. חברי Draconian ניגנו במשך כשעה וחצי לפני שירדו מהבמה, רק כדי לעלות כמה דקות לאחר מכן להדרן שכלל בין השאר את השיר הארוך "Death, Come Near Me". לאחר כשעתיים שלמות של הופעה לבסוף חברי הלהקה נפרדו מאתנו לשלום, בלי להתמהמה יותר מדי, וירדו מהבמה. בשעה 2 וחצי בלילה ועם סט-ליסט ארוך במיוחד נראה כי לא היה מישהו בקהל שלא יצא מרוצה או תשוש מההופעה הזו. בהחלט אפשר לסכם ולומר – להקה טובה, הופעת גזירה.