Dukatalon – קצת לפני אירופה

בשקט בשקט ומבלי ששמנו לב, כוח חדש ואפל קם עלינו הישר מהביבים האפלים והטחובים של ישראל. הוא מלוכלך, מלא בגריז וגיטרות Fuzzויש לו שלוש זרועות מיומנות וקטלניות שרק מחכות לטנף לכם את האוזניים עם רוק כבד שורשי וטונות של סלאדג'. קוראים להם Dukatalon, והם רשעים. הכול כבר שם בשביל אחד השמות הכי חזקים שיצאו מישראל בתקופה האחרונה- אלבום בכורה בחסותו של חוזה בינלאומי עם חברת Relapse האמריקאית, ביתם החם של הלהקות הכי חמות שהיה לעולם המטאל האלטרנטיבי להציע בעשור הקודם (כמו The Dillinger escape plan ו- Mastodon) ובהפקתו של נסיך המטאל האלטרנטיבי\נסיוני עצמו Billy Anderson (Neurosis, Melvins, sleep ועוד הרבה). עם אלבום בכורה מעולה מאחוריהם וסיבוב הופעות אירופאי לפניהם השלושה עלו על הבמה הקטנטנה של מועדון ה"רוגטקה" ("הפטיפון" לשעבר) מול קהל קטנטן לא פחות ונתנו הופעה שהוכיחה שעל אף שהאלבום מוצלח- ההופעות שלהם מוצלחות אפילו יותר.

דוקאטלון היו הראשונים לעלות בערב משותף להם ול- Cadaver eyes התעשייתיים ומחרישי האוזניים. בלי שום דיבורים אך באיחור אפנתי הם עלו לצלילי אינטרו קצרצר של צפריר צורי (גיטרה ונהמות) אשר נפתח בקול גדול ל-"Peis" הבומבסטי הפותח את אלבום הלהקה "Saved by fear", ומיד לאחריו "Run" המציג את הצד היותר ט'ראשי של הלהקה, פן שהורגש הרבה יותר בהופעה מאשר באלבום. הרבה מזה בזכות חטיבת הקצב המונה את המתופף הוותיק יריב שילה ("סדרני הדשא" ז"ל והרכב הקאלט האינדסטריאלי "דורלקס סדלקס") והבאסיסט ליאור מאייר (חבר M.E.S.S וגיטריסט הרכב הלייב של Sonne Adam) ששומרים במו גפיהם שהמפלצת הירוקה תירק לפי הקצב עם מקצבי מיד\לואו טמפו כבדים והדוקים ועד דפיקות "אומצה-אומצה" מהירות. הכימיה בין השלושה כמו גם מגוון ההשפעות המוזיקלי הרחב של הלהקה מאפשרות לה לשלוט במספר סגנונות אשר מכילה החבילה של דוקטאלון- מ Vegabond"" הסטונרי בעל הגרוב האיטי והנוייזי ועד "Mekonenet" האולד-סקולי והכבד שנשמע כאילו נכתב בפלורידה של תחילת הניינטיז.

בעוד שדוקטאלון עושים את מה שהם עושים מעולה, הבעיה היחידה היא במה שאינם עושים. העובדה שהלהקה מתפקדת כטריו היוצר מטאל מבוסס-ריפים אינסטרומנטלי ברובו משאירה לעיתים חלל מוזיקלי ובימתי. רוב הזמן מצילים את המצב מאייר שמקפץ לקהל ובחזרה כמו ארנבת אחוזת תזזית והיציאות לסולואים מהירים וקצרים של צורי אשר מוסיפים המון צבע ועניין ומהם היה נחמד ורצוי לשמוע אף יותר. אך עם זאת, דוקטאלון מייצרים את הוייב הנכון להופעות מטאל, אותו הוייב שגורם לך לזוז קדימה ואחורה בתזזיתיות תוך כדי נענוע ראש בלתי-פוסק, כאילו זאת הפעם האלף שאתה שומע את אותם השירים. על אף כמות האנשים הקטנה במועדון, היה קשה לזהות אפילו ראש אחד אשר נשאר אדיש ומונח בנחת על צווארו.

על אף שהלהקה אינה מהשמות המוכרים בסצינה הישראלית ושהיא משתייכת לז'אנר אשר מעולם לא זכה לפופלריות יתרה אפילו בקרב קהל המטאל, אין ספק שהופעה במועדון ה"רוגטקה" הקטנטן ובעל הציוד המתפרק אל מול קומץ אנשים הוא לא המקום הנכון עבור הלהקה כרגע, לא מבחינת האנשים המרכיבים את הלהקה ולא מבחינת האיכות המוזיקלית שלהם, אשר לא ספק מקומה מול קהלים גדולים יותר (ובמקומות מתפוררים קצת פחות). עם תכניות לטור במספר מדינות בעתיד הקרוב ועם גבה של ממלכת Relapse ניתן להגיד בבירור שבעבור הדוקטאלונים זהו רק צעד קטן ומגבש לפני הדבר האמיתי.