Eindhoven Metal Meeting 2009 – סיקור פסטיבל

שלום, שמי אופיר ואני מכור להופעות, לא סתם הופעות – פסטיבלים בחו"ל. 8 פסטיבלי המטאל שביקרתי בהם במהלך הקיץ האחרון לא הספיקו לי ולכן החלטתי לקפוץ לגיחה, באמצע החורף האירופאי הסוער, ולבקר בעוד 2 אירועים מעניינים למדי. סוף חודש דצמבר זו תקופה מסקרנת להיות בגולה, ובניסיון למצוא הופעות מטאל שונות ברחבי אירופה גיליתי שאין יותר מדי כאלו מסביב לחג המולד, מלבד סיבוב הופעות אחד או שניים, שגם ככה לא נפלו על האזורים שתכננתי להיות בהם, נראה שקהל המטאל מעדיף להישאר בבית עם המשפחה ולקבל מתנות, או לתת מתנות… מי שמע, כולה חוגגים לישו הזה יומולדת, זו לא סיבה לעצור ולנוח, איפה חילול הקודש? איפה הבלאקרים? לעזאזל, איפה Max Cavalera?! אה… ניחא, לפחות הספקתי לתפוס קצת הופעות לפני שהכל השתתק לגמרי.

זו היא אמנם השנה הראשונה בה פסטיבל Eindhoven Metal Meeting מתקיים בעיר Eindhoven שבהולנד, אך למעשה, מדובר ביורש רוחני של Arnhem Metal Meeting, פסטיבל שנערך בשנים האחרונות באותה תקופה בעיר ההולנדית Arnhem, שם ביקרתי לפני כ-3 שנים וזכיתי לבלות לילה קריר במיוחד כי פספסתי את הרכבת האחרונה בחזרה למקום משכני. אין הרבה הבדל בין 2 הפסטיבלים מלבד המיקום, שכן שניהם פחות או יותר פועלים על אותו קונספט – יום אחד של הופעות, 2 במות, ולהקות מטאל קיצוניות ממגוון ז'אנרים ומקומות. הפעם דאגתי לחדר במלון שהיה ממוקם כ-5 דקות ממתחם הפסטיבל, Effenaar שמו, שלא היה מסובך להגיע אליו גם מתחנת הרכבת, שאף היא הייתה קרובה.

הפסטיבל, שנקבע ל-19 בדצמבר, כבר היה Sold Out כמה שבועות לפני כן, ולמרות זאת, לא היה עמוס יתר על המידה. מבחינת אירגון אבל, היה הזוי לחלוטין, כן, היו מספר בארים ודוכני מזון, וכן גם דוכני מרצ'נדייז, כצפוי באירועים קטנים, אך מלבד כמה מאבטחים שהיו בכניסה, לא ראינו כמעט אף גורם רשמי לאורך כל היום. רוב ההופעות עברו חלק, לוח הזמנים נשמר היטב, ואפילו ל-Pit (המרווח בין מחסומי הברזל לבמה) נכנסו רק הצלמים למשך 3 שירים (כנהוג ברוב הפסטיבלים), ושוב, בלי שאף אחד ישמור או יגיד להם (לנו) משהו. רק התאורה הייתה בעייתית בחלק מההופעות, והסאונד לעיתים לא היה במיטבו, אבל בסה"כ, למרות שלא ראינו אף מארגן, הכל היה מופתי. וכך, פתיחת השערים נערכה ב-2 בצהריים, מזג האוויר היה קריר, אך בהתחשב במה שהגיע בהמשך, זה עוד היה רגוע… לפחות מהבחינה הזו, כי ההופעות עצמן, היו וואחד מטורפות.

כבר ביקרתי במספר פסטיבלים ששמו דגש על מטאל קיצוני, אך נראה כי כאן לא היה אפילו גיוון בין הז'אנרים הקיצוניים, מכיוון ש-90% מהלהקות שהופיעו ניגנו סוג של דת' מטאל, וחצי מהן גם היו מסקנדינביה (שבדיה בעיקר), לא משהו שמפריע לי כל-כך, אבל אם היו אולי זורקים איזה משהו יותר מלודי לקלחת (טוב בשביל זה היה את Equilibrium ו-Hollenthon אני מניח, אבל נו, טיפה יותר מלודי משתי אלו) היה אפשר לפחות לתת לאוזניים לנוח מכל הדם והכאוס של היום. כמו שהזכרתי, גם כאן היו 2 במות, אחת מרכזית שאירחה את הלהקות הגדולות, ואחת יותר קטנה עליה הופיעו הרכבים כמו Devious, Hackneyed, Skyforger ו-Deströyer 666, שעד כמה שרציתי לראות אותם, לא היה לי כוח לרוץ בין הקומות וגם כך רציתי לראות (ולבדוק) יותר את הלהקות על הבמה המרכזית שהופיעו באותו זמן, אבל זה המצב באירועים מהסוג הזה, צריך לדעת להתפשר. עם ההחלטה הזו, התחלנו את רצף ההופעות על הבמה המרכזית…

Krisiun – בחירה תמוהה לפתיחת הפסטיבל הייתה ההופעה של חבורת הדת' מטאל הברזיליאית, שלקחה חלק בסיבוב הופעות משותף עם Nile ו-Grave, אותן נראה בהמשך. איני מכיר את החומר של Krisiun בעל-פה, אך במהלך חצי השעה שניתנה לה, השלישיה הזו הופיעה ונתנה במלוא הכוח, עם שירים מהאלבום האחרון Southrern Storm, כמו "Slaying Steel" ו-"Sentenced Morning", וכן גם יציאות יותר ישנות. כבר ב-2 וחצי כמות הקהל שעמד מול הבמה המרכזית הייתה מכובדת, ומהר מאד הקור שאפף אותנו מחוץ למתחם הפסטיבל נעלם כלא היה, ומעגלי פוגו קלים החלו להיווצר אף הם. הביצועים היו טובים וברוטאליים, שמרו על טכניקה גבוהה, אך השואו היה קצת אנמי, וחוץ מהסולן \ בסיסט Alex Camargo שלא הפסיק לשחרר אמרות כמו "תתמכו במטאל", לא היה גם הרבה תנועה. מה שכן הרשים בהופעה היה התיפוף של Max Kolesne שנשמע אפילו יותר עצבני מבאלבומי הלהקה. לא יכול לומר שהתרשמתי מספיק, אבל לפחות ההופעה היוותה ספתח טוב (למרות שהייתי מעדיף לראות את הלהקה בשעה יותר מאוחרת) וכסחני לגמרי.

Grave – חברתה של Krisiun לסיבוב ההופעות עלתה כ-20 דקות לאחר מכן, וזו נראה לי הפעם הראשונה שראיתי הופעה מלאה שלה ללא הסחות דעת, למרות שזו לא ההתקלות הראשונה שלי עם חבריה (אם זה על הבמה או מחוצה לה, כשאחד מחברי הלהקה ניסה להתחיל עם בחורה בה הייתי מעוניין, או חבר אחר שנתן לי בקבוק שלם של משקה אלכוהולי טוב)… בכל אופן, Grave לא סתם עלו בפופולאריות בשנים האחרונות, בין אם זה בנגינה או בשואו, הם יושבים הדוק וחזק, ומנגנים היטב את הדת' מטאל שלהם. כמו רוב ההופעות של Grave שזכיתי לשמוע ולראות בחצי אוזן ועין בשנים האחרונות, גם זו כללה בעיקר שירים מהאלבום Dominion VIII שיצא ב-2008, אך כמובן שהיה גם חומר ישן יותר, כמו למשל השיר "Obscure Infinity" מהאלבום הראשון. הסולן Ola Lindgren יודע לשלוט בקהל ביד רמה, זורק בדיחות מרשעות כמו "אני זקן מדי מכדי לשמוע אתכם" וממשיך בקולו הגרוני דרך הסט של הלהקה. לקראת סיום Grave ביצעו את השיר האדיר "Soulless" הלקוח מהאלבום בעל אותו השם, ואירחו, אם אינני טועה (היה קשה לזהות), את Chris Lollis, בסיסט הלייב של Nile, על עמדת המיקרופון – שילוב קטלני שרק תרם למופע הכוחני של השבדים האלה.

Shining – הבאים בתור מגיעים גם משבדיה, אך לשם שינוי הם עשו מה שנקרא בלאק מטאל, למרות נטיותיו השונות לכיוון הדת' וגם לכיוון המלודי יותר. חובבי הז'אנר כבר מכירים את המוניטין של Shining בהופעות, ובמיוחד של סולן הלהקה Niklas "Kvarforth" Olsson, שנוהג להשפריץ דם או להתעלל בעצמו בצורה כזו או אחרת. אני לעומת זאת לא הגעתי עם ידיעה מוקדמת על הלהקה מלבד שיר או שניים ולכן כל מה שחזיתי בו הייתה הפתעה גמורה, או שוק מבחיל, תלוי איך מסתכלים על זה. לשמחתי, או בעצם למזלי, לא היה דם (אני לא איש עדין, אבל הייתי צריך לצלם, וזה לא הולך טוב עם המכניקה על המצלמה שלי), אלא רק יריקה בפה של הבסיסט Andreas Larssen ונשיקה צרפתית בין הסולן לבינו, אה, וגם כיבוי סיגריה על הבטן… ממש לא מוגזם (מלבד הבקבוקים שעפו אל עבר הבמה בזמן הנשיקה). מבחינת נגינה, משום מה, דיי התלהבתי מהחומר של הלהקה, הוא כלל שירים כמו "Vilseledda Barnasjälars Hemvist" מהאלבום השישי, "Claws Of Perdition" מהאלבום הרביעי, וכן גם שני קטעים מהאלבום החמישי. אפילו קיבלנו בבכורה שיר מהאלבום השביעי, Född Förlorare, שנשמע מבטיח… טוב, בתור אחד שלא מכיר היטב את Shining, הכל נשמע מבטיח, ולמרות המוניטין והגועל בהופעה, בהחלט אשים עין על החבורה הזו, סליחה, אשים אוזן, לא עין, חס וחלילה, שום עין, טפוי, גועל, עעע…

Equilibrium – מגועל אחד לגועל אחר, טוב לא, אבל אני חייב להודות שיש לי בעיה עם הלהקה הזו, ונראה לי שזו לא הפעם הראשונה שאני מציין זאת. למי שלא מכיר, מדובר בהרכב פולק מטאל (הנוטה לדת', חשוב לציין) גרמני, שמאחוריו 2 אלבומים בלבד, אחד מהם, Sagas (שיצא ב-2008), נשמע דיי סבבה, אבל משום מה בהופעות, הכל נשמע כמו חיקוי חיוור של Finntroll, משהו שלא השתנה מאז הפעם הראשונה שראיתי את ההרכב לייב ב-2005. נכון, לסולן Helge Stang (שהצטרף ל-Arafel שלנו בשנה האחרונה) יש קול צווחני חזק, וגם מרבית חבריו עושים עבודה טובה (להוציא את הבסיסטית Sandra Völkl שנראית תמיד משועממת), אך זה לא מספיק להופעה, ומהר מאד מצאתי את עצמי מתעייף, גם אחרי שירים שאני אוהב כמו "Blut Im Auge" ו-"Unbesiegt". לפחות תמונות הלהקה יצאו נהדר, כי התאורה הייתה מעולה, אז, הידד להם, אבל כמובן שהמגמה לא נמשכה עם ההופעה הבאה של Impaled Nazarene. החבורה הפינית לא רק קיבלה תאורה מחורבנת, אלא פשוט הצליחה לעצבן בכל מובן אפשרי, עם הסאונד שלה וסט שנשמע כמו שיר אחד ארוך. משהו שם לא עבד ומהר מאד מצאתי את עצמי מחפש מזון… גם ככה הייתי צריך לקחת הפסקה לקראת המופע הבא.

Legion Of The Damned – אם יש מי שלמדתי להעריך עם השנים יותר ויותר, זה לבטח "לגיון הארורים" ההולנדי, שמייצג את הצד הקיצוני והאגרסיבי של המדינה היחסית רגועה וההזויה הזו בה אנחנו נמצאים. בלי הרבה ציפיות (לא כי אין, אלא פשוט כי ראיתי את הלהקה כבר המון פעמים), ועם עייפות שהחלה להזדחל לעצמותי, מצאתי את עצמי שוב, בלי לשים לב, במרכז העניינים, סופג מעגלי פוגו על הגב, דופק ראש, ונהנה מכל רגע. להקת הדת' \ ת'ראש הזו היא כברה מכונת טבח משומנת לכל דבר, ואי אפשר שלא להשתתף בחגיגות ההרג, עם שירים כמו "Death Head’s March" או "Slaughtering The Pigs". קשה לתפוס שהחבורה הזו, שהוקמה לפני שנים תחת השם Occult (לפני ששינתה כיוון ושם), הוציאה רק 4 אלבומים, ומצליחה לאסוף כמות מסיבית של קהל שיעשה כל מה שתבקש, כולל לרצוח בנות עדינות נפש (בפוגו, זת'ומרת). הנגנים נשמעו לוקס, והסולן Maurice, למרות מצב רוח קצת עגום, המשיך לשלוח עלינו שירים בצרורות, ביניהם גם קטעים חדשים כמו "Cult Of The Dead" ו-"Pray And Suffer". אין מה לדבר, למרות שראיתי יותר טובות, עדיין מדובר בהופעה לעניין, ואם יש מישהו מכם שלא מכיר את הליגיון, תזהרו שלא נגיע לדלתכם, כי אתם לא תצאו בחיים (נו הייתי חייב לומר משהו קשוח).

Entombed – אם חשבתם שנגמרו לנו השבדים, הנכם מתבקשים להגיע לבמה ולצפות באחת הלהקות הוותיקות בשטח, עם 20 שנות פעילות מאחוריה. כמו בפעם האחרונה שנתקלתי בחבורה הזו ב-Hellfest שבצרפת, שוב הגעתי להופעה לא במיטבי, כנראה בעקבות ההופעה הקודמת, או העייפות, כך או כך, אין לי יותר מדי מה לספר על ההופעה הזו, מלבד זה שהיא הייתה חזקה וכואבת על מרבית הקהל שהגיע. איכשהו הצלחתי להחזיק מעמד ואף להנות מהביצועים, שבין השאר כללו את "Eyemaster" ואת "Revel In Flesh" מתוך האלבום הראשון של Entombed. חברי ההרכב, בהנהגתו של הסולן Lars (שהיה חמוש בחולצה של Venom), נשמעו עצבניים מתמיד, וכך עברה רוב ההופעה, במובן הטוב של האגרסיה.

Nile – אחרי הדת' השבדי, הגיעה להקת דת' וותיקה נוספת, הפעם מאמריקה, והיא נקראת על שם הנהר הזה שזורם מדרום למדינה שלנו, הנילוס. זו למען האמת הייתה אחת הסיבות לבואי לפסטיבל, אבל אם להיות כנה, לא קיבלתי את מבוקשי מההופעה. בהתחלה פחדתי שיהיה קשה להעביר את הסאונד העמוס של Nile בלייב, ולפחות במקרה הזה, התבדיתי מהר, אך משום מה השירים היו הרבה פחות אפיים מאלבומים. הסט ליסט אמנם כלל קטעים כמו "Lashed To The Slave Stick" ו-"Black Seeds Of Vengeance" לצד שירים מ-2 האלבומים האחרונים כמו "Kafir", "Ithyphallic" ו-"4th Arra Of Dagon" ועבודת הגיטרה של Karl Sanders הסולן נשמעה היטב, כמו גם השירה שלו, רק משהו בכל המיקס הזה היה לי חסר, ותהרגו אותי, אין לי מושג מה (אפילו הגיטריסט Dallas שגם הראה נוכחות, לא הצליח להעיר אותי). אולי זו הסלידה שלי מלהקות אמריקאיות, אולי זה הפרעונים המצריים שהחליטו להעכיר את מצב רוחי, אבל את Nile אני אשמח לראות במקום אחר, כדי לדעת אחת ולתמיד אם האלים עוד קיימים, או שזה רק סיפורים…

Satyricon – הפעם אתחיל מהסוף, הגעתי למסקנה שאני ממש אוהב את Satyricon. לקח לי כמה שנים טובות להודות בזה, כמה הופעות, וכמה שמיעות חוזרות של אלבומים ישנים וחדשים יותר, אבל הלהקה היום נשמעת ונראית חזקה מתמיד וזה מתבטא היטב בהופעות שלה. אחרי שראיתי את הנורבגים בסלובניה במהלך הקיץ, בלי חצי ציוד ובמצב רוח עצבני (שלטעמי תרם יותר לשואו), החבר'ה הגיעו לפה כהדליינרים, ממש לפני שהם לוקחים הפסקה מפעילות (לתקופה הקרובה לפחות). כאן חברי Satyricon היו מצוידים בכל הכלים הנחוצים, ביניהם קלשון שטני שעיטר את עמדת המיקרופון, ולמעשה היווה חלק פעיל בשואו של הלהקה, שבלי קשר, היה יוצא מן הכלל. עד היום הייתה לי בעיה עם להקות בלאק שלא הופיעו כמו להקות בלאק, בין אם זה כאלו שניסו להצחיק (Immortal) או כאלו שהיו טובות מדי בשביל הז'אנר (Emperor), אך נראה שלמדתי לסלוח ולהבין שאפשר להיות "רוק-סטארז", כמו במקרה של Satyricon, ועדיין להיות בלאק מטאל לכל דבר.

ואכן, חברי Satyricon נתנו את אחת ההופעות האדירות שראיתי. היו כאן בעיקר שירים מ-The Age of Nero (כמו "The Wolfpack" המלחמתי או "Black Crow On A Tombstone") ו-Now, Diabolical (כמו שיר הנושא, ו-"K.I.N.G." שכבר הפך להמנון), אבל זה לא הפריע לי, כי אני אוהב את שני האלבומים הללו. Satyr הסולן נשמע מצוין ונתן הופעה כובשת, הוא ניגן קצת על הגיטרה, ואפילו ירד אל עבר הקהל, שיתף אותו בשירים, ובקיצור, התנהג כמו פרונטמן מקצועי. את החבטות של Frost הרגשנו לכל אורך ההופעה, ולאחר הסיום המנצח עם "Fuel For Hatred" וכמובן "Mother North" (שלצערי לא הוציא הרבה שירה מהקהל ההולנדי היבש), אפילו זכינו לראות אותו לכמה שניות. בקושי הרגשנו איך ההופעה עברה, פשוט היינו מרוכזים ב-Satyr שמשך את תשומת הלב המירבית, ובחבריו שמדי פעם קיבלו את הספוטלייט, כמו למשל הקלידנית (שבקושי שמעו) שהגיעה לקדמת הבמה להלהיב את הקהל. אם לא ראיתם את Satyricon עד היום ההפסד כולו שלכם, כי כרגע לפחות, לא ידוע מתי הלהקה תחזור להופיע, אבל כשזה יקרה, תהיו בטוחים שהיא תהיה חזקה מתמיד… עם עורבים, פנטגרמים, ומשקפי שמש – פאקינג בלאק'נ'רול!

ימין: Satyricon – מתדלקים את השנאה | שמאל: Hollenthon – מטאל לאמיצים בלבד
Eindhoven Metal Meeting 2009 – מילה לסיום

ההופעה של Satyricon לא הייתה האחרונה לערב. כעבור חצי שעה עלו חברי Thyrfing השבדית, בהרכב חדש יחסית, ונתנו הופעה לא רעה (כולל אירוח של סולנית לא מוכרת בכמה שירים), אך רבים כבר עזבו, ואלו שנשארו, כמוני, היו עייפים ורצוצים לאחר ההופעה של ענקית הבלאק הנורבגית. בשלב הזה הפסטיבל "הסתיים" רשמית, אך בתוכניה היה גם "After Party" עם 2 להקות נוספות, אחת The Devil’s Blood, שעשתה סוג של הארד רוק מבחיל, עם סולנית, והשניה Hollenthon האוסטרית, שמתי שחבריה כבר עלו (סביבות 3 בלילה), בקושי יכלנו להחזיק את עצמנו ערים, אף על פי שהם הצליחו לשמור על העניין עם מספר שירים ישנים וחדשים כמו "Tyrants And Wraiths" מתוך ה-EP האחרון שלהם. בסה"כ אפשר לסמן את הפסטיבל כמוצלח – מלבד הקהל ההולנדי היבש, לא היו פאשלות מיוחדות, או קשיים (חוץ מהעומס אולי), והלהקות היו מהמובילות בתחום הדת' הקיצוני. אפשר לדרוש קצת יותר גיוון, או סדר שונה בין ההופעות (למשל במקום Impaled Nazarene היו יכולים לשים את Hollenthon), אבל אי אפשר תמיד לקבל את מבוקשנו. האם שווה לבקר? ובכן, אם אתם אוהבים את הלהקות אז כן, אם אתם מחפשים משהו מעבר אז לא… ואם אתם מכורים כמוני לפסטיבלים והופעות, או רוצים להיפגש עם חברים שראיתם בקיץ, אז אולי. אה, ואל תשכחו לקחת מעיל, זה פאקינג חודש דצמבר, אמצע החורף בהולנד, מה לעזאזל חיפשתי פה?