Eternal Gray – צובעים את ת"א באפור

הגעתי לבארבי לערב שנצפה כמבטיח, כראוי לארגון של איטרנל גריי שברוב הגדול של הופעותיהם דואגים לאכלס את המועדונים בקהל נלהב עד אפס מקום. אבל למרות שפערתי את פי כשראיתי את הנוכחות המועטה, אפילו מעליבה אם תרצו, שפקדה את הבארבי בתחילת ההופעות – אט אט לקראת ההופעה המרכזית התחיל להתמלא המועדון ונרגעתי קצת, אף על פי שלא היה מלא כתמיד כלל וכלל.

ראשונים עלו לבמה Resurrection הרדנקים מפוצצי האנרגיות בהופעת בכורה. הסולן הביא אותה בשואו "פיל אנסלמו" שכזה ועמו שר גם הגיטריסט. שילוב הקולות עלה על הצד הטוב ביותר ובאמת הוסיף המון להופעה ולמוזיקה. הלהקה הראתה נוכחות מדהימה על הבמה, האווירה הייתה מצויינת ומבחינה מוזיקלית הם ישבו ממש (אבל ממש) טוב יחסית להופעה ראשונה שלהם. אמנם המתופף היה יומרני במקצת ומדי פעם ניסה לעשות דברים מעבר לגבול יכולתו, אבל בסך הכל הוא הראה יכולות טובות ושליטה בעסק. מעבר לזה, אשמח לראות אם הם יקחו את הפוטנציאל האדיר הזה לשלב הבא, לפי דעתי החומר שלהם צריך יותר "קיק", או במילים אחרות לעבור ברוטאליזציה (זה צריך להיות קיים איפושהו ברשמים של האקדמיה לשפה העברית).

רזורקשן ירדו אחרי סט לא כל כך ארוך (לא ספרתי כמה שירים, אבל לא הרבה), למרות שרצו להמשיך בקאבר, שלדבריהם היה אמור להיות משעשע וזהותו עדיין נותרה מסתורית וחבל. בנקודה זו ארצה לציין את הסאונד המעולה שליווה את כל הערב, מלבד כמה פאקים פה ושם – כל הכבוד מגיע לגיא ווב (Groove-Studios) שהיה אחראי על הסאונד. לדי.ג'יי, לעומת זאת, היו בחירות תמוהות למדיי בעניין המוזיקה בין ההופעות, והא בחר משום מה להריץ את הדיסק "אלטרנטיב 4" של אנת'מה שיר אחר שיר עד להופעה של הורקור (מה לעזאזל).

אחרי פרק זמן לא ארוך פקדה את הבמה להקת Whorecore. על הווקאלס קונאן הברברי וג'ונס שנתנו שואו שהיה במלים הכי פשוטות – מטורף. אני עוד לא אתחיל לדבר על המוזיקה (זה היה מוזיקה?), אבל האנשים האלה בהחלט פסיכים. חגיגה של מכות, זיעה וצרחות – הכל בהופעה אחת והכל על הבמה. קופצים, מתנגשים אחד בשני… פשוט אדיר. שעעשע אותי נורא גם הקטע שקונאן הרים את ג'ונס שהמשיך לשיר הפוך עם הרגליים למעלה (!). אל הסגנון (גרינד-דת'-ברוטאל) לא ממש התחברתי, בלשון המעטה, אין מלודיה, אין סולואים, יש רעש. ואם זה מה שעושה לכם את זה – קיבלתם. הסאונד אצל הורקור התפקשש גם עקב צליעה מצדו של המיקרופון של ג'ונס וכלה בפידבקים שהרעידו את הבארבי כולו בין השירים, אבל ניחא.

ואחרי ההתעללות הברוטאלית הזו בעור התוף שלי, הגענו להופעה המרכזית, הסיבה שלשמה התכנסנו בערב זה, הלא היא Eternal Gray, שהיא ללא ספק אחת הלהקות היותר טובות מבחינה מוזיקלית בארצנו. איטרנל ניגנו חומר "חדש" מהאי.פי המיוחל וגם חומרים ישנים מהאלבום Kindless.

ההופעה התחילה עם Chained הכוחני והברוטאלי שאיתו גם בחרו לפתוח את ההופעה הקודמת בפברואר והמשיכו בהפצצה עם מספר שירים ישנים ובראשם There Lays Nothing ו-Sins המוכרים. הביצוע היה מעולה ונראה שההרכב החדש משתלב טוב גם עם החומרים המוקדמים של הלהקה. הלאה הגיעו עוד שני שירים מה-Ep העתידי- Scar of Scorn ו-My Hate שאי אפשר שלא לציינם פשוט. החומר החדש יושב מצויין, והרבה יותר בוגר מהרגיל, אם כי לעתים הסולואים גובלים קצת ברעש. וכן, שוב שברו איטרנל גריי את הבית עם The Unbelievers Die כמיטב המסורת, והמשיכו עם Inflicting Pain, Flesh Cycles ו-World of Ice המדהים, ועוד שני שירים נוספים מהחומר המאוחר.

עוד עניין שאי אפשר שלא לציין זהו דרור, או המכונה הצעירה מעבד, שהצדיק את שמו והוכיח פעם נוספת את יכולות התיפוף המעולות שלו. יש לציין כי השואו הפעם היה הרבה יותר חי ותוסס מאשר ההופעה בפברואר, והייתה גם אווירה טובה בהרבה יותר… אורן הסולן גם דאג להזכיר לנו לפחות פעמיים שאין על המטאל בישראל.

לסיכום, הערב היה לא רע בכלל, מלא אנרגיות ומלא טירוף כראוי לערב מטאל מן השורה. איטרנל גריי, לדבריהם, סיימו את הקלטות ה-Ep החדש, אותו הזכרתי מספר פעמים, ולא נותר לנו אלא לחכות להשקה – בהצלחה!