Finntroll מצלמים DVD… בהולנד

לא כל יום קורה שאחת מהלהקות האהובות עליך מצלמת DVD (אלא אם זו Manowar שמוציאה DVD כל שבוע וחצי), לכן כששמעתי על כך ש-Finntroll תעשה זאת בהולנד, בזמן שאני באזור, זה כמו נבואה שהלכה להתגשם. Finntroll למי שלא שמע עליה – ואני מניח שבימינו, כשהפולק מטאל כבר מאד נפוץ, זה כמעט לא אפשרי, אבל בכל זאת – היא אחת מלהקות הפולק הראשונות שיצאו מפינלנד וזכתה להצלחה נכבדה בזכות אלבומה Jaktens Tid שיצא איי שם לפני 7 שנים. האלבום חשף בפני העולם את השילוב ההזוי (לזמנו) בין מטאל לצלילי "הומפה" (שזה סוג של מוזיקת פולקה "שמחה במיוחד" המנוגנת ע"י אקורדיון או קלידים במקרה שלנו) שכבש לבבות של רבים, אך גרם גם להרבה אנשים להשמיץ את הז'אנר המוזר הזה שנקרא "פולק מטאל".

מאז אותו אלבום הפופולאריות של Finntroll החלה לגדול ברחבי העולם, אך באותו זמן היא גם עברה כמה רגעים טראגיים, קודם כל עם עזיבתו של הסולן ואחד ממייסדי הלהקה, Katla – בעקבות גידול במיתרי הקול שלא היה ניתן להסיר – ולאחר מכן עם מותו של המייסד השני, הגיטריסט Somnium, שנפל מגשר בהלסינקי… אך הטרולים לא נשארו עצובים לאורך זמן והם המשיכו דרכם עם גיטריסט חדש בשם Routa וסולן חדש בשם Tapio Wilska (איש להקת Sethian, ללא כינוי) שהחזיק מעמד לאלבום אחד וחצי עד שהוחלט לפטרו… לבסוף הלהקה התאפסה על סולן קבוע המכונה Vreth, והקליטה את אלבומה האחרון והרביעי (אם לא מחשיבים את Visor Om Slutet האינסטרומנטלי) – Ur Jordens Djup, שיצא בשנה שעברה.

את Finntroll ראיתי בהופעה לראשונה עוד כש-Tapio Wilska היה עימם ובעוד ההופעה הזו זכורה כאחת מאד מקפיצה ושמחה, הופעותיה הבאות שראיתי, עם Vreth, היו הרבה יותר אפלות ונוטות לצד הכבד והחשוך של החומר שלה (שאת מרביתו, הלהקה לוקחת מתחום הבלאק מטאל). כמו כן, בתחילת הדרך עם הרכש החדש, הכימיה בין חברי הלהקה הייתה מעט מעורערת, אך מאז החבר'ה עברו הרבה מסעות ביחד והיום הם עומדים בגאווה, מתואמים ומרביצים כמו טרול משומן (ושמן) – וזה מביא אותנו למאורע שאליו התכנסנו כאן היום, ב-20 לספטמבר. מה שמפתיע זה בחירת המיקום לצילום ה-DVD, לא בפינלנד, לא בשוודיה ואפילו לא בגרמניה – שם סביר להניח שהם היו ממלאים אולם ענק – אלא בהולנד, ארץ הגבינות וה… כן, אתם יודעים.

בתור אחד שהתנסה כבר עם הקהל ההולנדי, שהתגלה כמאוד שאנן ומשעמם בזמן הופעות, תהיתי בבחירה הזו של הלהקה, אך מסתבר שחברי Finntroll מכירים את הקהל שלהם הרבה יותר טוב – וגם בלב אמסטרדם, הם הצליחו להביא את המשוגעים שבהולנדים, שמילאו את מועדון ה-Melkweg כמעט עד אפס מקום (לא שהיה יותר מדי מקום, אולי 500 אנשים וזהו). מה שכן, לפחות צדקתי בעניין השאננות, כי בעוד ההולנדים לקחו את הזמן שלהם והגיעו לקראת תחילת ההופעה (8 בערב פתיחת שערים), טרולכם הנאמן ביחד עם מספר מעריצים נוספים שהגיעו מחוץ לגבולות המדינה (כמו בחור מיוון וכמה חבר'ה מאנגליה), התיצבו במקום כשעתיים ואף יותר מראש, כדי לתפוס מקום ליד שער הכניסה. תוך כדי ההמתנה, האזנו לבדיקות הסאונד, ראינו מדי פעם את חברי הלהקה עוברים מבעד לדלתות סגורות והעברנו חוויות על היכרותנו עם הטרולים.

לקראת שעת הפתיחה, צוות הצילום יצא לרחבת הכניסה של המועדון כדי לתפוס את מעריצי Finntroll הנלהבים ובדיוק באותו רגע שזה קרה, באמצע דיון מאד אינטלקטואלי, לפתע כולם הפכו לחבורה של זומבים חסרי מוח והחלו לשאוג לכיוון המצלמה כמו פסיכופטים. כשהצלמים הלכו, חזרנו למצבינו המתורבת והמשכנו בשיחה המרתקת כאילו כלום לא קרה… מטאליסטים, גם כן. וכך, באיחור של כמה דקות שנראו כמו נצח, המאבטחים פתחו את השערים ואנחנו שעטנו אל עבר השורה הראשונה ואל התהילה הנכספת בכך שהפרצוף המכוער שלנו יהיה ב-DVD לאורך כל ההופעה – הידד! מלבדנו, הקהל ההולנדי החל לזרום למקום, עד שלבסוף השעון הראה מספר דקות אחרי השעה 9 בערב, ואז, הרגע אליו כולנו חיכינו, עמד להתחיל.

הבעיה בלעמוד בשורה הראשונה – מלבד זה שצריך לספוג את כל הדחיפות מאחורה או את ההימחצות על הברזלים מקדימה – היא שאי אפשר לעשות שום דבר אחר חוץ מלדפוק ראש ולהנות מההופעה, מה שאומר שלקחת תמונות, או לנסות לרשום את סדר השירים זה כמעט בלתי אפשרי, במיוחד בהופעה שהדגש עליה הוא אנרגיות ודפיקות ראש. עקב כך, אני אפילו לא זוכר עם איזה שיר Finntroll החלו את ההופעה, אך מהרגע בו חברי הלהקה עלו לבמה לצלילי האינטרו שלהם, היה ברור לכולם שלאף אחד לא יהיה זמן לנוח. ראשון עלה "Beast Dominator" המתופף ולאחריו הצטרף הקלידן Trollhorn וכן קלידן גיבוי נוסף שזהותו אינה ידועה לי (לא מהלך קבוע של הלהקה). אחריהם הגיחו הגיטריסטים Skrymer ו-Routa, הבסיסט Tundra ולבסוף Vreth הסולן – כולם מאופרים בהתאם, לבושים בשחור ונראים מוכנים לקרב.

חברי Finntroll הכינו לנו סט של כמעט שעתיים עם חומר מכל האלבומים שלהם (אם לא מחשיבים את Visor Om Slutet האינסטרומנטלי, שוב) והשכילו לשלב הרבה שירים שהם לא ניגנו בדרך קבע, או בכלל בשנתיים האחרונות. אם זכרוני אינו מטעה אותי (ותסלחו לי, אבל קצת קשה לזכור שמות שירים של להקה פינית ששרה בשבדית), הלהקה עברה על כל האלבומים שלה, החל מהדמו הראשון עם השיר "Rivfader" ועד לאלבום האחרון עם השיר "Ormhaxan". מלבד 2 אלו, דפקנו ראש לצלילי שירים אפלים כמו "Kitteldags" ו-"Fodosagan" (שניהם מ-Jaktens Tid), שברנו את המקום עם שירים מקפיצים (שבדרך כלל לא נכללים בסט של הלהקה) כמו "Slaget Vid Blodsalv" (גם מ-JT) ו-"Forsvinn Du Som Lyser" (מה-EP שנקרא Trollhammaren) וקרענו אחד לשני את הצורה כשנוגנו להיטים כמו "Jaktens Tid" ו-"Trollhammaren" שאי אפשר לקיים הופעה של Finntroll בלעדיהם.

הקהל הפתיע ברמת השיגעון שלו, עם מעגלי פוגו אימתניים ואפילו מספר אנשים שהעזו לעשות Crowdsurf במועדון הקטן – את הכל הרגשתי על הגב, אבל זה כבר לא ממש הזיז לי בשלב הזה. הסאונד היה טוב, לא רועש מדי, ולמרות שהיה קשה לשמוע את הקלידים מדי פעם, בהחלט היה ניתן להרגיש בנוכחות של 2 קלידנים, אשר העשירו את הצלילים אחד של השני וגרמו למלודיות "ההומפה" השמחות להישמע מוזרות יותר מאיי פעם. שאר הכלים, כולל הסולן, נשמעו נהדר ואני מניח שאחרי מיקס באולפן, זה אפילו יהיה יותר טוב ממה שזכרתי, או נכחתי לשמוע. צוות הצילום שהיה במקום – שבדרך אגב היה שייך לחברה ידועה שצילמה את מרבית הפסטיבלים באירופה הקיץ – השתדל לתפוס את חברי Finntroll מכל זווית אפשרית, כך שלא יהיה סיכוי שה-DVD יצא רע, אלא אם יחליטו לשים כמה שוטים שלי ושל החבר'ה בקדמת הבמה.

חברי Finntroll עצמם השתדלו לתמרן כמה שאפשר על הבמה הבינונית, אך נראה כי למרות החום, הסט הארוך והתזוזה הרבה שהם היו צריכים לעשות, הם דווקא נהנו מכל רגע. גם הסטליסט של הלהקה היה מהנה למדי והמשיך להפתיע בגיוון שלו, עם שירים כמו "Segersang" מהאלבום הראשון Midnattens Widunder או "Det Iskalla Trollblod" מתוך Nattfodd – הם בהחלט ריצו את כל המעריצים שבמקום. וכך, מה שנראה כמו שעה של הופעה, נגמר אחרי כמעט שעתיים (כולל הדרן של 3 שירים) סוערות, כואבות ומרצות של פולק מטאל מקצועי, מקפיץ ושובר צוואר. אם היו לי עוד מילים לתאר את מה שהלך בהופעה, הייתי כותב כאן, אבל עצם זה שנשארתי בחיים כדי לספר מה הלך שם, זה כבר נס. 4 ימים עברו מאז ההופעה ואני עדיין מחלים מהסימנים הכחולים והצוואר הכואב, וכל מה שאני מקווה זה שב-DVD יראו זאת, ואם לא לרגע אחד. עד שזה יקרה, אני אמתין בקוצר רוח, לא רק כדי לחזות בעצמי (כי זה לא עד כדי כך מעניין), אלא כדי שתהיה לי אפשרות לצפות שוב באחת ההופעות הכבירות שראיתי הקיץ. הטרולים הגיעו, כבשו, עשו בלגן והלכו הביתה לאכול – ככה צריך.