Hammercult ו Orphaned Land בצוללת הצהובה ירושלים

Hammercult היא אחת מלהקות המטאל הישראליות היותר פעילות של השנים האחרונות. מאז שזכו ב-Metal Battle בפסטיבל Wacken ב-2011, הלהקה הספיקה להקליט ולהוציא לאור שני אלבומי אולפן, לכבוש את הבמות בארץ ולפרוץ לתודעה מחוץ לה. לצערי לא הצלחתי לתפוס את המופע המלא של Hammercult בגלל שהוא הוקדם בלוח-הזמנים. מועדון "הצוללת הצהובה" היה כמעט מלא כשנכנסתי, ותפסתי את Hammercult על חם. זאת אומרת, תפסתי אותם עושים את מה שהם טובים בו: מטאל ת'ראשי, מלוכלך ומהיר במיוחד.

הסאונד לא היה מאוזן לפרקים, מה שלא הפריע לחברי הלהקה להשתולל על הבמה ולשדר אנרגיות לקהל. זאת היתה הפעם השניה שאני תופס את החבר'ה האלה במופע חי. הפעם הראשונה היתה עוד ב-2011 והרבה טוב עבר על הלהקה מאז. הם ללא ספק שיכללו את המופע שלהם מבחינת האנרגיות ואיכות הביצועים. "Black Horseman", למשל, הוא שיר ישן של הלהקה אבל הוא נשמע מעולה מתמיד. מתקפת הבליץ שנקראת "Stealer of Souls" איימה להחריב את המועדון ואת מעגלי הפוגו הקטנים שהתפתחו להם בקהל. לסיום קיבלנו קאבר מטונף במיוחד ל-"Ace of Spades" של Motörhead, ונשארנו לחכות למנה העיקרית.

Orphaned Land

כמו חובבי מטאל ישראלים רבים, אני וענקי המטאל האוריינטלי Orphaned Land מכירים כבר שנים. אלבום המטאל הראשון שקניתי היה Mabool. אני אוהב את האלבום הזה דווקא בגלל שזה מסוג הדברים שלא שוכחים, לא משנה כמה שנים יחלפו או כמה הטעם המוזיקלי שלי יתפתח. אחד הדברים האהובים עלי בהתנהלות של הלהקה הם הביקורים הלא מעטים שלהם בירושלים. הדבר לא מובן מאליו בימנו, כשכל כך הרבה הופעות גדולות מרוכזות בתל-אביב שהפכה לגביע הקדוש של הופעות מכל הז'אנרים. ובכל זאת, חלפו כמה חודשים טובים מאז ש-Orphaned Land פינקו את עיר הבירה שלנו עם מופע חשמלי ארוך.

חברי הלהקה עלו לבמה ופתחו את המופע עם המקצב האורייטנלי של "Ocean Land", שיר אהוב ולהיט מוכח שאף פעם לא מאכזב בהופעות. הקהל קפץ ורצפת המועדון רעדה. סולן הלהקה קובי פרחי ממש לא היה היחיד ששר את השיר; היה לו קהל שלם שגיבה אותו. הסאונד השתפר מעט לאחר ההופעה של Hammercult, למרות שהגיטרות לא נשמעו מספיק צלולות בשירים הראשונים. כמובן שהתייחסות ראשונה לשמה המיתולוגי יותר של העיר אור-שלם לא איחרה לבוא בזמן שפרחי בירך את הקהל בחיוך והתלהבות. השיר השני של הערב היה "The Simple Man", מאלבומה האחרון של הלהקה שכבר קיבל מעמד פופולארי בהופעות והתקבל באהבה גם הפעם.

תרשו לי לעצור הכל ולהפנות את אור הזרקורים לבאסיסט הלהקה, אורי זילכה שהפגין האדבנג פסיכוטי לאורך כל ההופעה. על הדרך הוא השאיר אותי לתהות איך הוא מצליח לעמוד יציב אם אפילו אני קיבלתי סחרחורת. פרחי לא נשאר חייב והתפרע עם הסטנד של המיקרופון כמנהגו. הוא אולי בן אדם שוחר שלום, אבל הוא בהחלט מניף את הסטנד כמו חנית. תקלה טכנית שעצרה את הסמפל בתחילת השיר Barakah גרמה לפרחי לפצוח בקטע סטנד-אפ מאולתר שהשווה בינו לבין ישו. מסתבר שרק אחד מהם בתול. לא תאמינו מי. כשהשיר מתחיל, מתן שמואלי מתבלט על עמדת התופים עם קטעי תיפוף מצוינים. הסאונד של הגיטרות השתפר בביצוע ל-"The Kiss of Babylon" ואפשר לחן בלבוס ועידן אמסלם לנצח בבטחה על השיר. הכלים האוריינטליים היו מסומפלים, מה שלא פגע בכוחניות של הלהקה על הבמה. קטע החפלה לא מאחר לבוא והקהל נסחף אחרי פרחי שמכתיב את הקצב. הדברים שנאמרו לעיל הם סיבה מצוינת לקיום הופעות אינטימיות וביתיות במקומות כמו "הצוללת הצהובה". צחוקים שלא פוגעים במקצועיות המופע הם תמיד דברים מבורך.

השיר "Brother" נחרש בתחנות רדיו מקומיות ובינלאומיות כאחד, ויש לכך הצדקה פשוטה. מדובר בבלדה מצוינת והלהקה ביצעה אותו ברגש באתנחתא קלה לפני האקשן. במקום סמארטפונים, מצתים נשלפו באוויר. רגע נדיר בהופעות כיום. כאמור, האקשן רק מתחיל כשהלהקה חוזרת לשירים כבדים יותר כמו "Birth of the Three". למרות חקר במחוזות מלודיים יותר באלבומם האחרון, הם עדיין להקת מטאל פרופר שיודעת לגרום לקהל להתפרע. גם המזמורים "Olat Ha'tamid" ו-"El Meod Na'Ala" הופיעו בסט ודאגו לאזן בין הכובד, הקלילות והרוחניות שמאז ומתמיד אפיינו את Orphaned Land. לאחר מכן זכינו לשמוע ביצוע מרשים של "All is One" בו פרחי סוחט את מיתרי הקול שלו עד הסוף (באחד השירים עם תפקידי השירה הטובים ביותר שלו). לאחר מכן הוא פוצח בקטע א-קפלה קצר שנכנס לשיר "Fail", פצצת דת׳ ודום עם נגיעות פרוגרסיביות וקטעי spoken word ושירה שגולשת אל מחוזות הבלאק מטאל.

"The Sahara's Strom" היה בין השירים האחרונים לערב, ואחריו נוגן "Seasons Unite", כחלק מההדרן. פרחי איחל מזל טוב לכבוד יום הולדתו של שמואלי והקדיש לו את השיר, שהיה האהוב עליו לפני שהצטרף ללהקה. במהלך השיר פרחי זימן פוגו רצחני במחי יד, ועירב בו חצי מהמועדון. המצתים נשלפו שנית כדי להרגיע את הרוחות עם בלדה קלאסית יותר- "The Beloved's Cry". שלושת השירים סימנו כמעט-רצף של שירים מ-"Sahara", בהתאם להבטחת הלהקה לנגן מעט יותר חומר ישן הפעם. "Norra el Norra" סוגר את המופע עם השתתפות פעילה של הקהל.

זאת תהיה קלישאה מצידי לתאר זאת בתור בית כנסת למטאליסטים, אבל במקרה הזה אין הרבה ברירה. המופע לא היה מושלם, אבל מופע ביתי כזה לא בהכרח צריך להיות. לפעמים רשימת שירים מגוונת, חברי להקה שמשקיעים את הנשמה ואווירה ביתית זה כל מה שצריך כדי להתרענן. עכשיו אפשר לסמן עוד הופעת מטאל מוצלחת בירושלים, בתקווה שיגיעו נוספות בהמשך.