Hellelujah Open Air 2009 – תורמים בראש
במבט ראשון, שהתקרבתי בקרטוע עם רכבי לעבר מתחם ההופעות בהרצליה המצב לא היה נראה מזהיר – הופעה במתנ"ס, הרבה חבר'ה צעירים, מזג אוויר סגרירי עם נטייה לגשם. מהר מאד מצאתי את עצמי בסוג של אמפי-תיאטרון פתוח, שהכניסה אליו עברה באופן חלק וללא בדיקות מחפירות. בכל מקום הודבק דף עם סדר ההופעות ולמעט מספר עיכובים בגלל בעיות סאונד, כלל הלהקות עלו לבמה בדיוק בזמן הנקוב. בכלל, הבמה הועמסה לעייפה בתאורה מגוונת ומתוחכמת ומערכת הגברה מכובדת שהתאימה לחלל הפתוח ומוקף הבטון.
לאור כל זאת, הופתעתי לטובה מהארגון ומהמקצועיות של המארגנים ושל אנשי הסאונד, שלמרות שנתקלו באין ספור תקלות, הם דאגו לספק לכולם את הרעש אותו רצו לשמוע. הקהל בפסטיבל Hellelujah השני היה ברובו צעיר, מגוון בטעמו המוסיקלי ובריבוד החברתי – אימו, פנקיסטים ומטאליסטים לסוגיהם, צבעו על קדמת הבימה בכל פעם שלהקה עלתה וסיפקו תמיכה חמה לכולם. זה היה מראה די מוזר לראות כל מיני חבר'ה שלא כל כך קשורים לעולם המטאל, במיוחד שמרבית נטו לכיוון הדת' וההארד קור – מוזר עד כדי כך שחששתי שהולך להתבצע איזה לינץ' באותו קהל אימו שהסתובב לו שם. אבל הכל למטרה טובה.
אלעד מיאסניקוב: ראשונים לעלות היו Capillaries, חבר'ה צעירים מגן יבנה שעושים דת' עם סממנים ת'ראשיים ברורים וריפים המזכירים מאוד את Slayer. במספר קטעים ניתן היה להבחין במחוות קטנות ללהקה הוותיקה. הלהקה שקיימת מ-2005, חוותה מספר שינויים בהרכב אך כרגע תום תופס את קדמת הבימה בשירה וגיטרה, אמיר על בתופים, שחר גם על גיטרה ושירה, ובר על הבס. אמנם הלהקה הספיקה לבצע 4 שירים, אך די בהם בשביל לבסס חוות דעת מאוד חיובית עליה. דת' אולדסקול טכני, תכנים העוסקים במוות וכד' (בין השאר הלהקה ביצעה את "Abomination" ו-"Apocalypse"). תום נע בשירתו בין גראולינג עמוק לשירה צווחנית. ללהקה יש פוטנציאל אדיר להתפתח לצמוח, וממה ששמעתי בהופעה ובאינטרנט, יש לה חומר מגובש מספיק לאלבום מקצועי. יישר כוח!
אלעד מיאסניקוב: אור השמש עוד היה בשמיים כשחברי Blasphemy עלו לתת בראש תחת שמם החדש Fidelity. בתכל'ס מדובר במטאלקור, אבל לא סתמי, כי יש גם קלידים ואלמנטים מעניינים (ולא משמימים, לצורך העניין) של פיוז'ן וג'אז, גם למי שלא אוהב את השילובים האלה. השואו היה טוב מבחינת הנגנים, רק שהסולן עוד צריך לעבוד על עצמו בנושא – לפחות יש לו קול טוב, והלהקה יודעת לגבות אותו בשירת רקע כשצריך. אחד הלהיטים בהופעה היה כשהקלידן עזב את עמדת הקלידים ושלף סקסופון לקטע סולו שבוצע נהדר. בין הרגעים הטובים ביותר בפסטיבל מבחינה מוזיקלית. חוץ מזה, יש עוד קצת עבודה, אבל יחסית למטאלקור זה דווקא מעניין, מרענן ומקורי.
אלעד מיאסניקוב: מי שעוד לא שמע על הלהקה, שיפתח טוב טוב את האוזניים, לא סתם היא זכתה בתחרות "קרב הלהקות" ותייצג את ישראל השנה בפסטיבל Wacken הגרמני. החבורה, שהשתדרגה לחמישיה (לאחר צירוף המפיק אלרם בתור גיטריסט קבוע) נותנת שואו אדיר, אף על פי שהמוזיקה קצת יותר באנאלית, אבל אם אבל אם כבר צריך להסתפק במטאלקור בנאלי וגרובי – ללא ספק עדיף לשמוע את Ferium, כי הם עושים את זה ממש טוב. המעמד על במת Open Air מול מאות אנשים רק עשתה ללהקה טוב ובהחלט נתנה חימום הולם לקראת ההופעה בחו"ל ולהוסיף על זה את העובדה שהם כולה ילדים בני 18, זה רק מקפיץ אותם ברמה – כי הם נשמעים כמעט ברמה של Betzefer, ובתקווה זה גם מה שיזכה אותם.
נדב אבני: פעם שנייה בשבילי שאני רואה את Godwrath ולמי שלא מכיר מדובר בהרכב חדש יחסית שכבר שנה מפציץ על הבמות בארץ עם המטאל-קור המחוספס והבשרי שלו, שנתמך באמצעות חוליית קצב אחידה ויציבה, ועבודת גיטרות משסעת בשר. הייחוד שמבדיל את Godwrath מרוב הלהקות בארץ הוא הסולנית שלה מיכל, שאת צווחות ההארדקור הנשי שלה קשה להוציא מהראש הרבה אחרי שההופעה נגמרה. למרות הסט הקצר, הרביעייה קיפצה ונתנה בראש באופן סדיר ועקיב, בלי להשאיר הזדמנות לקהל להשתעמם, וקרוב לאלף איש סבבו וריקדו להם בפוגו מעגלי אחד ענק ברגעי השיא של ההופעה. נראה שיש לחבר'ה האלה מה להציע לקהל הישראלי, ונראה שיש גם מי שקונה.
אלעד מיאסניקוב: פעם ראשונה שיצא לי לשמוע ולראות את Immaterial. אני יודע שזה תקלה, אבל אין מה לעשות, לפחות ביום שישי צמצמתי את הפער הזה. הלהקה שקיימת עוד מ-2003 (גלגול קודם) עושה דת' שוודי מלודי, עם יסודות גרוב. לצערי, עוד לפני שהלהקה החלה בהופעתה צצו בעיות סאונד שעיכבו את העניינים, אך ברגע שצוות הסאונד התגבר על הקשיים Immaterial התחילו לתת בראש. השיר הראשון נכנס עם תיאום מושלם בין הגיטריסטים גיא ושי שנותנים כניסה "מיידנית" קלאסית. גולי מספק צווחות דת' המזכירות עד מאוד את Anders Fridén (מ-In Flames) אך מגוון עם גראולינג עבה. המשך הסט עורר בקרב הקהל רגשות עזים להיתקל אחד בשני, או במילים אחרות לפוצץ אחד את השני. רמת המקצועיות של כלל הלהקה כנגנים וכותבים מרשימה ומפתיעה מה שמעורר תמיהה מאוד גדולה – מה לעזאזל עבר להם בראש כשהם ביצעו את "Take A Look Around" של Limp Bizkit??? עבורי ביצוע השיר סימן את הסוף והותיר טעם רע מהופעה משובחת.
אופיר מסר: Kna'an היא אחת הלהקות האהובות עלי בסצנה המקומית, עושה בעיקר דת' מטאל אבל לא בוחלת גם בשילובי בלאק עם כמה נגיעות אחרות. החשכה שירדה על המתחם רק הוסיפה לאווירה שהלהקה הזו מנסה להשריש ובמיוחד על השואו של הסולן אדיר, שמהופעה להופעה נראה יותר כמו משה רבנו ממשה רבנו, לבוש כולו לבן אבל פסיכוטי לא פחות. הסאונד לא היה מי יודע מה במהלך ההופעה ועם החומר של Kna'an שלא התחדש בזמן האחרון (וכולל עדיין שירים מהדמואים ומהאלבום המלא של הלהקה) לא בדיוק נהנתי כמו תמיד, אבל לפחות השואו נשמר לאורך כל ההופעה וגרר אחריו מעגלי פוגו רבים ושאר סוגי ריקודים שאנשים החליטו להמציא במהלך הערב. Kna'an אולי טובים בהופעות אינטימיות, אבל כדי להתקדם הלאה, צריך לעבוד יותר על השירים הקיימים וגם לרענן את החומר, כדי לשמור על עניין.
אופיר מסר: אני אוהב את הדת' מטאל ש-Phantom Pain אמורים לנגן, אבל משהו שם עדיין לא תפס אותי כמו שצריך. אולי זה הסאונד שגם פה לא היה חף מחוסר עוצמה וחוסר באס (לפחות מאיפה שעמדתי), אולי זה החומר של הלהקה שעוד לא יצא לי לשמוע מחוץ להופעות (בדמות ה-EP שנקרא The Hypocrite), אולי זה חוסר הדיוק בנגינה בחלק מהמקרים (התרגשות אני מניח), אבל אני יודע שהלהקה הזו מסוגלת ליותר בכל הבחינות. מה שזה לא יהיה, הדיעה שלי היא אחת מני רבים ומאות מעריצי הלהקה שהיו במקום הראו דיעה שונה כשלא הפסיקו להתנגש אחד בשני, עד שהיו צריכים לעצור את ההופעה ולפנות כמה נפגעים רציניים. לאחר שהרוחות נרגעו הלהקה סיימה את ההופעה ואף בדרך אירחה את ידידינו Sven (איש Aborted ו-System Divide) לביצוע השיר "Bounded By Hate". הופעה טובה או לא, זה דת' מטאל עד הסוף.
אלעד מיאסניקוב: חמושים ב-EP ובתהליכי הצטיידות באלבום חדש תחת הלייבל של Wacken, מגיעים החמישה לקרב נוסף – כמובן הם לא משתתפים פעילים במלחמה כיוון שהם נמצאים על הבמה, אבל הם אכן מספקים את האווירה, את הדחף ואת הצורך לפרוק את העצבים של השבוע האחרון. לאחר המקרה בהופעה הקודמת גם The Fading התריעו וביקשו מהקהל לתמוך בלהקות ותוך כדי ליהנות מהופעה מבלי לכסח אחד את השני. כמעט 9 חודשים עברו מאז שצפיתי לראשונה ב-The Fading בפסטיבל Wacken והזמן הזה היטיב עם הלהקה. אם זה מבחינת חומר חדש שנכתב ואם זה מבחינת צבירת ניסיון (שלא היה חסר לפני כן) בהופעה חיה – אין רגע דל, אין רגע משמעם, משיר לשיר איליה, פבל, אריה, אלעד ושקד כמובן מטיחים בקהל דת' מלודי מהיר. החבר'ה נותנים סט מדויק, אלים ולצערי גם קצר – הרי הם צריכים להשאיר את הקהל חי בועט לשאר ההרכבים שיגיעו לאחר מכן.
אופיר מסר: זה לא סוד שמאחורי Prey For Nothing עומדים קבוצה של נגנים מנוסים, הן בנגינה ובהופעות, אבל המבחן האמיתי של הלהקה הגיע במהלך הפסטיבל, כשהיא זכתה לעמוד ולהופיע מול למעלה מ-1000 איש. כמו מרבית הלהקות בערב, גם כאן מדובר בדת' מטאל, הפעם על הגוון המלודי יותר עם השפעות מ-Death ועד ל-Arch Enemy. מאז הפעם האחרונה שראיתי את הלהקה, כבר הספיקו להתחבב עלי מספר שירים מהאלבום Violence Divine ששוחרר בשנה שעברה ובהחלט היה נחמד לזהות את "The Maw" ו-"Breach" בין השאר, אבל לצערי הסאונד היה פחות "חי" ממה שציפיתי, כשהריחוק מהקהל גם לא תרם כל-כך להופעה. מי שלא היה קרוב לבמה לא יכל להרגיש באמת את האנרגיות שהחבורה הזו משחררת, וזה למעשה משהו שצריך לעבוד עליו, במיוחד עבור להקה שאוטוטו פורצות לחו"ל – צריך לשמור על קשר גם עם האיש שעומד בשורה האחרונה. בין רצף הלהקות ההופעה הזו הייתה ארוכה במיוחד, ובשלב הזה של הערב זה כבר הרגיש מאד מעייף. בינתיים אני מעדיף לראות את Prey For Nothing במועדונים – שם לפחות אפשר להתפלל ביחד.
אופיר מסר: לאחר שזכינו לראות את Distorted כחימום ל-Draconian השבדית, הלהקה הגיעה להופיע על במה גדולה עוד יותר במשבצת פריים-טיים כמעט, והיוותה למעשה אתנחתא בין כל הפצצות הדת' \ קור \ מכות שנחתו על הפסטיבל עד כה. חברי הלהקה עלו לבמה חמושים במצב רוח קרבי לא פחות, וכהרגלם נתנו בראש במלוא הכוח, כולל שקד פורמן (איש The Fading ו-Acropolis) שמילא מקום על התופים וכמו תמיד תיבל את החומר של הלהקה היטב.
מיכל עקרבי הסולנית נשמעה טוב יותר מבעבר, אבל היא עדיין צריכה להשתפשף בכל הנוגע לכריזמה ותקשורת עם הקהל, ולא לסמוך על חברי הלהקה שיצילו אותה בכל פעם – הופעת חימום ללהקה מחו"ל או פסטיבל מול למעלה מ-1000 איש, הם לא המקומות הנכונים לעשות זאת לדעתי. בחירת השירים גם לא הייתה במקום, כשהרבה להיטים נשארו בחוץ, מה גם שאורך ההופעה היה רב יחסית ובהתחשב בסגנון הלהקה שלא מתאים לכל ערב או מצב, זה רק גרם לכולם להשתעמם מהר. אם Distorted קיוו לקנות את הקהל שלהם מחדש עם ההופעה הזאת – יש להם עוד עבודה ואני מקווה מאד שיחזרו למסלול מוקדם מאשר מאוחר.
נדב אבני: הופעות של Whorecore הן תמיד מאורע מיוחד בשבילי, מאז שתפסתי את הלהקה מחממת את Pungent Stench ב-2003, אני משתדל לראות את החבורה הזו כמה שרק יוצא לי על מנת לחזות בפלאי הדת'-גריינד המועך והברוטאלי שלה, המונהג באלימות ע"י ג'ונס, גנגסטר ווקאלי שפולט את השורות כמו קליעים מריבולבר. מאז שהפכו לרביעייה (לאחר עזיבתם של Sven הסולן וערן הגיטריסט) הגריינדקוריסטים הישראלים לא הרבו להופיע, אבל שהם מגיעים זו תמיד אותה חגיגה, בין הצחוקים של ריקוד ה-"פוגו האיטי"- שהודגם ע"י חברי הלהקה – לפיצוצים האינסופיים שמרעידים את מגברי המקום בעוד הם מנגנים, הדברים האלו הם מה שיוצרים את החוויה שאתה מקבל בהופעה של Whorecore, והסיכום מבחינתי הוא תמיד אותו הדבר – לדפוק את הראש. וכדי להוסיף על השמחה, מיכל מ-Godwrath חזרה ועלתה לבמה לתמוך בגנגסטרים בצרחותיה הבלתי נדלות.
נדב אבני: Betzefer היא תמיד המופע המרכזי אצלי, מאז שהלהקה הישראלית הייתה הראשונה שחתמה ב-Roadrunner והראשונה שהגיעה ל-M2 – אצלנו לא חוסכים בלתת לחבריה את הכבוד המגיע להם. הקוורטט המובחר שלנו לטיפול במשימות גרוב עלה כהרגלו ברעש וצלצולי מגברים והחלו לפרוק אנרגיות על הכלים. כרגיל לא היית צריך לחכות חמש שניות וכבר הבלילה המעורבבת שהייתה פעם קהל התמלאה כוחות חדשים ושצפה וקצפה בילדים נלהבים שמחכים למוצא גרונו של אביטל בצמא רב. מבחינת הביצוע הטכני אני חייב להגיד שההופעה הזו הייתה מאכזבת מבחינתי.
נכון, חברי Betzefer לא טעו או ביצעו את השירים שלהם פחות טוב מלהקות אחרות, אבל ראיתי אותם יותר מ-30 פעם, הם ללא ספק מסוגלים לבצע את השירים האלו יותר טוב. הווייב הכללי שיצא מההופעה של Betzefer כבר לא מזכיר את הלהקה הרעבה שהסתערה על במות עם "Down-Low" ו-"New Hate" בשביל ללמד מחדש את ישראל מה זה רוק. הקהל מת עליהם, החומר החדש מגניב והסטליסט מגניב, אבל הם לא ביצעו הכול בצורה הכי טובה וכבר ראיתי אותם נותנים הופעות הרבה יותר טובות. אם אלו לא היו Betzefer אז זו הייתה הופעה סבבה – אבל אני יודע שהם מסוגלים להרבה יותר.
נדב אבני: אחרונים ובהחלט חביבים עלו Negative Projection, שאני יודע שזה אולי נשמע טיפה מפוקפק, אבל מכל ההרכבים הנהדרים בפסטיבל חיכיתי דווקא להם. אבל ככה יצא – הילדודס סקרנו את אוזני בעמוד ה-MySpace שלהם, ומכיוון שאת הרוב המכריע של שאר הלהקות כבר יצא לי לראות, הגעתי ל-"Hellelujah" בעיקר בשביל לראות אותם. המוזיקה שהשדים הקטנים מוציאים מהכלים שלהם היא בגדול דת' מטאל, נע ממלודי לברוטאלי, ועובר באמצע הכבד והמרסק של השניים. המתופף הצעיר והמוכשר של הלהקה הרביץ במהירות, דיוק וללא הפסקה – אני מאמין שיש לו הרבה פוטנציאל כמתופף מטאל וממנו אנחנו עוד בטוח נשמע.
מבחינת ביצוע אני קיוויתי שהלהקה תעמוד נגינתית במה ששמעתי בעמוד ה-MySpace – משימה לא פשוטה ללהקה צעירה שהופיעה מספר מועט של פעמים – אבל לא רק שקיבלתי את זה, קיבלתי גם שואו מופרע ומלא מרץ, כאילו החבורה מופיעה בתשע בערב ולא בשלוש לפנות בוקר. שיא ההופעה היה כשבוריס, הסולן המוכשר והקטן, ללא כל הכנה פשוט דפק סלטה אחורית במקום באמצע אחד מהשירים, משאיר את רוב הקהל עם פה פתוח. בקיצור, מי שלא נשאר ל-Negative Projection לדעתי הפסיד את ההפתעה ואת אחת הלהקות הטובות בפסטיבל.