Hellfest Open Air 2009 – סיקור פסטיבל
שלום לכולם וברוכים הבאים לסיקור פסטיבלי המטאל השנתי! הקיץ הזה היה עמוס במיוחד על כוחותינו (או בעצם, עלי), אך בסופו של דבר הצלחנו לשרוד את התופת ואת כל הלהקות האלה שעפו עלינו מכל כיוון. עקב ריבוי ההופעות, וכן בגלל שלא מעט להקות נכחו ביותר מפסטיבל אחד בו ביקרתי, החלטתי השנה לתת סיקור מעט שונה ולהתמקד יותר ברשמים כלליים מכל אירוע מאשר רק בהופעות, אבל אל דאגה, גם מזה תמצאו מספיק, אולי לא תמיד הלהקות שיעניינו אתכם, אבל כידוע אי אפשר לרצות את כולם. בכל אופן, הגיע הזמן להתחיל והפעם מצרפת הרחוקה, שם התקיים אחד מהפסטיבלים החזקים בכל הקיץ.
אם תשאלו אנשים שהיו בפסטיבל Hellfest Open Air לפני 3 או 4 שנים, תמצאו תשובות מאד שונות ממה שתקבלו כיום – ארגון גרוע, חוסר סניטציה והרבה תקלות אחרות. בימינו הפסטיבל הוא בין המאורגנים שיש באירופה, אמנם על פי הגיון צרפתי מפגר, אבל זה עדיין מספק את הבאים למקום. זו היא השנה הרביעית בה הפסטיבל מתקיים במתכונתו הנוכחית, והפעם בין התאריכים ה-19 ל-21 ביוני, ליד העיר Clisson, מקום חביב שנמצא בערך 3 שעות נסיעה מפריז, או טיפה פחות ברכבת. הבעיה היא שכאשר אתם מגיעים ברכב, יאלצו אתכם לחנות לאורך אחד הכבישים שמגיעים למקום, כי אי אפשר להיכנס עם אוטו למתחם הקמפינג (בניגוד להרבה פסטיבלים אחרים)… וללכת עם כל הציוד מחניה רחוקה במיוחד זה ממש לא כיף, בעצם, זה נוראי, אבל נו, לפחות עשינו קצת כושר.
קמפינג – אזור הקמפינג של Hellfest מספק מקום לכל הבאים, אין בו מכוניות והוא מחולק לאזורים קטנים. תוכלו למצוא ליד כל אזור מספר תאי שירותים, ואם אינני טועה ישנו אזור מקלחות קטן לכל המתחם – זה תמיד ככה בפסטיבלים, הם לא באמת מצפים שאנשים ינקו את עצמם במשך 3 ימים (במיוחד בצרפת, מה זה מקלחת?)… הבעיה היחידה היא הדרך לאזור הפסטיבל, שמשום מה עוקפת את כולו לפני שאפשר להיכנס אליו, כשבמקום זה היה אפשר לעשות שער בדיוק מול המתחם (או שער נוסף) ולתת לאנשים להגיע למקום במהרה. ההליכה הזו שאורכת כ-10 דקות מינימום (או יותר תלוי מאיפה אתם מגיעים) דיי מתישה, במיוחד לקראת סוף היום אחרי שהתרוצצנו בין הופעה להופעה והכביש הופך קשה מדי לרגליים העייפות שלנו.
אוכל ושתיה – עוד לפני שנכנסים למתחם הפסטיבל, אזור הקמפינג כולל גם מקום עם כמה דוכני מזון (ליד אוהל ההופעות קטן) כך שאפשר להשיג משהו גם בלי לעבור בדרך הארוכה, אך בלי קשר, תמיד רצוי לקנות דברים מראש בסופר-מארקט לפני שמגיעים לפסטיבל, זה יהיה הרבה יותר זול ויעיל. הבעיה אבל היא שברגע שמגיעים למתחם הפסטיבל כבר אין כוח לחזור ולאכול משהו באוהל, אז כל אחד צריך לעשות את השיקול שלו. בכל הנוגע למתחם הפסטיבל, תוכלו למצוא מגוון רב של דוכני מזון (משניצלים, לשאוורמה וכו') עם מחירים שנעים בין 3 ל-6 או 7 יורו לארוחה (שניצל וצ'יפס למשל) רק אל תצפו שיבינו אתכם שם (צרפת אחרי הכל), אז תתאמנו על קולות של חיות, זו דרך תקשורת מעולה! (Eh, what is this, Mooo?)…
מתחם הפסטיבל \ במות – ב-Hellfest תמצאו 5 במות שונות, אחת מחוץ למתחם הפסטיבל, שם הופיעו הרכבים קטנים במיוחד (כמו Nanowar האיטלקים שעושים צחוק מההבי מטאל ו-Pastors Of Muppets שמנגנים נעימות מטאל על חצוצרות בלבד) ו-4 במות מרכזיות. מבין 4 הבמות, 2 נמצאות בתוך אוהל (אחת על שם מגזין Rock Hard והשניה על שם מגזין Terrorizer, או כפי שאנחנו כינינו אותה – The Terrorist Stage) ו-2 נוספות נמצאות תחת האוויר הפתוח. כמו ב-Wacken גם פה תמיד 2 להקות מנגנות בו זמנית, כך שמדי פעם יהיו התנגשויות וכן גם תשישות מריצה בין כל הבמות (ובמיוחד כשהדרך עוברת בין אנשים ודוכנים רבים), אבל המרחקים לא היו כאלה עצומים, ואיכשהו שרדנו את הכל.
מרצ'נדייז – מלבד הבמות, תמצאו כמובן הרבה דוכני אוכל, שתיה ומרצ'נדייז, כך שאם אין הופעה בנמצא, תמיד יש מה לעשות. ואם כבר מדברים על המרצ'נדייז, מי שיש לו כמה מזומנים לבזבז באזור, ישמח לראות שוק מטאל לא קטן. הבעיה היא שרובו נמצא בתוך אוהל גדול ומחניק והוא תמיד צפוף, כך שממש צריך למצוא זמן בו כולם עסוקים כדי ללכת לבקר בו. הדוכנים היחידים שנמצאים בחוץ הם של הסחורה הרשמית של הפסטיבל (שלשמחתי לא נגמרת כל-כך מהר כמו ב-Wacken), דוכן של מוצרי Manowar (מישהו צריך קונדום פלדה?) וכן כמה דוכנים של ספונסרים. המגוון לא כזה גדול בין המוצרים השונים, אבל לפעמים אפשר לנחות על מציאה כזו או אחרת. המחירים הם רגילים לכל הפסטיבלים, עם מעט מבצעים בנמצא, תלוי על איזה דוכן תיפלו.
אחת הסיבות לביקורי בפסטיבל הצרפתי הייתה רשימת הלהקות שהייתה בין הכי מגוונות הקיץ עם ענקיות דוגמת Manowar ו-Mötley Crüe וכן גם להקות קטנות יותר כמו Hacride ואחרות. זה בהחלט מספיק למישהו שמבקר בפסטיבל אחד או שניים בקיץ, אבל עבור מישהו שעושה 8 פסטיבלים כמוני, יצא לי לראות את מרבית הלהקות גם במקומות אחרים (לרוב גם בהופעות יותר טובות). עקב כך, בחרתי להתמקד כאן בהופעות שאהבתי של להקות שלא ראיתי בשום מקום אחר במהלך הקיץ, כשלאחר מכן אני אתן סיקור יומי על המתרחש בפסטיבל, עם אזכורים לשאר הלהקות. רק חשוב לזכור שאם לא ציינתי להקה, זה או שראיתי אותה במקום אחר או שהיא לא מעניינת אותי, כך או כך, בחירה שלי. תנסו אתם לזכור \ לראות 200 הופעות בקיץ אחד…
Melechesh – את Hellfest פתחתי עם לא אחרת מהלהקה הירושלמית לשעבר שהחליטה לפקוד מספר פסטיבלים הקיץ בזמן שחבריה שוקדים על אלבום חדש עבור Nuclear Blast, הלייבל הענק בו חתמו לאחרונה. בשעה מוקדמת במיוחד (זה רק היום הראשון, ויש אנשים שלא מגיעים ביום שלפני), באוהל ה-Rock Hard, חברי הלהקה תפסו את מיקומם על הבמה, כשהבולט היה Moloch הגיטריסט שלבש כיסוי ראש שהידי-משהו, אך מהר מאד החליט להסירו וחברי הלהקה החלו להשמיד עם הבלאק \ ת'ראש שלהם והנגיעות המזרח-תיכוניות. הדגש היה כמובן על האלבום האחרון Emissaries, עם שירים כמו "Deluge Of Delusional Dreams" והאהוב עלי "Leper Jerusalem" (שנפתח בצורה שוברת במיוחד), אך גם כמה קטעים אחרים נכנסו לסט, כמו "Triangular Tattvic Fire" מתוך Sphynx. הסאונד לא היה במיטבו, כיאה לאחת ההופעות הראשונות של היום ובפסטיבל, אך עם הזמן הוא השתפר. Ashmedi הסולן \ גיטריסט נתן במלוא גרונו הניחר וגרם לקהל להתפרע, היה פוגו והיה בלגן… לא רע לשעת צהריים מוקדמת.
Samael – את האלבום האחרון של Samael לא אהבתי בלשון המעטה, אולי הוא החזיר את הלהקה למקורות הבלאק מטאל שלה, אבל זה לא באמת היה זה. אני דווקא מאד מחבב את מה שהחבורה הזו עושה בשנים האחרונות, את השילובים האלקטרוניים ואת כל שאר הדברים שהופכים את המוזיקה שלהם למיוחדת. הופעות זה אף פעם לא הצד החזק של השוויצרים, הם לרוב עומדים דומם וגם אם הם מנגנים שירים כמו "On Earth" או "Slavocracy", אחרי כמה זמן הקהל כבר מתעייף. כנראה שהם שמו לב לזה גם, כי הם החליטו לצרף אליהם 2 בחורות שלא לבשו יותר מדי ופשוט ענטזו מדי פעם במהלך השירים… Oh Right… למרות שזו לא הייתה הופעה מרכזית ולמרות שאת הצד האלקטרוני לא שמעו יותר מדי (ועל חשבון כך הלהקה נשמעה הרבה יותר אגרסיבית), הקהל נהנה לא מעט, במיוחד כשנוגנו כמה שירים קלאסיים כמו "Into The Pentagram" מ-Worship Him וכמובן "Baphomet's Throne" מתוך Ceremony Of Opposites. סה"כ הופעה לעניין.
Moonsorrow – אחת הלהקות שבגללן בחרתי בפסטיבל הזה, היא להקת הויקינג מטאל הפינית, שלא יצא לי להיתקל בה באף מקום אחר הקיץ. מאז הפעם האחרונה שראיתי את Moonsorrow, הויקינגים חרשו את אדמות אמריקה וכן עוד מספר מקומות ברחבי העולם, וזה בהחלט ניכר בשואו שהם הציגו – הרבה יותר דיבורים בין השירים, הרבה יותר יחס לקהל… זו לא אותה להקה מסתורית שאהבנו, אלא להקה לעניין, שממשיכה לצבור מאזינים בכל מקום בו היא דורכת. מלבד הדיבורים, חברי הלהקה נשמעו הרבה יותר הדוקים, הרבה יותר חדים והביצועים היו מהטובים ששמעתי מכל הופעות הלהקה שראיתי עד כה. כרגיל איני זוכר את שמות השירים מהיותם בפינית, אך הסיום נשאר זהה בכל הופעה, וזה כמובן השיר "Pakanajuhla" שהקפיץ את האנשים כמו מטורפים. אבל לא… זה לא היה הסוף! החבורה החליטה לפנק אותנו עם השיר הכי אהוב עלי, "Sankaritarina", אולי לא בגרסה של ה-14 דקות, אך גם הגרסה המקוצרת הביאה אותי ואת הקהל להצטרף למקהלה הויקינגית בשירה ודפיקות ראש. בהחלט הופעה כבירה מהפינים!
Soulfly – השתחוו נתינים בפני Max Cavalera! שר המלחמה בכבודו ובעצמו עומד בפניכם ומטיף ל-"Blood! Fire! War! Hate!" כשמיד לאחר מכן הוא מחלק את הפקודה "Everybody Die Tonight!"… מה תעשו? תצייתו! אם יש מישהו שיכול לגרום לאלפי בני אדם להיכנס לאמוק, לקפוץ או אפילו להנות מיציאות רגאיי, זה הוא הברזילאי עם החתול על הראש. לא הספקתי לנשום וכבר שברתי את התחת כשעפו עלי 10 איש מכל כיוון, בירה בפנים, ראסיה במעיים, אחחח… שדה המלחמה בהופעות האלה תמיד מהנה. אי אפשר להתעלם מכוחו של ה-Cavalera וחבריו המטורפים, Marc Rizzo הגיטריסט עם בעיטות הקרטה, Bobby Burns הבסיסט המטורלל וכמובן Joe Nunez שחובט, וחובט, וחובט… השירים המשיכו ליפול עלינו כמו טילים, אם זה "Prophecy" או "I For An I" שהשתלב עם "Jumpdafuckup", וכמובן יציאות מימי Sepultura הטובים כמו "Refuse / Resist" והלהיט "Roots Bloody Roots"… מי שיצא משם בחיים כנראה הגיע בסוף, כי לא היה רגע אחד של מנוחה. אולי הסאונד לא היה במיטבו על הבמה המרכזית, אולי אור היום לא תרם לאווירה, אבל המקום היה מפוצץ באנשים שרוצים להרוג… וזה בדיוק מה שעשינו. Max, קח אותנו לקרב הבא!
Adagio – אחרי אלבום מעולה כמו Archangels In Black שיצא לא מזמן, ממש רציתי לראות את להקת הפרוג \ פאוור Adagio בהופעה, לא איכפת לי גם אם זה ב-11 וחצי בבוקר, אני התכוונתי להיות נוכח שם, וכך יצא. למרות שמקורה בצרפת, ללהקה יש לה סולן פיני למהדרין ותותח לא פחות בשם Christian Palin (איש קומנדו לשעבר ותומך במאבק הישראלי). הבחור לא הפסיק להלהיב את הקהל (שלא היה גדול במיוחד בשעה כה מוקדמת), לקלל, לעלות על הרמקולים ולהראות מנעד חייתי שהציג קול קלין נוגע וגראוולים אכזריים לא פחות. ההופעה החלה עם תקלה בגיטרה כשאף אחד לא שמע אותה בכלל, אך כעבור כמה נפנופים ושיחות עם הסולן (בזמן ההופעה), הכל הסתדר והחבורה המשיכה לבצע שירים אדירים כמו "Vamphyri" ו-"The Fifth Ankh" מתוך אותו אלבום מצוין, וכן כמובן שירים ישנים יותר. שאר חברי הלהקה קצת התחבאו מהקהל, אף על פי שכולם היו מוזיקאים מוכשרים, אבל אני ממש מקווה שזה ישתפר בעתיד והלהקה תקבל יותר זמן להופיע ושעה יותר נורמאלית. בכל זאת, גם ההופעה הזו הייתה מהנה במיוחד.
Manowar – הלהקה האחרונה ב-Hellfest השנה הייתה להקה שכולם אוהבים לשנוא, אך בסתר שומעים (או נהנים לשיר בפאב השכונתי), הלא היא ענקית המטאל האמריקאית Manowar. גם אני לא נמנה מהמעריצים של זו, אבל בניגוד להדליינרים האחרים בפסטיבל (Mötley Crüe ו-Marylin Manson) קיבלתי בדיוק מה שציפיתי לו ואפילו יותר – הופעה טובה, מקצועית והכי חשוב מבדרת מאד. לשמחתי עוד לפני שההופעה הזו החלה, מישהו החליט להשמיע שיר של הזמרת Loreena McKennitt, ואני כבר נכנסתי למצב רוח טוב (אחרי ש-Dream Theater דיכאו אותי בהופעה משעממת) לפני שהברברים תפסו את מיקומם על הבמה. אבל הנה, הם נחתו, חמושים בשריונות ומבטים שחושלו באש הגהנום, Eric Adams הסולן וחבריו ביצעו שיר אחר שיר ללא רחמים… גם אם Joey DeMaio הרס את הכל עם השטויות שלו (ניגן כמו דוגמן, עשה סולואים על הבאס, זיבל את השכל שעה, היה מעצבן וכו'), או ש-Karl Logan הרס אותנו מצחוק עם התסרוקת שלו (מי עוד מסתפר ככה היום?), ו-Donnie Hamzik (מתופף הלייב) הרס את מערכת התופים שלו – כולם נהנו, הניפו דגלים, ושברו את הראש.
כל הלהיטים היו פה, מ-"Hail & Kill", דרך "Kings Of Metal" ו-"Kill With Power", ועד לשירים חדשים יותר כמו "Warriors Of The World" (מהאלבום עם אותו השם) ואפילו "Loki, God Of Fire" ו-"Selphir" מהאלבום המלא האחרון Gods Of War. באמצע ההופעה החבורה האמריקאית העלתה לבמה את מארגני הפסטיבל, חילקה להם "Balls of Steel" (אשכרה, ביצים מפלדה) כהוקרה על זה שהיה להם את האומץ להביא את Manowar לצרפת, ולאחר מכן Joey בחר איזה מישהו מקהל, צרפתי ארור ממרסיי (כולם צעקו לו בוז, כי שונאים את מרסיי, גם אני!) שעבר טקס חניכה, קיבל גיטרה, חולצה (True ManoWarrior!) ואף זכה לנגן עם הלהקה. כיף! לא היה ל-Manowar אביזרי במה משונים או שואו תיאטרלי מיוחד, כולה רמקולים וכמה נורות… הסאונד היה פסיכי (במיוחד כשהלהקה השתגעה)… ובסוף גם קיבלנו זיקוקים. שעתיים שלמות של הבי מטאל "אמיתי" – סיום לא רע לפסטיבל בארץ הבאגטים והקורסון.
ימין: Soulfly – כולם מתים הלילה | שמאל: Manowar – פוזרים, עזבו את המסדרון!
Hellfest Open Air 2009 – על סדר היום
19/6 יום שישי – אז כמו שציינתי ההופעה הראשונה החלה כבר ב-12 בצהריים עם Melechesh, כאשר לא הרחק אחריה הגיעה להקת הבלאק Taake, שהיה מאד מוזר לראות אותה בשעה מוקדמת של היום, אז עזבתי מהר מאד. Misery Index הגיעו וחתכו אנשים עם דת' וקצת גריינד בצד, אך לאחר ש-Samael סיימה להופיע נתקעתי בדילמה, Entombed או W.A.S.P. – שתי להקות אגדיות, כל אחת בתחומה. בחרתי ללכת לראות את Entombed קודם כל, כי מה לעשות, אני מכיר הרבה יותר את החומר של הלהקה הזו. האוהל היה מפוצץ באנשים, היה אפילו Crowdsurf (למרות שזה לא נפוץ בצרפת) ולשם שינוי הלהקה עשתה לא מעט שירים ישנים, לעומת הופעות קודמות בהן התמקדה בחומר חדש יותר. לשמחתי אבל גם את W.A.S.P. הספקתי לראות מבצעים כמה קלאסיקות כמו "L.O.V.E. Machine" ו-"Wild Child", שהרקידו את הקהל (המבוגר בעיקרו) מול הבמה המרכזית – Blackie Lawless וחבריו עדיין במלוא כוחם.
לאחר שהחבורה הוותיקה ירדה מהבמה, הגיעו Phil Anselmo והחבר'ה העייפים מ-Down לומר לכולם שלום ולא להתראות, כשמיד אחריהם, חברי להקת Anthrax האמריקאית בניצוחו של Scott Ian ועם הסולן חדש Dan Nelson (שהספיק לעוף כחודש לאחר מכן), תפסו מקום על הבמה ונתנו בראש לכל אחד בקהל – בזכות אותו סולן הלהקה נשמעה הרבה יותר מטאלית ממה שהורגלתי באלבומים ושירים כמו "Indians" ההמנוני, "Antisocial" ו-"I Am The Law" קיבלו טוויסט כבד במיוחד. מאד חבל שזה לא ימשיך כך (למרות שיש שיגידו שעדיף שבלדונה יחזור וזהו)… לקראת סוף היום הגיעו הוותיקים מ-Heaven & Hell ללמד אותנו איך נותנים הופעה מהפנטת (למרות שאיני חובב Black Sabbath), כשאחריה הלהקה שסגרה את הערב, הייתה ענקית הגלאם \ רוק הוותיקה Mötley Crüe, שלמרות הציפיה (טוב לא ממש ציפיה, אבל רצון לעשות כיף), היא הצליחה להרדים \ לעצבן רבים מאיתנו בקהל, אבל על זה אדבר בהרחבה בפסטיבל הבא, יש למה לחכות… טאם, טאם, טאם!
20/6 יום שבת – היום השני של הפסטיבל החל עבורי רק לקראת 2 בצהריים, כש-Peter והזאבים מ-Vader עלו להופיע. הליינאפ של הלהקה כמעט והוחלף כולו, אך Vader עדיין הייתה חזקה מתמיד. הבאים בתור היו Pain השבדים בניצוחו של ג'ק ספארו, הלא הוא Peter Tägtgren. כרגיל כולם קפצו, התפרעו והשתגעו, אבל עבורי זה עוד היה מוקדם. אחריהם הגיעה להקה שרק התחלתי להכיר, DevilDriver שמה, והיא נתנה את אחת ההופעות המפציצות בפסטיבל, עם שירים כמו "End Of The Line" ו-"Meet The Wretched" שגרר אחריו Circle-Pit עצום (שפיזר אבק לכל עבר) – לא היה אחד שנשאר אדיש. לאחר מנוחה קצרה הגיעה עוד להקה לעשות בלגן, והפעם Cradle Of Filth, שמשום מה הסכימה להופיע באור יום. Dani Filth כמובן לא שמח מהמצב והחליט להוציא זעמו על כל הלהקות האחרות כשקילל את Manson ה-"Scum" ואת King Ov Hell (לשעבר Gorgoroth, כיום God Seed) ה-"Cunt".
הסאונד של Cradle לא היה במיטבו, אבל ההופעה הייתה יחסית בסדר, כשהדגש כמובן היה על האלבום האחרון Godspeed On The Devil's Thunder, חזור הביתה דני, חזור הביתה. לפחות בהמשך קיבלנו 2 הופעות מעולות מ-Moonsorrow הפינים ומאדון Cavalera עם Soulfly, אך זה לא היה הסוף, שכן לאחר מכן Machine Head עלו לרצוח על הבמה. חייב להתוודות, איני מעריץ, אך רציתי לראות במה מדובר וזה היה פאקינג טוב, רק חבל שבאמצע הם תקעו את השיר הרגוע "Descend The Shades Of Night" שהוריד את כל האנרגיות המצטברות ל-0, הו למה? לסיום הערב הגיע, באיחור ולאחר לופ מאחד השירים של "ליידי געגע" הזאת, Marylin Manson… הו כן, הוא. דווקא רציתי לראות במה מדובר, אבל ביחד עם כל הקהל התחרטנו על ההחלטה הזו, כי הדפוק בחר לא לעשות אף אחד מהלהיטים שלו, ובמקום זה הוא נתן שירים זוועתיים, כשהוא יורק לכל עבר, זורק את המיקרופון, יורק על המלבישים שלו (בין כל שיר ושיר), יורק על עצמו (למה לא?), ושוב, מעצבן את כולם ושר כמו אידיוט. הייתי יכול במקום לראות את Nanowar אבל לא… לעזאזל, שונא אותך מנסון! הרסת לי ת'חיים!
21/6 יום ראשון – את היום השלישי והיחסית עמוס ב-Hellfest גם פתחנו מוקדם מהרגיל בבוקר עם Adagio, כאשר מיד אחריהם הגיע הדוד Sven ולהקתו Aborted שפשוט קרעו לצרפתים "Poopenshaft" חדש! הסאונד היה מעולה, הלהקה ישבה מהודק ואנחנו קיבלנו קצת רצח לפנים בשעה מוקדמת זו. הבאים בתור להשמיד היו Kataklysm, שנתנו הופעה כבירה, אך לא הכי טובה שראיתי הקיץ (מה גם שהסולן דיבר צרפתית, ארור הוא הקנדי!). אחריהם היה שינוי טון עם Dragonforce המעצבנים, אבל אז הגיע Schmier והת'ראשרים מ-Destruction להראות לכולנו מאיפה חותך הקצב. כשהגרמנים סיימו, ההולנדים מ-Epica עלו לבמה, כשאחריהם גם הפינים מ-Stratovarius וגם להקת הרוק הוותיקה Europe, שגררה קהל רב, אך את כולם אראה שוב בהופעות הרבה יותר טובות. לבסוף הגיעה Dream Theater, עוד אחת מהשנואות עלי, אבל ניסיתי לראות, ניסיתי ונרדמתי בעמידה (עד שמישהו מהשמיים שלח לי כסא לשבת באמצע הקהל… לא שאלתי שאלות). למה להקה מנגנת לעצמה? למזלי Manowar החזירו בי את הרצון לחיות (בערך) וסגרו את הפסטיבל בבום… Hail & Kill!
בסה"כ ההופעות ב-Hellfest היו לא רעות בכלל בחלק מהמקרים (אם כי לא מושקעות כמו במוקמות אחרים, בלי פירוטכניקה, בלי שיגועים), אך הפסטיבל עוד צריך להשתפר בכל הנוגע לאזור הבמות (ליד המרכזיות היה מלא חצץ שפשוט עף לכל מקום ברגע שאיזה פוגו או Wall Of Death התרחש, גם במות האוהלים היו לא נוחות לבאים, כשהכניסה הייתה מהצד ולא מהחלק האחורי, זה יצר עומס) וגם קצת בסאונד ובפתרון תקלות טכניות. מבחינה ארגונית היו כל מיני שטויות שרק צרפתים יכולים לחשוב עליהם, כמו ההליכה המיותרת ממתחם הקמפינג לאזור הבמות, או הסידור של דוכני המזון בדרך לאחד מאוהלי ההופעות, מה שקצת עיקב את ההתקדמות והריצות ממקום למקום, או את האפשרות לנוח באוהל כשלא היה מה לראות. למרות הכל, כל מי שביקר בפסטיבל בשנים הקודמות לא הפסיק לשבח ולומר עד כמה הכל השתפר מאז אותם ימים אפורים עם החציר והסאונד הרקוב, אז אם המצב הנוכחי הוא רק שיפור וזה עוד הולך להיות טוב יותר בהמשך, אני מוכן לסלוח לצרפתים הארורים ואולי אפילו לכלול את הפסטיבל בתוכניות לשנים הבאות. זאת רק הפעם הרביעית שהפסטיבל מתקיים במתכונתו הנוכחית, ובקצב הזה אני בטוח ש-Hellfest Open Air הולך להיות אחד הפסטיבלים המובילים בשנים הבאות וכזה שיתחרה בשמות מבוססים כמו Wacken הגרמני או Graspop הבלגי. עד אז, נחיה ונראה, ובינתיים, ויוה לה פראנ… בעצם, פילס דה פוט!
ימין: Dragonforce – אין עשן בלי אש על הגיטרה | שמאל: Mötley Crüe – צווחות של גלאם