Katatonia מביאים את הדום לארץ הקודש

קשה לנחש שהיה זה יום שלישי, קרוב מדי להתחלתו המייגעת של השבוע ורחוק מדי מסופו המיוחל. במקום להימרח טרוטת עיניים מול מסך הטלויזיה, שטופת געגועים לשבת הנפלאה, מצאתי את עצמי במועדון הבארבי, מחכה בקוצר רוח. החל מהשעה 21:30 המועדון התמלא לאט ובטוח בקבוצה גדולה של מטאליסטים, שהשליכו לעזאזל דאגות קטנוניות כמו עבודה, לימודים, וכיצד אצליח להתעורר מחר בבוקר. זמן ההמתנה, קצר מהרגיל אם זכרוני אינו מטעה, הספיק לסבב השלום-שלום הסטנדרטי, לשליש הגולדסטאר המתחייב, ולעלייתו התלולה של מפלס הציפייה בין המגיעים להופעה. שעה וקצת לאחר פתיחת השערים, מול קהל ששבר שיאי דריכות והתרגשות, זה קרה: Katatonia עלתה על הבמה בפעם הראשונה בארץ הקודש.

חברי הלהקה עלו בזה אחר זה לבמה, לקול תשואות הקהל. ההופעה נפתחה בשניים משירי האלבום החדש, Night Is The New Day, שזכו להתלהבות ראויה לציון מהקהל. בתגובה לביצועים האנגרטיים לשירים "Forsaker" ו-"Liberation", שנוגנו כמו מירב השירים בהופעה בעיבודים מעט כבדים יותר מבמקור, הקהל שר את המילים, והתחמם במהירות לקראת המשך ההופעה. לאחר כמה מילים מהלהקה, שרק הוסיפו על האווירה המצויינת שהתבססה מההתחלה, פינקה Katatonia את המעריצים באחד מהשירים האהובים, "My Twin", הלקוח מאלבומה המוערך, The Great Cold Distance. הקהל התפרע, צעק את המילים, והתחוללו פוגואים קטנים היכן שנראה לנכון.

את אותו קו המשיכו חברי הלהקה לכל אורך ההופעה, תוך כדי יצירת סטליסט מאוד מתוחכם – שילוב של שירים מאלבומים אהובים כדוגמת The Great Cold Distance, Viva Epmtiness, Last Fair Deal Gone Down ועוד, עם המיטב מאלבומם החדש, Night Is The New Day. זו טכניקה בה משתמשים חברי הלהקה גם בביקורם במדינות אחרות, ואת הקהל הישראלי הם הצליחו לרתק בין אם ניגנו שירים חדשים כמו "Onward Into Battle" או קלאסיקות כמו "Saw You Drown". זו פשרה יפה בין סיבוב הופעות שמוקדש, ככלות הכל, לקידום אלבומם החדש, לבין הצורך של מאזינים להתרפק על העבר, במיוחד בהתחשב בכך שהמעריצים הישראלים אינם למודי הופעות כמו במדינות אחרות (עובדה שהולכת ומשתנה, הודות לעבודתם המבורכת של המפיקים וחברות ההפקה שדואגות למלא את השנה האחרונה באירועים מיוחדים, וכבר לא כל כך נדירים, כדוגמת ההופעה של Katatonia).

מבחינה טכנית, כל חברי הלהקה נמצאים במיטבם, החל מהמתופף Daniel Liljekvist, שלא התעייף לרגע, בסיסט ההופעות המנוסה Niklas Sandin, הגיטריסטים המעולים Per "Sodomizer" Eriksson ו- Anders "Blackheim" Nyström, והסולן האהוב, Jonas Renske, שנשמע טוב מתמיד, ומרחיב את טווח שירתו לצלילים חדשים שטרם נשמעו ממנו. בהתאם לכך, Katatonia זכתה בקלות לאהבת הקהל, אף כי ניתן לומר ששהתרגשות והאהדה היו הדדיים. ניכר על חברי הלהקה נהנו מתשומת הלב, ואולי אף הופתעו מעט מכמות האהדה שהרעיפו עליהם המאזינים – שהמשיכו לשאוג את המילים ותרמו רבות לאווירה המיוחדת. לאחר סטליסט מכובד (והבלחות של גראולים פה ושם כמחווה אוהבת לקהל) – שכלל שירים כמו "Teargas", הבלדה מן האלבום החדש "Idle Blood", הלהיט "Ghost Of The Sun" שהוביל לטירוף כללי בקהל, "Soil's Song"ו-"July" המוכר, הצלחה נוספת מן האלבום החדש "Day And Then Shade", והשיר שחתם את ההופעה, "For My Demons" – ירדו חברי הלהקה מהבמה לכל מחיאות כפיים, שריקות וצעקות.

בעוד הקריאה המסורתית של "We want more" הדהדה במקום, עלתה Katatonia לשני שירי הדרן מוכרים – "Dispossession" מהאלבום Last Fair Deal Gone Down, ו-"Leaders", אחד מהלהיטים הבולטים ביותר של הלהקה מאלבומה הקודם, The Great Cold Distance. הקהל נכנס לאקסטזה, וגם פרצופים עייפים שניבטו פה ושם התמלאו בזריקת אנדרנלין, עד שירדו חברי Katatonia מן הבמה לקול מחיאות הכפיים והצעקות, כשהמתופף Daniel זורק מקלות תופים לקהל רעב ובמרכז הרחבה, מספר נערים ונערות נאבקים על דף הסטליסט של הלהקה. בשביל רוב הנוכחים הלילה נגמר, אך בשביל כמה בני מזל החלק המרגש ביותר רק עמד להתחיל.

כשבועיים-שלושה לפני ההופעה, הציעה הפקת המופע הזדמנות חד פעמית לזכות בכניסה למפגש מעריצים עם חברי Katatonia. כל מה שצריך היה לעשות הוא לענות על חידון, ומשם להיכנס להגרלה שתקבע מי יהיו הזוכים המאושרים. אותם 20 ברי מזל יצאו מההופעה עם כולם, רק על מנת להיכנס בשנית כדי לראות את המוזיקאים האהובים עליהם פנים מול פנים, ללחוץ ידיים, להחמיא על ההופעה, להחתים פוסטרים שחולקו, דיסקים, ופריטים שונים, וכמובן לשאול: "נו, אז איך ישראל?". הזוכים והזוכות השתרכו בתור קטן, ועברו לאורך שולחן בו ישובים היו חברי הלהקה. ההתרגשות שלטה בכל, כשאחד אחד ניגשו הזוכים בעיניים נוצצות וחיוכים מבוישים אל עבר המוזיקאים הותיקים, שהיו נחמדים, חייכנים, חברותיים, ומסתבר, נהנים להתבדח. לאחר מכן שוחררו המעריצים לדרכם (ואני ביניהם) ונתנו ללהקה להמשיך את הערב, שהיה בעיני כולם מצויין, יצירתי, ובלתי נשכח.