Korpiklaani – מסיבת פולק פינית-ישראלית

לפני שנתחיל, אני חייב להודות שאולי אני לא האדם המתאים לכתוב סקירה על הערב שעבר על כוחותינו, לא בגלל שאני לא מכיר את הלהקות המשתתפות (כי אני יותר ממכיר), אלא בגלל שיש לי דיעות "נחרצות" לכאן ולכאן על פועלן… אבל אולי זה גם מה שיתן לי זווית מעט יותר מציאותית, או פשוט זווית שונה ממה שרוב האנשים שנכחו במקום הרגישו (ומראש אפשר לציין שנראה שכל התגובות היו חיוביות), אז אולי לא כולם יסכימו איתי, אבל אתם לא צריכים שאני יאמר לכם שכל 900 ומשהו האנשים שהגיעו למועדון הבארבי ביום שישי האחרון, כנראה ראו וחוו את אחת ההופעות המהנות ביותר שהתקיימה בארצנו. היי, ואל תשכחו מי נדנד פה לפני כמה שנים שפולק מטאל זה הדבר הבא וצריך להביא להקות כאלו לארץ, אהממ… לא משנה…

על מה נדבר קודם? על האירגון – כל מי ששוטט ברחבי הפורומים שלנו סביר להניח שנתקל בהודעות כעוסות על זה שאין כרטיסים ושהכל נמכר (חבר'ה, מכירה מוקדמת של 5 חודשים זה לא צחוק, הייתם צריכים לגור על מאדים כדי לא לדעת, ואם הייתם קונים מראש ובזמן, אולי היו מספיקים להעביר את ההופעה למקום יותר גדול… וזה כל מה שיש לי להגיד בנושא), אבל רבים לא התייאשו והגיעו לבדוק אם יוכלו להיכנס בצורה כזו או אחרת. תוסיפו את האנשים האלו לכל המאות שהגיעו עם כרטיסים בטוחים, ורוב הסיכויים שזה היה מתפוצץ, אבל פתיחת השערים (שנקבעה ל-10 בערב) החלה מבעוד מועד וכולם כבר היו בפנים, בזמן שהמאחרים ומחוסרי הכניסות הגיעו לאזור. הבעיה היחידה, שחזרה על עצמה שוב כמו בהופעה של Behemoth, זה שההופעה הראשונה החלה כמעט בדיוק על שעת פתיחת שערים (המצוינת על הפלייר), אז להבא תעשו הפרדה או לפחות תזהירו, כי זה כבר מתחיל להימאס (יש הבדל בין להתחיל בזמן לבין להתחיל מוקדם). לפחות אני למדתי על בשרי והגעתי גם לפני שעת פתיחת השערים כך שלא פספסתי את רוב ההופעה של הלהקה הראשונה של הערב – Prowlers.

למי שלא מכיר, מדובר בחבורה של אנשים שמטרתם לעשות Iron Maiden על הצד הטוב ביותר. והנה טאקל ראשון מבחינתי, אני ממש לא אוהב את מיידן, כן, בוגד, מחלל קודש, אידיוט, שמעתי את הכל – וזה בסדר. אבל, זה שאני לא מתחבר לשיר כמו "The Trooper", לא שולל את העובדה שקהל שלם של אנשים התנהג כאילו חברי מיידן בעצם מופיעים מולו על הבמה הקטנה במועדון התל-אביבי – ואני דווקא ראיתי את Iron Maiden האמיתית 3 פעמים (לא מגיע לי, אני יודע). הביצועים של החבורה הזו באמת היו מרשימים, החל בצמד הגיטריסטים יורם וירון, ששילהבו את כולם, דרך אלון הבסיסט שניגן כאילו Steve Harris צופה בו מהצד, ועד ליוחאי הסולן, שלעיתים הזכיר לי את Bruce Dickinson, אך גם היה מעט יותר מחוספס ממנו בקטעים מסויימים. התיפוף של יואב היה במקום, אבל הרגשתי שחסר קצת תיבול בומבסטי לשירים, ואם כבר מדברים על שירים, דווקא זיהיתי כמה להיטים כמו "The Trooper" שציינתי, "The Number Of The Beast" האלמותי, והיציאה ההזויה של הערב – "Rime Of The Ancient Mariner", שיר של 14 דקות שבוצע במלואו. נראה לי שגם מעריצי הלהקה מעט התעייפו מהמהלך הזה, אבל כנראה שהחבורה המקומית רצתה להרשים ביכולותיה לבצע קטע ארוך במיוחד. יש שיגידו שהיה אפשר להכניס לעוד כמה להיטים, אבל את זה כבר אפשר לשמוע בהופעות הפרטיות של Prowlers, ולא לפני שהמסיבה האמיתית עמדה להתחיל.

הקהל שצעק וקפץ לאורך רוב הופעתה של Prowlers, המשיך לעשות זאת גם בזמן ההמתנה ללהקה המרכזית של הערב, וזה משהו ששמתי לב אליו בהרבה הופעות שמגיעות אלינו מחו"ל – אנשים משתגעים גם בקטעים הכי לא קשורים! לא ידעתי שאנחנו עד כדי כך רעבים להופעות לא מקומיות, או שישנה סיבה אחרת? אולי לא מאכילים אותנו טוב? או שזה החום במועדון? צריך לבדוק את הנושא… בכל אופן, נראה שלהשתגע לא היה מספיק לחלק מהאנשים, שכן חלקם בחרו גם להביא חפצים כמו דגל של פינלנד (למה?) או שלטים ענקיים, שזה אולי נחמד מצד אחד, אבל מצד שני הבארבי זה לא פסטיבל Wacken, וברגע שפרסתם משהו מעל הראש (כולל אנשים שישבו לכם על הכתפיים), הרסתם ל-5 אנשים לפחות את שדה הראייה – קצת התחשבות לא תזיק, ואני אפילו לא מציין את הפוגו ומעגלי הריקוד שפרצו בכל מקום והפריעו לכולם לנשום, אבל לזה עוד איכשהו מתרגלים, או מוצאים פירצה לנשימה, או רוסי גדול שירחיק את כולם (זאת במידה והוא לא סתם מרביץ, כמו שגם יצא לי לראות), אבל שוב אני מקדים את עצמי.

אז קצת אחרי 11 בלילה, ואחרי שהתנגנה מוזיקת הומפה הזויה שכולם חשבו שהיא האינטרו, ורק כעבור 5-7 דקות הבינו שזה סתם מוזיקה הזויה, עד שהחל האינטרו שגם הוא הזוי, אבל זה כבר היה יותר ברור כי הוא היה פחות הזוי מהזוי… ההופעה החלה. חברי Korpiklaani עלו על הבמה אחד אחרי השני ופחות או יותר כיסו את כולה, באמת תהיתי איך יהיה אפשר לאכלס 6 פינים מגודלים עם כליהם בתוך המועדון, אבל זה איכשהו עבד – כל עוד אף אחד לא עשה תנועות מהירות וחשודות. אם חשבתי שהחבורה תיקח אותנו מהקל אל הקשה, היא בחרה להנחית עלינו בומבה ישר בפתיחה עם השיר "Vodka" מתוך האלבום האחרון, Karkelo. לקהל שכבר הספיק להתחמם, להישרף ולהשתכר, לא הייתה בעיה להצטרף לשמחה ולהילולה, לרקוד, לקפוץ, לשיר, לשרוק, לכרסם, לחטט, ומה לא – ממבט חטוף מסביבי לא ראיתי כמעט אף אחד שלא זז בצורה כזו או אחרת, וזה כבר סימן טוב.

עבורי זו הייתה הפעם העשירית אולי שראיתי את Korpiklaani בהופעה, כך שלהתרגש לא ממש יצא לי, אפילו שזו הייתה הופעת ההדליין הראשונה של הלהקה שאני רואה במועדון. אפשר לומר שידעתי למה לצפות בגדול, למרות שבחירת השירים הייתה הזויה (עליה לא אפרט כל-כך, כי קודם כל, כולם כמעט דומים, ושנית, רובם בשפה הפינית). מראיון שערכתי עם הבסיסט לאחרונה, הבנתי שהבחור וכנראה גם כל הלהקה שלו, לא מבינים בדיוק מה זה ישראל… הכל היה טוב ויפה עם שירים כמו "Cottages And Saunas" ו-(תכניסו שיר מקפיץ בפינית), אבל כשבאמצע הלהקה מחליטה לייבש אותנו עם קטעי פולק קלילים או סתם עם שירי מיד-טמפו למלא את החסר, זה דיי מבאס, במיוחד שאני יודע שבד"כ זו להקה לעניין. אז נכון שקיבלנו רצף שירי בירה לקראת הסוף, שכלל בין השאר את הלהיט "Wooden Pints" (בו אירחה הלהקה את הכנרת נאשה מלהקת Arafel), וגם את "Beer Beer", אבל איפה קטעים כמו "Hunting Song" האדיר? או אם כבר "Bring Us Pints Of Beer" מהאלבום האחרון? היה יכול להיות הרבה יותר כיף אם החבר'ה הפינים היו יודעים שכולנו באנו לחגוג ולהשתגע, ופחות להנות מהנוף.

מבחינת הסאונד החבורה הצטיידה באיש מקצוע מהבית, כך שלא היו פאשלות, למרות שהווליום היה מעט חלש, או שמא הייתה זו כמות האנשים שגרמה להרגשה הזו, אבל באמת שרוב הזמן כלי הנגינה (כולל הכינור והאקורדיון) נשמעו היטב. כשזה הגיע ל-Jonne הסולן, זה היה כבר סיפור אחר – אני לא בטוח אם בגלל הדחיסות במקום, אבל לפעמים פשוט נגמר לבחור האוויר או שהרבה דברים שהוא אמר נשמעו כמו מלמול אחד גדול (במיוחד הנאום לקראת סוף ההופעה). יש מצב שזה היה אפקט של הבירה הישראלית ("אללה גולדסטאר"), אך אין לדעת, שכן גם השואו שלו ושל חבריו היה מעט יבש – אולי מחוסר מקום על הבמה, או בגלל החום במועדון. לפחות Kalle הגיטריסט קפץ מדי פעם והראה נוכחות כלשהי בזמן שחבריו פשוט נעו מצד לצד… אני כמעט בטוח שראיתי הופעות הרבה יותר "שמחות" מצד הלהקה, אבל אולי זה תלוי בכמה אתה שתוי (וסביר להניח שהייתי כל פעם שראיתי אותם בפסטיבל כזה או אחר).

הסיום לפחות היה לטעמי, עם השיר "Ii Lea Voibmi" שמגיע מהתקופה המוקדמת של הלהקה, כשהיא עוד נקראה Shaman. אני בספק אם יותר מ-10 איש בקהל שמעו את השיר הזה מלבדי, ולמרות שאני מאד שמחתי (ואפילו הכרתי את המילים), התגובות של רוב האנשים היו מעט מאוכזבות ובהחלט לא מתאימות לסגירת ההופעה של להקת המסיבות הפינית. כך או כך, אחרי כמעט שעה וחצי של הופעה, החבורה ירדה מהבמה, שאגב, היא הייתה אמנם מצוידת בדגל הלהקה, אך לא בקרניים של האייל המעטרות את המיקרופון של הסולן בכל הופעה אחרת (בעיות במכס?). בסה"כ לא הרגשתי שלם עם ההופעה הזו מכל מיני סיבות, אבל בסופו של דבר נראה לי שגם הקהל וגם הלהקה יצאו מרוצים, ואני רק יכול לקוות שבפעם הבאה ש-Korpiklaani יחליטו לבקר פה, הם כבר ידעו מה אנחנו אוהבים פחות או יותר – ולמקרה שמישהו משוחח איתם, כולה מדובר ביותר "שירי בירה" מקפיצים, או סתם שירים שוברים, העיקר שיהיה מהיר, טוב ורטוב.